|
31-10-2005, 10:52
|
|
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
|
|
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
|
|
|
טוב, הגיע הזמן שגם אני אגיב!
הטיול היה מעולה!
תודה לכל מי שהגיע ולמי שעזר.
תודה מיוחדת לנח, אני בטוח שלא כל אחד מסוגל כך להעביר את החוויות שלו מהקרב (עוד רגע אני אפרט.)
תודה ענקית לביטיס, על אירגון המזון החל מהקניה ועד להכנה.
תודה לאורי על ההדרכה בתל פאחר ועל כך שהבאת את אסף שסייע בניפנוף.
לנקודת האיסוף בגדות הגעתי ממרחק של קילומטרים בודדים, אך באיחור אופנתי, ופגשתי את החבר'ה. גם נח כבר היה שם וגם ההורים שלי הפתיעו.
התחלנו בגדות בסקירה קצרצרה שלי על רמת הגולן וחשיבותה האסטרטגית. אחרי דיבר נח על הגדוד (77) לפני המלחמה ולאחר ההקפצה מסיני לרמה והכניס אותנו לאווירה.
מה שהיה נפלא בהדרכה של נח הוא הרמה הגבוהה בה הוא הצליח לצייראת הדברים, כך שממש היה ניתן לראות אותם בעיניים וכן צורת ההסבר: בכל פעם נח התחיל להסביר על הרקע הכללי ,המצב הבטחוני וכ', אח"כ על הגדוד ולבסוף הגיע לתיפקוד וההרגשה האישיים בתוך הצוות שלו ושלו עצמו.
בדרך למכוניות נזכרתי ששכחתי לגרום לכולם לפצוח בשירה בציבור, אז חילקתי את המילים של "ילדה מגדות" (בתי את בוכה או צוחקת) שהסבירו בצורה מעולה את מה שאנחנו רואים. מקווה ששרתם בדרך.
ציטוט:
בתי את בוכה או צוחקת
חוה אלברשטיין
לחן: דוד קריבושי
מילים: יובב כץ
פגז אחרון התפוצץ ושתק,
עטפה הדממה את העמק.
ילדה בגדות יצאה ממקלט,
ואין בתים עוד במשק.
אמא, היה לנו בית ירוק
עם אבא ובובה ושסק.
הבית איננו, ואבא רחוק,
אימי את בוכה או צוחקת.
הביטי למעלה, בתי, אל ההר,
ההר שהיה כמפלצת.
עוד יש תותחים, ילדתי, על ההר,
אך הם מאיימים על דמשק.
הביטי למעלה, בתי, לגולן,
שם יש חיילים, אך להבא -
דגלם בצבעים של כחול ולבן,
בוכה וצוחק שם גם אבא.
יהיה לנו בית ירוק, ילדתי,
עם אבא ובובה ושסק,
ולא עוד אימה, ילדתי, ילדתי,
בתי, את בוכה או צוחקת.
שקיעות באדום וזריחות בזהב
פוגשות בירוק ובמים.
ובלי תותחים של אויב על ההר
יוריק עוד העמק כפליים.
זורם הירדן, מתפתל כשיכור,
פריחה את העמק נושקת.
ואיש לא יסב את מימיו לאחור,
בתי, את בוכה או צוחקת.
זורם הירדן, בין גדות יעבור,
פריחה את העמק נושקת,
ואיש לא יסב את מימיו לאחור,
בתי, את בוכה או צוחקת.
בתי, את בוכה או צוחקת.
|
חילקתי סרטים אדומים לכל מכונית. הסרטים הללו הצילו את רובנו מהתברברות בדרך לתל פאחר כשהיו כאלו שפנו בצומת אודם ואבא שלי רדף אחריהם להחזיראותם למסלול (היו כמה דרוזים במַסְעדֶה עם זנב שועל אדום קשור על האנטנה שהצליח לבלבל אפילו אותי!).
הרעיון לדיגלונים על המכוניות היה מעולה – תודה יסעור.
ערכנו בדיקת נוכחות וגילינו לצערנו ששבעה מאלו שהודיעו שהם באים לטיול דפקו ברז בלי להודיע ולא הגיעו (רק שניים, אחרים, הודיעו). להקראה השתמשנובמאגפון שהביא יסעור – תודה
בסה"כ היינו עשרים ושישה מבוגרים ותישעה ילדים (כולל נח ואישתו).
הדבקנו תוויות שם על החולצות, תודה זיו על המדבקות. אשתי מבקשת את הטושים בחזרה!
תודה גם לצנחן1 שהביא מגאפון נוסף ומכשירי קשר.
נסענו למחנה עגבנייה מצפון לנפח. בדרך ניסיתי לתת הסברים בקשר על מה שרואים מסביב, אני מניח שאף אחד לא שמע
ליד מחנה עגבנייה נח הסביר על פרוץ המלחמה. היה מדהים לשמוע כיצד מטוסים מפצצים את המקום שבו אנחנו עומדים וכיצד החיילים עוד לא מבינים שבמלחמה מתנהגים אחרת והם מחכים לפקודה בכדי להשיב אש או שלא רוצים לפתוח מנות קרב חירום.
מחנה עגבניה נמצא ממול למחצבה ולנפח וניצלתי את ההזדמנות להזכיר קצת את קרב הגבורה של חטיבה 697 (אורי אור) ואת הספר תאום כוונות שהיה, בעצם, העילה לטיול. סיפרתי על סבתו שחוזר מאפטר בבית ומוצא לאחות השכולה את חצי המשקפת של אחיה.
המשכנו לרמפה שליד מושב אורטל המשקיפה לעמק הבכא (תנאי מז"א לא אפשרו תצפית מהבנטל) ועם ההסברים של נח ממש 'נכנסו לתוך המלחמה'. התקדמנו אל החרמונית ואנדרטת הגדוד שם נח סיים את ההסבר, בדיוק בשעה המתוכננת: 13:00. ההרגשה לראות מולך את הדברים היא נפלאה, "כאן עמדתי עם הטנק, ליד האבנים האלו וכו'".
יש אצלי את ההקלטות של נח מסביר. אני מאד אודה אם מישהו יתנדב לתמלל אותן. יכול להיות מוצלח מאד אם נחבר את התימלול לתמונות (אגב, איפה כל התמונות, במקום היו לפחות עשר מצלמות!).
כל הכבוד לחנניה (נירוונה), ולבועז (שבנתיים רק קורא פה) על תיפעול הפק"ל קפה בחרמונית והגשת ספל מהביל לנח.
הסרט באלרום ממש סידר את כל הקרב ואת הראש כך שהכל היה ברור.
(טעות אחת שהייתה לי היא שלא וידאתי שיש לי את מספר הטלפון של הסרט באל-רום. דיברתי עם דודי, המפעיל של המקום, יום לפני, אבל, בטעות, לא שמרתי את המספר לכן היה בלתי אפשרי לתאם את ההגעה שלנו ונאלצנו לחכות 40 דקות)
כמו שכבר אמרתי בעבר, זה טיול ראשון. ניסנו לתפוס את המרובה ולא ממש תפסנו. הלקחים הופקו (ראו בהמשך). לדעתי היום, לאחר מעשה, לא היינו צריכים לנסוע לתל-פאחר. המחשבה המקורית שלי אמרה שאם כבר נסענו כל-כך הרבה קילומטרים הלוך חזור, נוכל להספיק עוד משהו. זו הייתה טעות. "תפסת מרובה, לא תפסת!".
האנשים היו עייפים, השעה הייתה מאוחרת והנסיעות ארוכות (ביייחוד עם שתי התברברויות).
חבל, ההסבר של אורי היה מעולה, ניתן היה לראות שהוא מכיר את הנושא היטב ובקיא בפרטי הפרטים. גם ביטיס לא טמן ידו בצלחת ואשכנZ מאד התעניין. לאחרים, בייחוד לילדים, כבר היה קשה להתרכז.
תודה אורי.
אחרי תל פאחר נסענו לכיוון מחנות רוויה. עשיתי טעות וסמכתי על מפה לא רשמית, זאת שהופיע כאן בפורום, שבה מסומן ציר הנפט בקטע הזה ככביש רגיל העביר לכל רכב. לא בדקתי זאת במפה נוספת (רשמית) ולא שאלתי כאלו שרגילים לנסוע שם. הסתבר שהכביש משובש מאד, בכל פיתול (מעבר של הכביש בוואדי = נחל שחוצה את הכביש) האספלט נסחף ובכלל בשל נסיעה של רק"ם על הציר הוא מחורר ומשובש היטב.
הקטע הזה של הטיול הפך למסע 4X4 למכוניות פרטיות ולקח לנו הרבה זמן. לפחות עכשיו לציר הנפט יש משמעות חדשה. ציר בגלל הציריות של צחי ונפט בגלל החפירות באשכול הזה.
כשסיימנו סוף-סוף את הציר וחצינו את הכביש חיכו כולם בצומת ומחאו לצחי כפיים, בהחלט מגיע לו!
נסענו עוד מטרים בודדים אל מחנה גדוד 71, שם פגשנו את חיילי פלוגת הצמ"פ של צ'. רוב החיילים מהפלוגה כבר פוזרו לפלוגות מבצעיות ויצאו לפעילות בשטחים. בפלוגה נשארו רק אנשי סגל בודדים וכעשרה חיילים. בשל מיעוט החיילים ובשל השעה המאוחרת החלטנו פה אחד (הפה שלי) לערוך את הארוחה יחד איתם בבסיס.
הצלחנו להיכנס למחנה רק אחרי שהתגברנו על הש"ג, הסמל תורן ןהקצין תורן שהיו המומים לראות, כך באמצע הלילה, חבורת אזרחים (וים מכוניות) שמתדפקת על הש.ג.
חבל שלא הגענו מוקדם יותר ושצ', המ"פ לא היה בבסיס כי לא זכינו לעלות על הטנקים (כאמור היה עדיף לוותר על תל-פאחר ועל הנסיעה בציר הנפט). אגב, רק אתמול הסתבר לי שי"ט, שהיה מ"פ שלי בסדיר, הוא מפקד הגדוד.
המזון היה מושקע במיוחד, ביטיס שיחק אותה בענק בכך שלא רק הביא את הבשר ותיבלן אותו מראש (בתיבול משובח) אלא גם תיפעל את ההכנה שלו. תודה גם לאסף AU79 שטרח על המנגל השני.
תודה גם לדורון ויובל על תיפעול המזון (יובל חתך ירקות ל30 איש!)
הנקניקיות החריפות חיממו את הלב ואת הגוף
זיו- השמועות אומרות שהכנת קפה. אשתי מתלונת שהיא לא קיבלה ספל. בפעם הבאה שאתה אצלנו כדאי שתבוא עם גזיה!
תודה נוספת לכל אלו שעזרו לקיפול (עידו זה שהתחפפת מוקדם, נרשם ונתחשבן איתך בפעם הבאה )
לקחים:
- רישום של הגעה. יום לפני הטיול יש ליצור קשר, אישית, עם כל הנרשמים ולוודא הגעתם.
- בדיקת הציר במפות נוספות ומול תושבים מקומיים.
- כשאני מגיע לטיול, כמארגן הטיול, אני מגיע ממש לעבודה. אין לי זמן להקדיש למשפחה וילדים, לכן לטיולים הבאים כנראה שנודיע מראש שאינם למשפחות או שנדאג לארגן פעילות ספציפית לילדים.
מכאן נשאלת השאלה, האם להבא אנחנו מוכרחים לטייל דווקא בחופשות בתי הספר? הרי רובנו אנשים עובדים (ולא בתחום החינוך) ולוח החופשות שלנו לא מתואם אם משרד החינוך, אלו מאיתנו שצריכים להיות בחופשת ביה"ס בבית ממילא לא יכולים לסייע כשהם נוסעים לטיול ומשאירים את הילדים עם הרעיות בבית. מה דעתכם?
אני רוצה לנצל הזדמנות לעוד תודה אחת לשונרא שליווה את כל ההכנות בעצות מחכימות בת.ד. הפרטי ובכך חסך לנו המון זמן (בלי שתדעו).
ותודה אחרונה לכל מי שהגיע והשתתף, אני חושב שהרווחנו ביחד.
נהנתי במיוחד מהחוויה לראות, פנים אל פנים, את האנשים שמאחורי הניק והמקלדת (את חלקם זו הייתה הפעם הראשונה).
מקווה לעוד סיורים מוצלחים גם בעתיד (כרגע מתוכננים ביקור בבח"א חצרים ומוזיאון חיה"א וסיור בדרכי כיבוש ירושלים 48 או 67).
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il
|
|