מהמוסד למשרד
עד לפני שנתיים היא היתה בכירה במוסד בשם מ'. היום היא מירלה גל, מנכ''לית משרד הקליטה

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
אלי ברדנשטיין מעריב 1/10/2005
לא קשה לדמיין את מירלה גל נבלעת בתוך קהל בעיר זרה, מתמזגת בנוף האנושי, חומקת ממבטי סקרנים. אישה ממוצעת קומה ועדינת מראה, רחוקה מהתדמית של סינדי הבלונדינית מפרשת וענונו, אף שקראה בשם זה לכלבת הלברדור בהירת הפרווה שלה.

בכל בוקר יוצאת מירלה מדירתה התל-אביבית הסמוכה לכיכר רבין לעבודתה בקריית הממשלה בירושלים, שם היא מכהנת כמנכ"לית משרד הקליטה. בשעות הערב המאוחרות היא שבה לבעלה עורך הדין ולילדיה המתבגרים. את שעות הפנאי היא מבלה בקריאת רומנים היסטוריים, ביקור בתיאטרון, פה ושם סרט או הופעה טובה ואירוח של חברים. שגרה שהיא ההפך הגמור מאורח החיים של סוכנת מוסד, ששירתה שנים רבות באחת היחידות המבצעיות ביותר של הארגון, באגף העוסק באיסוף מודיעין ביעדים שונים ברחבי העולם.
"מירלה וחבריה ליחידה היו למעשה מקבלים משימה להיכנס למקום ספציפי במדינה כלשהי בעולם ולעשות מה שצריך", אומר עליה אחד מעמיתיה לשעבר למוסד. "היא היתה אשת שטח מובהקת. המבצעים של היחידה הם בחלקם אירועים שרואים בסרטי ג'יימס בונד. זו יחידה מקצוענית ונועזת מן המעלה הראשונה. הבחירה של האנשים שם היא כמו שבוחרים אנשים לסיירות המובחרות ביותר".
כמו המרגל בשירות הוד מלכותה, גם היא נקלעה במהלך שירותה למצבים מסוכנים במיוחד. "לא פעם נשקפה סכנה לחירות שלי או לחיי", היא מעידה, בראיון ראשון על עברה במוסד. "אני נזכרת בסיטואציה שבה הייתי לבד, והייתי צריכה לקבל בשבריר שנייה החלטה מה להגיד. התוצאה היתה עלולה להיות שאני איחשף ואתפס, ויש לזה משמעויות מדיניות. אבל בגלל ההכשרה שקיבלנו והאישיות, אנשי המוסד מצליחים לצאת לא אחת ממצבים בלתי אפשריים".
את מגדירה את עצמך כאישה נועזת?
"אני מוכנה לעשות דברים שלא כל אחד יכול לעשות כשלנגד עיניי המטרה: לפעול למען ביטחונה של מדינת ישראל. זה עניין של אופי וזה מולד, אבל אני לא בטוחה שהייתי קופצת בנג'י סתם כך".
ומה עם הפחד?
"הפחד אף פעם לא עצר אותי, מעולם לא היתה לי בחילה לפני מבצע. אחת התכונות החשובות הנדרשות מאיש מוסד זה להתגבר על פחדים שקיימים בבני אנוש".
אז אולי מדובר פשוט ביצר הרפתקנות?
"יש את הפאן של עשייה מבצעית, כי מדובר באתגרים לא פשוטים. אתה גם מגיע לכל מיני מקומות ותרבויות שאדם מן השורה לא מגיע אליהם, בטח לא בשנות השמונים, כשאנשים נסעו פחות. בסיכומו של דבר, אתה נוטל עליך הרבה סיכונים ועלול לשלם מחיר גבוה, לכן אני לא מאמינה שאפשר לעשות את העבודה הזאת רק מתוך יצר הרפתקנות או בגלל שזאת אחלה עבודה. הערך האמיתי של העבודה במוסד הוא ציונות והרצון לתרום למדינה".

באיטליה בשנותיה הראשונות במוסד
איך היית חוגגת אחרי מבצע מוצלח?
"לא חוגגים. אבל לפעמים, אחרי היעדרות ממושכת מהבית שכוללת אכילה בחוץ במסעדות טובות או לא טובות, הייתי חוזרת הביתה ורוצה רק לאכול מרק עוף, אפילו שאני אבשל אותו".
אז איך בעל ושני ילדים מצליחים להסתדר עם אמא שעובדת בעבודה מהסרטים וכמעט לא נמצאת בבית? פשוט מאוד. "כשהייתי יודעת שאני נוסעת לזמן ממושך, הייתי מכינה מנות קרב במקפיא ומקווה לחזור לפני שזה ייגמר", מספרת גל, ומיד נבוכה מהחשיפה האינטימית

בעקבות אמא
לפני 25 שנה, כשהשתחררה מצה"ל, היו לה תוכניות אחרות לחלוטין מאשר להיות סוכנת מוסד. בקושי בת 21, לאחר שירות צבאי כקצינת ח"ן וטיול בן שישה שבועות בארצות-הברית, התחילה גל ללמוד באוניברסיטת תל-אביב בחוג לספרות אנגלית ובי-אי כללי, ועבדה במלצרות במלון שרתון.
איכשהו היא התגלגלה לעבודה סטודנטיאלית-פקידותית במטה המוסד, ורק לאחר מבחנים ומיונים מפרכים היא הוצבה באחת היחידות המובחרות והחשאיות ביותר של המוסד, בתפקידי שטח הדורשים מיומנות גבוהה, יכולת אלתור, תעוזה ועקשנות. וגם שליטה עצמית ואמינות, היא מבקשת להדגיש.
"כל מה שרציתי זה לפרנס את עצמי בזמן הלימודים, ויצא שכך פרנסתי את עצמי במשך 23 שנה", אומרת גל, המדברת בפומבי בפעם הראשונה על שנות פעילותה במוסד.
היא נולדה לפני 47 שנה בתל-אביב, לזוג הורים שניצלו בעור שיניהם מהצורר הנאצי ועלו לישראל בשנת 1947 באוניית מעפילים שהפליגה מאיטליה. בבית דיברו גרמנית והונגרית, ומירלה הקטנה קלטה את שתי השפות. עד היום היא מסוגלת לנהל שיחה ערה בגרמנית, ולהבין כאשר מישהו מדבר עליה מאחורי הגב בהונגרית. אמה של מירלה עבדה במחלקה המדינית של משרד החוץ ואחר כך במוסד, שם עסקה בנושאים מינהליים.
"הרבה מאוד שנים לא ידעתי איפה אמא עובדת", מספרת גל. "חשבתי שהיא עובדת במשרד החוץ. מתישהו בתיכון כששאלתי ישירות אם היא עובדת במוסד, היא לא הכחישה, ואני זוכרת שהייתי נורא גאה בזה".
בגיל 18 נותרה מירלה הצעירה לבדה, לאחר ששני הוריה נפטרו בהפרש של שמונה שנים. אחותה, שהספיקה בינתיים להינשא, עזבה את הבית אחרי שמירלה הודיעה שהיא "תסתדר לבד".
ב-1980, בשנה השנייה ללימודיה באוניברסיטה, הציעה לה חברה לנסות להתקבל לעבודה נוחה ב"משרד הביטחון". את המילה "מוסד" הס היה אז מלהזכיר. גל התקבלה והחלה לעסוק בעבודה מינהלית במטה הארגון, אבל כעבור כמה חודשים הוצע לה לנסות להתקבל לקורס המכשיר לקראת שירות מבצעי מחוץ לגבולות המדינה. גל עברה את הבחינות בהצלחה והתקבלה לקורס, אך החליטה שלפני הכל היא תסיים את לימודיה האקדמיים

סביבה מאצ'ואיסטית
לפני שהחלה את הקורס, שבסיומו הוצבה באגף שבו שירתה שנים רבות, היא התייעצה עם חבריה במוסד. אז גם הכירה את דרור, מי שיהפוך לימים להיות בעלה, והוא נתן לה את ברכת הדרך. "אבל את השיחה הכי חשובה ניהלתי עם עצמי, כי הבנתי שאם אני הולכת על זה, זה משהו לכל החיים", משחזרת גל.
עם סיום הקורס המפרך, שנמשך כשנה, היא הוצבה במטה הקדמי של המוסד באירופה. לשם סחבה איתה את בעלה הטרי, שלמד באותה עת לתואר שני במשפטים. "הסיטואציה שלי היתה ייחודית, כי לא היו הרבה נשים שלקחו את הבעל איתן לשליחות, אלא להפך. הייתי בין הבודדות ששירתו אז במבצעים של המוסד", מציינת גל ביובש.
היא נזכרת באחד המבדקים שקדמו לקורס, כאשר היתה הבחורה היחידה בסביבה גברית מאצ'ואיסטית. "נכנסתי לחדר וכולם שם היו בחורים, בוגרי סיירות וקורס טיס, חלקם מאוד פיזיים, ואני בחורה קטנה ורזה. כמה מהם הרימו גבה כשראו אותי. אבל הרגשתי בסדר גמור. בסופו של דבר הם קיבלו אותי, גם בגלל שההתייחסות היתה זהה לכולם ולא עשו לי הנחות".
שנתיים עברו על גל ובעלה הטרי בדירה נאה במרכז העיר האירופית. באותן שנתיים היא הסתובבה ברחבי העולם כשהיא מתמזגת בסביבה ומשיגה מידע מודיעיני החיוני לביטחונה של מדינת ישראל. משחקי ריגול, אבל בגרסת המציאות. על אותה תקופה היא לא מוכנה לספר הרבה, מלבד העובדה שבעיר שבה שהתה יש בירות ומסעדות טובות. "לעיר יש הרבה מה להציע, אבל האמת היא שלא הייתי בבית כל כך הרבה". ב-15 השנים הבאות, אחרי חזרתה לארץ, השתתפה גל במאות מבצעים סודיים בחו"ל, במסגרת פעילותה באגף.
מבט באוסף תוויות היין ובאוסף הקופסאות המעוטרות שעל המדפים בביתה יכול לגלות משהו על רשימת הארצות שאירחו אותה ביודעין או שלא ביודעין. ניסיון לברר באילו מקומות ביקרה בחשאי נתקל בחומה בצורה של שתיקה. היא מסתכלת עליך שעה ארוכה ולא מוציאה הגה. "השתיקה", היא אומרת, "היא אחת מאבני היסוד של הארגון".
מה עם זכות הציבור לדעת?
"ככל שממעטים לדבר על פעילות של גוף מודיעיני כמו המוסד, הפועל מחוץ לגבולות המדינה, כך יותר טוב. אני יודעת שזה נושא שמעניין את התקשורת ואת הציבור. אבל לא אחת הפרסומים רק מזיקים. מעבר לזכות הציבור לדעת, ואני לא מערערת על זכות זו, צריכה להיות מחויבות כלפי אותם אנשים שמסכנים את חירותם".

קיבלה קידום לפריז
גל היא אישה מאוד מודעת לעצמה. "שילמתי מחיר אישי בגלל השירות במוסד", היא מתוודה. "היעדרויות ארוכות, תקופות שהילדים והבעל בקושי ראו אותי. אתה לא יכול לקבוע עם חברים בשישי-שבת. העבודה מלווה אותך 24 שעות גם כשאתה ישן. זה שואב אותך פנימה. כמעט לא הגעתי לחתונה של עצמי, כמעט לא הצלחתי לסיים את ירח הדבש שלנו באילת".
אחרי שנים של תפקידי שטח מבצעיים ומפרכים קיבלה גל קידום ונשלחה לפריז, במסגרת אגף תבל המופקד על הקשרים של המוסד עם ארגונים חשאיים בעולם. גל היתה אחראית לקשר של המוסד עם השירותים החשאיים של צרפת ושל המדינות השכנות, ועל מגעים עם מדינות ערביות ומוסלמיות שלא היו לישראל יחסים דיפלומטיים איתן. "השיבוץ שלה כנציגת תבל בצרפת", מסביר אחד מעמיתיה לשעבר, "מעיד על כך שסומכים על שיקול דעתה כאשת מודיעין ועל יכולתה לקיים דיאלוג עם השירותים המקבילים, למרות שהאלמנט ההרואי והמסוכן בתפקיד זה הוא שולי".
גל נהנתה רוב הזמן מהשירות בצרפת. שני ילדיה עדיין היו קטנים ולמדו בבית הספר הישראלי בעיר. בעלה דרור התרגל לטוס מדי יום שני לארץ למשרד עורכי הדין שלו ולחזור ביום שישי. עבודה רגועה יחסית, בוודאי בהשוואה להרפתקאות עתירות האדרנלין באגף שבו שירתה קודם לכן.
"פריז היא העיר השנייה הכי יפה בעולם אחרי ירושלים", פוצחת גל בפיוט רגשני. "אני הכי אוהבת את הרובע הלטיני. יש לי הרבה רגעים פריזאיים: פריז בשלכת, פריז בלילה. זאת עיר נהדרת מבחינת התרבות, היופי, הגסטרונומיה. יכולתי להסתובב שעות בסמטאות, לבקר במוזיאונים ולשבת בביסטרו קטנים. הכי אני אוהבת את 'הביסטרו של ה-17', גם את 'הבודהא-בר'. מקומות קטנים וצפופים עם אווירה מיוחדת, ויש הרבה כאלה בפריז".


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/gallery/222/017.jpg]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

צילום: איציק אלהרר, סקופ 80

הכישלון בשוויץ
אבל אז, באמצע הביס המטאפורי בסלמון המעושן, פרץ משבר: תפיסת סוכני המוסד בשוויץ, אחד הכישלונות המהדהדים של הארגון בשנים האחרונות, שבא בהמשך לניסיון החיסול הכושל של חאלד משעל בירדן כמה חודשים קודם לכן.
זה קרה בינואר 1998. צוות של סוכני המוסד נתפס במרתף של בית דירות ליד העיר ברן, בעת ניסיון להתקין אמצעי האזנה לעבדאללה אל-זיין, שהיה על פי החשד סייען של החיזבאללה. חלק מהסוכנים שוחררו מיד. יצחק בנטל, הסוכן שבתיקו נמצאו אמצעי ההאזנה וכלי ההתקנה, נותר במאסר, וישראל קיבלה על עצמה את האחריות לפעולה.
רק זה היה חסר. זמן קצר קודם לכן נחשפו בבנקים בשווויץ חשבונות שהיו שייכים ליהודים שנספו בשואה, והאווירה היתה מלאת חשדנות. "בעקבות תפיסת הסוכנים, המוסד הפך לחלק מהתמונה הכוללת של העם היהודי שהולך לחסל את שוויצריה", מספר מי שהיה אז שגריר ישראל בשוויץ, יצחק מאיר.
לכולם ברור פוטנציאל הנזק, הן ברמה המדינית והן ברמת שיתוף הפעולה המודיעיני, לא רק בין שתי המדינות, אלא גם עם מדינות שכנות. גל, כנציגת המוסד בפריז, עזבה את כל עיסוקיה ופעלה כדי למזער את הנזק. "מירלה קיבלה ראשונה את ההודעה והיתה למעשה העוגן של המוסד בפרשה", סיפר אחד מעמיתיה, שהיה מוצב באותה עת בלונדון. "התפקיד העיקרי שלה היה לשמר סדרה ארוכה של אינטרסים עם השירותים החשאיים המקבילים ולמנוע הקרנה שלילית של האירוע על שיתופי פעולה שונים בין ישראל והמדינות השונות", מסביר בכיר לשעבר במוסד.
השגריר לשעבר מאיר מספר כי גילה אצלה תכונות יוצאות דופן באופן טיפולה בפרשה. "ראשית, היא ידעה להבין את שוויץ לעומק בניגוד לאחרים. שנית, היא התגלתה כאמנית של שיתופי פעולה, שיחקה צנוע וידעה להקשיב. שלישית, הפרשה חרגה מטיפול מול השירותים החשאיים המקומיים וטופלה ברמה הגבוהה ביותר של שוויץ. מירלה ידעה לדבר גם עם גורמים בכירים מחוץ לשירותים החשאיים המקומיים".
בעקבות מאמצים דיפלומטיים מאומצים שוחרר הסוכן בנטל לאחר 64 יום במעצר בכלא השוויצרי, תמורת ערבות של 1.8 מיליון דולר והתחייבות של ממשלת ישראל שהוא יתייצב למשפט. כעבור שנתיים וחצי החל משפטו בבית המשפט הפדראלי בעיר לוזאן, ובסיומו נגזרה עליו שנת מאסר על תנאי ונאסר עליו להיכנס למדינה במשך חמש שנים
במשך השנים התפרסמו בכלי התקשורת בארץ ובעיקר בעולם מבצעים נוספים שבהם היו מעורבים סוכני המוסד. רוב האירועים שנקשרו בשמו של האגף שבו שירתה גל קודם לכן היו מטבע הדברים פעולות שנכשלו, אחרת לא היו מגיעים לתקשורת. על המבצעים הרבים שהצליחו אסור יהיה לכתוב עוד שנים ארוכות.
אחד מהכישלונות היה תפיסת שני סוכני מוסד בנובמבר 1998 בכפר בקפריסין, כשברשותם, על פי הטענות, אמצעי למעקב אחר תדרים ומפות. ישראל קיבלה אחריות, והשניים חזרו הביתה לאחר תשעה חודשים בכלא. אחד מבכירי האגף, כך על פי פרסומים זרים, פרש בעקבות המבצע הכושל, אך בשלב מאוחר יותר הוא נשלח לניו-זילנד. לפני כשנה הוא היה מעורב שם עם עמיתו בפאשלה נוספת של המוסד, כאשר ניסו לטענת התקשורת המקומית להשיג דרכונים מזויפים ונתפסו.
צוות אחר נתפס באפריל 1991 בניקוסיה שבקפריסין, בתוך שטחה של נציגות איראנית. גם אז הם שוחררו כעבור זמן קצר. פעולה של סוכני האגף שפורסמה בכלי התקשורת הזרים ודווקא הצליחה היתה המבצע להברחת דגימת שתן של נשיא סוריה לשעבר חאפז אל-אסד, בזמן ביקורו בירדן בהלווייתו של מלך חוסיין. הדגימה הגיעה למעבדות בית החולים שיבא בתל-השומר, ושם נקבע כי אסד חי על זמן שאול וכי מוטב להגיע עימו להסכם שלום

''מתרגלים לחשיפה''
אחרי שנתיים בפריז חזרה גל לארץ, לקראת מה שיתברר כתפקידה האחרון במוסד. בשנת 2001 היא מונתה למנהלת מחלקה בכירה באגף תבל (בדרגה המקבילה לדרגת אלוף-משנה בצבא) ועסקה בענייני צפון אמריקה. לדברי אחד הממונים עליה, מדובר בתפקיד הנמצא בשדרה המרכזית של אנשי המטה במוסד.
השירותים החשאיים של ארצות הברית והמוסד נמצאים בקשרים הדוקים זה שנים, מסביר אחד מעמיתיה של גל, אך יחסים אלה קיבלו שדרוג משמעותי עם פרוץ האינתיפאדה. זה בא לידי ביטוי בביקוריו בישראל של ראש סוכנות הביון המרכזית ג'ורג' טנט, בניסיון להביא להרגעת העימות בין ישראל לפלשתינים.
"מירלה חלשה על הצומת הקריטי הזה מתוקף תפקידה ומילאה תפקיד חשוב בהידוק שיתוף הפעולה בין השירותים החשאיים של שתי המדינות", אומר בכיר לשעבר במוסד. פיגועי ה-11 בספטמבר היוו נדבך נוסף בהידוק היחסים בין שני הארגונים במסגרת ההתמודדות עם הטרור העולמי, וגם לזה היתה גל אחראית במידה רבה, כפי שמעיד איש מודיעין לשעבר המכיר אותה היטב.

בבירה אירופית במהלך שליחות
בגיל 45, אחרי שנות דור במוסד, ניתב הגורל את חייה למסלול לא צפוי. לפני כשנתיים וחצי, כאשר מונתה ציפי לבני לשרת הקליטה, היא הציעה למירלה לקבל את תפקיד מנכ"לית המשרד. השתיים הכירו עוד מהימים שבהם שירתו באותו אגף במוסד. מירלה השיבה בחיוב להצעה ומאז הן מובילות את המהפכה בתודעת השירות לעולה. היום, כאשר תיק המשפטים גוזל מציפי לבני את רוב זמנה, מי שמנהלת את משרד הקליטה היא בעיקר גל.
מעבר מעבדות לחירות?
"לא! זה מעבר מהחושך אל האור. זה מעבר לא קל לאנשים שחיים כל חייהם הרחק מאור הזרקורים. ביום שמוניתי לתפקיד הנוכחי והתפרסם המקום שממנו באתי, הייתי בהלם. אבל מתרגלים לחשיפה".

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]


האנטישמיות מדאיגה
נתוני העלייה המידרדרים - בקושי 22 אלף עולים ב-2004 - הביאו את צמרת המשרד להקים אגף חדש לעידוד העלייה, עם תקציב של כ-300 מיליון שקל לשלוש שנים. סכום אדיר בהתחשב בקיצוצים שעוברים על המשק כולו. האגף החדש פונה לתיירים יהודים, משווק תוכניות קליטה בקרב הקהילות בחו"ל, מפעיל אתר אינטרנט בחמש שפות עם מידע על אפשרויות הקליטה ועוד. במקביל יוזם משרד הקליטה קשרים עם ארגוני עולים ומנסה באמצעותם לעודד עלייה מבלגיה, מצרפת ומארצות הברית.
"פוטנציאל העלייה מהמערב גבוה יותר ממה שממומש כרגע", אומרת גל. "שינויים במערכות גדולות מתבצעים באיטיות, אבל הסוכנות מבינה שהאתגרים שונים ולכן דרכי הפעולה צריכות להשתנות. התפקיד שלנו הוא לגרום לכמה שיותר יהודים לרצות לעלות לישראל".

מה הדחיפות?
"אני לא אופטימית באשר לאנטישמיות שמרימה ראש בעולם. טועים אותם יהודים שמחליטים להגר למדינה אחרת ולא לישראל, כי הבעיות שמהן הם בורחים לא תיפתרנה בארץ שאליה היגרו. אם הם רוצים להבטיח שגם הנכדים שלהם יישארו יהודים, הם חייבים לעלות לישראל".
האם ביטול מדיניות כור ההיתוך המסורתית אינו מוביל לגטו תרבותי של העולים?
"המדיניות שהיתה נהוגה בעבר התבררה כמוטעה, אבל גם לא צריך לדבר במונחים של גטו. זה בסדר אם העולים קוראים עיתון ברוסית. הרבה שנים אכלתי אוכל הונגרי בבית, ועד שנכנס חומוס לקח הרבה זמן, ועכשיו יש אצלי בבית גם טחינה וגם קובה וגם אוכל צרפתי. הציפייה אצל הישראלים היא שהכל יקרה מהר. אין את הסובלנות ואת אורך הרוח להבין שלוקח זמן עד שיהיה שילוב מלא. ההיסטוריה של ישראל מוכיחה שבסוף הם ישתלבו''.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

ובהחלט מעצימה את המיתוס ואת המיסתורין האופף המוסד.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן.

אף פעם אתם לא יודעים מי עומד מולכם אז אל תזלזלו באף בן-אדם

תודה ל-bomerang על החתימה