25-12-2005, 20:40
|
|
|
חבר מתאריך: 03.12.05
הודעות: 23
|
|
פעם ראשונה
אני בוכה.הדמעות לא מפסיקות לרדת. אני מרגישה לאט לאט איך דרכי הנשימה נסתמות. אני נחנקת, האוויר לא זורם. חשבתי לעצמי מה נשאר לעשות?
ברחתי מהבית.ארזתי מזוודה מולו ואמרתי לו שאני רצינית, ופשוט ברחתי מהבית.
אחרי שעה הם מצאו אותי. הם תפסו אותי בכוח, ומול כולם הוא משך אותי ביד,ולא היה אכפת לו שהמזוודה נקרעה והכל נשפך, ולא היה לו אכפת שאני בוכה, ולא היה להם אכפת שאני לא רוצה לחזור. עליתי למעלה וסגרתי את החדר. הדופק מהיר אך האוויר מסרב להיכנס לריאות. לקחתי את הסכין גילוח שלי, התחלתי להיאבק כדי להוציא משם את הסכין, שברתי,שרפתי ולבסוף הצלחתי. לא חשבתי על כלום. לקחתי את הסכין והעברתי אותה לאט וחלש ליד הוריד שנמצא בחלק התחתון של יד ימין, רק כדי לבדוק אם זה כואב. זה לא כאב. העברתי עוד חתך, ועוד חתך ועוד חתך ואז לבסוף חתך אחד גדול ועבה כדי לראות אם הוריד יתפוצץ סוף סוף. התחיל לרדת דם. ראיתי את כל חיי עוברים, את כל הרגעים היפים והנוראיים של החיים שלי שבאותו הרגע כל כך רציתי לסיים. נבהלתי. למה? אני לא יודעת. רצתי למטה, מכל האנשים בעולם לאחי הגדול, אחי שהוא אחד האנשים שהביאו אותי למצב הזה, רצתי ברחוב וקראתי בשמו. השכנה שליד נבהלה ורצה החוצה כדי לתפוס אותי בזמן שאני מתמוטטת. היא הכניסה אותי לביתה בזמן שהנכדה שלה מסתכלת עלי המומה בלא יכולת להוציא הגה מהפה. היא שמה לי יוד על היד, הרבה יוד שזמנו כבר עבר, וחבשה לי את היד חזק חזק.
כשהורדתי את התחבושת ראיתי שהייתה לי כוויה בצורת עיגול על היד. היוד שרף לי את היד. הסכין הייתה מזוהמת, הזיהום נכנס לי ליד והשתלט על גופי לא רק פיזית אלא גם נפשית.זה היה מאוחר מידי , זה ירדוף אותי כל חיי.
אפחד לא היה שם בשבילי כדי לומר מילה טובה, עדיין אין שם אפחד לצידי שייקח ממני את הסכין הארורה שמסרבת לחתוך.
איך זה יכול להיות שלא שומעים את הצעקות שלי בלילה?
איך זה יכול להיות שהם לא מאמינים ומבינים עד כמה שבאמת רע לי?
אני עמוסה מכל הכיוונים, אני עייפה מאוד, אני מרגישה איך שאני לאט לאט מתה מבפנים.
אני מחזיקה את עצמי בכוח כדי לא להתפתות לקחת את הסכין לידי, אולי אפילו לא בשביל למות, אולי סתם לקחת הפסקה קטנה מהחיים שלי.
אני חסרת אופי. ומצד שני בעלת אופי קשה מאוד.
פעם ראשונה שאני מצליחה להוציא את זה מהלב, אולי כי הוא עוזר לי להתחבר למה שבפנים.
אני בחיים לא אשכח את היום שבו ניסיתי להתאבד.
מעניין למה ההוא שלמעלה לא עצר אותי...
יכול להיות שבאמת יש לי מטרה בחיים האלו?
|