הבורר: חשש כבד שראש אמ"ן לשעבר זעירא תיאם עדויות לקראת הדיונים בפרשת "הסוכן הכפול"

השופט בדימוס אור קיבל את גרסתו של ראש המוסד לשעבר, צבי זמיר, שטען כי זעירא חשף את זהות הסוכן הבכיר מתקופת מלחמת יום הכיפורים; כן קבע שזעירא העביר קלטות לתמלול בחברה אזרחית מבלי שהיה לה סיווג בטחוני
מאת יוסי מלמן
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://news.fresh.co.il/icons/haaretz.gif]
עדכון אחרון - 13:38 12/06/07

חשש כבד עולה מעדותו של ראש אמ"ן לשעבר, אלי זעירא, ולפיו תיאם עדויות לקראת הדיונים בהליך הבוררות בסכסוך בינו ובין ראש המוסד לשעבר, צבי זמיר, כך כתב הבורר, שופט בית המשפט העליון בדימוס, תיאודור אור, בפסיקתו המתפרסמת היום (שלישי). אור, שקבע כי זעירא היה זה שחשף לעיתונאים וסופרים את זהותו של סוכן בכיר שהופעל על ידי המוסד במצרים בתקופת מלחמת יום הכיפורים, כתב עוד כי זעירא שלח הקלטות שביצע בלשכתו בעת ששימש כראש אמ"ן לחברה אזרחית שתימללה אותן, וזאת מבלי שהיה לה סיווג בטחוני.
לפי פרסומים קודמים, הסוכן המדובר הוא ד"ר אשרף מרוואן, ששמו לא מוזכר בהחלטה. זמיר טען בעבר כי זעירא הוא זה שחשף את שמו של מרוואן בטענה שהיה סוכן כפול שהטעה את ישראל, ובכך ניסה להפחית מאחריותו למחדל המודעיני במלחמת יום הכיפורים, כפי שקבעה ועדת אגרנט. הוא השווה את התנהגותו של ראש אמ"ן לשעבר לזו של "מרגל האטום" מרדכי ואנונו, שהורשע בבגידה, ואמר כי "צריך לחקור אותו ולעמידו לדין על כך שחשף מקורות". כן טען כי זעירא הטעה ביודעין את הממשלה לפני המלחמה. זעירא תבע את זמיר בסכום של מיליון שקל. התביעה הגיעה לשולחנה של נשיאת בית משפט השלום בתל אביב, עדנה בקנשטיין, אך בהסכמת שני הצדדים, עברה לבוררות בפני אור. את זעירא ייצג בתביעה עו"ד מיבי מזור, ואת זמיר - עו"ד דורי קלגסבלד.

אור: עדותו של זעירא בלתי מהימנה
אור קבע שהדברים שאמר זמיר על זעירא הם אמת ודחה את עדותו של האחרון. לפי החלטתו, לזעירא היה עניין לחשוף את זהות הסוכן כדי לנסות ולבסס את התיאוריה שלו שמדובר בסוכן כפול שעבד עבור מצרים. באמצעות תיאוריה זו קיווה להטיל חלק מהאחריות על המחדל על המוסד שגייס את הסוכן.
אור פירט מקרים שונים בהם חשף זעירא את הסוכן לאותם עיתונאים וסופרים: ד"ר אפרים כהנא ב-1999, העיתונאי האמריקאי הווארד בלום ב-2002, לעיתונאים הישראלים רמי טל ורונן ברגמן, ובעקיפין גם לד"ר אהרון ברגמן, חוקר ישראלי מלונדון.
ב-2004 נקב זעירא מפורשות בשמו של מרוואן בראיונות לתקשורת ובמהדורה שניה של ספרו "מיתוס מול מציאות: מלחמת יום הכיפורים - כישלונות ולקחים", שראה אור לראשונה ב-1993. "לפרסום זה יש משקל מיוחד מאחר שהוא מהווה אישור של ראש אמ"ן לשעבר לזהותו של הסוכן", קבע אור.
השופט לא האמין לחלקים בעדותו של זעירא וקבע עוד שהשתמש בתמלילי ההקלטות שביצע בלשכתו, לרבות בעניינים מודיעיניים רגישים, וחלקן הגיעו לאותם עיתונאים.
פסק הבורר מציין גם כי זמיר לא חזר בו מהדברים שאמר בעניין אחריותו של זעירא למלחמת יום הכיפורים, אך זמיר הבהיר כי בדבריו לא התכוון לכך שזעירא הטעה את הצבא והממשלה בזדון ודבריו לא התייחסו כלל למניעיו של זעירא.
עוד נקבע כי על זעירא לשלם לזמיר הוצאות משפט בסך 30 אלף שקל וכן את חלקו של זמיר בשכר טרחת הבורר. זמיר אמר כי בכוונתו לתרום את הכסף שיקבל. הנוסח הסופי של פסק הבוררות התפרסם לאחר קבלת הערותיהם של פרקליטי שני הצדדים ולאחר שקצין הביטחון של המוסד, מחלקת ביטחון מידע בצה"ל, קב"ט חיל המודיעין והצנזורה בדקו ואישרו את הנוסח.
כמה בכירים לשעבר בקהיליית המודיעין מתכוונים להגיש תלונה נגד זעירא ולתבוע מהיועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, לפתוח בחקירה נגדו, בחשד לחשיפת סודות מדינה.

זעירא: ניסיון ההכפשה של זמיר לא צלח
מקורביו של זעירא מסרו בתגובה, כי "פסק הבוררות מבהיר שניסיון ההכפשה של זמיר לא צלח. זמיר חוזר בו מטענתו כי זעירא 'הוליך שולל' את צה"ל ואת הממשלה, ומבהיר כי זעירא לא הטעה ביודעין או במזיד את הממונים עליו בתקופה שקדמה למלחמה. זמיר הסביר שלא התכוון לאמר שזעירא הטעה בזדון, אלא רק לכך שלפי הידיעות שהגיעו לידיו היה עליו להזהיר שקיימת סבירות גבוהה למלחמה".
בנושא פרסום שמו של הסוכן הכפול נמסר כי בעת כתיבת ספרו ב-1993, זמיר נהג לפי "כל הנהלים והכללים הנהוגים והנדרשים על פי חוק, וקיבל את אישור הצנזורה הצבאית, אגף המודיעין, המוסד, וועדת השרים, שהם הגופים הממונים והמוסמכים על פי חוק לאשר פרסומים. למרות שקיבל את אישור הצנזורה וכל הגופים המוסמכים לכך, בחר זעירא מיוזמתו למחוק דברים שאושרו על-ידי הצנזורה והיו קשורים לסוכן הכפול. במהדורה השניה של ספרו הוזכר שמו של הסוכן הכפול - זאת שנתיים לאחר ששמו של הסוכן פורסם בהבלטה רבה בעיתונות העולמית, המצרית ולאחר שהצנזורה בישראל אישרה את פרסום השם בספרות ובכלי תקשורת בישראל".
עם זאת, לאחר בירור שעשה "הארץ", נמסר מהצנזורה כי שמו של מרוואן לא הוזכר בטיוטת הספר שהגיש זעירא ולא אושר לו לפרסמו.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

תמונות וידאו, מהזמן האחרון, שבהם מובראכ נראה מחבק בידידות רבה את אשרף, באיזו קבלת פנים רשמית וזאת לאחר כל הפרסומים שהיו כי הוא היה סוכן ישראלי. יש הטוענים שזו ההוכחה כי אשרף היה סוכן כפול, שאם לא כן הוא היה מקבל יחס אחר לגמרי מהמשטר.

ניהלו מבצע הונאה פשוט ומוצלח: לדעתי הצנועה, מעצבי תכנית המלחמה המצרית הניחו כדבר שבוודאות כי המוסד ואמ"ן וה-CIA וה- KGB ובעצם מי לא שתול עמוק בדרגים הכי גבוהים שלהם, וכי לא יוכלו להסתיר את ההכנות למלחמה. ולכן לא עשו מאמץ מיוחד להסתיר את ההכנות. את סדר הכוחות. הכל כמובן במסווה של תרגיל תחריר 41.
תרמה להונאה כוננות מאי וכונניות אחרות שאמ"ן מחקר ניבא בהצלחה שלא תהיה מלחמה - וצדק.
ואולי צדק מהסיבות הלא נכונות...
ואולי זה פשוט היה חלק מההונאה המצרית. לייצר קריאות זאב! זאב! בצד שלנו.
מה שאכן קרה, כעפי שמעיד תא"ל יואל בן פורת בספרו "נעילה".

המצרים והסורים הסתירו בהצלחה את הכוונה ואת העיתוי.
למה להסתיר את הכוונה? הניחוש שלי - בכדי למנוע לחצים דיפלומטיים בטרם עת.
ומדוע להסתיר את העיתוי המדויק? אני מנחש שבכדי למנוע מתקפת מנע ישראלית מקדימה שעלולה לקטוע את תכניות הצליחה ולשבש את השגת יעדי המלחמה בצורה חמורה. וכן לסייע למתקפה האווירית שלהם עצמם על מתקנים בסיני כמו אום חשיבא ואחרים.

ורק על פי זה יש לשפוט את מרואן אשראף:
1. הם בעבודתו סייע מרואן אשראף להסתיר את הכוונה לצאת למלחמה?
התשובה כאן היא בבירור לא.
2. האם סייע הנ"ל להסתיר את עיתוי פתיחת האש המדויק? וכאן התשובה היא - גם אליבא דאש המוסד זמיר וגם זעירא - כן ! הוא אמר שהמלחמה תפרוץ בערב - וזה היה מחושב בדיוק. ח"א לא יכול היה לתקוף קודם. וזה הספיק למצרים לבצע את השלבים הראשונים במתקפה שלהם. כולל התקפה אווירית משלהם, כיבוש המוצבים וחציית התעלה. אולי ידעו משהו על ההכנות שח"א צריך היה לעשות או על תכניות ח"א למתקפ מנע על הטילים שלהם - ולכן נקבו בכוונה דרך אשראף שאולי הופעל על ידם מבלי ידיעתו במועד שהיה מאלץ את ח"א לערוך הכנות למתקפת לילה על סוללות הטילים, ולא לתקיפת הטילים וגשרי הצליחה בצהרי יום. שמירת העיתוי בסוד היתה קריטית - וזו הצליחה בצורה מדהימה ממש: עובדה היא שזעירא ואנשיו שמעו את הצפירה ומיהרו לברוח לבור - ועד לאותו רגע ממש חשבו שהמלחמה תפרוץ בשש בערב.

לדעתי, מספר שותפי הסוד האמיתיים בקשר ליעדים האמיתיים של המלחמה, ומועד פריצתה המדויק היה נמוך מאד. אולי רק הנשיא המצרי והרמטכ"ל או הקבינט המצומצם שלו. אנשים שהוא יכול היה לסמוך עליהם בעיניים עצומות (והחתן של נאצר אינו נמנה עם אלו. מה לעשות).

ולקחים להיום?
גם היום לדעתי, אמ"ן מחקר ו- 8200 יכולים להביא יופי של ידיעות. יקבלו טפיחה יפה על השכם - ויפשלו שוב בגדול.
שהרי, ממה נפשך? ב-73' האויב ידע שהם [ 8200, אמן, מוסד] יכולים להביא יופי של ידיעות, האויב ניחש שהסודות הצבאיים שלו גלויים לעין כל. הוא הניח שישראל יודעת הכל - ולכן תכנית המלחמה שלו היתה כזאת שעד לדקות ספורות לפני הפתיחה באש ממש - החיילים המצרים עצמם לא ידעו שהולכת להיות מלחמה. לא הם ולא הקצינים שלהם. הם ידעו על תרגיל. ומי שידע שתהיה מלחמה- לא ידע את העיתוי...הם היו ב- Jump position. המונח בו השתמש חוסיין בפגישה עם גולדה.

האויב יודע לכן במה להזין אותם - והוא יעשה זאת בחפץ לב. אם לא יהיו לאמ"ן או למוסד סוכנים - סוריה או מצרים יתרמו לו כאלו, בחינם. סוכנים טובים שיביאו מידע מצויין.
למה? כי כמו שראינו, המידע לא חשוב. ב- 73' היה המידע - אבל לא היה השכל הטוב לפענחו.
תמיד יפגר הפענוח אחר המציאות הדינמית. במיוחד בתנאים של מלחמה ואי ודאות.
ולעולם, לעולם, מודיעין כוונות במדינה כמו מצרים או סוריה או איראן יהיה פאזה אחת במקרה הטוב אחרי המציאות והאמת - דהיינו, אחרי מה שקורה בין שתי אוזניו של בשאר או מובראק.
הטעות ב- 73' היתה שהכוונות יכולות להשתנות מהר, כי זו החלטה של בודדים או אדם אחד.
ואילו היכולות, הפריסה בשטח, משתנות הרבה יותר לאט.
אלא שאמ"ן נמפל בפח הקלאסי וניסה להעריך כוונות בזמן אמת, וגזר את כל הקונספציה שלו, ומכאן גם את הפילטרים המחשבתיים שלו מכוונת האויב ולא מיכולותיו. אמ"ן כשל להבין כי סאדאת יכול לשנות את דעתו 20 פעם בשעה, אבל לא יוכל לערוך את הצבא המצרי כולו 20 פעם בשעה ע"פ כוונותיו....

"שחיל האוויר לא יכול היה לתקוף"...הרי ברגע שהוחלט על ידי אי- אילו גורמים ישראלים - מוקדם בבוקר ה-6 באוקטובר - שמלחמה היא בלתי נמנעת (ומתוכננת להיפתח בערב...) - חיל האוויר נערך והיה מוכן לתקיפת מנע לפני צהריי אותו יום!
למיטב הבנתי - החלטה (שאני רואה אותה כבזויה ופחדנית) של ראש הממשלה ג. מאיר לא לתקוף - היא הסיבה היחידה לאי-ביצוע התקיפה המקדימה, ולא הטעייה של גורם מצרי/סורי.

הייתה מיועדת (למיטב ידיעתי) לשתק את מערך הטילים וכן שדות תעופה "קריטיים"....התקיפה לא נועדה לפגוע בגשרי צליחה - מכיוון שאלו עדיין לא הוקמו בצהרי יום ה-6 באוקטובר!

אומנם אני מסכים איתך - שאי- ידיעת השעה המדוייקת של פתיחת המלחמה השפיע רבות על מגוון רחב של דרגים בצה"ל - אני לא מסכים איתך כלל שההונאה השפיע על תכנוני ויכולות חיל האוויר באותו יום...חיל האוויר היה מוכן ומזומן למלא את משימתו...פשוט לא נתנו לו....

כמובן שאם היו מפעילים את מבצע תגר (בוא נתעלם מהיעילות שלו שנתונה במחלוקת) בזמן, לחה"א היתה יכולת סיוע קרוב מלאה, ולא היתה מתבצעת צליחה.

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

תגובה טובה מאוד, החכמתי. תודה לך

בין זעירא לוענונו
בורר קבע כי אלי זעירא, ראש אמ"ן במלחמת יום כיפור, חשף מקור מודיעיני רגיש. השוואה בין מעשי זעירא לאלו של מרגל האטום וענונו, מעלה את השאלה: מדוע לא נענש זעירא על הפגיעה החמורה בביטחון?
ד''ר אורי בר יוסף
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://news.fresh.co.il/icons/omedia.gif]
(19/6/2007)
הכותב הוא מומחה ליחסים בינלאומיים ומרצה באוניברסיטת חיפה
ביום שלישי, ה-12 ביוני, התפרסם פסק הבורר תיאודור אור בעניין תביעת הדיבה שהגיש ראש אמ"ן במלחמת יום הכיפורים ב-1973, אלוף (מיל') אלי זעירא, נגד ראש המוסד דאז, אלוף (מיל') צבי זמיר. אור, המשנה לנשיא ביהמ"ש העליון לשעבר, קבע באופן חד-משמעי כי זעירא הדליף לארבעה עיתונאים - סופרים שחקרו את הפרשה את זהותו של ד"ר אשרף מרואן - אולי הסוכן החשוב ביותר ששרת אי פעם את קהילת המודיעין, ומי שהתרעתו, שעות לפני פרוץ מלחמת יום כיפור, הניעה את תהליך ההתכוננות הישראלי למלחמה.
פסיקת הבורר לא עוררה עניין תקשורתי רב: כמה ידיעות בעיתון הארץ, כתבה גדולה אחת במעריב ואף מילה בידיעות אחרונות, שלא התייחס כלל לנושא, אולי מכיוון שהשופט אור מצא כי התנהגותו של אחד מבכירי העיתונאים שלו "מעלה חשש כבד של תאום עדויות" בינו לבין זעירא.

הפתעה: וענונו טוב מזעירא
למעשהו של זעירא אין תקדים בהיסטוריה של מדינת ישראל. ראש המטה של סגן נשיא ארה"ב, ליבי, הועמד לאחרונה לדין באשמת הדלפת זהותה של עובדת ב-.CIA לפני כשלושה חודשים נמצא אשם ונדון לשלושים חודשי מאסר וקנס של 250,000 דולר. אבל זעירא לא הדליף את שמו של עובד במוסד, אלא את זהותו של מקור מצרי שהתרעתו, כך ניתן לשער, הצילה חיי מאות חיילי צה"ל. בכך סיכן לא רק את חיי המקור אלא גם את יכולתה של קהילת המודיעין הישראלית לגייס מקורות דומים בעתיד, כיון שאלה יחששו כי גחמה חסרת שחר וחסרת אחריות של בכיר בקהילה עלולה להביא לחשיפת זהותם.
התנהגותו של זעירא מזכירה במידה רבה את פרשת וענונו. אבל ההשוואה בין התנהגותו של הטכנאי מדימונה למעשהו של ראש אמ"ן במלחמת יום כיפור תלמד כי המקרה של זעירא היה חמור יותר והעונש קל הרבה יותר.
בניגוד לוענונו, שהיה גורם זוטר בקריה למחקר גרעיני בדימונה, זעירא היה בזמנו הגורם הבכיר ביותר בקהילת המודיעין, בן בית בצמרת הביטחונית והפוליטית, ומיועד לתפקיד הרמטכ"ל. וענונו לא היה אחראי על שמירת סודות המערכת. זעירא בתוקף תפקידו היה האחראי העליון על שמירת הסודות ואחריות זו, שלה גם נשבע, היא בעלת תוקף גם היום. נקל לשער מה היה עושה זעירא, כראש אמ"ן, לקצין זוטר שהיה מדליף מסודות הארגון. אבל מכיוון שעל פי תפישתו מה שמותר ליופיטר אינו מותר לחזירים, הוא פעל כפי שפעל. ובניגוד לוענונו, שלא התכחש למעשיו ואמר אמת במשפטו, זעירא, כעולה מפסק הבורר אור, שיקר בעדותו וסביר מאד שאף תאם עדויות.

מניע אישי אחר
גם בשאלת המניע, התנהגותו של וענונו מרשימה יותר, במידה ואידיאולוגיה שכזו יכולה להרשים. ככל הידוע, הוא לא הונע לחשוף את סודות הגרעין של ישראל בשל בצע כסף (הגם שלא הפסיד מכך, לפחות בהתחלה) אלא מתוך אמונה אמיתית (שאפשר בהחלט להתנגד לה) שמדיניות העמימות הישראלית היא טעות שמסכנת את שלום כל האזור. זעירא הונע, על פי פסק הבורר, מרצון להסיר מעליו חלק מהאשמה לכישלון ההתרעה ערב המלחמה ולהטילו על המוסד, שלטענתו נתן אמון במי שהתברר לימים כ"סוכן כפול." עניין "הסוכן הכפול" שהופץ בציבור על ידי שלושה מהאנשים להם הדליף זעירא את זהות המקור (הווארד בלום האמריקאי, ד"ר אהרון ברגמן היושב בלונדון, ורונן ברגמן מידיעות אחרונות) הוא מגוחך. מבלי להיכנס לפרטים, ראוי לציין שלמעט זעירא, איש בקהילת המודיעין שהכיר את המקור לא חושד בו, אפילו היום, שהיה כפול. הבעיה היא שאנשים אלה אמונים יותר מזעירא על שמירת סודות המדינה ולכן הם מסרבים לדבר על כך. כתוצאה מכך הנרטיב היחיד המוכר לציבור הוא זה של זעירא.
קשה לאמוד את מידת הנזק שכל אחד מהשניים גרם למדינת ישראל. גילוייו של וענונו לא הביאו כנראה לפגיעה בביטחון ישראל. במידה לא מעטה הם דווקא העצימו אותו כיוון שחיזקו משמעותית את דימויה של ישראל כבעלת ארסנל גרעיני מרשים ובכך תרמו נכבדות לכושר ההרתעה שלה. לעומת זאת, הדלפותיו של זעירא גרמו, ללא ספק, לנזק בטחוני, כיוון שפגעו בכושר קהילת המודיעין הישראלית לגייס בעתיד מקורות איכותיים בלב הממסד של מדינות יריבות. כל מקור פוטנציאלי כזה מבין כיום שישראל אינה מסוגלת לשמור לעצמה את סודותיה הכמוסים ביותר ומכיוון שהוא יהיה זה שישלם את המחיר ספק אם יהיה מוכן להתגייס. רק בעתיד נוכל (אולי) לדעת מה הייתה מידת הפגיעה, אבל כבר עכשיו ניתן לומר שפגיעה וודאי הייתה.

יצא בזול
ולבסוף, ישנו גם עניין המחיר שהשיתה מדינת ישראל על מי שפגע בביטחונה בצורה חמורה. במקרה של וענונו היא נטלה על עצמה סיכונים חמורים בעצם חטיפתו ממדינה ידידותית כמו איטליה. אחר כך היא העמידה אותו למשפט ודאגה שישב בכלא את מלוא תקופת המאסר שנגזרה עליו - חלק ניכר ממנה בבידוד מלא. במקרה של זעירא, המדינה לא עשתה עד כה דבר. שר הביטחון, שאול מופז שקיבל באוקטובר 2003 בקשה משני בכירים לשעבר באמ"ן, תא"ל (מיל') עמוס גלבוע ואל"מ (מיל') יוסי לנגוצקי, לפתוח בחקירה בחשד שזעירא פגע בביטחון המדינה הפנה אותם, לאחר חודשי המתנה ארוכים, למשטרת ישראל כאילו המדובר בעניין פלילי רגיל. כאשר פנו השניים, אליהם הצטרף גם צבי זמיר, ודרשו בספטמבר 2004 מפרקליטות המדינה לפתוח בחקירה, הושהתה תשובת הפרקליטות עד היום. מסתבר שתהליכי ההפרטה במדינה הגיעו גם לתחום שמירת סודותיה הרגישים ביותר והמנגנונים האמורים להגן על סודות אלה מעדיפים לא לעשות דבר, כאילו שמעשיו של זעירא הם עניינם הפרטי של זמיר, גלבוע ולנגוטסקי.
מדוע פועלת כך המדינה? מדוע הפלתה בצורה כל כך ברורה בין הטכנאי מדימונה וראש אמ"ן במלחמת יום כיפור? יהיו מי שיטענו שהסיבה המרכזית לאפליה היא העובדה שוענונו נולד במרוקו והיה עולה חדש שגדל בשכונת מצוקה בבאר שבע, שפגע ב"ציפור הנפש" של המערכת הבטחונית בישראל – נושא הגרעין. לעומתו, זעירא הוא "מלח הארץ", יליד חיפה שלמד בביה"ס הריאלי, שרת בפלמ"ח, והגיע לתפקידים בכירים בצה"ל, שמחדל המלחמה ההיא "התגלגל" ממנו לדרגים המדיניים הבכירים. בנוסף, בניגוד לוענונו, זעירא הוא אדם מבוסס מאד כלכלית ומרואיין מבוקש (ממש סלבריטי) בתכניות טלביזיה על המלחמה. בשלטון מתוקן, כל אלה היו צריכים להסביר מדוע יש להחמיר בעונשו, כפי שראוי היה להעניש בחומרה את מר וענונו. בתרבות התקשורת של מדינת ישראל של היום זה מושך קצת פחות תשומת לב מעוד אירוע של נינט או סנסציה נוספת מבית היוצר של פאריס הילטון. וכנראה שזה גם לא מעניין במיוחד את שלטון החוק.

ד''ר אורי בר יוסף (19/6/2007)

כתבות נוספות
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.omedia.co.il/imgs/bullet_more_in_channel.gif]
בין אגרנט לוינוגרד- האם דבר לא השתנה?

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.omedia.co.il/imgs/bullet_more_in_channel.gif]
תכנית ההונאה המצרית במלחמת יום הכיפורים

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

כנראה התאבד.

עוד מקור, וואלה:


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://ico.walla.co.il/w7/t/walla.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://ico.walla.co.il/w7/t/news.gif]

מת המרגל המצרי שהזהיר את ישראל ממלחמת יום כיפור

יום רביעי, 27 ביוני 2007, 21:01 מאת: מערכת וואלה!

אשראף מרואן, המרגל המצרי שהזהיר את ישראל לפני מלחמת יום כיפור מת הערב בלונדון לאחר לאחר שנפל בנסיבות מסתוריות ממרפסת בלונדון. כך דווח בערוץ 1.

המוחבאראת המצרי לא מתעכב....

34 שנים הן פרק זמן קצר בעינייך?

Tempus Fugit

אני חושב שהמצרים חשבו שכל זמן שזה נשאר בגדר סוד, הם יבלעו את העלבון

ולא ינסו לחסל אדם בלב אנגליה.
מרגע ששמו וייחוסו ופועלו נחשפו ברבים - היה זה עניין של זמן.
לטעמי ממש לא הרבה.

במלאת שלושים שנה ליוה"כ, ואחרי ששמו כבר פורסם,
ראו את אשרף מרוואן בקהיר כשהוא מסתחבק עם מובארק באיזה כינוס לחגיגות שלושים השנה לניצחון.

אני מפקפק אם, במידה והוא היה רק סוכן שלנו, מובארק היה מתקרב אליו עם מקל אחרי הפרסום.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

ייתכן מאד וזעירא צודק - ומרואן היה אכן סוכל כפול.
ואם כזה היה - מגיע לו כבוד ויקר ממובראק.
שאותו קיבל.
אבל אז...בא פסק הדין של הבורר תאודור אור, ובעצם "קבע" שמרואן לא היה סוכן כפול, משמע - היה אכן בוגד. ועוד איזה בוגד! כזה שמדליף את הסודות הכי כמוסים ואולי גרם למותם של חיילים מצרים רבים.
ומכיוון שכך - המצב השתנה: מצרים נאלצה לעשות מעשה כאילו מדובר בבוגד אמיתי. אחרת - מובארק והמשטר היו נבוכים מאד. הכיצד מתחבק הנשיא עם גדול הבוגדים שידעה מצרים...?

לפיכך, דינו של הקשיש אשרך מרואן נחרץ:
בחייו הביא תועלת רבה לארצו...וכעת יביא עוד תועלת מרובה במותו: מטרת חיסולו היתה להרגיע את דעת הקהל במצרים, מחד, וכן - לגרום לישראל ולמוסד בעיקר נזק מודיעיני אדיר. מי המטומטם בכיר או זוטר שיסכים לעבוד עבור המוסד, כשראש המוסד וראש אמ"ן תקוטטים ומביאים "ישירות" למותו של סוכן בכיר לשעבר?!

מבינים את המשחק המצרי...?
מרואן הוא פיון שמוקרב למען מטרה חשובה הרבה יותר: פגיעה ביכולות הגיוס העתידיות, האסטרטגיות של המודיעין הישראלי.

זהו לדעתי הסבר טוב למדי, המסביר תמיהות מהותיות שהעלה זעירא, ואשר נוטים לזלזל בהן:

למשל, כמו שציינתי לעיל, שמרואן הטעה בעצם את ישראל כמה וכמה פעימם בקריאות זאב! זאב! והתראות מלחמה שלא פרצה לכסוף...
למשל, שמרואן, אפילו 24 שעות לפני המלחמה, בפגישה עם ראש המוסד, טען כי המלחמה תפ]רוץ למחרת, יוה"כ, לפני השקיעה - ב- 18:00. והמלחמה פרצה ב- 13:00.
ועוד תמיהות העלה זעירא.

לפיכך, אני סבור כי הראוי להביא בחשבון אפשרות זאת:
1. מרואן היה באמת סוכן כפול ופעל למען תכנית ההונאה האסטרטגית המצרית. בהצלחה רבה!
2. מרואן (או כפיל שלו?) חוסל ע"י המודיעין המצרי דווקא כעת, כי הוא "נחשף" בשגגה כמרגל ישראלי, בפסק דין של שופט עליון ישראלי, ולכן דעת הקהל במצרים לא היתה סובלת
שהיה נשאר בחיים כאילו כלום....
3. חיסולו של מרואן נועד להשתיק את דעת הקהל במצרים מחד, ולהמשיך את מבצע ההונאה וההטעיה בדבר טיבו של מרואן, מאידך, כשיעד משנה חשוב לא פחות הוא כמובן לפגוע ביכולות האיסוף והגיוס של אמ"ן והמוסד ש"ככה מתייחסים לסוכנים שלהם....". חשבו איזה גורם מרתיע יש בכך לסוכנים אחרים או מועמדים אחרים לריגול עבור ישראל, ומה חושבים הם בערב זה. האם יהיו מוכנים לעבוד עבור ישראל שראשי המודיעין שלה מתקוטטים ומפקירים את חייהם....?

נדמה לי שחלקים רבים בפזל הסתדרו, ודווקא לטובת זעירא!
( שאני אינני מעריץ שלו, בלשון המעטה).

מה המסקנה שלי מכל זה?
שמודיעין כוונות שווה לתחת. שאם יש מודיעין איסופי כמו שהיה אז, על כוונה ערבית לצאת למלחמה - לא מתעסקים בכוונות. מגסיים כוחות בהתאם לסד"כ האויב, ונותנים מכת מנע במהירות האפשרית.
לא מתעסקים בתיאוריות וקונספציות - אלא ברגע שהאויב מתכונן ויש ביכולתו לפתוח באש כשיחפוץ- זה הקאזוס בלי האמיתי, וכאן ממשלה אחראית צריכה לצאת למלחמה ולתקוף ראשונים. תמיד לתקוף ראשונים!

מה שאותי מדהים זה שישראל מצליחה לגייס משת"פים פלסטינאיים גם כיום, אחרי מאות מקרים שבהם זרקנו שכמותם לכלבים.

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

גם להבא...הם אל ברמה של אשרף מרואן.

אבל תהיה בעיה רצינית לגייס עוד אשרף מרואן -בהנחה שהוא לא כפול.

( ואגב, הנ"ל המנוח צעד ישירות לשגרירות ישראל והציע את שירותיו כפי שמתאר רונן ברגמן).

המסקנה שלי מכל הסיפור רק מחזקת את דעתי דבר חוסר התוחלת האימננטי בנסייון לנחש את כוונות האויב ולחדור למוחו - מה שמכונה "מודיעין כוונות".
כל כך קל לעשות מבצע הונאה כזה...רק הראיס ועוד שניים שלושה שותפי סוד יודעים באמת מה קורה ...היתר חשודים כמרגלים ושורים בערפל. כולם יודעים שזה תרגיל. והמכונה מתגלגלת כמה וכמה פעמים לקראת כתרגיל "תחריר" כזה או אחר, ואז נעצרת...ולא פורצת מלחמה. בינתיים אמן עובד כמו חמור. כולם צועקים מלחמה כן ולא ....ואז יש מי שצודק...וכך נבנית לה הונאה מושלמת. שרק מתחזקת כי הסוכן התריע במאי שתאי תהיה מלחמה- וצדק! אבל גם התריע על מלחמה- ולא פרצה...

המשחק המצרי יכול להיות היה מורכב מאד כפי שמתברר.
דהיינו- אשרף עצמו היה רק כלי משחק קטן. כפי שמתברר היום.

במצב הבטחוני של היום, גם פלסטינים - חלקם מחבלים רדומים - צועדים מרצונם החופשי לחקירות שב"כ. כל מי ששהה בכמה מקומות בשטחים מכיר את זה..
כולם נחקרים, חלקם נסחטים/מוצעים לקבלת טובות הנאה (גם אם אלמנטריות - כמו עזרה רפואית), אבל אנחנו לא יודעים כמה מהם באמת איתנו.

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

אף אחד מהם לא איתך. להביא מידע זה משהו אחד. להבין מה הוא אומר באמת זה משהו אחר לגמרי.

דווקא לא חסרים כאלה שכן איתנו. שונאי הרש"פ, שונאי הפתח, שונאי הג'יהאד האיסלאמי, שונאי החמאס, שונאי הדעווה (קיים כזה דבר בכלל? ), שונאי התנט'ים, שונאי השביבה.. ואם תחליף את "שונאי" ב-"נפגעי" זה נהפך אפילו יעיל יותר.
והם עדיין באים, וזה מודגש בעובדה הבלתי מעורערת שבגדה המערבית השב"כ/אמ"ן הם למעשה ארגון ביון יעיל בצורה יוצאת מן הכלל.

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

נמצא מת הבוקר בסמוך לביתו בלונדון.

לא ברור אם מת כתוצאה ממצבו הבריאותי הגרוע, נפל מביתו או הופל...

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3418461,00.html

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

יכול בהחלט להיות ש"בבל" היה סוכן כפול אבל בשורה התחתונה הוא היה סוכן איכותי שהביא מידע יקר, ויש עוד המון סוכנים שעזרו הרבה למדינת ישראל אבל היו כפולים, אבל בסופו של דבר הרווחנו.
חשו להסתכל על הנקודה שהיה לנו מודיעין איכותי ועדיין היו פאשלות ביום כיפור ומי שאומר נחרצות שהוא סוכן כפול זה זעירא והוא בסה"כ זה שפישל ולכן אולי מחפש אשמים.
המוסד בד"כ נוטה להיות סופר מקצועי ולהצליב מידע אז יש סיכוי סביר להאמין שהייתה להם סיבה טובה להעסיק אותו.

תקרא את תגובתו של שטורס, שפחות או יותר מסכם את מה שאומר רונן ברגמן על הנושא - אם מדובר בסוכן כפול, הוא גרם לנו נזק שלא יאומן.

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

ב-6 בספטמבר 1973, בדיוק חודש לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, פשטו כוחות מיוחדים ללוחמה בטרור של משטרת איטליה, על בית דירות נופש בעיירה אוסטיה, הסמוכה לנמל-התעופה של רומא. הם ידעו בדיוק את מי ואת מה הם מחפשים. בדירה מספר 12 בקומה השנייה הם גילו חוליית מחבלים של אש"ף ושני טילי סטרלה נגד מטוסים, על משגריהם. מפקד החוליה בת חמשת המחבלים, כיום מפקד השב"כ הפלסטיני בעזה, היה אמין אל-הינדי. הוא ואנשיו עמדו לפוצץ מטוס אל-על, על מסלול ההמראה. מספר שעות לאחר מכן נעצרו במלון "אטלס" במרכז רומא יתר חברי החוליה הפלסטינית. התקשורת האיטלקית סימנה את המוסד הישראלי, כמי שהעביר את הפרטים על החוליה ואף ציינה כי ראש המוסד, צבי זמיר, שהה אותה עת ברומא.



לפני מספר שנים פירסם הנספח הצבאי המצרי בלוב באותה תקופה, סלאח א-דין א-סעדאני, את זכרונותיו וחשף, לראשונה, כי מצרים ולוב עמדו מאחורי נסיון הפיגוע. ב-21 בפברואר 73' הפילה ישראל בטעות מטוס נוסעים לובי, שחדר למרחב האווירי שלה בכיוון הכור הגרעיני בדימונה. כמעט כל הנוסעים נהרגו. קדאפי טען כי הפיקוח האווירי המצרי סייע להתרחשות התאונה הטראגית, ודרש מסאדאת לסייע לו בפיגוע-נקמה. סאדאת פחד שקדאפי יהרוס את הפתעת המלחמה המתוכננת והסכים, בלית ברירה. ד"ר אשרף מרואן, יועצו הקרוב של נשיא מצרים ומתאם היחסים עם לוב, מונה בידי סאדאת לארגן את הפעולה. הוא השיג את טילי הסטרלה וצירף אותם לשקים הדיפלומטיים החסינים מביקורת של אשתו, מונה, שנסעה באותה עת לרומא ולא ידעה עליהם דבר.



זמן קצר אחרי שמסר מרואן את הטילים לידיהם של נציגי המודיעין הלובי ברומא, והם מסרו אותם לידי אל-הינדי, נעצרו כולם. אם להאמין לפרסומים באיטליה, הרי שהמהירות בה נתפסו חברי החוליה מצביעה על הידיעות המצוינות שהיו בידי ישראל. א-סעדאני רומז בזכרונותיו כי לשלטון המצרי היה אינטרס ברור לחבל בפעולה הזו. אם כך, הרי שיש ברמז זה כדי לתמוך בסברה כי 'בבל' אכן היה סוכן כפול, שבמקרה הזה שירת באופן מושלם את האינטרסים של שני הצדדים. ישראל קיבלה התרעה על פיגוע רצחני מתוכנן, וסאדאת סיכל פעולה שהתנגד לה.



החומר של 'בבל' הפך חשוב יותר ויותר, ככל שנקפו שנות עבודתו עבור ישראל וישראל הפכה ליותר ויותר תלויה בחומר הזה. מדובר בעצם בבעיה מודיעינית קשה אותה כינה איש אמ"ן, תא"ל אהרון לברן, בריאיון עם החוקר אורי בר-יוסף, במילים, "קללת השפע". לברן, באותן שנים סגנו של ראש חטיבת המחקר, אריה שלו, התוודה שההסתמכות על 'בבל' גרמה לכך שכל עוד הוא לא אמר שיש מלחמה, המעריכים של אמ"ן, ובתוכם לברן עצמו, לא חשבו שיש מלחמה, אפילו אם כל הסימנים האחרים העידו אחרת. לברן (בריאיון לערוץ 1, אוקטובר 2003): "בראש הפירמידה היה לנו את 'בבל'. אחד בדורו. פשוט ללקק את השפתיים. זה היה ממש בוננזה מבחינה מודיעינית. החומר הזה והמקור הזה יצרו מכת סנוורים למודיעין, וכל חומר אחר ירד אוטומטית בדרגה."

נו, הפעלה מושלמת של סוכן כפול.

אני מאמין שלעולם לא נדע באמת מה הוא היה.

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

"גן השבילים המתפצלים" של חורחה לואיס בורחס. שם, מרגל יפני צמא דרך גאונית להעביר מסר לגרמנים.

לא יודע למה זה מזכיר לי את הסיפור הזה דווקא. אבל שני מרגלים קשישים אצלנו פוצחים במריבה, בא שופט ומכריע ביניהם - ואז, בדיוק אז, מרגל קשיש נופל מהחלון. המקריות נראית לא ממש אקראית.

איך אתם לא רואים את זה?

לדעתי, בבל היה סוכן כפול. חד משמעי. וללא עוררין.

לברן מדבר על "קללת השפע"? ראינו כמה השפע הזה עזר ללוחמים בתעלה במלחמה, או לטנקיסטים מול הסאגרים, או לטייסים מול סוללות הטק"א. השפע הזה שמור לבעליו לרעתו.

ובכן, לא שפע ולא באטיח !
הונאה. הונאה גאונית. תרגיל נדיר בפסיכולוגית המונים ונצחון מוחלט מצרי במשחק המוחות.

אני אנסה להסביר את התיאוריה (שאני החיריק אחראי להגייתה. ועלי הביקורת והלעג, אם צריך!) שמסבירה מדוע מרואן (להלן בבל) חייב להיות סוכן כפול.

תחילה לעובדות שאני מקווה שאין עליהן מחלוקת:

1. פניה של מצרים היו מיועדות למלחמה, מסיבות מובנות: העלבון של 1967, תקיפות העומק והגפיעה בערי התעלה בשנות ההתשה, וכמובן - אובדן סיני.
2. סוריה - כנ"ל, ופחות או יותר מסיבות דומות.
3. מצרים, ובעצם סאדאת, כיוונו רחוק יותר: יש יסוד סבי מאד להניח שסאדאת תכנן מהלך גדול יותר: קודם מלחמה שתביא להישג טריטוריאלי מוגבל, תשיב את הכבוד והמוראל הלאומי, ואח"כ- חבירה לארה"ב, דהיינו, כניסה למעגל ההשפעה האמריקני, ודרכו - הפעלת לחץ על ישראל בשלבי המו"מ שיבואו לאחר מכן.
סאדאת הבין כי אם מצרים תמשיך להיות גרורה נרצעת של בריה"מ - ארה"ב לא תפעיל את השפעתה על ישראל לסגת מסיני. הוא הבין כבר אז את עוצמת השפעתה של ארה"ב על ישראל, ואת התלת המוחלטת שלה בה, כלכלית, מדינית וצבאית.
4. ממשלת ישראל נתנה לסאדאת ולערבים להבין כי הם יכולים לשכוח מהחזרת סיני והשטחים בדרכי שלום (יוזמת רוג'רס וכו'). נותרה להם בעצם רק דראך המלחמה - יצירת משבר צבאי, גביית מחיר כואב בדם ישראלי (וזה חייב היה להיות מחיר כואב! עוד תבוסה מצרית לא תביא דבר- אלא רק תגרום לציבור הישראלי וממשלתו להתבצר עוד יותר מאחורי צה"ל הגיבור ומדיניות האף שעל, הוא שארם -שייח' חזרנו אלייך שנית...וכו'.)

עד כאן הרקע המדיני- אסטרטגי בשנים שקדמו למלחמה.

כעת למהלכים שקדמו ממש למלחמה, ולשיקולי האסטרטגים המצרים בשנה שנתיים רודם המלחמה:

1. סאדאת ומפקדיו הבינו - מתבוסת 1967 - שהצבא שלהם היה חדרי מאד ושקוף כמעט לחלוטין למודיעין הישראלי והאמריקני.
לפיכך, כל ניסיון להילחם עם ישראל דאז בשיטות המוכרות - נדון לכישלון. דהיינו - כל ניסיון להסתיר תכניות מבצעיות, הכנות למלחמה, אמצעי לחימה, אימונים וכו'- לא יצלח. המודיעין הישראלי יעלה על זה, וצה"ל עלול לצאת למלחמת מנע- בדיוק כמו ב- 67.

2. וכאן מגיעה התובנה הגאונית של סאדאת ואנשיו: היות והצבא המצרי שקוף וחדיר ולא מסוגל לשמור סודות מפני שירותי המודיעין החטטנים של ישראל וארצות אחרות שמשתפות פעולה עם ישראל -אין טעם להשקיע מאמצים מיוחדים בהסתרה.

3. ישאל השואל: אז איך ניתן לתכנן ולפתוח במתקפת פתע צבאית כאשר כל סודותיך וצבאך שקופים לאויב?
פשיטא! כאן באה הדוקטרינה הסובייטית לעזרתו: זו שתורגלה אז כמדומני בברית ורשה, ועיקרה: תרגיל תמים יכול להתפתח במהירות למלחמה בהיקף מלא.
הצבא [ המצרי ] צריך להיבנות בצורה כזאת שכל תרגיל יוכל להסתיים בפתיחה באש, על כל המשתמע מכך. כאשר אף אחד ממפקדי הצבא הזוטרים - למעט הדרג העליון והמהימן ביותר שהינו שותף הסוד - לא יודע בעצם מהו יעדו האמיתי של תרגיל "תחריר" כזה או אחר.
וזה בדיוק מה שקרה!
עד לרגע האחרון הניחו באמ"ן מחקר שזה תרגיל תחריר 41.

4. אלא שכאן התעורר קושי רציני בפני המתכננים המצרים:
הם ידעו שאמ"ן מחקר מיויעד בעיקר להערכת מודיעין כוללת, הערכת הסבירות למלחמה, הוצאת ההערכה השנתית (איזה בדיחה! הערכה שנתית סטטית במצב של מציאות כאוטית שמשתנה כל רגע!).
אנסח זאת אחרת: המצרים לא יכלו להסתיר באמת את ההכנות המבצעיות מעשיות בשטח למלחמה - זה היה חסר סיכוי.
אבל הם ידעו משהו על אמ"ן שאני לא בטוח שאמ"ן יודע על עצמו:
שאמ"ן באותה עת השתמך בלעדית על מודיעין כוונות -דהיינו, הערכת אמ"ן הוכרעה השאלה מלחמה או לא לפי הערכת כוונות האויב, ולא בהכרח יכולתו המעשית בנקודת זמן מסוימת לצאת מלחמה בהיקף מלא או מוגבל.

דהיינו -
היות ולא יכלו להסתיר את ההכנות למלחמה - הם בחרו להסתיר את הכוונות.

5. וכאן היו זקוקים להונאה אסטרטגית מהמדרגה העליונה ביותר:
כאן נכנס בבל לתמונה.
ממה נפשך, אמרו לעצמ כנראה המצרים החכמים הללו:
אם הישראלים ממילא יודעים עלינו הכל ברמה הטקטית מבצעית -למה שלא נמכור להם מידע טקטי מבצעי משובח מהימן ואמיתי מאין כמותו, דרך הסוכן בבל מיודענו?
ואכן -בבל הביא ידיעות מעולות. לא יודע מה בדיוק - אבל מן הסתם ידע הרבה מאד ושפך הרבה מאד. וזה היה קל: הוא קיבל את הכל לעוס ומוכן מהמודיעין המצרי עצמו. המוסד כמובן לא האמין למזלו הטוב - כל שירות ביון ראוי לשמו היה מתחרפן לנוכח המידע שהביא המנוח בבל. תצליב כמה שתרצה, הפוך בו, בדוק אותו - מידע מוצק, בטון אייזן כמו שאמרו אז.
וכל יצר לעצמו בבל את הקרדיט והאמינות - ובעצם בנה את עצמו למשימה העיקרית שלו: סינוורה של ישראל בדבר הכוונות האמיתיות של המצרים.

6. לגבי הכוונות התמונה ברורה יות: בבל התריע כמה פעמים - כחלק מתכנית ההונאה המצרית.
התרעותיו התקבלו - הצבא נערך - גוייסו מילואים, המערכת נמתחה - וכלום לא קרה.

מה בעצם קרה כאן?
בדיעבד, תמיד יימצאו הסברים למה המלחמה לא פרצה במועד שבבל התריע.
אבל אני חושב שהתמונה פשוטה יותר: בבל הוזן בעצם במידע מוטעה על כוונות לצאת למלחמה - במקביל לתרגילי תחריר השונים, שקדמו ל-41.
המטרה היתה ליצור בקרב אמ"ן מחקר ומקבלי ההחלטות הישראלים הטעיה כפולה ומכופלת:
א. לתזז את המערכת, לבדוק את דרכי הפעולה של צה"ל בעת כוננות, כמה זמן לוקח לצהל להערך ולהתגלגל לשטח, מה עושה ח"א, וכו'.
ב. ובמקביל - ליצור אצל אמ"ן המוסד ואצל מקבלי ההחלטות הישראלים תחושה של "פאניקר" וזועק "זאב! זאב! " לגבי בבל עצמו., כך שבבוא הזמן - עת יתריע על המלחמה האמתית, הם יהיו בדילמה אם להאמין לו או לא. שיענו את עצמם אם סוכן שהניב שפע כזה אדיר של מידע יקר, איבד פתאום את אמינותו אם לאו.
בדיעבד, השכנוע העצמי הישראלי היה כה חזק, עד שעד היום יש המאמינים שבבל היה סוכן דגול , ציוני ממש, שפע יום אחד לשגרירות משומקום, ומסר את מיטב הסודות של ארצו תמורת בצע כסף.

ואכן -בבל פעל את פעולתו.
הוא הזין את המערכת במידע יקר ערך.
אבל -ברגעים המכריעים, כשצריך היה להביא מודיעין אמין על כוונות האמת של האויב - הוא כשל, הכשיל, הטעה וסילף.
מדוע בבל לא התריע על מלחמה שבוע לפני פריצתה?
מדוע לא 48 שעות לפני?
אפילו שעות ספורות לפני הפתיחה באש - בבל טען שהמלחמה תפרוץ ב- 18:00. לפני השקיעה.
ולכך היתה משמעות אדירה!
מבחינת המצרים - היתה משמעות קריטית לכך שצה"ל לא יתחיל במכת מנע או הפגזה ארטילרית מאגדי ארטילריה של מילואים שגוייסו שבוע קודם ונערכו כבר בגדה המזרחית, עם יכולת לשבש ולהרוס כל ניסיון פלישה וצליחה ותקיפת המוצבים באש תופת.
בבל היה חייב להשהות את ההתרעה שלו על המלחמה עד לרגע האחרון ממש - לרגע כזה שגם אם תייודע הכוונה המצרית האמתית, וצהל יתקע בשופרות ויזעיק את המילואים - זה יהיה מאוחר מדי מכדי לסכל את הצליחה !
וזה בדיוק מה שקרה. זה לא ניתוח בדיעבד. אני מנסה להסביר איך ראו מתכנני המלחמה המצרים את המצב מהצד שלהם.
הם היו חייבים לצלוח, להרוג חיילים ישראלים כמה שיותר - ולהחזיק מעמד עד להפסקת האש.
זאת היתה מטרת המלחמה שלהם - והיא הושגה במלואה.
לאחר מכן, המדיניות היא המשך המלחמה באמצעים אחרים...הם השיגו את סיני בעצם ביום שחצו את התעלה.
אילו היתה ההתקפה שלהם נמחצת ונהרסת והצבא המצרי הערוך על גדות התעלה היה מושמד מהאוויר ובארטילריה במכת מנע ישראלית מתכוננת היטב - המצרים היו יכולים לשכוח מסיני. אף אחד בישראל לא היה משתגע לתת להם אותו חזרה.
רק מרחץ דמים והישג טריטורילי מוראלי הניע את גלגלי המו"מ.

ובכן, זאת היתה מטרת העל של בבל: להיות שם ברגע המכריע ולעוור את מקבלי ההחלטות הישראלים, מתוך ידיעה שאחרי המלחמה הוא יישרף ויחשדו בו שהוא כפול. כפי שאכן קרהה מיד.

לדעתי, ישנן שתי עובדות שאין להתווכח איתן, אשר מראות בוודאות כי בבל היה סוכן כפול:

1. הבן של עמרו מוסא נשוי לבתו של מרואן. עמר מוסא לא יכול היה להרשות לעצמו כי בתו תינשא לבנו של סוכן מוסד לשעבר, וזאת גם שנים לאחר שנחשף כי מרואן עבד עבור המוסד.
2. אותה כתבה מפורסמת בה מבארכ נשיא מצרים מחבק את מרואן בחום. גם זאת שנים לאחר שנחשף כי הוא היה מרגל ישראלי.

מהיכרותי את הנפשות הפועלות בצד המצרי, איש מהם לא היה מקבל בחום את מרואן אם הוא לא היה "משלהם".

בעולם הערבי, ואין זה משנה אם מדובר במצרים, סוריה, איראן או כל מדינה אחרת, על בגידה לטובת ישראל מגיבים באחת משתי דרכים: גזר דין מוות או מאסר לשנים ארוכות שלעתים עדיף פחות ממוות.

בתור איש מודיעין לשעבר - אם כי לא בדרגה גבוהה ולא יודע הכל - אני משוכנע במאה אחוזים שהוא היה כפול, ואין זה משנה אם החל ככפול או שהוכפל בהמשך.
הוא עשה עבודה מדהימה לטובת המצרים, ועל כך - למרות שזה לא נהוג - צריך להסיר בפניו את הכובע ולומר עליו "שאפו". מבחינתי, הוא הוכנס לפנתיאון עולם הריגול עוד בחייו.

שלא מדברים עליה:

נניח שבבל לא היה כפול. אלא שהיה סוכןם מוסד אמיתי, לא מוכפל, שאף אחד לא ידע עליו בצמרת המצרית.
מה האינטרס של המצרים להודות בזה שהצמרת שלהם נחדרה בצורה כזאת?
ייתכן מאד כי המצרים, לאחר שנחשף בבל כסוכן המוסד, החליטו לאמץ אותו בדיעבד - משמע, לגרום לנו לחשוב שהוא היה כפול...שהרי את הנזק הוא כבר עשה. הוא כבר לא פעיל. והמלחמה מבחינתם השיגה את התוצאות שתלו בה מעל ומעבר. אז למה לא לגרום למודיעין הישראלי כאב ראש תמידי אם בבל היה כפול אם לאו?

אם אכן בבל לא היה כפול, אלא היה סוכן אותנטי של המוסד, לא מוכפל אז ואחר כך, אבל המצרים לקחו עליו חסות בדיעבד והפכו אותו לגיבור ששיטה בישראלים -אזי אין לעמרו בעיה לחתן את הבת שלו עם הגיבור הלאומי הזה...
במין הפוך על הפוך. אסור לפסול שום אפשרות.
ואם כך -גם למובארק אין בעיה לחבק אותו. מה יש? אם אפשר לבלבל את הישראלים ככה מחד, ולהציל את הכבוד הלאומי מאידך על ידי העמדת פנים קלה- זה מחיר שהוא מוכן לשלם בשמחה.

לפיכך, השאלה אם בבל היה כפו לאו לא תוכרע לפי הנוכחים בהלוויה שלו - שבהחלט ייתכן ומשחקים לי התסריט שתארתי לעיל...(כך מקווה צבי זמיר). השאלה תוכרע -אם בכלל- על ידיד בחינת המדיע שהביא בבל ותוצאותיו על מערכת ההונאה המצרית מחד, ואיכות קבלת ההחלטות הישראלית מאידך.

דהיינו, האם גרם בבל בעצם המידע שהביא לשיפור היכולת הצבאית אסטרטגית הישראלית או חיבל בה? האם הגביר את הבלבול ואת הדיסוננס הקוגנטיבי החריף שאמ"ן מחקר היה נתון בו אז, או החליש?
האם בעצם פעולתו והאקט האחרון של פעילותו כסוכן - הפגישה עם זמיר באירופה - היתה תרומה למלחמה מהצד שלנו, או שהוא רק בלבל את מקבלי ההחלטות עוד יותר?

אז הוא אמר שהמלחמה תיפתח *ארבע* שעות אחרי השעה בה היא נפתחה בפועל.

מי אמר שישראל לא תתקוף תקיפת-מנע עוד לפני הערב? יש איזה חוק שלפיו לא תוקפים על בסיס התרעה מוצקה כשיש יותר מארבע שעות עד הש'?

אם זה היה ההימור המצרי, הוא היה מסוכן עד כדי טירוף, ולא הגיוני.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

שעת פתיחת המלחמה מיוחסת לבכיר במוסד, שעל סמך ההגיון "הבריא" שלו העביר בלקט.
מרוואן ציין במפורש שהמלחמה תפתח לקראת דמדומים.
וכמו כן, בדיון בין המצרים לסורים שבו נקבעה שעת המלחמה(הסורים דרשו בבוקר, המצרים דרשו בחשיכה) מרוואן לא היה נוכח, כך שהוא לא ידע אותה.
לעניות דעתי, מרוואן אחראי ביודעין או שלא(פתוח לשיקול דעה, לפי דעתי מרוואן היה גורם חשוב במהלך ההונאה המצרי) להיווצרות הקונספציה לפיה כל עוד לא יצוייד הצבא המצרי בסוחוי 24 וכוח טק"ק משמעותי, לא תפרוץ מלחמה. כמו כן, מרוואן אחראי ישירות לכל גיוסי החירום המתעתעים של 1973(חוץ מהמידע שהעביר לא היה שום דבר ממשי), ובעיקר כוננות כחול לבן במאי 1973 - שהיוותה גורם משמעותי בהשהיית הגיוס ב 6 לאוקטובר בשל פחד ההנהגה המדינית מלחץ ציבורי.

כמו כן, מרוואן העביר את המידע ערב המלחמה לישראל בעיקר בשל העובדה שהמצרים היו בטוחים שהכוונות כבר נגלו לישראל, והזמן המועט שישאר להיערכות צה"ל כנגד- לא יהיה משמעותי.
עקשותו לפגוש את ראש המוסד למרות שהוא יכל להעביר את המידע בלי, תמוהה אף היא, וכנראה משמשת גם היא מרכיב בהטעיה המצרית.

אבל כן על האמירה הזו של שטורס:
" אפילו שעות ספורות לפני הפתיחה באש - בבל טען שהמלחמה תפרוץ ב- 18:00. לפני השקיעה.
ולכך היתה משמעות אדירה!". לכך הגבתי.
וכמו-כן, אם לא היה טעם להסתיר בגלל הלו"ז הקצר, כי "שהמצרים היו בטוחים שהכוונות כבר נגלו לישראל, והזמן המועט שישאר להיערכות צה"ל כנגד- לא יהיה משמעותי", הוא יכול היה באותה מידה להודיע על השעה המדוייקת וזה לא היה משנה כלום, רק מקנה לו אמינות שאין כדוגמתה, ומאפשר להמשיך למכור לוקשים לישראלים במשך זמן רב.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

הוא מסר את מה שהיה לפי דרישת המצרים- לקראת דמדומים.

אז הידיעה איננה אומרת שהוא סוכן כפול. ואם במודע הזינו אותו במידע שכל הטעות בו הייתה "לקראת דמדומים" במקום "שתיים בצהריים", זה היה לדעתי סיכון גדול מדי בשבילם.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

יש כמה דברים שאפשר לומר על המצרים, בהקשר של שיקולי המלחמה שלהם:
1. הם ידעו לקראת מה הם הולכים (ואפשר לומר שהופתעו לטובה)
2. בוצעו אצלם חישובי סכנה ועלות/תועלת ברמה האסטרטגית, והם התגלו כנכונים (בודאי ברמה של מטרות הלחימה המדיניות)
3. הם הסכימו לקחת סיכונים גדולים, מתוך מחשבה (ולדעתי מוצדקת) שהם במצב של win-win.
ישראל תבצע התקפת מנע? היא תוקפנית, וברה"מ תעזור למצרים להתחדש ולהתעצם (כ"א לא נספר אצלם, כזכור).
ישראל תבלע את הפתיונות? המצרים משחררים שטח כבוש בלחימה לגיטימית.
המשטר עצמו לא היה בסכנה.

כל זה מאפשר הפעלה של סוכן כפול על מרווח טעות צר מאוד.

אגב, מן הסתם, כל הגברת כוננות (לשווא) חיזקה אצל המצרים את היכולת לדעת תוך כמה זמן ישראל יכולה לעבור למגננה ראויה, ולדעתי הם שיחקו גם על זה.

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

תדחה את המכה האוירית המקדימה כביכול לאחר פתיחת המלחמה. נתון השעה המדוייקת למלחמה אינו קריטי כלל, שכן מערכת ההונאה המצרית הצליחה להרדים את אמ"ן עד כמה שעות לפני הפריצה למלחמה- וזה בהתחשב בריכוזי הכוחות והאמצעים בכמות בלתי שגרתית אפילו לתרגיל לאורך התעלה.
וגם, אם הייתה ידועה שעת המלחמה האמיתית, בספק רב אם צה"ל היה יותר מוכן. עובדה לחשש הגדול של גיוס מילואים מלא של רה"מ ודיין.

ואני חושב שבדיוק ההיפך.. זה שהוא לא העביר את השעה המדוייקת מראה על הפעלה נכונה של סוכן כפול.

א. הגיוס. לפי התיאורים הוא פשוט פסע לאור יום לשגרירות הישראלית בלונדון והציע את עצמו.
לא השקיעו כדי לגייסו, וגם מי שבא מרצונו (נניח מבצע כסף) נוקט אמצעי זהירות מינימליים.

ב. במדינות ערב (ואולי לא רק שם), בוגד, לא יוציא את יומו. יש לזכור את חילמי, הטייס המצרי
שערק בשנות ה- 60 לישראל במטוס יאק 11 (מטוס קישור), הנזק שגרם למצרים היה אפסי
אבל המצרים דאגו לרדוף אחריו ולחסלו במקום מסתורו בארגנטינה.
אם בבל לא היה כפול, ברגע שנרמז על קיומו המצרים היו מאתרים אותו ובאים עימו חשבון.

ג. לפי התאורים הוא יצא בטיסה ללונדון רק כדי להיפגש עם זמיר. שוב זה סיכון שסוכן סביר
לא היה לוקח. בעיה לאתר מי טס מקהיר ללונדון ליום אחד בימים שלפני המלחמה ?

השתתף גם סימבה - גמאל מובארק. הלא הוא המיועד.

מה זה אומר? צבי זמיר טען בשבוע שעבר כי לפי "איכות" הנוכחים והטקס הרשמי נדע "סופית" אם בבל היה כפול אם לאו...זמיר מן הסתם נבוך מאד כעת. הלא הוא רץ למשפט נגד זעירא בדיוק על זה.

כל הסימנים מצביעים על היותו של בבל כפול. אבל ישנה עוד אפשרות:
ייתכן ובבל היה סוכן אותנטי. אלא שמשנודע קיומו לצמרת המצרית - גודל הפאדיחה היה כל כך רב שהם העדיפו לאמץ את התיאוריה המחמיאה בהרבה של אמ"ן וזעירא כי בבל היה כפול. אחרי הכל - המלחמה הצליחה להם, בבל נשרף כבר, אז למה לדקדק בקטנות? יסולח לו והוא לא ייענש, אם אפשר לשגע את המוסד ואמ"ן בחינם עוד 30 -40 שנה, למה לא?

כך הם מרוויחים פעמיים: גם ערוותם לא נחשפת, וגם יש תועלת מודיעינית מלתזז את המערכת הישראלית, לפגוע בבטחון העצמי של קברניטי המודיעין. להרתיע אותם שבפעם הבאה שאיזה א"חמ מצרי או ערבי יפסע לשגרירות ככה סתם, ויציע את שירותיו - הם יירתעו.

סאדאת שהיה מודע למלחמה שתפרוץ אישר לשתף פעולה בתנאי אחד- להפיל לאחר מכן את החוליה לידי הישראלים ולהשיג בך שני דברים: המשמעותי מכולם- לא לפגוע בסיכויי המלחמה בכך שהצבא הישראלי יכנס לכוננות ואולי יתקוף כתגמול במצרים, ולהעצים את מרוואן כסוכן נאמן למוסד.
לסאדאת היה ברור באופן מידי שהקשר המצרי יחשף מייד באם ההפלה תתבצע, ולכן הוא ניצל זאת באופן מושלם.

מקור
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/images/whitespace.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/images/whitespace.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/images/whitespace.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/images/whitespace.gif]

מובארק: אשרף מרוואן היה "פטריוט מצרי"

האם היה אשרף מרוואן, שמת בשבוע שעבר בלונדון בנסיבות מסתוריות, סוכן מצרי שסייע לישראל במלחמה או דווקא סוכן כפול, שברגע האמת הטעה את המודיעין הישראלי? הנשיא מובארק רק מוסיף לתעלומה: "הוא היה פטריוט מצרי, שביצע משימות פטריוטיות, וזה לא הזמן לחשוף את מעשיו"
נשיא מצרים, חוסני מובארק, הכחיש כי המיליארדר המצרי ד"ר אשרף מרוואן, שמת בלונדון בשבוע שעבר, היה מרגל - כך דיווחה היום (ב') סוכנות הידיעות המצרית הלאומית.
מרוואן, חותנו של הנשיא גמאל עבד אל-נאצר, היה ידוע כמרגל המצרי שהזהיר את ישראל לפני מלחמת יום הכיפורים. בשבוע שעבר הוא מת כשנפל ממפרסת ביתו בלונדון.
לאחר מותו נפוץ גל של שמועות סביב נסיבות מותו. בין השאר נטען שישראל התנקשה בחייו משום שהיה סוכן כפול, שהטעה את ישראל בנוגע לשעת ההתקפה המצרית ערב המלחמה. נטען גם שהיה בדיכאון וחשש מחיסול, שהתאבד או שפשוט איבד את שיווי משקלו ונפל.
יממה לאחר הלוויתו במצרים, שבר מובארק את שתיקתו בנושא הטעון. "הוא היה לאומן מצרי ולא היה מרגל של אף צד", אמר הנשיא. "הוא היה פטריוט ונאמן למדינתו, וביצע משימות פטריוטיות, אך עכשיו אינה העת לחשוף את מעשיו" אמר הנשיא - התבטאות שרק מוסיפה למסתורין האופף את האיש. כמו כן אישר מובארק דיווחים לפיהם העניק הנשיא המנוח סאדאת למרוואן עיטור כבוד מיוחד במהלך המלחמה.
מאז שנות ה-90 טוענים גורמי מודיעין ישראלים כי מרוואן היה למעשה סוכן כפול, שמסר אמנם מידע חיוני לישראל על המערך המצרי, אולם ברגע האמת העביר דיווח לפיו המצרים יתקפו בערב - בעוד שהתקיפה החלה בבוקר. דבריו של מובארק אודות מרוואן, והאישור אודות עיטור הכבוד שהוענק לו, מחזקים לכאורה את הטענה אודות היותו של מרוואן סוכן כפול שסייע למצרים במלחמה.
בכל מקרה, מובארק הוסיף ואמר לעיתונאים כי בקרוב תיפתח חקירה רשמית סביב ההאשמות לפיהן מרוואן ריגל עבור ישראל, וכן ייבדקו היטב נסיבות מותו המסתורי.
בהלוויתו של מרוואן אתמול בקהיר השתתפו מאוד מכובדים, לרבות בנו של מובארק, גמאל.

בתוכנית יהיו כמה דברים מעניינים אודות התראה ריגול לפני ואחרי המלחמה.
יתראיינו כמה אישים בכירים מקהיליית המודיעין.

וידובר על המחלוקת בין צבי זמיר (ראש המוסד לשעבר) ואלוף יוסי זעירא בקשר למרגל אשר מסר את יום ההתקפה ושעת ההתקפה במלחמת יום הכיפורים.
זעירא טוען שהוא היה סוכן כפול וצבי זמיר לדבריו היה גדול המרגלים שלנו אצל המצרים.
האפילוג של הסיפור זה שלפני חצי שנה מישהו עזר כנראה לאותו המרגל לקפוץ/ליפול מבנין גבוהה בלונדון.
וכאן מגיע השיא. אם הוא היה בוגד במצרים אז למה קיבל הלוויה ממלכתית בהשתתפות כל אנשי השילטון במצרים. את האמת כנראה לא נדע לעולם.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי האזרח וידובר על המחלוקת בין צבי זמיר (ראש המוסד לשעבר) ואלוף יוסי זעירא בקשר למרגל אשר מסר את יום ההתקפה ושעת ההתקפה במלחמת יום הכיפורים. זעירא טוען שהוא היה סוכן כפול וצבי זמיר לדבריו היה גדול המרגלים שלנו אצל המצרים. האפילוג של הסיפור זה שלפני חצי שנה מישהו עזר כנראה לאותו המרגל לקפוץ/ליפול מבנין גבוהה בלונדון. וכאן מגיע השיא. אם הוא היה בוגד במצרים אז למה קיבל הלוויה ממלכתית בהשתתפות כל אנשי השילטון במצרים. את האמת כנראה לא נדע לעולם.

בזמנו, כשהחל המשפט, ומיד אחרי פסק הדין של השופט אור, עלו בראשי כמה וכמה תסריטים לגבי האדון מרואן. הטוויסט המפתיע באמת היה עם מותו / חיסולו של מרואן, ואח"כ - וההלוויה המפוארת לה זכה.

בפתיחה, חשוב לזכור מה היו מטרות המלחמה של המצרים: לא כיבוש הארץ, כפי שנהוג לחשוב, כי
אם יצירת הישג צבאי-מוארלי קרקעי, לשם שיקום ל"השבת הכבוד" שנגזל במלחמת ששת הימים, וכמנוף להישגים מדיניים, ובראשם: החזרת סיני.
מבחינה זאת, המלחמה הצליחה למצרים: היא השיגה את כל מטרותיה. סיני הושב להם. והבונוס מבחינתם היה החבירה לארה"ב ונטישת ההשפעה הסובייטית.
אלו שני הישגים ענקיים, ללא ספק. ישראל מאז החזרת סיני נכנסה לסחרור של התכנסות והצטמקות - והיא במגננה אסטרטגית מתמשכת, שרק הולכת ומסתבכת. ישראל מסובכת במלחמה נוספת, שהיא בטעות מגדירה כ"טרור" או "אינתפיאדה", אבל מטרותיה זהות: כיבוש השטח ופגיעה בסיכויי הקיום של "הישות הציונית" לאורך זמן. אבל על זה נדבר בפעם אחרת.

ברקע, חשוב לזכור, עומדת תכנית ההונאה המצרית ערב פתיחת המלחמה.

פה יש לבחון מספר שאלות:
1. מדוע היתה חשובה ההונאה למצרים?
2. את מי הונו המצרים?
3. כיצד עשו זאת?
4. מה היה תפקידו של מרואן אשרף בתכנית ההונאה המצרית?
5. האם ההונאה הצליחה?

1. מדוע היתה חשובה ההונאה למצרים?
לדעתי, אילולא הצליחו להונות את המערכת הישראלית, סביר מאד להניח שצהל היה מצליח להערך אחרת, ולהנחית מתקפת מנע אפקטיבית מאד מהאוויר וביבשה שהיתה מחסלת למעשה את מרבית הצבא המצרי שרוכז על גדות התעלה במסווה של תרגיל. לח"א היתה תכנית לחיסול הטילים נ"מ שהוחל בביצועה, אך היא הופסקה בתחילתה עקב הוראת שר הבטחון להסיט מאמצים לכיוון עזרה למעוזים והבלימה.
המצרים פחדו מאד מהעליונות האווירית הישראלית, ומכוח השריון הישראלי. הם ידעו שלוקח כמה ימים לצה"ל להתגייס ולהיות מוכן - ולכן חשוב היה להם מאד לגרום לצד הישראלי לחשוב שמדובר בעוד תרגיל.

2. את מי הונו המצרים?
כאן יש הפתעה קטנה: המצרים הונו את עצמם, את ישראל, ואת העולם כולו מעשה.
על מנת שההונאה תצליח - המצרים היו חייבים לייצר מצג שווא כאילו מדובר בתרגיל תחריר 41 בלבד.
לשם כך -הם היו חייבים להונות בראש ובראשונה את צבאם שלהם!
תכנית ההונאה התבססה על כך שלמעט מספר מצומצם מאד מאד של שותפי סוד - שמרואן לא היה אחד מהם ככל הנראה עד ממש לימים ספורים לפני הפתיחה באש! - הצבא המצרי כולו נערך לתרגיל.
והיות והיה זה תרגיל - וכולם בצבא המצרי האמינו שזה תרגיל - היה לזה אפקט של "אמינות השקר" - משמע- כדי ששקר יהיה אפקטיבי, מי שמספר אותו צריך להאמין בו. הצבא התנהג כמו בתרגילים קודמים - כי כך הוא האמין.
חשוב היה שההונאה תעבוד על שני הצדדים בצורה אפקטיבית: שהצבא המצרי כולו על כל שדרותיו יאמין שמדובר בתרגיל תחריר 41, והצבא הישראלי יאמין באותו דבר.
נסכם אם כן עקרון ראשון: מספר מינימלי של שותפי סוד אמיתיים. כל השאר חושבים שזה תרגיל.

3. כיצד עשו זאת?
שמירה קפדנית על מספר שותפי סוד אמיתיים זעום ככל האפשר- ומאידך "רשלנות" עד כדי חוסר אחריות בשמירה על בטחון מידע מצד שני, ביתר הצבא. הצבא התכונן לתרגיל במתאר צליחה, והמצרים ידעו שהם יכולים לעבור לפתיחה באש אמיתית בהתראה קצרה מאד של שעות בודדות. לפיכך לא הטריד אותם חוסר מוכנות או הכנה מנטלית.
לדעתי, אנחנו הישראלים לא הבנו מספיק את אחד העקרונות המרכזיים של ההונאה המצרית: ההכרה וההפנמה של ההנהגה המצרית כי הצבא שלהם חשוף ומחורר מבחינה מודיעינית ככברה. וכי אין להם סיכוי לשמור על סוד של מתקפה / מלחמה שהולכת ומתרקמת בפני שירותי המודיעין של המערב וישראל.

4. מה היה תפקידו של מרואן אשרף בתכנית ההונאה המצרית?
כאן באה כבר הגאונות המצרית לידי ביטוי. גאונות ממש לדעתי: אם ממילא איננו מסוגלים, אמרו לעצמם המצרים, לשמור סוד - למה שלא נזרים אנחנו [המצרים] את הסודות שלנו לידי הישראלים, ונזין אותם בצורה מבוקרת, בכפית? זה אולי היה תפקידו האמיתי של מרואן: להזין את ישראל בשפע של מידע אמין, עסיסי, מפתה. משכר. ואכן- הגנרלים שלנו עודם שיכורים מהמידע הזה, עד היום. הם לא הבינו שזה היה חלק אינטגרלי מההונאה. ראיה מסיייעת לכך היא עצם העובדה שמרואן התנדב לרגל עבורנו מבלי באף אחד ניסה לגייס אותו, וכן שזכה לכבוד מלכים במצרים בחייו ועוד יותר אחרי מותו.

זוהי אגב נקודה שמתעלמים ממנה בשיח הציבורי הישראלי על המלחמה:
התכנית האופרטיבית המצרית התבססה על הנחת היסוד שהצבא שלהם חשוף כולו לעיני המודיעין הישראלי והאמריקני, ולכן כל ניסיון לבנות מתקפה ולשמור סוד עם מספר גדול של שותפי סוד - נדון מבחינת סאדאת לכישלון, והיה משרת למעשה את ישראל - בכך שהיה מספק לה התראה מספקת. התראה כזאת היתה אסון לצבא המצרי: הוא היה מושמד עוד בשטחי ההערכות שלו, לפני הצליחה.
לפיכך, חשוב מאד היה לאלף את את הצבא המצרי כולו - עד לרמת גנרלים אפילו - להאמין שמדובר בתרגילים. והם נעשו אחד אחרי השני. כולל ההונאה של שחרור חיילים הביתה, ועוד כמה סימנים המעידים על "הרפיית המתח".
לפיכך, תחת הנחה זאת, כל ניסיון להכין מתקפה ולשמור אותה בסוד בהינתן מספר גדול של שותפי סוד - היה נכשל.

5. האם ההונאה הצליחה?
הצליחה - ובגדול. עד כדי כך הצליחה שגם היום עוד מתווכחים אם מרואן היה סוכן כפול, וזעירא וזמיר רבים בבית המשפט ונותנים לשופט להכריע...כמה פאתטי.
עד כדי כך הצליחה ההונאה, שכל הסימנים המעידים הברורים שעלו מהשטח, מסוכנים אחרים, מאמציע איסוף מגוונים וסתרו את הערכת אמ"ן בדבר "הסבירות הנמוכה" - נזרקו לפח. מה שידוע בתור "הקונספציה".
והיא, הקונספציה, על מה התבססה? על ההערכה שמצרים וסוריה לא יפתחו במלחמה אם לא יהיו בידם מפציצים ארוכי טווח וטילי ק"ק לתקיפםת העורף הישראלי, וזאת כמענה לעליונות האווירית הישראלית.
כעת ישאל השואל: מהיכן צמחה ההנחה הזאת? מי תחב אותה לראשים של המעריכים באמ"ן? נו, לא קשה לנחש: ידידנו מרואן. הוא סיפר להם בסודי סודות שכך חושבת ההנהגה המצרית. ממש מפי הסוס.
והיות שכך, והיות שידעו בודאות שאין מפציצים ארוכי טווח למצרים ואין טילי ק"ק - פסלו את כל ההערכות האחרות, הסותרות, וכך נולדה לה הקונספציה.


לדעתי, מרואן היה חלק בלתי נפרד מההונאה המצרית, נדבך אסטרטגי בה.

אפשר להקשות כמובן ולשאול: אם היה סוכן כפול, מדוע טרח לדווח על מתקפה מתקרבת?
התשובה לדעתי ברורה: המצרים הניחו שההכנות שלהם שקופות, ולכן רצו לדחות את קבלת ההכרעה בצה"ל על הנחתת מתקפת מנע ככל האפשר. הם ידעו שמתחת ל-48 שעות ואולי יותר, צה"ל לא מסוגל לגייס מילואים, לציידם ולהניעם במסגרות מאורגנות לקרב. לכן - ההתראה של מרואן באה בדיוק בזמן שהיא למעשה היתה חסרת ערך. אילולא היה מתריע ושותק- היו חושדים בו הרבה הרבה לפני כן, שבוע ויותר לפני כפי שמעיד יואל בן פותר בספרו. שבוע שהיה מספיק לחסל את הצבא המצרי כשהוא במצב עדין מאד.

והשקעת הרבה מזמנך. הכל נכון ומדוייק מאוד.
אך נשאלת השאלה האם באמת אפשר להכין צבא למלחמה מבלי שצד השני ירגיש?
צריך הרי לקדם תחמושת ודלק קרוב יותר לחזית.
יש עוד הרבה דברים נוספים אשר מאפשרים התקפת פתע. אני כמובן לא אציין אותם, אך לדעתי הם היו ידועים לקברניטים אשר לקו בתסמונת הקונצפיה ולא הצליחו לחבר את הפאזל אשר הכל היה מונח לפניהם.
כבר כמה שבועות לאחר המלחמה, אמרו איך היינו עוורים עד כדי כך.
הידיעה של מרוואן עד כמה שהיתה חשובה ואמיתית היא לא נתנה הרבה, כפי שכתבת.
זהו תירוץ לאלה אשר הקונצפציה היתה "אורים ותומים" לגביהם.
השאלה איפה היה האלוף המהולל יוסי זעירא. הוא קבל את כל הידיעות על הכנת צבאות סוריה ומצרים.
הכל היה מונח על שולחנו, רק היה צריך לשנות את המיקום של כמה קוביות בפאזל והיה מקבל שהאויב מתכונן למלחמה בשתי חזיתות.
עד היום לא נחקר ביסודיות מה באמת ארע בחצי שנה לפני המלחמה.
אני לצערי לא יכול לכתוב יותר, אפילו בפרספקטיבה של 35 שנה.
הלקח לא נילמד, אנו סומכים יותר מדי על האף שלנו במקום על המוח היהודי שלנו.

[QUOTE=האזרח]והשקעת הרבה מזמנך. הכל נכון ומדוייק מאוד.
אך נשאלת השאלה האם באמת אפשר להכין צבא למלחמה מבלי שצד השני ירגיש?
צריך הרי לקדם תחמושת ודלק קרוב יותר לחזית.
יש עוד הרבה דברים נוספים אשר מאפשרים התקפת פתע. אני כמובן לא אציין אותם, אך לדעתי הם היו ידועים לקברניטים אשר לקו בתסמונת הקונצפיה ולא הצליחו לחבר את הפאזל אשר הכל היה מונח לפניהם.

אפשר גם אפשר. מצרים הוכיחה זאת. ישראל הוכיחה זאת. גרמניה "ברברוסה" הוכיחה זאת. אם לציין רק את הדוגמאות הבולטות.
למעשה כפי שציינתי, תכלית ההונאה ממצרית היתה לגרום לנו להאמין שמדובר בתרגיל. עוד תרגיל, כמו שהיה במאי אותה שנה (כוננות כחול לבן - צהל כולו גוייס בעקבות התראה של אותו מרואן. כך למדו המצרים והרוסים שסייעו בידם טוב טוב כמה זמן לוקח לצה"ל להתארגן, להצטייד ולרדת לחזית).
לשם כך, המצרים היו צריכים לגרום לנו לעיוורון במובן שציינת: שלא נאמין ולא נפרש את אשר עינינו רואות. ואיך ניתן לעשות זאת? הרי מודיעין על פי יכולות בלבד היה זועק שבועות לפני המלחמה שהולכת להיות מלחמה ! כל פריסת הכוחות היתה כזאת שזעקה מלחמה.
המצרים היו צריכים לגרום לנו להאמין שיש בידנו סוכן, מקור אמין ביותר, בכיר ביותר, שמסוגל לתת לנו מודיעין כוונות אמין ברמה העליונה ביותר: שיספר לנו מה מתרחש במוחו של סאדאת כמעט בזמן אמת. וכזה היה מרואן!

מודיעין כוונות הוא למעשה "קיצור דרך": למה להתעסק באיסוף מייגע וניתוח של מאגרי מידע ענקיים, אם אפשר פשוט לשאול את מרואן אם תהיה או לא מלחמה, והוא בתורו ישאל אחד, סאדאת?

אין להקל ראש במהות הבעיה שעמדה בפני ההונאה המצרית: הם היו צריכים לעוור את המודיעין הישראלי בצורה מושלמת, כך שיתעלם למעשה מהיכולות הנבנות שלהם - עד שיהיה מאוחר מדי!
והוא התעלם ועוד איך - אפילו מההתראה שהעביר לגולדה חוסיין ( jump positions)

דהיינו, המצרים היו צריכים להסית את הקשב הישראלי האסטרטגי , המחקרי, מניתוח היכולות שלהם לניתוח הכוונות שלהם - ובזה ההם הצליחו מעל ומעבר. זאת ההוכחה האולטימטיבית הנסיבתית לעובדה שמרואן היה כפול. ובכדי להפריך את הטיעון הזה, ישאל עצמו השואל: אילולא היה קיים מרואן או דומה לו באותו זמן, ולאור מודיעין היכולות בלבד שהיה זמין בשפע ממקורות אחרים, בלתי תלויים, ואמינים מאד - אנשי שלנו שישבו בתעלה! - האם הערכות ישראל היתה שונה? האם המילואים היו מגוייסים קודם? האם ישראל היתה יכולה ומוכנה להנחית מכת מנע או לאיים בכזו, בזמן שהמצרים עוד נערכים וצוברים כוח?
שאלה כבדת משקל, אבל אני חושב שהתשובה בידנו: מי שהיו שם יכולים - עם קצת אינטגריטי - להגיע בקלות לתשובה, ולדעתי התשובה היא: כן!. המילואים היו מגוייסים בזמן - והמלחמה היתה נראית אחרת לגמרי במצב בו היוזמה שלנו.


כיצד התכוונו המצרים לעשות זאת, בפועל? אם היו מזינים אותנו במידע שקרי, כדרכו של סוכן כפול טיפוסי, מהר מאד היו עולים על זה ושורפים אותו, את מרואן.
לכן - הזרימו למרואן מידע אמת, בכמות ובאיכות כזאת שכל קצין מודיעין ואיסוף היה מתרחפן רק מלשמוע על מה מדובר. ושים לב בפרומואים לסרט איך אומר נדמה לי צבי זמיר "שלא יהיה לנו עוד סוכן כזה!" - ההונאה מושלמת. המידע שמסר היה אמיתי, אמין, מדויק, בשפע. בדקו אותו. הצליבו אותו - לא תפסו אותו בשקר אף פעם לפי הידוע.
כל זה היה נחוץ מאד לשם ביצוע ההונאה: כדי לגרום לאותו עיוורון, היה חשוב לגרום לנו לנטוש את "מודיעין היכולות" המתבסס על מראה עיניים ותצפיות בלתי תלויות בשטח, ולהסתמך על "מודיעין כוונות" - היינו, היכולת לקרוא את כוונותיו הנסתרות של האויב מעצם הקרבה האינטימית של מרואן לסאדאת ולבכירים אחרים.
וזאת היא הקונספציה, אם תרצה. מישהו הרי גרם לאמ"ן מחקר לפתח תיאוריה שמצרים לא תפתח באש כל עוד יש עליונות אווירית ישראלית מוחצת! התיאוריה הזאת לא צמחה יש מאין - מרואן הזין אותם בכוונות ובהערכות שבאו כביכול ישירות מסאדאת והחוג הבכיר המצרי.

אתה מבין? ההישג האמיתי של מרואן והמודיעין המצרי היה בעצם יכולתו לגרום לישראל להסתמך על "מודיעין כוונות" ובכך בעצם עיוור את עיניה האחרות וגרם לה לדיסוננס קוגנטיבי חמור שנמשך בעצם עד היום - יעיד על כך המאבק בין זעירא לזמיר.

אז השאלה שלי היא, מי מבטיח או יבטיח לנו שברגעים אלה האויב לא עושה תרגיל דומה עלינו,
כידוע ההיסטוריה חוזרת על עצמה...

חלק ראשון זה היה לפני שנה וחצי בערך, ידענו כמעט הכל על האויב, היינו חזקים בהרבה ממנו
ולצערנו זה נגמר כפי שנגמר.
אנו מדברים על הסיבוב השני, אך האם יש לנו בכלל יכולת ונשימה לעשות סיבוב שני?

עושה רושם שחשוב להם יורת האגו מהאמת.
שני זקנים נרגנים שרבים - בשעה שבטחון עם ישראל מונח על כף המאזניים.
מובראק אני בטוח יודע והיה אחד משותיפ הסוד- היה מפקד ח"א המצרי במלחמה.
מי אצלנו מגיע לדרגות תחכום כאלו? אף אחד. שממה. צחיח לגמרי.

מלחמת יוה"כ לא תוחקרה כיאות. כתבו על זה רבות, ועוד יכתבו.
זה למה נכשלנו בלבנון I II ובאינתיפאדות.
לא צה"ל ולא אמ"ן מסוגלים לתת תשובות לשאלת כוונות האויב. יש לנו הררי מידע- ואפס תובנות מועילות. לא פיתחנו את הכלים ההאינטלקטואליים להבדיל בין הונאה ובין מצג אמת.
אנשי המודיעין שלנו חונכו על ידי גדולי הפאשלונרים שלנו שלא רצו שהפאשלות שלהם תחקרנה.
התוצאה: יש לנו מודיעין שיודע המון - בבחינת חמור נושא ספרים. הכל הם יודעים שם במודיעין - אבל הם לא יודעים להכריז שעומדת לפרוץ מלחמה כמה ימים מראש...הייתי מוסיף ואומר שגם אחרי שפרצה מלחמה- לא תמיד הם יודעים שהיא פרצה ולא תמיד הם מבינים שפרצה בעצם מלחמה.

דוגמא: אינתיפאדה I+II. אלו היו מלחמות טרור ומערכות על דעת הקהל. באפס אמצעים הפלשטיניםהצליחו להשיג הישגים שכל צבאות ערב לא הצליחו במלחמות כוללות.
הכישלון בהבנת מהותה של המלחמה - והווית המלחמה והמאבק הלאומי הפלשטיני גבה וגובה מאיתנו מחיר כבד.
שהרי: אם לא פרצה מלחמה - אין צורך להילחץ ולהכריע אותה. נכון?
וכך אפשר לנהל "עימות בעצימות נמוכה" - כשבעצם האויב הפלשטיני מפורר את החברה הישראלית ומרסק אותה בשיטתיות. תראה איזה קרקס הם עושים מאיתנו בעניין גלעד שליט. איך הם מפלגים ומפוררים את הסולידריות החברתית הישראלית עד שאימו של גולדווסר מופיעה בטלוויזיה וחושבת שזה אך טבעי לקרוא לחיילים לא להתגייס ולא לשרת כי אם חלילה יפלו בשבי - היא מזהירה אותם שהמדינה תפקיר אותם. תפקיר, בשעה שאותה מדינה יצאה למלחמה רק בקיץ 2006 לשחרור החטופים. אתה מבין לאילו תהומות הידרדרנו?
אז לשאלתך: ועוד איך עושים לנו מניפולציות. מקרקסים אותנו. גורמים לנו לצאת איש כנגד אחיו - במקום להתאחד נגד האויב ולשאוף להשמדתו והכרעתו.

מי שזלזל במצרים ב- 1973, זלזל בחיזבאללה ב- 2006, וזלזל בפלשטינים לכל אורך הדרך.
התוצאה היא שהם מפשיטים את מדינת ישראל מנכסיה הטריטוריאליים והמוראליים, גורמים לפילוג ופירוד והחלשת רוח הלחימה- ובעצם כובשים אותנו ומכניעים אותנו בלוחמה בעצימות נמוכה.

אילו אמ"ן מחקר וראשי המערכת היו מזהים שזאת מלחמה עוד בספטמבר 2000, ביום הראשון, מכריזים שפרצה מלחמה, מהם יעדי המלחמה של הפלשטינים - ניתן היה לקרוא לעם להתגייס, לעמוד בפרץ, ולתת את הגיבוי הנחוץ לצבא על מנת שיכריע את הפלשטינים כמו שצבא אמור לעבוד. במלחמה כמו במלחמה.

האינתפיאדה היא כמו שריפה בשדה כאבול: איטית, הרסנית, מתחת לפני השטח.
והגנרלים שלנו נכשלו בהבנת מהותה, ולכן עם ישראל כולו נגרר לאסטרטגיה הגנתית, מתנצלת, הססנית, במקום להפעיל עוצמה משתקת ומכרעת נגד הפלשטינים ולחסל את ההתקוממות להם בעודה באיבה.

אז כן, גם היום נעשות טעויות מהסוג של יוה"כ. איך אני יודע? די לראות את המציאות הקטסטרופלית בשביל להבין שהלכנו בדרך לא נכונה. שלא יכול להיות שביחסי הכוחות הצבאיים-כלכליים-דמוגרפיים-אסטרטגיים התוצאות יהיו כאלו, שחבורה מתוחכמת של פלשטינים מלוקים ומתוכחמים תקרקס אותנו ודתדחק אותנו לפינה, פעם אחר פעם, ותגרור אותנו לפינות שאנו לא רוצים להיות בהן.

עוד אחד שחושב ש"רק אם יתנו לצה"ל לנצח..." ורק אם נכריז "מלחמה!!!" - הפתור את הבעיה בינינו לבין הפלשתינאים וציפצוף הציפורים ישמע בכל רחבי ארץ ישראל הגדולה.
עוד לא הייתה המלחמה שניצחה עם שנלחם לחופש. ומה לעשות... אנחנו כובשים ואנחנו מדכאים עם אחר ואף מלחמה לא תחזיר את הפלשתינאים למה שהם היו לפני האינטיפדה. המדינה הזו התחילה יפה למשהו כוחני, מכוער ואכזר.
סתם לשם ההמחשה: אנחנו שומעים כל הזמן על ה"מחסומים" בגדה. יש לך מושג כמה מחסומים פרושים בשטח הקטן הזה? סתם ניחוש... הערכה... 10? 100? 300? אולי 400? [

המספר הוא נכון ללפני חודש: 586 מחסומים ברחבי הגדה!
ככה אנו נראים היום וזה מה שהצבא שלנו עושה.
חבל, עצוב, אבל צריך להפנים שאף "ניצחון במלחמה" לא יכניע עם כבוש.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי koby33 עוד אחד שחושב ש"רק אם יתנו לצה"ל לנצח..." ורק אם נכריז "מלחמה!!!" - הפתור את הבעיה בינינו לבין הפלשתינאים וציפצוף הציפורים ישמע בכל רחבי ארץ ישראל הגדולה. עוד לא הייתה המלחמה שניצחה עם שנלחם לחופש. ומה לעשות... אנחנו כובשים ואנחנו מדכאים עם אחר ואף מלחמה לא תחזיר את הפלשתינאים למה שהם היו לפני האינטיפדה. המדינה הזו התחילה יפה למשהו כוחני, מכוער ואכזר. סתם לשם ההמחשה: אנחנו שומעים כל הזמן על ה"מחסומים" בגדה. יש לך מושג כמה מחסומים פרושים בשטח הקטן הזה? סתם ניחוש... הערכה... 10? 100? 300? אולי 400? [ המספר הוא נכון ללפני חודש: 586 מחסומים ברחבי הגדה! ככה אנו נראים היום וזה מה שהצבא שלנו עושה. חבל, עצוב, אבל צריך להפנים שאף "ניצחון במלחמה" לא יכניע עם כבוש.

הדוגמא הכי קרובה לנו - אנחנו עצמנו. וכי מה היה המרד הגדול ברומאים אם לא מלחמה של עם כבוש לחופש? נו........? איך זה נגמר בסוף כולם יודעים.

מי ניצח שם? עכשיו כבר מותר לגלות: הרומאים. ובגדול. ולא בנקודות.
ואיפה היום הכורדים?
אני יכול לתת לך עוד ועוד דוגמאות לעמים שנאבקו לחופש- והוכרעו. עמים אמיתיים, עם היסטוריה- לא עמים פיקטיביים כמו ה"עם הפלשטיני" שהוא פיקציה והמצאה של המחצית השניה של המאה העשרים.
אם היינו עושים מעשה הליגיון הרומאי בפלשטינים עוד ב- 1948 - הבעיה הפלשטינית היום לא היתה קיימת. העולם היה עובר הלאה. ירדן לא הייתה קיימת כי אם פלשטין.
עמים צריכים גם מזל לפעמים.

ולגבי המחסומים: מצידי, שיהיו גם 1000. שייחנקו הפלשטנים עם הטרור שלהם.
גם אני יכול להביא לך סטטסיטיקות - אבל מהצד שלנו: בשנה האחרונה נהרגו "רק" 11 ישראלים מפעולות טרור. אתה יודע כמה פיגועים שיבשו או ביטלו המחסומים בעצם קיומם? עם שבוחר לעסוק בטרור כאסטרטגיה - שלא יבוא בטענות על מחסומים. בכל מקום אחר בעולם הבעיה הפלשטנית היתה נפתרת מזמן: שבוע אחד של אלימות מרוכזת , שיירות פליטים - ואין בעיה פלשטנית.
לדידי, אתה בתור שמאלן מתחיל, צריך לשמוח שיש הרבה מחסומים: יש מחסומים - אין פיגועים. יש הרבה פחות פיגועים.
אם יבוטלו המחסומים - יהיו הרבה יותר פיגועים.
אם יהיו יותר פיגועים - במוקדם או במאוחר לעם היושב בציון יימאס- והוא יבחר בפתרונות רדיקליים יותר לבעיה הפלשטנית. ויש כאלה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי koby33 עוד לא הייתה המלחמה שניצחה עם שנלחם לחופש. ומה לעשות... אנחנו כובשים ואנחנו מדכאים עם אחר ואף מלחמה לא תחזיר את הפלשתינאים למה שהם היו לפני האינטיפדה

כמה שטויות במשפט אחד :

1. היו המון מלחמות שניצחו "עמים שנלחמו לחופש", והדוג' האחרונה כמדומני היא העם הטיבטי .... לך תסביר לסינים את התזה שלך.

2. העם הפלסטינאי הוא פיקציה, אין עם כזה ולא היה עם כזה, ובוודאי שלא כבשנו דבר שלא היה. יו"ש היו חלק ממדינה בשם ירדן, רצועת עזה היתה חלק ממדינה בשם מצרים, עם שתיהן נלחמנו ועם שתיהן יש לנו הסכם שלום. הערבים שחיים במדינת ישראל, ובשטחי יו"ש ורצ"ע, ובמצרים, ובירדן, ובלבנון ..... הם כולם העם הפלסטיני, או שיש איזה מאפיין מיוחד לאלו החיים כאן ?

3. "אף מלחמה לא תחזיר את הפלסטינים למה שהם היו לפני האינטיפדה" .....את זה אתה חייב להסביר כי אני לא מבין מה אתה רוצה לומר. מצבם של ערביי יו"ש ורצ"ע היום הוא פועל יוצא של הפיגועים שהם יזמו, ואני עדיין זוכר היטב את "הימים שלפני האינטיפדה". האם אתה מתכוון ש"בימים הטובים ההם", תחת שלטון צבאי ישראלי, ללא שלטון עצמאי משלהם, צבא משלהם, משטרה משלהם, רצ"ע ללא יהודים ורק שלהם ..... (ניתן להוסיף עוד) .... מצבם היה טוב יותר ? האם אתה מתכוון שהסכמי אוסלו הרעו את מצבם ?

אגב, אני בהחלט מוכן שההודעות האלה יועברו לאשכול אחר בפורום אקטואליה כי לדעתי אין לשאלה שלך ולא כלום עם פורום צו"ב.

! This is Sparta

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שטורס עושה רושם שחשוב להם יורת האגו מהאמת. שני זקנים נרגנים שרבים - בשעה שבטחון עם ישראל מונח על כף המאזניים. מובראק אני בטוח יודע והיה אחד משותיפ הסוד- היה מפקד ח"א המצרי במלחמה. מי אצלנו מגיע לדרגות תחכום כאלו? אף אחד. שממה. צחיח לגמרי. מלחמת יוה"כ לא תוחקרה כיאות. כתבו על זה רבות, ועוד יכתבו. זה למה נכשלנו בלבנון I II ובאינתיפאדות. לא צה"ל ולא אמ"ן מסוגלים לתת תשובות לשאלת כוונות האויב. יש לנו הררי מידע- ואפס תובנות מועילות. לא פיתחנו את הכלים ההאינטלקטואליים להבדיל בין הונאה ובין מצג אמת. אנשי המודיעין שלנו חונכו על ידי גדולי הפאשלונרים שלנו שלא רצו שהפאשלות שלהם תחקרנה. התוצאה: יש לנו מודיעין שיודע המון - בבחינת חמור נושא ספרים. הכל הם יודעים שם במודיעין - אבל הם לא יודעים להכריז שעומדת לפרוץ מלחמה כמה ימים מראש...הייתי מוסיף ואומר שגם אחרי שפרצה מלחמה- לא תמיד הם יודעים שהיא פרצה ולא תמיד הם מבינים שפרצה בעצם מלחמה. דוגמא: אינתיפאדה I+II. אלו היו מלחמות טרור ומערכות על דעת הקהל. באפס אמצעים הפלשטיניםהצליחו להשיג הישגים שכל צבאות ערב לא הצליחו במלחמות כוללות. הכישלון בהבנת מהותה של המלחמה - והווית המלחמה והמאבק הלאומי הפלשטיני גבה וגובה מאיתנו מחיר כבד. שהרי: אם לא פרצה מלחמה - אין צורך להילחץ ולהכריע אותה. נכון? וכך אפשר לנהל "עימות בעצימות נמוכה" - כשבעצם האויב הפלשטיני מפורר את החברה הישראלית ומרסק אותה בשיטתיות. תראה איזה קרקס הם עושים מאיתנו בעניין גלעד שליט. איך הם מפלגים ומפוררים את הסולידריות החברתית הישראלית עד שאימו של גולדווסר מופיעה בטלוויזיה וחושבת שזה אך טבעי לקרוא לחיילים לא להתגייס ולא לשרת כי אם חלילה יפלו בשבי - היא מזהירה אותם שהמדינה תפקיר אותם. תפקיר, בשעה שאותה מדינה יצאה למלחמה רק בקיץ 2006 לשחרור החטופים. אתה מבין לאילו תהומות הידרדרנו? אז לשאלתך: ועוד איך עושים לנו מניפולציות. מקרקסים אותנו. גורמים לנו לצאת איש כנגד אחיו - במקום להתאחד נגד האויב ולשאוף להשמדתו והכרעתו. מי שזלזל במצרים ב- 1973, זלזל בחיזבאללה ב- 2006, וזלזל בפלשטינים לכל אורך הדרך. התוצאה היא שהם מפשיטים את מדינת ישראל מנכסיה הטריטוריאליים והמוראליים, גורמים לפילוג ופירוד והחלשת רוח הלחימה- ובעצם כובשים אותנו ומכניעים אותנו בלוחמה בעצימות נמוכה. אילו אמ"ן מחקר וראשי המערכת היו מזהים שזאת מלחמה עוד בספטמבר 2000, ביום הראשון, מכריזים שפרצה מלחמה, מהם יעדי המלחמה של הפלשטינים - ניתן היה לקרוא לעם להתגייס, לעמוד בפרץ, ולתת את הגיבוי הנחוץ לצבא על מנת שיכריע את הפלשטינים כמו שצבא אמור לעבוד. במלחמה כמו במלחמה. האינתפיאדה היא כמו שריפה בשדה כאבול: איטית, הרסנית, מתחת לפני השטח. והגנרלים שלנו נכשלו בהבנת מהותה, ולכן עם ישראל כולו נגרר לאסטרטגיה הגנתית, מתנצלת, הססנית, במקום להפעיל עוצמה משתקת ומכרעת נגד הפלשטינים ולחסל את ההתקוממות להם בעודה באיבה. אז כן, גם היום נעשות טעויות מהסוג של יוה"כ. איך אני יודע? די לראות את המציאות הקטסטרופלית בשביל להבין שהלכנו בדרך לא נכונה. שלא יכול להיות שביחסי הכוחות הצבאיים-כלכליים-דמוגרפיים-אסטרטגיים התוצאות יהיו כאלו, שחבורה מתוחכמת של פלשטינים מלוקים ומתוכחמים תקרקס אותנו ודתדחק אותנו לפינה, פעם אחר פעם, ותגרור אותנו לפינות שאנו לא רוצים להיות בהן.

כל מה שכתבת ברור מאוד ונכון. אחד הדברים החשובים והחסרים זה גם הכרת המנטליות והמינהגים של האויב. יש שפע מידע, אך האם אנו משתמשים גם בשכל???
יש שלט ליד תחנת הרכבת בת"א האומר "אל תהיה צודק, תהיה חכם".
אני זוכר כאשר פלש סאדאם חוסיין לכווית, באחד המשפטים הוא השתמש במילה "שרף" (כבוד)
אף אחד מבין הקברניטים לא שם לב לזה. אך רק יודעי ערבית ומכירי המנטליות המזרחית הבינו אותה
ונשארו כקול קורא במדבר.

עאלק של אילנה דיין - שהפכה לכובסת הגדולה של ההון-שלטון-ממסד בטחון.

אני אצפה בתכנית - אבל דע לך שאת האמת לא תראה שם.
צפה בתכנית בזהירות: זכור שההונאה המצרית נמשכת עד לימים אלו ממש. מרואן חוסל הרי לא מזמן. הוא כתב ספר. הספר הזה כבר לא יראה אור.
הימים הם ימים מוזרים: מרגל רוסי נרצח בפולוניום בלונדון.
מרגל סו קולד ישראלי נרצח באותה עיר כמה חודשים אחרי.
מקבץ מוזר של אוליגרכים רוסים מתגורר בלונדון.
והחדשה האחרונה, המוזרה באמת: לב לבייב שלנו עוזב בבהילות, ללונדון.
מה יש בה, בלונדון הזאת, שגורר מקבץ אירועים כזה...?
בטוח שזה לא בגלל האוכל המקומי.

סאדאת (גיבור השלום) בעל פרס נובל, אמר לאחר קבלת הפרס בשפתו לבני עמו:
"אנו בדורנו החזרנו את סיני, אני מקווה שדורות הבאים יחזירו את היתר..."
נדמה לי שהיורש ממשיך את דרכו.
נ.ב.
מדברים על לבייב שעזב בגלל המיסוי. איזה שטויות כותבים הכתבים וכולם חוזרים על זה.
הרי כל החברות שלו הן ישראליות וישלמו לפי החוק הישראלי.
תגיד, לו אתה היית במקומו וקורא את הפורום הזה, לא היית נוסע לכמה זמן להרגע אפילו בלונדון הקרה, עם הנשים האנגליות פחות יפות לעומת שלנו...?

והמדיניות שאחרי המלחמה היתה למעשה המשך המלחמה- ועודנה.

המטרה שלו היתה לקבל את סיני, לזרוק את עזה, לחפף את העניין הפלשטיני שהוטל לפתחו, ולהתקרב לארה"ב ולקבל ממנה אוכל, נשק תמיכה וכו'.

ואת זה הוא השיג בגדול.
הוא פטריוט מצרי - ולא מעניינים אותו האינטרסים של ישראל.

מול עמד ראש ממשלה ישראלי מוגבל מאד בדמיונו, נסיונו ויכולתו השכלית-מנטלית.
והוא ניצל זאת היטב.
בגין פשוט הלך לאיבוד בקמפ דיוויד, ודיין וויצמן קברו אותנו סופית שם.
הם בגדו בהישגים ובהקרבה של חיילי מלחמת יוה"כ, שבדמם בלמו את המצרים ועמדו למעשה בשערי קהיר. אילו היו עומדים איתן לצידו של בגין ומנפנפים את סאדאת וקרטר המלוכלך - ישראל היתה היום במצב אחר לגמרי: אולי היה נשאר לנו חלק משמעותי מסיני, לבטח היינו נפטרים מעזה, והיינו מטילים על מצרים אחריות חלקית אבל כבדה על הבעיה הפלשטינית: אחרי הכל, היתה זו מצרים שפלשה לישראל הצעירה ב- 1948 וגרמה ליצירת הבעיה מלכתחילה.

לא גיבור השלום - גאון אסטרטגי שעשה מאיתנו צחוק.

מול עמד ראש ממשלה ישראלי מוגבל מאד בדמיונו, נסיונו ויכולתו השכלית-מנטלית.

>> זה אותו דל-השכל שהוביל את האצ"ל לפעולות מקוריות ונועזות כנגד השלטון הבריטי, שהיה להן חלק מכריע בשבירת רצונם של הבריטים בהמשך האחיזה בארץ? אותו דל-שכל שהורה למשל על תקיפת הכור והסרת איום אש"ף מגבול ישראל?

והוא ניצל זאת היטב.
בגין פשוט הלך לאיבוד בקמפ דיוויד, ודיין וויצמן קברו אותנו סופית שם. הם בגדו בהישגים ובהקרבה של חיילי מלחמת יוה"כ,

>> אתה מדבר פה על דיין רמטכ"ל לשעבר שר בטחון לשעבר ועל ווייצמן, אלוף בצה"ל לשעבר מח"א לשעבר שר בטחון לשעבר... אלו "בוגדים"?! אז מדוע הצביעו 95 חברי כנסת תמורת הסכם השלום כולל? או שגם הם "בוגדים"? או אולי רק "מלוכלכים" כמו קרטר? תן לי לנחש בעינייך גם רבין שויתר על השליטה ב 3.5 מיליון פלסטינאים גם הוא "בוגד" בעוד שביבי שויתר רק על 13% מאיו"ש כולל חברון נחלת אבותינו סלע קיומנו הוא עוד "מלוכלך"?

שבדמם בלמו את המצרים ועמדו למעשה בשערי קהיר.

>> צבא שחוק גמור עם 3000 הרוגים, שבויים ונעדרים, 10000 פצועים, סד"כ טנקים מגוכח, 100 ק"מ מקהיר זה ב "עמדו למעשה בשערי קהיר"? לפי הסרגל הזה גם ערד נמצאת בשערי ת"א, אולי כדי להתחיל לקנות שם נדל"ן...

אילו היו עומדים איתן לצידו של בגין ומנפנפים את סאדאת וקרטר המלוכלך - ישראל היתה היום במצב אחר לגמרי:

>> כן באיזה מצב נפלא ישראל היא הייתה עומדת לולא ויתרה על כל סיני? למשל עם 15 אוגדות מול 6 ארמיות מצריות במקום רק 3 מול 2? קרי עוד מלחמה גרועה בהרבה מקודמתה שבסופה היינו הרי מוותרים על סיני בין כה וכה...

אולי היה נשאר לנו חלק משמעותי מסיני,

>> ולהשאיר בידינו חלק מסיני זה חשוב למה בדיוק? כי סיני היא חלק מארץ ישראל ההיסטורית? כי סיני זה ארץ ישראל השלמה? כי אין חופי רחצה מלבד הכפר של רפי נלסון ודי-זהב? תגיד, גם דרום לבנון ופאתי ביירות זה ארץ ישראל השלמה?

לבטח היינו נפטרים מעזה,

>> הבנתי, היינו ממשיכים לשלוט במזרח סיני למשל אבל מעזה לעומת זאת היינו "נפטרים"... וזאת למרות שהיא מוקפת מכל עבריה בטריטוריה ישראלית כולל פתחת רפיח והישובים בתוך הרצועה עצמה... הסברים בבקשה??

והיינו מטילים על מצרים אחריות חלקית אבל כבדה על הבעיה הפלשטינית:

>> איך בדיוק היית עושה את זה, ללא גבול משותף בין השתיים? וללא נגיעה מצרית כלשהי לגדה המערבית, שם מרוכזת רוב האוכלוסיה הפלסטינאית?

אחרי הכל, היתה זו מצרים שפלשה לישראל הצעירה ב- 1948 וגרמה ליצירת הבעיה מלכתחילה.

>> עכשיו הבנתי!!! פלישת הצבא המצרי ב 1948 היא זו שגרמה את הבעיה הפלסטינאית!!! לפני הפלישה העם הזה בכלל לא היה קיים!!! כיצד חמקו העובדות האלו ממני עד כה!?!

לא גיבור השלום - גאון אסטרטגי שעשה מאיתנו צחוק.[/QUOTE]

>> אההה הבנתי בגלל זה נידה אותו העולם הערבי כולו ובגלל זה רצחו אותו הג'יאהד המצרי - בגלל שהוא היה גאון אסטרטגי ולא חס וחלילה גיבור שלום!!! כסיל שכמותי, שוב נתתי לעובדות לחמוק ממני!!!

טעות ענק.
>> זה אותו דל-השכל שהוביל את האצ"ל לפעולות מקוריות ונועזות כנגד השלטון הבריטי, שהיה להן חלק מכריע בשבירת רצונם של הבריטים בהמשך האחיזה בארץ? אותו דל-שכל שהורה למשל על תקיפת הכור והסרת איום אש"ף מגבול ישראל?

מכובדי- אי אפשר להשוות את בגין לסאדאת. בגין נתן הכל וקיבל קדחת. זאת אמר סאדאת בעצמו "בגין המסכן, אני קיבלתי את סיני ואת ים סוף. והוא קיבל חתיכת נייר".
אז נכון שלחתיכת הנייר הזאת יש משמעות אסטרטגית חשובה, והיא עוזרת לעם ישראל לשרוד עוד 30 שנה בלי מלחמה. חלילה לי מלזלזל בכך. מה שאני טוען - ואתה לא השכלת לצערי להבין זאת - הוא שבגין יכול היה, עם קצת תחכום ועקשנות, לקבל תוצאות טובות בהרבה במו"מ.
דהיינו: בגין יכול היה, עם קצת תחכום, לקבל חוזה שלום הרבה יותר טוב - במחיר נמוך יותר.

ד"ר גיא בכור מעיד בהרצאותיו כי מצרים עמדה לפני קריסה כלכלית לפני ביקור סאדאת. היו אז "פגנות לחם" אם זכור לך, העם המצרי עמד לפני התקוממות. השלטון היה בסכנה. לדעתי, ניתן היה לנצל זאת להשגת2 מטרות אסטרטגיות חשובות:
א. לזרוק את עזה ו/או לבצע חילופי אוכלוסין.
ב. לבצע קיצוץ עמוק בצבא המצרי, כולל פירוז נרחב עד לפאתי קהיר, ואיסור על רכישת נשק התקפי לסוגיו. שישמרו את הארמיות שלהם בגבול סודן.
ג. מצרים תתרום תרומה נכבדה בקליטת פליטים פלשטינים.
ד. הסכמי מכירת נפט נוחים.

מנהיג ישראלי נחוש יותר היה מנצל את מצבו הרגיש של סאדאת ושלטונו, וסוחט ממנו ויתורים נוספים. זה אסון שנתנו הכל עד ההשעל האחרון וקיבלנו פיסת נייר.

לגבי בגין ומלחמתו בשלטון הבריטי: זוהי טענה לא מוכחת. הבריטים היו באותן שנים במהלכי נסיגה והתקפלות בכל העולם. המנדט שלהם היה פג כך הוא כך. יש הרבה מאד היסטוריונים שיטענו שבגין והאצ"ל דווקא גרמו נזק לישוב. ולטעון שבגין ומעשי הטרור שלו גרשו מפה את הבריטים - זוהי טענה מגוחכת שאין לי כל רצון להתכווח עליה. אתה מוזמן לשיר את המנון בית"ר עד פסח ועד בכלל. ויבושם לך.


>> אתה מדבר פה על דיין רמטכ"ל לשעבר שר בטחון לשעבר ועל ווייצמן, אלוף בצה"ל לשעבר מח"א לשעבר שר בטחון לשעבר... אלו "בוגדים"?! אז מדוע הצביעו 95 חברי כנסת תמורת הסכם השלום כולל? או שגם הם "בוגדים"? או אולי רק "מלוכלכים" כמו קרטר? תן לי לנחש בעינייך גם רבין שויתר על השליטה ב 3.5 מיליון פלסטינאים גם הוא "בוגד" בעוד שביבי שויתר רק על 13% מאיו"ש כולל חברון נחלת אבותינו סלע קיומנו הוא עוד "מלוכלך"?

זו כבר דמגוגיה. וכמה חכ"ים הצביעו בעד אוסלו א'+ב'? ובעד מלחמת לבנון I ?
ממתי מספר החכ"ים שמצביעים בעד עניין כלשהו הוא קריטריון לתבונה?
רבין לא ויתר על שליטה ב- 3.5 מיליון פלשטינים. הוא הגיע להצהרת עקרונות באוסלו, ואז נרצח. הוא לא התחיל ליישם, ואם היה סופג רבין את גל הטרור שספגן פרס, ביבי או ברק ושרון אחריו - הוא עצמו היה יוצא למלחמת חומרה בפלשטינים. ללא כחל ושרק. רבין לא היה נותן לאלפי יהודים להיטבח ברחובות. האסון הגדול שברציחתו היה שרבין לא נוכח לדעת שערפאת הונה אותו - ולא היה סיפק בידו להגיב כמו שרבין ידע ב- 48' וב- 67'.
רבין לא היה אף פעם צמחוני, כידוע.

>> צבא שחוק גמור עם 3000 הרוגים, שבויים ונעדרים, 10000 פצועים, סד"כ טנקים מגוכח, 100 ק"מ מקהיר זה ב "עמדו למעשה בשערי קהיר"? לפי הסרגל הזה גם ערד נמצאת בשערי ת"א, אולי כדי להתחיל לקנות שם נדל"ן...

אני לא מבין: אתה מתכחש לעובדות?! איזו ארמיה היתה מכותרת והתחננה למים ואוכל?
שכחת שבשלהי אוקטובר, נכתשו כבר על סוללות הטק"א, אמנם במחיר כבד, וח"א טס בחופשיות ויכול היה לחסל את הארמיה כולה אילו רק קיבל פקודה מתאימה?
למה אתה חושב שרוסיה התערבה, וארה"ב התערבה?
העובדות הן שארמיה 3 כותרה ולמעשה עמדה בסכנת השמדה עקב השבת השליטה האווירית באיזור לידי ישראל.

>> כן באיזה מצב נפלא ישראל היא הייתה עומדת לולא ויתרה על כל סיני? למשל עם 15 אוגדות מול 6 ארמיות מצריות במקום רק 3 מול 2? קרי עוד מלחמה גרועה בהרבה מקודמתה שבסופה היינו הרי מוותרים על סיני בין כה וכה...
1
שוב דמגוגיה וסברת כרס.
אדוני צריך לזכור שאחרי מלחמת יוה"כ כלכלת מצרים היתה בשפל. אילולא הסיוע הנרחב שקיבלו מארה"ב בזכותנו! לא היו מצליחים לגייס 6 ארמיות כמו שאתה כותב, שלא לדבר על לציידן בנשק מודרני. רק הסיוע האמריקני הישיר והעקיף, והפתיחה של כלכלת מצרים למשקיעים זרים מצליחים איכשהוא להחזיק את הראש שלהם מעל המים.
זה שיש להם כ"א בשפע שמספיק גם ל-100 ארמיות - לא אומר שהם יכולים לגייס ולהחזיק ולאמן כ"כ הרבה צבא. זה עולה הרבה כסף.

>> ולהשאיר בידינו חלק מסיני זה חשוב למה בדיוק? כי סיני היא חלק מארץ ישראל ההיסטורית? כי סיני זה ארץ ישראל השלמה? כי אין חופי רחצה מלבד הכפר של רפי נלסון ודי-זהב? תגיד, גם דרום לבנון ופאתי ביירות זה ארץ ישראל השלמה?

להשאיר בידנו חלק מסיני כי התוקפן צריך להענש. כי יצרנו תקדים מזוויע של הרס ישובים וויתור על השקעות של מילארדים בשביל לקבל שלום קר. כי הערבים צריכים להבין ששטחים מאבדים במלחמה - אבל לא מקבלים את הכל בשלום.ץ יש מחיר לתוקפנות. כי העולם היה יורד על מצרים דווקא אילו היתה מסרבת להצעת שלום נדיבה של ישראל, הכוללת למשל 50% מהשטחים שלה. כי הנוסחה "שטחים תמורת שלום" יכולה לעבוד בכיוון השני: הערבים יתנו שטחים ויקבלו שלום. ותשחוב על זה רגע לפני שאתה משיב.
כי בעצם המסירה של הכל אתה מאותת לערבים שאתה לא רציני. שהמילה שללך אינה מילה, ושהכל - אבל הכל! - פתוח אצלך למו"מ, תחת הלחצים המתאימים.בכך אתה פותח פתח של תקווה לתכנית השלבים שלהם. לתקווה שלהם שעם קצת מזל והמון אורך רוח הם יחפפו אותך מכאן כליל. אז למה להשלים איתך? למה ליצור יחסי ידידות אם ממילא אתה הולך להעלם?



>> הבנתי, היינו ממשיכים לשלוט במזרח סיני למשל אבל מעזה לעומת זאת היינו "נפטרים"... וזאת למרות שהיא מוקפת מכל עבריה בטריטוריה ישראלית כולל פתחת רפיח והישובים בתוך הרצועה עצמה... הסברים בבקשה??

פשיטא: הם אחראים לבעיה הפלשטינית בדרום? שיתכבדו ויקלטו אצלם את מחנות הפליטים כולם, בשטחם הריבוני או בשטחי סיני שנפנה. חוסר היכולת הישרארלי אפילו לדמיין כזאת דרישה מדהים. זוהי דרישה לגיטימית! לא ביקשנו מהם לקלוט חזיירים - אלא נתינים שלהם. הם אחראים ליצירת הבעיה בעשרות שנות איבה -ולכן צריכים לקחת חלק בפתרון. ולא לחנטרש על מדינה פלשטינית בעזה, שתהיה מנותקת מהמדינה בגדה. זה יותר הגיוני בעיניך? מדוע פתרון שתי המדינות לשני עמים יותר קביל בעיניך, בעוד שפתרון בו מצרים קולטת מיליון פליטים עזתים לא קביל ונראה לך מגוחך? האם זה רק בגלל שאילפו אותך לחשוב שאין פתרונות אחרים? אם כן, המניפולציה שעשו עליך עבדה יופי. אתה אפילו לא מסוגל לדמיין שישראל יכולה לבוא בדרישות כאלו למצרים.
משום מה, אתה מקבל את כל דרישות הצד השני כמובנות מאליהן.
זה מעורר תמהון.
>> איך בדיוק היית עושה את זה, ללא גבול משותף בין השתיים? וללא נגיעה מצרית כלשהי לגדה המערבית, שם מרוכזת רוב האוכלוסיה הפלסטינאית?
וכנ"ל ירדן: התוקפן צריך להענש. וירדן צריכה לקלוט 2 מיליון פלשטנים שממילא היו נתינים שלה אילולא תקפה אותנו ב 1967 וב -1948. ירדן יצרה את מרבית הבעיה - והיא חייבת להיות חלק מהפתרון. והנה מה עושה חוסיין, שהיה גאון לא פחות מסאדאת? הוא "מתנער" מהגדה ב- 1988, אחרי כשלון הסכם לונדון, ובעצם משאיר את הבעיה הפלשטנית לפתחה של ישראל הנאיבים בלבד. מה שיכולנו לכפות ב- 67, שוב איננו יכולים לכפות ב- 73 או 88 או 2007. זוהי החמצה היסטורית - אם כי אינני חושב שההיטוריה הגיעה לקיצה. עוד נכונו להם ולנו עלילות.
חוסר היכולת הישראלי לבוא בדרישה כזאת הוא הוא שמעורר פלצות ותמהון. האם הוא נובע מרגשי נחיתות? מחוסר יכולת לעמוד על דרישה? אתה חושב שאני נאיבי, ושהם יסכימו לכך מיד? לא. אבל זה יאפשר לייצר ציר חזק , וזו עמדה שעליה אפשר להגן. הרבה יותר לגיטימי לדרוש קליטת פליטים הדדית : הפליטים יהודי ערב בשטחי ישראל, והפליטים הערבים בארצות ערב, מאשר כל פתרון אחר.
ולמען השם: תחשוב לפני שאתה עונה. ב- 67 וב- 73 היינו במצב מספיק טוב אסטרטגית בשביל לבוא בדרישות כאלו, ואני משוכנע שדרישה ישראלית עקבית כזאת, הנשענת על תחושת הצדק הטבעי של כל אדם ושל דעת הקהל -היתה עושה את שלה.


>> עכשיו הבנתי!!! פלישת הצבא המצרי ב 1948 היא זו שגרמה את הבעיה הפלסטינאית!!! לפני הפלישה העם הזה בכלל לא היה קיים!!! כיצד חמקו העובדות האלו ממני עד כה!?!

אדוני: לא היה עם פלשטני לפני 1948. התנועה הלאומית הפלשטנית הוקמה ב- 1964. הרבה לפני ה"כיבוש". הם היו חלק מירדן או מצרים. ולא חלמו על מדינה משלהם. אז אל תנסה ליישם את המציאות של 2007 על העובדות ההיסטוריות הידועות של 1948.
תיכף גם תכחיש שהם דחו את תכנית החלוקה, ושישראל בעצם פלשה ותקפה את מצרים ירדן וסוריה ב- 1948.
הם תקפו אותנו - ואנחנו התגוננו. כך היה. ומשום שהתוקפן צריך להענש על תקופנותו - העונש שלהם הוא סקליטת הפליטים ויישובם בישובי קבע, בלי חוכמות.

>> אההה הבנתי בגלל זה נידה אותו העולם הערבי כולו ובגלל זה רצחו אותו הג'יאהד המצרי - בגלל שהוא היה גאון אסטרטגי ולא חס וחלילה גיבור שלום!!! כסיל שכמותי, שוב נתתי לעובדות לחמוק ממני!!!

דמגוגיה לשמה.
אוי אוי אוי. תיכף תיתן פרס ישראל לסאדאת שהקריב את נפשו למען השלום.
קבס עולה בי כשאני שומע ססמאות ריקניות כאלו.
אתה חושב שאנחנו בכיתה ד'? שאפשר למכור לנו את סאדאת ואת מקטרת השלום שלו?
העולם הערבי והאיסלם הקיצוני של האחים המוסלמים שם הוא בעיה נפרדת. הם מתנגדים לכל נורמליזציה עם ישראל,עם ארה"ב, ועם העידן המודרני בכלל. אתה יודע מי זה חסן אל בנא? למה הוא הטיף? מה הפריע לו?
סאדאת לא הקריב את חייו למען השלום ולמען ישראל: הוא לקח סיכון, ונכשל. נכשל בטיפול בקיצונים שלו - ושילם בחייו. והנידוי של העולם הערבי -למי אתה מתכוון: לסוריה? ללוב? לאיראן? ממילא מצרים אף פעם לא ספרה אותן. העולם הסוני הערבי חיבק אותו ולא ניתק את הקשרים איתו -ההיפך: סאדאת נכנס למעגל ההשפעה האמריקני הכולל גם את סעודיה, הנסיכויות, וכלל אז גם את איראן. הוא רק הרוויח מהעיסקה המצויינת שעשה.

1. אינני מעריץ של בגין אולם לא אני ולא אתה יכולים ליטול ממנו את הקרדיט על מעשים שתרמו לבטחון מדינת ישראל או לגמד אותם בדיעבד. אם כבר מדברים על טעויות של בגין, לא רק שלא סיפח את איו"ש ועזה ו/או גירש את האוכלוסיה לסיני בה עדיין שלטנו (כי ידע שהחלטה כזאת משמעותה נידוי וכליה על מדינת ישראל לדורות) אלא רק החמיר את המצב בכך שבמקום זה גם פיזר ישובים בכל רחבי השטח, שמונעים מאתנו היום להגיע להסכם פשוט כפי שהיה עם המצרים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שטורס טעות ענק. >> זה אותו דל-השכל שהוביל את האצ"ל לפעולות מקוריות ונועזות כנגד השלטון הבריטי, שהיה להן חלק מכריע בשבירת רצונם של הבריטים בהמשך האחיזה בארץ? אותו דל-שכל שהורה למשל על תקיפת הכור והסרת איום אש"ף מגבול ישראל? מכובדי- אי אפשר להשוות את בגין לסאדאת. בגין נתן הכל וקיבל קדחת. זאת אמר סאדאת בעצמו "בגין המסכן, אני קיבלתי את סיני ואת ים סוף. והוא קיבל חתיכת נייר" 2. מי אמר שאני משווה ביניהם? פשוט השמצת את בגין ז"ל הלא עוול בכפו. . אז נכון שלחתיכת הנייר הזאת יש משמעות אסטרטגית חשובה, והיא עוזרת לעם ישראל לשרוד עוד 30 שנה בלי מלחמה. חלילה לי מלזלזל בכך. מה שאני טוען - ואתה לא השכלת לצערי להבין זאת - הוא שבגין יכול היה, עם קצת תחכום ועקשנות, לקבל תוצאות טובות בהרבה במו"מ. דהיינו: בגין יכול היה, עם קצת תחכום, לקבל חוזה שלום הרבה יותר טוב - במחיר נמוך יותר. 3. זו דעתך, רק שכל הסכמי השלום (שלנו ואלו שנחתמו בין מדינות אחרות) במאה ה-20 הוכיחו אחרת. התוקפן אינו רשאי לשמור על הישגיו, אפילו שמדובר בנחלת אבות. ד"ר גיא בכור מעיד בהרצאותיו כי מצרים עמדה לפני קריסה כלכלית לפני ביקור סאדאת. היו אז "פגנות לחם" אם זכור לך, העם המצרי עמד לפני התקוממות. השלטון היה בסכנה. 4. ואת המצב הכלכלי בישראל של אחרי מלחמת יוה"כ אתה זוכר? איך היית מתאר אותו, כמזהיר?? לדעתי, ניתן היה לנצל זאת להשגת2 מטרות אסטרטגיות חשובות: א. לזרוק את עזה ו/או לבצע חילופי אוכלוסין. 5. לשם מה לבצע חילופי אוכלוסין? האם אדמת עזה דרושה לנו למטרה כלשהי? את הנגב עוד לא ישבנו אחרי 60 שנה אז מה לנו ולאדמה זו? ב. לבצע קיצוץ עמוק בצבא המצרי, כולל פירוז נרחב עד לפאתי קהיר, ואיסור על רכישת נשק התקפי לסוגיו. שישמרו את הארמיות שלהם בגבול סודן. 6. אם לא שמת לב חצי האי סיני פורז כמעט לחלוטין מזה 25 שנים... המצרים מעולם לא ניסו להפר את הסכם השלום גם לא בתקופת מלחמת לבנון הראשונה למרות שיכלו לעשות כן בקלות ולצבור נקודות רבות שהיו חסרות להן באותה עת בעולם הערבי... אז אתה רוצה לפרז גם את אפריקה? ג. מצרים תתרום תרומה נכבדה בקליטת פליטים פלשטינים. 7. האם המצרים והפלסיטנאים הם אותו עם? מדוע אם כן שירצו לקלוט אותם בשטחם? אולי נקלוט אנחנו בשטחנו את כל הכורדים ונקל בכך את מצבה של טורקיה? ד. הסכמי מכירת נפט נוחים. 8. מה קשור הנפט להסכם השלום? על שדות הנפט של אבו-רודס ויתרנו כזכור כבר בהסכם הביניים, 3 שנים ויותר לפני הסכם השלום... מנהיג ישראלי נחוש יותר היה מנצל את מצבו הרגיש של סאדאת ושלטונו, וסוחט ממנו ויתורים נוספים. זה אסון שנתנו הכל עד ההשעל האחרון וקיבלנו פיסת נייר. 9. המנהיגות הישראלית שעמדה מול סאדאת רוב שנותיו בשלטון הייתה של מפלגת העבודה - ללא ספק מנהיגות רצינית כן - מדוע אם כן לא עשתה שלום עם מצריים, למשל בין 1974-1977? הרי הייתה יכול להשיג תגמול טוב יותר? לגבי בגין ומלחמתו בשלטון הבריטי: זוהי טענה לא מוכחת. הבריטים היו באותן שנים במהלכי נסיגה והתקפלות בכל העולם. המנדט שלהם היה פג כך הוא כך. יש הרבה מאד היסטוריונים שיטענו שבגין והאצ"ל דווקא גרמו נזק לישוב. ולטעון שבגין ומעשי הטרור שלו גרשו מפה את הבריטים - זוהי טענה מגוחכת שאין לי כל רצון להתכווח עליה. אתה מוזמן לשיר את המנון בית"ר עד פסח ועד בכלל. ויבושם לך. 10. מה זה המנון בית"ר? >> אתה מדבר פה על דיין רמטכ"ל לשעבר שר בטחון לשעבר ועל ווייצמן, אלוף בצה"ל לשעבר מח"א לשעבר שר בטחון לשעבר... אלו "בוגדים"?! אז מדוע הצביעו 95 חברי כנסת תמורת הסכם השלום כולל? או שגם הם "בוגדים"? או אולי רק "מלוכלכים" כמו קרטר? תן לי לנחש בעינייך גם רבין שויתר על השליטה ב 3.5 מיליון פלסטינאים גם הוא "בוגד" בעוד שביבי שויתר רק על 13% מאיו"ש כולל חברון נחלת אבותינו סלע קיומנו הוא עוד "מלוכלך"? זו כבר דמגוגיה. וכמה חכ"ים הצביעו בעד אוסלו א'+ב'? ובעד מלחמת לבנון I ? ממתי מספר החכ"ים שמצביעים בעד עניין כלשהו הוא קריטריון לתבונה? 11. הבנתי, בדמוקרטיה התבונה האמיתית נתונה רק למתי מעט, כמוך למשל. לעומת זאת החכ"ים שהצביעו בעד הסכם השלום עם מצרים, בהם סתם למשל 10 אלופים ורא"לים במיל' דלי ניסיון שלא ידעו כלל את אדמת סיני, לעומת זאת הם דרוידים חסרי בינה. רבין לא ויתר על שליטה ב- 3.5 מיליון פלשטינים. הוא הגיע להצהרת עקרונות באוסלו, ואז נרצח. הוא לא התחיל ליישם, 12. שוב אתה נותן ללוחות הזמנים לבלבל אותך... הסכם אוסלו נחתם בחשאי באוגוסט 1993 ובגלוי בספטמבר 1993, אחריו הסכם היישום עזה ויריחו במאי 1994 (מומש ביולי )1994, אחריו הסכם אוסלו ב' בספטמבר 1995, מומש אחרי רצח רבין. כפי שאתה מבין כעת, כאשר רבין נרצח, עזה ויריחו כבר היו בשליטת הרש"פ... ואם היה סופג רבין את גל הטרור שספגן פרס, ביבי או ברק ושרון אחריו 14. שוב זכרון לקוי ו/או חוסר מחקר פשוט ביותר באינטרנט היו מראים שבין הצהרתך ובין המציאות אין לצערי כמעט כלום... היו פיגועי התאבדות קשים ביותר בתקופת רבין שעלו לנו בכ 80 קורבנות... בעוד שדווקא בתקופת ביבי כמעט ולא היו פיגועים... הוא עצמו היה יוצא למלחמת חומרה בפלשטינים. ללא כחל ושרק. רבין לא היה נותן לאלפי יהודים להיטבח ברחובות. האסון הגדול שברציחתו היה שרבין לא נוכח לדעת שערפאת הונה אותו - ולא היה סיפק בידו להגיב כמו שרבין ידע ב- 48' וב- 67'.רבין לא היה אף פעם צמחוני, כידוע. 15. א. לא יצא ב. וגם אם כן היה יוצא ל "מלחמת חורמה" מה בדיוק היה משתנה בסופה? הפלסטינאים היו נעלמים בפוף אחד גדול? אתה יודע תמיד אפשר לבקש את זה מאורן זריף >> צבא שחוק גמור עם 3000 הרוגים, שבויים ונעדרים, 10000 פצועים, סד"כ טנקים מגוכח, 100 ק"מ מקהיר זה ב "עמדו למעשה בשערי קהיר"? לפי הסרגל הזה גם ערד נמצאת בשערי ת"א, אולי כדי להתחיל לקנות שם נדל"ן... אני לא מבין: אתה מתכחש לעובדות?! איזו ארמיה היתה מכותרת והתחננה למים ואוכל? 17. איפה כתבתי שלא הייתה מכותרת? כתבתי שצה"ל לא עמד בשערי קהיר אלא 100 ק"מ ממנה. באותה מידה יכולת לכתוב שהצבא הירדני עומד היום בפאתי ת"א וזה יהיה מופרך באותה מידה. שכחת שבשלהי אוקטובר, נכתשו כבר על סוללות הטק"א, אמנם במחיר כבד, וח"א טס בחופשיות ויכול היה לחסל את הארמיה כולה אילו רק קיבל פקודה מתאימה? 16. ח"א אינו יכול לחסל ארמיה מהאוויר... 10 וחצי פלוגות של חיזבאללה לא הצליחו לחסל עם מטוסים ותחמושת מתקדמים לאין שיעור... למה אתה חושב שרוסיה התערבה, וארה"ב התערבה? העובדות הן שארמיה 3 כותרה ולמעשה עמדה בסכנת השמדה עקב השבת השליטה האווירית באיזור לידי ישראל. 17. יש אומרים שהרוסים והאמריקנים התערבו כי שר בטחון מסוים שפתאום שוב קיבל בטחון (עצמי) הורה לצה"ל בקריצה להתעלם מהפסקת האש כדי לשפר הישגים... כך היה גם ב 1982 דרך אגב >> כן באיזה מצב נפלא ישראל היא הייתה עומדת לולא ויתרה על כל סיני? למשל עם 15 אוגדות מול 6 ארמיות מצריות במקום רק 3 מול 2? קרי עוד מלחמה גרועה בהרבה מקודמתה שבסופה היינו הרי מוותרים על סיני בין כה וכה... 1 שוב דמגוגיה וסברת כרס. אדוני צריך לזכור שאחרי מלחמת יוה"כ כלכלת מצרים היתה בשפל. 18. לא נכון עובדתית. אילולא הסיוע הנרחב שקיבלו מארה"ב בזכותנו! 19. הבנתי, הם קבלו את הסיוע בזכותנו... כן עכשיו אני זוכר, הפעלנו לובי כזה בסנאט ב 1974-1977... אולי בזכות הנכונות להגיע לשלום? גם אנחנו קבלנו סיוע בזכות הנכונות להגיע לשלום, שלא חלמנו לקבל מארה"ב לפני הנכונות הזו... לא היו מצליחים לגייס 6 ארמיות כמו שאתה כותב, שלא לדבר על לציידן בנשק מודרני. 20. מה אתה אומר... T-62 זה לא נשק מודרני? SAM-6 זה לא נשק מודרני? סקאדים זה לא נשק מודרני? סאגרים זה לא נשק מודרני? תותחי 180 מ"מ זה לא נשק מודרני? מערכות ראיית לילה ול"א מכל סוג ודגם זה לא נשק מודרני? את כל אלו היו להם במלחמת יוה"כ - מה היה מונע מהרוסים להמשיך ולספק להם ציוד כזה חינם אין כסף בכמויות כפולות ומשולשות כדי שימשיכו להקיז בעזרתו את דמה של ישראל? אתה שוכח שבין1974 ו 1982 הצבא הסורי כמעט ושילש את גודלו? רק הסיוע האמריקני הישיר והעקיף, והפתיחה של כלכלת מצרים למשקיעים זרים מצליחים איכשהוא להחזיק את הראש שלהם מעל המים. זה שיש להם כ"א בשפע שמספיק גם ל-100 ארמיות - לא אומר שהם יכולים לגייס ולהחזיק ולאמן כ"כ הרבה צבא. זה עולה הרבה כסף. 21. נו, אז אולי זו הייתה הסיבה אמיתית שלהם לרצות שלום? >> ולהשאיר בידינו חלק מסיני זה חשוב למה בדיוק? כי סיני היא חלק מארץ ישראל ההיסטורית? כי סיני זה ארץ ישראל השלמה? כי אין חופי רחצה מלבד הכפר של רפי נלסון ודי-זהב? תגיד, גם דרום לבנון ופאתי ביירות זה ארץ ישראל השלמה? להשאיר בידנו חלק מסיני כי התוקפן צריך להענש. 22. ואני לתומי חשבתי שב 1967 אנחנו היינו התוקפן שכבש את סיני... כי יצרנו תקדים מזוויע של הרס ישובים וויתור על השקעות של מילארדים בשביל לקבל שלום קר. 23. מישהו כפה על מדינת ישראל ליישב ישראלים בסיני? האם שליטה בשטח כבוש מקנה לך זכויות וחזקה בו? על פי אילו אמות משפט? זכור שסיני מעולם סופחה למדינת ישראל... כולל על ידי יצחק רבין הלא צמחוני איך קראת לו... כי הערבים צריכים להבין ששטחים מאבדים במלחמה - אבל לא מקבלים את הכל בשלום.ץ יש מחיר לתוקפנות. כי העולם היה יורד על מצרים דווקא אילו היתה מסרבת להצעת שלום נדיבה של ישראל, הכוללת למשל 50% מהשטחים שלה. כי הנוסחה "שטחים תמורת שלום" יכולה לעבוד בכיוון השני: הערבים יתנו שטחים ויקבלו שלום. ותשחוב על זה רגע לפני שאתה משיב. 24. גם אם אני מסכים איתך מטעמים ציוניים הרי שבפועל תיאוריה כזאת חסרת סיכוי. ממשל פורד כמעט וניתק מגע עם ממשלת רבין הראשונה בגלל קמצנותה בהסכם הביניים... ממשל קרטר הקיצוני ממנו פי כמה היה מנתק מגע עם ישראל לחלוטין אם הייתה מתעקשת על המשך אחיזה בסיני... אפילו בתביעתנו על טאבה חלקת אדמה קטנטנה איש בעולם לא הכיר וגם אותה נאלצנו להחזיר ב 1989... כי בעצם המסירה של הכל אתה מאותת לערבים שאתה לא רציני. שהמילה שללך אינה מילה, ושהכל - אבל הכל! - פתוח אצלך למו"מ, תחת הלחצים המתאימים.בכך אתה פותח פתח של תקווה לתכנית השלבים שלהם. לתקווה שלהם שעם קצת מזל והמון אורך רוח הם יחפפו אותך מכאן כליל. אז למה להשלים איתך? למה ליצור יחסי ידידות אם ממילא אתה הולך להעלם? 25. סבלנות, לא הכל בדור אחד גם לא שניים. >> הבנתי, היינו ממשיכים לשלוט במזרח סיני למשל אבל מעזה לעומת זאת היינו "נפטרים"... וזאת למרות שהיא מוקפת מכל עבריה בטריטוריה ישראלית כולל פתחת רפיח והישובים בתוך הרצועה עצמה... הסברים בבקשה?? פשיטא: הם אחראים לבעיה הפלשטינית בדרום? 26. לא הבנתי מדוע אתה רואה במצרים ששלטו ברצועה עד 1967 אחראים לכך אבל בנו ששלטנו בה עד 1994 לא אחראים לכך? מה ההבדל? בשני המקרים מדובר בשטח כבוש לא? שיתכבדו ויקלטו אצלם את מחנות הפליטים כולם, בשטחם הריבוני או בשטחי סיני שנפנה. חוסר היכולת הישרארלי אפילו לדמיין כזאת דרישה מדהים. זוהי דרישה לגיטימית! 27. אך בה בעת חסרת סיכוי לא ביקשנו מהם לקלוט חזיירים - אלא נתינים שלהם. הם אחראים ליצירת הבעיה בעשרות שנות איבה -ולכן צריכים לקחת חלק בפתרון. ולא לחנטרש על מדינה פלשטינית בעזה, שתהיה מנותקת מהמדינה בגדה. זה יותר הגיוני בעיניך? מדוע פתרון שתי המדינות לשני עמים יותר קביל בעיניך, בעוד שפתרון בו מצרים קולטת מיליון פליטים עזתים לא קביל ונראה לך מגוחך? 28. כי המצרים לא הסכימו לכך... כי ביתם של הפלסטינאים שנולדו בעזה הוא ב.... עזה... ולא בסיני, כפי שביתך אני מניח בר"ג/פ"ת/ערד ולא בורשה, אוגנדה או טנג'יר. האם זה רק בגלל שאילפו אותך לחשוב שאין פתרונות אחרים? אם כן, המניפולציה שעשו עליך עבדה יופי. אתה אפילו לא מסוגל לדמיין שישראל יכולה לבוא בדרישות כאלו למצרים. משום מה, אתה מקבל את כל דרישות הצד השני כמובנות מאליהן. זה מעורר תמהון. 29. לצערי ממשלת אשכול בחרה מסיבותיה היא לא להגלות את האוכלוסיה הפלסטינאית מהשטחים שנכבשו, אפילו ששלטנו כבר בכל סיני... מדוע את מבקש מהמצרים לעשות כן למרות שאנחנו לא עשינו זאת בעצמנו עוד שיכולנו? ממשלת אשכול גם לא ספחה את איו"ש, עזה, רמה"ג וסיני לישראל.... >> איך בדיוק היית עושה את זה, ללא גבול משותף בין השתיים? וללא נגיעה מצרית כלשהי לגדה המערבית, שם מרוכזת רוב האוכלוסיה הפלסטינאית? וכנ"ל ירדן: התוקפן צריך להענש. וירדן צריכה לקלוט 2 מיליון פלשטנים שממילא היו נתינים שלה אילולא תקפה אותנו ב 1967 וב -1948. ירדן יצרה את מרבית הבעיה - והיא חייבת להיות חלק מהפתרון. והנה מה עושה חוסיין, שהיה גאון לא פחות מסאדאת? הוא "מתנער" מהגדה ב- 1988, אחרי כשלון הסכם לונדון, ובעצם משאיר את הבעיה הפלשטנית לפתחה של ישראל הנאיבים בלבד. מה שיכולנו לכפות ב- 67, שוב איננו יכולים לכפות ב- 73 או 88 או 2007. זוהי החמצה היסטורית - אם כי אינני חושב שההיטוריה הגיעה לקיצה. עוד נכונו להם ולנו עלילות. 30. נו אז נמשיך לחיות בעבר ולבכות את טעויות שנות ה-60? חוסר היכולת הישראלי לבוא בדרישה כזאת הוא הוא שמעורר פלצות ותמהון. האם הוא נובע מרגשי נחיתות? מחוסר יכולת לעמוד על דרישה? אתה חושב שאני נאיבי, ושהם יסכימו לכך מיד? לא. אבל זה יאפשר לייצר ציר חזק , וזו עמדה שעליה אפשר להגן. הרבה יותר לגיטימי לדרוש קליטת פליטים הדדית : הפליטים יהודי ערב בשטחי ישראל, והפליטים הערבים בארצות ערב, מאשר כל פתרון אחר. ולמען השם: תחשוב לפני שאתה עונה. ב- 67 וב- 73 היינו במצב מספיק טוב אסטרטגית בשביל לבוא בדרישות כאלו, ואני משוכנע שדרישה ישראלית עקבית כזאת, הנשענת על תחושת הצדק הטבעי של כל אדם ושל דעת הקהל -היתה עושה את שלה. 31. איך תבוא בדרישות למישהו אם אינך מוכן לממש אותן בעצמך ב 15 השנים בהם אתה שולט בשטח? >> עכשיו הבנתי!!! פלישת הצבא המצרי ב 1948 היא זו שגרמה את הבעיה הפלסטינאית!!! לפני הפלישה העם הזה בכלל לא היה קיים!!! כיצד חמקו העובדות האלו ממני עד כה!?! אדוני: לא היה עם פלשטני לפני 1948. התנועה הלאומית הפלשטנית הוקמה ב- 1964. הרבה לפני ה"כיבוש". הם היו חלק מירדן או מצרים. ולא חלמו על מדינה משלהם. אז אל תנסה ליישם את המציאות של 2007 על העובדות ההיסטוריות הידועות של 1948. תיכף גם תכחיש שהם דחו את תכנית החלוקה, ושישראל בעצם פלשה ותקפה את מצרים ירדן וסוריה ב- 1948. הם תקפו אותנו - ואנחנו התגוננו. כך היה. ומשום שהתוקפן צריך להענש על תקופנותו - העונש שלהם הוא סקליטת הפליטים ויישובם בישובי קבע, בלי חוכמות. 32. אתה ממשיך עם הסיפור הזה שאין דבר כזה עם פלסטינאי (איפה גולדה איפה) ובה בעת מציין את החלטת החלוקה מ 1947 טרום המלחמה בה הוגדר כי תוקם מדינה פלסטינאית (שכוללת את שטחי איו"ש ועזה) לצד מדינת ישראל... אם אין עם פלסטינאי ובעיה פלסטינאית ב 1948 אז איך האו"ם החליט שנה קודם להקים לעם הלא קיים זה מדינה? >> אההה הבנתי בגלל זה נידה אותו העולם הערבי כולו ובגלל זה רצחו אותו הג'יאהד המצרי - בגלל שהוא היה גאון אסטרטגי ולא חס וחלילה גיבור שלום!!! כסיל שכמותי, שוב נתתי לעובדות לחמוק ממני!!! דמגוגיה לשמה. אוי אוי אוי. תיכף תיתן פרס ישראל לסאדאת שהקריב את נפשו למען השלום. 33. לא צריך פרס ישראל, הוא קיבל כזכור את פרס נובל, קצת יותר פרסטיז'ה. קבס עולה בי כשאני שומע ססמאות ריקניות כאלו. אתה חושב שאנחנו בכיתה ד'? שאפשר למכור לנו את סאדאת ואת מקטרת השלום שלו? העולם הערבי והאיסלם הקיצוני של האחים המוסלמים שם הוא בעיה נפרדת. הם מתנגדים לכל נורמליזציה עם ישראל,עם ארה"ב, ועם העידן המודרני בכלל. 34. ואתה לעומת זאת בכלל לא מתנגד לנורמליזציה עם העולם הערבי... בכלל לא... אתה יודע מי זה חסן אל בנא? למה הוא הטיף? מה הפריע לו? סאדאת לא הקריב את חייו למען השלום ולמען ישראל: הוא לקח סיכון, ונכשל. נכשל בטיפול בקיצונים שלו - ושילם בחייו. והנידוי של העולם הערבי -למי אתה מתכוון: לסוריה? ללוב? לאיראן? ממילא מצרים אף פעם לא ספרה אותן. 35. וואלה? מצרים וסאדאת אף פעם לא "ספרו" את העולם הערבי? בגלל זה ניסו פעמיים לאחד אותו בהנהגתה כקע"מ? אני רואה שאתה חזק בהיסטוריה של התקופה המדוברת. העולם הסוני הערבי חיבק אותו ולא ניתק את הקשרים איתו -ההיפך: סאדאת נכנס למעגל ההשפעה האמריקני הכולל גם את סעודיה, הנסיכויות, וכלל אז גם את איראן. 36. המהפכה באירן החלה לפני חתימת הסכם השלום בין מצרים וישראל במרץ 1979... בעקבות החתימה ניתקה אירן את קשריה עם מצרים למשך 27 שנים... סעודיה אף היא ניתקה את קשריה עם מצרים ולא חידשה אותם במלואם עד שהמצרים הגישו להם עזרה במלחמת המפרץ הראשונה... ידידי באמת לא דרשתי דוקטורט בהיסטוריה אבל בחיית קצת מחקר לפני שכותבים משהו... הוא רק הרוויח מהעיסקה המצויינת שעשה.

37. אני טוען שאנחנו הרווחנו יותר ממנו, זה הכל.

הכל היה ידוע לקברניטים שלנו, הכל כולל הכל.
זה לא שהיו שבויים בקונספציה בחודש/חודשיים שלפני המלחמה. היה להם הרבה מאוד זמן להכין את הצבא.
הקברניטים הכתיבו מלחמה שתתחיל בספיגה.

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

1. מדוע היתה חשובה ההונאה למצרים?
לדעתי, אילולא הצליחו להונות את המערכת הישראלית, סביר מאד להניח שצהל היה מצליח להערך אחרת, ולהנחית מתקפת מנע אפקטיבית מאד מהאוויר וביבשה שהיתה מחסלת למעשה את מרבית הצבא המצרי שרוכז על גדות התעלה במסווה של תרגיל.

>> לא נכון משלש סיבות => א. בהקבלה לכוננות כחול-לבן בסיני במאי 1973, אתה מתעלם לחלוטין מחלקם ותרומתם המכרעת של הסורים במלחמה עצמה, בין היתר בהסטת תקורות ותשומות צה"ליות... אם הסורים לא היו נוטלים כלל חלק במלחמה, גורלם של המצרים ב 1973 היה בסבירות לא רעה זהה למדי לזה של 1967 (תוצר של הורדת 2 אוגדות נוספות כולל אחת לטובת אור ירוק, ריכוז מאמץ ח"א, ח"י וחת"מ)... ב. גם ללא הסורים וגם בתקיפה יזומה, ח"א לא היה מסוגל ל "חסל" את הצבא המצרי מהאוויר... ראשית יש לתקוף את בסיסי ח"א המצריים, מפקדות, מתקני מכ"מ, ממסר, ל"א... לאחר מכן יש לתקוף את מערך הנ"מ עצמו (ואולי גם בסיסי ח"י, ריכוזי חת"מ, ריכוזי אספקה וכו')... רק לאחר מכן ניגשים לתקוף את כוחות הקרקע עצמם... תהליך כזה לוקח זמן רב... אם היו מנסים לתקוף ישר את כוחות הקרקע בעוד מגנן הנ"מ פעיל, אפשר להניח שאבדות ח"א היו כבדות לא פחות ממה שהיו במלחמה עצמה, אם לא יותר... זכור שב 1973 אפילו באזורים בהם הוסר איום הנ"מ וח"א המצרי עדיין לא הצליח ח"א ל "חסל" יחידות... דוגמת מיסורי, סואץ, החרמון, הרמפות וכו' ג. גם לא כל הצבא המצרי "חנה" על הגדה המערבית של התעלה... מדובר בצבא ענק שרוב עוצבות השיריון שלו וכן לא מעט עתודותיו חנו הרחק מהתעלה...

לח"א היתה תכנית לחיסול הטילים נ"מ שהוחל בביצועה, אך היא הופסקה בתחילתה עקב הוראת שר הבטחון להסיט מאמצים לכיוון עזרה למעוזים והבלימה.

>> שר הבטחון לא מורה על הפסקת הפעילות אלא מפקד ח"א בכפוף להוראות הרמטכ"ל

המצרים פחדו מאד מהעליונות האווירית הישראלית, ומכוח השריון הישראלי.

>> פחדו מאוד זאת כבר הגזמה. פחדו אולי, יותר כמו חששו, שזה אך טבעי. אם היו "פוחדים מאוד", היו נמנעים לחלוטין מהמלחמה, זו הרי המשמעות האמיתית של הרתעה.

הם ידעו שלוקח כמה ימים לצה"ל להתגייס ולהיות מוכן - ולכן חשוב היה להם מאד לגרום לצד הישראלי לחשוב שמדובר בעוד תרגיל.

>> זו היייתה אחת משתי הפתעות היחידות והאמיתיות של צה"ל במלחמה - התייצבות עוצבות המילואים בחזיתות השונות בתוך פחות מ 24 שעות (ללא אימון מקדים! מראה רק עד כמה המפקדים והחיילים היו מיומנים כתוצאה מתרגולים ואימונים רציניים וכן חדורי מוטיבציה להגן על מדינתם), כאשר חלוץ המילואים עולה לרמה"ג כבר בלילה הראשון למלחמה... הערבים בנו על פרק זמן של לפחות 48-72 שעות אל מול העוצבות הסדירות בלבד, שהיו כמובן מאפשרים להם לכבוש בקלות את רמה"ג-ציר הרוחב בהתאמה ומשם להמתין להפסקת האש. ההפתעה השניה הייתה כמובן צליחת התעלה הנגדית של צה"ל ב 15 לאוקטובר.

5. האם ההונאה הצליחה?
הצליחה - ובגדול. עד כדי כך הצליחה שגם היום עוד מתווכחים אם מרואן היה סוכן כפול, וזעירא וזמיר רבים בבית המשפט ונותנים לשופט להכריע...כמה פאתטי.
עד כדי כך הצליחה ההונאה, שכל הסימנים המעידים הברורים שעלו מהשטח, מסוכנים אחרים, מאמציע איסוף מגוונים וסתרו את הערכת אמ"ן בדבר "הסבירות הנמוכה" - נזרקו לפח. מה שידוע בתור "הקונספציה".
והיא, הקונספציה, על מה התבססה? על ההערכה שמצרים וסוריה לא יפתחו במלחמה אם לא יהיו בידם מפציצים ארוכי טווח וטילי ק"ק לתקיפםת העורף הישראלי, וזאת כמענה לעליונות האווירית הישראלית.
כעת ישאל השואל: מהיכן צמחה ההנחה הזאת? מי תחב אותה לראשים של המעריכים באמ"ן? נו, לא קשה לנחש: ידידנו מרואן. הוא סיפר להם בסודי סודות שכך חושבת ההנהגה המצרית. ממש מפי הסוס.
והיות שכך, והיות שידעו בודאות שאין מפציצים ארוכי טווח למצרים ואין טילי ק"ק - פסלו את כל ההערכות האחרות, הסותרות, וכך נולדה לה הקונספציה.


לדעתי, מרואן היה חלק בלתי נפרד מההונאה המצרית, נדבך אסטרטגי בה.

אפשר להקשות כמובן ולשאול: אם היה סוכן כפול, מדוע טרח לדווח על מתקפה מתקרבת?
התשובה לדעתי ברורה: המצרים הניחו שההכנות שלהם שקופות, ולכן רצו לדחות את קבלת ההכרעה בצה"ל על הנחתת מתקפת מנע ככל האפשר. הם ידעו שמתחת ל-48 שעות ואולי יותר, צה"ל לא מסוגל לגייס מילואים, לציידם ולהניעם במסגרות מאורגנות לקרב. לכן - ההתראה של מרואן באה בדיוק בזמן שהיא למעשה היתה חסרת ערך. אילולא היה מתריע ושותק- היו חושדים בו הרבה הרבה לפני כן, שבוע ויותר לפני כפי שמעיד יואל בן פותר בספרו. שבוע שהיה מספיק לחסל את הצבא המצרי כשהוא במצב עדין מאד.[/QUOTE]

>> אכן מדינת ישראל הראתה לאורך שנים נטייה להסתמכות יתר על מקורות-על מודעיניים אפילו בעניינים של בטחון המדינה, המחייבים כמובן גישה מרחיבה יותר... כל-כך הסתמכו על המרוואן הזה שאף התעלמו מאזהרותיו של המלך חוסיין בכבודו ובעצמו... בשילוב היוהרה והזלזול באויב של כלל הצמרת הצבאית ובראשה שר הבטחון דאז דיין הביאו לקטסטרופה של יוה"כ... רק מה, אפשר לחשוב שבעקבות הקטסטרופה הגישה הזו תיפסק... קדחת נפסקה... ראו מקרהו של יהודה גיל יבדל"א, שב 1996 כמעט והביא למחלחמה זוטא בין ישראל לסוריה בגזרת החרמון והגולן בכלל על בסיס עוד "מקור-על" כזה בתוספת פיברוקים משלו...

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99...%92%D7%99%D7%9C

אני קצת מסיט את הבעיה צפונה. האם מישהו ביקר פעם בצפון סיני?
התשובה היא בתוך השאלה.

כיוון שהאשכול הזה מוצף באנשים בעלי ידע עצום, אשר לו היו אומרים את דברי הטעם שלהם, בבטחון כה רב ב-1973- אין ספק כי כל ההסטוריה היתה שונה היום, שואל אנוכי, העני ממעש,האם למישהוא מהחברים פה יש רעיון, מדוע זה סגרו המצרים את אגפה הדרומי של הארמיה השניה על קו טלויזיה-טרטור בואכה צומת טרטור-לקסיקון, והותירו פרוזדור פתוח בעכביש- לקקן וצפונה לכיוון צומת לקסיקון- נחלה, תוך הותרת ציר נחלה, בואכה מצמד , פתוח וחפשי לתנועה הן לכיוון התעלה, והן צפונה לתנועת איגוף שחדרה להם עמוק לתוך הבטן הרכה של המערך הלוגיסטי של דיויזה 16, ואולי הארמיה כולה. מדוע למשל, לא העתיקו המצרים את מגנן הנ"ט של צומת טרטור- לקסיקון קצת יותר דרומה אל לקסיקון- נחלה ושפת האגם, ובכך סוגרים את הפרצה דרכה פרצה אוגדה 143 לעורפם?

זה היה התפר בין שתי הארמיות 2-3.
לפי מה שאני מבין בקצוות תמיד יש פחות כוח וזה כנראה המקום הטוב ביותר לעבור דרכו...

זה לא היה תפר. שתי הארמיות ישבו בשני כיסים נפרדים, כאשר לאורך האגמים לא הוחזקו כוחות באופן קבוע. אגפי הארמיות נשענו על האגמים, כמכשול בלתי ניתן לצליחה. אלא שלארמיה השניה היה "חור" במכנסיים, כאשר אגפה הימני לא הגיע עד המכשול, והותיר פתח רחב כאמור, הן לצורך הצליחה והן לצורך איגופה מאחור, דרך הבטן הרכה שלה.
קראתי תיאוריה, כאילו המצרים הותירו מעין "דלת מסתובבת" , תוך כוונה שכוחות צה"ל יעברו דרכה ואז ילכדו בין שתי הארמיות. תיאוריה זו סובלת ממספר ליקויים, כגון- מדוע זה הותרו בעורף המצרי כוחות לוגיסטיים ללא הגנה, וללא כח מחפה שיסגור את הדלת, ומדוע זה נאלצו המצרים לשלוח, לצורך סגירת התפר, את חטיבה 25, כל הדרך ממרחב הארמיה השניה בדרום, ובתנועה ארוכה, תוך שאגפה חשוף כולו, ואילו החוד שלה כה צר, עד כי פלוגת טנקים ישראלית אחת הצליחה לחולל בו שמות?

אולי שכחת אך חט' 25 הושמדה כליל ע"י מארב שריון שלנו....(כבר כתבו על כך בפורום)
מה שהגן על עומק מצרים זאת דיבידיה 4, הטובה ביותר ושמשה כעתודה איסטרטגית להגן על השילטון ועל קהיר.
נדמה לי שהיא לא נפגעה בכלל בזמן המלחמה.

תאמין לי שלא שכחתי.
גם לא את דיויזיה 4 בגדמ"ע.
אך עדיין לא מצאתי הסבר לפתח שהותירו המצרים בדרום המערך של ארמיה 2.

אין לי מושג, מי חשב שזאת המלכודת של המצרים שהשאירו פתח...
אם זה נכון, אז מדוע זה מצרים הייתה מופתעת כ"כ שכח ישראלי נמצא בגדה המערבית.
זה התגלה להם רק כעבור כמה ימים. אם היו תכנונים מצריים בנושא הזה היו יכולים להשאיר לפחות תצפיות על התפר. נדמה לי שבר לב (מפקד החזית) התנגד לצליחת הכוחות מאותו חשש.
הפעם הקשיבו למודיעין וקבלו כל הזמן דווחי אמת (ONLINE)שהמצרים לא מרגישים מה קורה אצלם בגדה השניה.
בדבר אחד אני מסיר הכובע לטייסי המסוקים המצריים....

כאשר נודע דבר הצליחה והקמת הגשר על התעלה, הם תקפו בחמת הזעם את הגשר וגלגלו חביות
עם חומר תבערה (נאפלם). הסיכוי של המסוקים להגיע בכלל לתעלה ולהפציץ שאף לאפס ועוד לחזור בשלום הביתה, אך בכל זאת המשיכו לתקוף. עד כמה שזכור לי אף מסוק לא שרד...

לגבי תיאורית הקונספירציה, תוכל למצוא דעות באתר הפורום לתחקור קרבות והמאמרים שם, איני מהמצדדים בתיאוריה זאת, אך עדיין סבור שלא התאים למצרים להותיר פרצה במערכיהם באופן כה בלתי אחראי (מבחינתם).

גם לדמיון להשתולל. נמאס לי מספינים שעושים את המוח שלי כמו דייסה אחת גדולה של שקרים וחצאי אמיתות.

בהחלט תכנית מעניינת ומקיפה.

היה ידוע אמנם על התכנית הפלסטינית לירות טיל על מטוס אל-על שימריא מרומא.
מה שלדעתי לא היה ידוע, זה שאת הטיל עצמו סיפק במו ידיו אשרף מרואן..!!!

באותו יום שהטיל ( שהובא לרומא במזוודה של אישתו של מרואן, כך לפי 'עובדה' ),
הבולשת האיטלקית פרצה לדירת המסתור של המחבלים, תפסה את הטיל, ואסרה
את הפלסטינים שתכננו את הפלת מטוס אל-על.

המידע הזה רק מחזק את התיאוריה של תכנית ההונאה המורכבת של המצרים.
במעשה הזה הם הקריבו בצורה צינית את המחבלים הפלסטינים ( אל הינדי, כפי שרואיין ).

המצרים, קודם "סיפקו" לפלסטינים את הטיל, לאחר מכן שלחו את מרואן לספר על זה למפעיליו,
על מנת "לחשוף" את המזימה, ובזאת להגדיל את "המהיימנות" של אשרף מרואן בעיני מפעיליו.

לצורך העניין. כולם קיבלו את מה שרצו - והשמחה רבה.
לפעמים, סוכן כפול כזה צריך לגרום למותם ולכידתם של אנשים מהצד שלו - על מנת לבנות לעצמו קרדיט אצל המפעילים לכאורה שלו.
בתכ'לס, אתה באמת מאמין שמצרים היתה נותנת יד להפלת מטוס אזרחי ישראלי בלב בירה אירופית?
אני לא.
לדעתי, הוא היה סוכן כפול.
בנו את הקרדיט שלו בקפידה.
הוא הימם את מפעיליו באיכות המידע שהביא.

ושים לב: גם אליבא דאילנה דיין והמרואיינים שלה, שורש הקונספציה שמצרים לא תפתח במלחמה לפני שתהיה לה תשובה לעליונות האווירית הישראלית הוא לא אחר מאשר .... אשרף מרואן!

במעשה זה, אקט גאוני ממש, הוא גרם להסטת הקשב הישראלי המודיעיני ממודיעין יכולות קר למודיעין כוונות. שהרי , מי שמביא לך פרטי שיחה עם סאדאת עם ברז'נייב וזה נראה כל כך אותנטי , ומוצלב עם מה שכבר אתה יודע על עמדות הגנרלים המצרים שלא תמכו במלחמה - חזקה עליו שהוא איש אמת.

הסטת הקשב הזאת מהיכולות בשטח לכוונות היתה תרומה עצומה בבניית הקונספציה המפורסמת של סבירות נמוכה. היתה לה תרומה עצומה להצלחת תכנית הצליחה.
אילולא הצליחה ההונאה, ומישהו אצלנו היה מבין נניח שבוע שבועיים לפני שהולכת לפרות מלחמה, אני מניח שישראל היתה מצליחה למנוע את המלחמה- או להנחית מכת מנע שהיתה תוספת את הצבא המצרי במצב רגיש, ומחסלת אותו למעשה עוד בשטחי הכינוס וההערכת שלו. מכה כזו היתה מכת מוות לשלטון המצרי, במיוחד אחרי מלחמת ששת הימים.
לכן, לא היהת להם ברירה אחרת: הם היו חייבים למנוע מתקפת מנע ישראלית או לפחות לדחותה ככל האפשר, עד שיוקהה עוקצה מבחינתם. וזה בדיוק מה שקרה: את ההתרעה העיקרית מפי מרואן עצמו - סוף סוף ! - הביא זמיר שעות לפני הפתיחה באש, אחרי שכבר לא ניתן היה לעשות שום דבר אפקטיבי באמת מבחינת הנחתת מכת מנע מתואמת היטב (למשל, הפצצות כבדות אוויריות שלנו על שדו ת התעופה שלהם, חיסול מפקדות ומאגרי תחמושת, בשילוב הרעשות אריטילריות על בסיסי הטילים וריכוזי המצרים, וצליחה יזומה ).

ע"פ ספרו המוחרם של תא"ל יואל בן פורת, גורמי האיסוף ב"מצפה" אספו הררי אינפורמציה בלתי תלויים האחד בשני שזעקו : מלחמה. שבועיים לפני הפתיחה באש, שבוע , כמה ימים. הוא זעק והתריע - ולא שמעו לו. אמ"ן מחקר, מעבדי החומר וכותבי ההערכה הלאומית פסלו את מסקנות האיסוף, כי הם ידעו לכאורה מה שבן פורת לא ידע: את תנאי הסף של סאדאת כפי ששטח אותם סאדאת בפני המנהיג הסובייטי לפתיחה במלחמה.

אני טוען שהמצרים היו חייבים להיווכח שהם הצליחו לעוור את צה"ל בצורה כזאת שיתעלם ממראה עיניו - פשוטו כמשמעו.
ואכן, ישנם המון דיווחים של אנשי המעוזים, אנשי מודיעין זוטרים וכו' שדיווחו בזמן אמת על ההכנות המצריות לצליחה. שראו הכל במו עיניהם. אבל העיוורון היה באותו שלב מושלם: נסמך על קונספציה שלכאורה הוכיחה את עצמה (אמ"ן מחקר "צדק" בסופו של דבר בכוננות כחול לבן במאי 73!) - הוא טען שוב ושוב שלא תהיה מלחמה- וצדק.
צדק, צדק, צדק - עד שלא צדק.
ההונאה הושלמה.

חשוב להבין זאת: הסיבה שהיה צורך בהונאה כה מורכבת מצד המצרים היתה שהם היו ערים - לאור תוצאות מלחמת ששת הימים - שהצבא שלהם חשוף לחלוטין. הם ידעו שלא יוכלו להסתיר הכנות למלחמה, ואפילו לא למתקפת פתע מוגבלת, אם ישותפו בסוד ההכנות מעגלים רחבים בצבא המצרי.
היות והיו חשופים לחלוטין - הם ביקשו לנטרל את יתר המקורות האיסופיים - לא חשובה זהותם - בכך שיתנו לישראל במתנה מקור כמו מרואן, הכי בכיר שאפשר, הכי מקושר, הכי מיודע, ובכך ישלטו בעצם במה שישראל מקבלת, ויוכלו לבטל את דעתם והמידע שמועבר על ידי מקורות אחרים שאולי לא היתה להם שליטה עליהם או לא ידעו עליהם כלל.
זה משחק מתוחכם, בו המצרים בעצם שיחקו בלי שידעו את הקלפים שבידי הצד הישראלי במלואם - אבל ידעו שלהם יש הגו'קר האולטימטיבי: מרואן. מורואן אחד כזה שמזין את הישראלים - שווה ערך להמון מרגלים בצבא המצרי, מרגלים אזרחים, סוכנים שתולים וכו' שמדרך הטבע אינם קשורים ישירות לטבורו הממסד ויודעים מעט מאד, אם בכלל, על הכוונות המצריות.
אז אמרו לעצמם המצרים: נציף את הישראלי במידע. שייחנקו איתו. אבל בעיתוי הנכון נטעה אותם, נשקר. וזה עבד.
סיני בידיהם. אנחנו תקועים עם עזה. והפלשטנים.

ואכן, עולה מהתכנית של דיין כי עד היום זמיר סבור שהוא היה המקור הטוב ביותר של המוסד, ושלא יהיה עוד אחד כמוהו. אולי מוטב שכך...

צבי זמיר לא מסכים לטענה שאשרף מרואן היה סוכן כפול...
( קשה להודות שרימו אותך... ).

אבל אני מסכים איתך. גם לדעתי הוא היה גם היה. ומתברר שעבד גם עבור ה CIA.

ואגב, אלי זעירא אדם מאוס.

אלא שהסחורה היתה מורעלת. הסוכן הזה שיחק משחק כפול ומשולש.

ואיך אתה מצפה מצבי זמיר שיודה בכך? זה חזק ממנו.
מבחינתו - הוא הביא התראה למלחמה לפני שפרצה...שעות בודדות לפני, כשאי אפשר היה לעשות כלום.
האם הוא נכשל הוא הצליח?
הבעיה שלנו היא שעד היום אנחנו לא מאמינים שהמצרים הפרימטיבים מסוגלים ליזום ולבצע תכנית הונאה מתוחכמת כזאת. אנחנו לא מבינים אותם - ולכן עלולים לשגות שוב.
שים לב איך מובארק מקרקס אותנו היום בעניין פילדלפי. הרי ברור שהוא יכול לעצור את ההברחות במכ ה אחת. בקלי קלות. אבל הוא רוצה להכניס עוד ועוד כוחות איכותיים שלו, יחידות עילית מסוקים וכו' - למרחק יריקה מיעדים אסטרטגיים ישראלים, הכור, תחנות הכוח ומה לא. למה לא? כמנהיג ואסטרטג, הוא דואג לאינטרס המצרי: הוא בונה יכולות ויוצר תנאים. היכולות אולי יופעלו ואולי לא. אבל הם קיימות.

איפה הימים שמטוסינו חגו מעל קהיר, ולמצרים לא היה סיכוי לחצות את מדבר סיני לפני שיישתלו באדמה עוד מעל הבסיסים שלהם.

שתי נקודות לגבי הסרט :

1. אני מסכים עם דברי זמיר, לאחר שהוכחנו שאנחנו מדברים את עצמנו לדעת ונוטשים את כל מי שעובד איתנו, מרגל ברמה של מרוואן כמעט בטוח שלא יהיה שוב.

2. זעירא הצטיין (כרגיל) בהסטת האשמה. לתלות במרוואן את האשם היחיד לקונצפציה זה משפט שיכול לומר עיתונאי - כשזה מגיע מראש אמ"ן שלרשותו כ"ב הרבה מקורות אחרים .... זה פשוט פתטי.

! This is Sparta

סיפור בנוי כסיפור-פואנטה מתוחכם ביותר: המספר – מרגל גרמני ממוצא סיני החי באנגליה ופועל עבור הגרמנים – מחליט לרצוח אדם בשם אלברט על מנת להודיע בדרך זו לממונים עליו, היכן יש לבצע מתקפה. קורבנו הוא סינולוג אנגלי מפורסם שהצליח לפענח את סוד המבוכים של צוי-פן.

אם לא קראת עדיין - קרא את הסיפור. בורחס תמיד מרתק.

ואיך זה שיך לענייננו?
נניח שזמיר & זעירא & אחרים בצד שלנו היו זקוקים להוכחה סופית אם מרואן היה כפול או לא.
כיצד הם היו מקבלים אותה? הלא ברור שהוא לא היה מדבר. הוא תעתע בהם שנים מן הסתם.
אז מה עושים? מביימים משפט פומבי, ומריבה, ויש פסק דין רשמי שגם מתפרסם....

כעת, נודע בכל העולם כי מרואן עבד בשביל המודיעין הישראלי. אבל האם היה סוכן כפול? זאת השאלה.
הידיעה על פסק הדין שקובע שזמיר צדק - דהיינו מרואן היה סוכן אמת ולא כפול - מתרפסמת אצלנו, ושבועיים אחר כך מרואן נרצח.
לכאורה...זמיר צדק. הוא היה סוכן אמת.
אבל האם זאת באמת ההוכחה לה ציפינו, נקיה ואלגנטית כמו שרוצים?
אולי הוא באמת היה כפול, אבל המצרים החליטו בכל זאת לחסל אותו בשביל לגרום לנו להאמין שהוא היה סוכן אמת, מסיבות שלהם?
זאת לא נדע.

אבל זאת אפשרות מעניינת מאד...שמסבירה לפחות מדוע שניה רבי מרגלים זקנים בצד שלנו פותחים לפתע את הפה בצורה המאפיינת יותר קשקשני אינטרנט כמוני.

על הניתוח המעניין מאוד של ההונאה המצרית בעזרת אשרף מרוואן.

עצם העובדה שזכה להלוויה ממלכתית מכובדת במצרים.

וכן העובדה שמישהו ממשפחתו ,איני זוכר אם זה בנו או ביתו של מרוואן התחתנו

עם בן משפחה של מובאראק, אומרות דרשני.

מוברק ,שהיה מפקד חיל האוויר המצרי ב1973 יודע היטב מה היה תפקידו האמיתי של מרוואן.

ולפיכך מובאראק מתייחס למרוואן כגיבור לאומי ( למרות שלא הודה בכך,אך מעשיו מלמדים על כך)

המסקנה : לדעתי, צודק שטורס בטיעוניו כי מרוואן היה סוכן כפול שגרם להונאה המתוחכמת מאוד

של המצרים ב1973. אלפים מחיילנו, בהם חברים רבים שלי ,נפלו עקב הצלחת ההונאה.

גם עראפאת ,המנהיג הפלסטיני הנתעב הצליח להונות את ממשלת חכמי חלם ב1993 .

בהסכם אוסלו -"הסכם השלום"......

הלוואי שנלמד לקח מן העבר ונדע להיזהר מהונאות עתידיות נוספות של הערבים. אותה ממשלה

שחשבה שהנה היא עושה שלום עם הפלסטינים ובטמטומה הכניסה את כנופיות המרצחים

לליבה של ארץ ישראל ועל כך שילמנו בחיי אלפי יהודים שנרצחו בפיגועי טרור.

http://www.keshet-tv.com/UvdaVideoP...8944&CatID=4351

http://www.haaretz.co.il/hasite/obj...l?itemNo=943549

מתוך "הארץ ". לאחר שצפיתי באינטרנט בכתבה בתוכנית " עובדה " של אילנה דיין הוברר לי כי

אשראף מרואן התחתן עם הבת של נאצר לפני שהפך למרגל.

תא"ל גלבוע צודק בהחלט בטיעונו כי אסור בשום אופן לחשוף שמות של סוכנים שעבדו עבורנו.

וכי בעצם החשיפה נגרם נזק עתידי קשה.

מעניין מה יתברר מן החקירה, והאם נדע את האמת על הפרשה המרתקת הזאת.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי benihartmann http://www.haaretz.co.il/hasite/obj...l?itemNo=943549 מתוך "הארץ ". לאחר שצפיתי באינטרנט בכתבה בתוכנית " עובדה " של אילנה דיין הוברר לי כי אשראף מרואן התחתן עם הבת של נאצר לפני שהפך למרגל. תא"ל גלבוע צודק בהחלט בטיעונו כי אסור בשום אופן לחשוף שמות של סוכנים שעבדו עבורנו. וכי בעצם החשיפה נגרם נזק עתידי קשה. מעניין מה יתברר מן החקירה, והאם נדע את האמת על הפרשה המרתקת הזאת.

גם אם אילנה דיין בכבודה ובעצמה פסקה מה שפסקה.
יש מספר סימנים המעידים על היותו של מרואן אשרף סוכן כפול ששיטה במערכת הישראלית.
ודאי שלא הכל נחשך ולא הכל ידוע. כתבתי רבות באשכול על אפשרות היותו של מרואן סוכן בכיר שהוביל את ההונאה האסטרטגית. סוכן שמטרתו היתה להסיט את הקשב האסטרטגי המודיעיני הישראלי "ממודיעין לפי יכולות" - למודיעין כונות חמקמק.
בזה הוא הצליח מאד. אפילו אילנה דיין מביאה כעבודה מפי המעורבים כי מוראן הוא זה שטמן את זרעי הקונספציה ששלטה בהערכות המודיעין של אמ"ן מחקר בזמנו: שמצרים לא תפתח במלחמה אם לא יהיו בידה תשובות טובות לעליונות האווירית של ישראל: דהיינו מפציצים ארוכיג טווח, טילי נ"מ איכותיים, ואולי טילי ק"ק. את המידע האיכותי הזה הביא מרואן ישירות מפי הסוס: שיחה חשאית ורגישה בין שליט ברהי"מ הכל יכול לאוניד ברז'נייב ובין אנואר סאדאת, בינואר 1970.

ציטוט מרונן ברגמן, YNET,

"1973-1972 רומא, קהיר, תל-אביב

מדוע הסיפור של 'בבל' כל-כך מבלבל וטעון עד היום? כדי להסביר זאת צריך לחזור לתקופת הפעלתו. מאז אותן פגישות ראשונות בלונדון פינק 'בבל' את מפעיליו בדיווחים שוטפים מחדרי-החדרים של הצמרת המצרית. הוא ידע לדווח בזמן אמת על פגישות שמנהל נשיא מצרים עם גורמים פנימיים וחיצוניים, על רכישות אחרונות של הצבא, ולא פעם העביר למפעיליו כמויות מרשימות של מסמכים מקוריים. במקרה אחד הוא מסר דיווח מסוים על פגישותיו המכריעות של נאצר עם נשיא ברית-המועצות ברז'נייב בינואר 1970. מסמך גורלי אחר היה השדר הסודי שנשלח מסאדאת לברז'נייב ב-30 באוגוסט 1972. בשני המסמכים תבעו המצרים "נשק תגמול", בנימוק שללא נשק כזה הם לא יוכלו לצאת לשום פעולה צבאית. בבל אמר כי שליטי מצרים הגיעו למסקנה שמטוסי הפצצה לטווח ארוך וטילי "סקאד" הם תנאי מוקדם והכרחי ליציאה למלחמה, ובלעדיהם לא תתקוף מצרים את ישראל."

"למוסד היו אינדיקציות אחרות שחפפו את המידע הזה. היתה זו הוכחה נוספת לאמינותו ואיכותו של המקור. בבל מסר גם את תוכניות הצליחה המצריות ואת עדכוניהן, לצד אינסוף פרטי מידע צבאי, מדיני וסתם רכילות עסיסית. 'בבל' עצמו, אגב, כך על-פי איש מוסד לשעבר, הבקיא בפרטים, היה "חשוד" כל השנים בידי מפעיליו בניהול רומנים סוערים עם כמה נשים, ובהן מאוד מאוד ידועות במצרים."


מקור: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3081601,00.html


כעת דמיין בנפשך את האושר שחש קצין האיסוף של המוסד שנפגש עם מרואן - וזה מביא לו תעתיק שיחה של סאדאת עם ברז'נייב בנושא כל כך קריטי כמו המוכנות המצרית למלחמה ותנאי הסף המצריים למלחמה. אני הייתי קוץ מאושר. וזה כנראה מה שעשו שם במוסד ובאמ"ן מחקר.
אלא שאני טוען שעצם הבאת השיחה הזאת - גם אם היא אותנטית! - הוא החלק הכי חשוב בתכנית ההונאה המצרית.
אחרי שהמידע הזה נקלט ועובד- התגבשה לפיו הקונספציה המפורסמת שהובילה ל"סבירות נמוכה" האובססיבי של זעירא, גם כשכל הנתונים בשטח זעקו: מלחמה!
המידע הזה הוביל לקונספציה ההיא, שהכניסה את זעירא ואנשיו לדיסוננס קוגנטיבי כבד, שגרם להם להתעלם מכל מידע סותר אחר שזרם. וזה היה לדעתי נזקו העיקרי של מרואן, העוקץ שלו: הואתרם המון מידע חיוני, אמין, בדוק, בעל חשיבות עליונה.
הכל היה בשביל לייצר לו אמינות. כפי שנאמר על פרשת הטילים ומטוס אל-על ברומא.
אחרי שהשיג את האמינות והבין - והבינו הקברינטים המצרים - כי הישראלים בלעו את הלוקש, אפשר היה להמשיך בהונאה: מחד הזרמת מידע אמין, ומאידך - הטעיה באשר לכוונות המלחמה ויעדיה האמיתיים, ועיתויה: זה לא מקרה שאותו מרואן הביא התראות שווא במאי אותה שנה ואולי לפני כן. יכול מאד להיות - ואני מעלה זאת כהשערה - כי מצרים ביקשה לבחון את תגובת צה"ל, כיצד הוא מגייס מילואים, כמה זמן לוקח להתארגן ולהגיע לחזית, וכו'. ולכן הזרימו התראת שווא דרך מרואן.

וייתכן מאד כי חשיפת שמו הביאה דווקא לעשיית הצדק: אם הוא רימה אותנו - שילך לעזאזל, ויפה שעה אחת קודם. ולא חשוב מי חיסל אותו. או אם הוא התאבד או רק נפל מהחלון בעיתוי מדהים.
בכל מקרה: לא ברור למה רוצים להעמיד לדין את זעירא: הרי אם מרואן היה סוכן כפול - זה מסר נהדר לסוכנים אחרים הפועלים בשירות ישראל: אל תרמו אותנו, שאם לא כן- גורלכם יהא כגורלו של מרואן.

לאור הניתוח שהתפרסם כאן - האירוניה עמוקה.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3492814,00.html

"הסוכן האנושי טוב יותר מכל מחשב"

ראש המוסד לשעבר, אפרים הלוי, מאמין כי המחשב הוא כלי מצויין לאיסוף מודיעין, אך יהיה מסוכן לתת לו להחליף את מוח האדם נדבי נוקד, PC Magazine
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/images/SendArtResponse/mail.gif]
פורסם: 11.01.08, 11:26






var agt=navigator.userAgent.toLowerCase();var is_major = parseInt(navigator.appVersion);var is_ie = ((agt.indexOf("msie") != -1) && (agt.indexOf("opera") == -1));var is_ie5 = (is_ie && (is_major == 4) && (agt.indexOf("msie 5.0")!=-1) ); function txt_link(type,url,urlAtts) { switch (type){ case 'external' : if( urlAtts != '' ) {var x = window.open(unescape(url),'newWin',urlAtts)} else {document.location = unescape(url);} break; case 'article' : urlStr = '/articles/0,7340,L-to_replace,00.html';url=urlStr.replace('to_replace ',url); if( urlAtts == '' || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)} break; case 'yaan' : urlStr = '/yaan/0,7340,L-to_replace,00.html';url=urlStr.replace('to_replace ',url); if( urlAtts == '' || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)} break; case 'category' : urlStr = '/home/0,7340,L-to_replace,00.html'; url=urlStr.replace('to_replace',url); if( urlAtts == '' || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)} break; } } function setDbLinkCategory(url) {eval(unescape(url));} ראש המוסד לשעבר, אפרים הלוי, העומד כיום בראש מרכז שאשא למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטה העברית, משוחח לגבי תפקיד המחשב ככלי לאיסוף וניתוח מודיעין.



בשורה התחתונה - כלי חשוב, אבל היזהרו לא לסמוך עליו בעיניים עצומות. התובנות עשויות להיות רלוונטיות הן למקבלי החלטות בממסד והן למנהלים שמנווטים את ארגונים על פי לוח מחווני בינה עסקית.



כיצד משמשת הטכנולוגיה ארגוני מודיעין וארגוני טרור? איך משנה המחשב את הזירה? "המודיעין איננו מנותק מהמציאות החברתית, הכלכלית והמדינית של כל תקופה ותקופה. החל משנות ה-90' של המאה הקודמת, ה-IT קיבל שדרוג משמעותי מאוד בהתייחסות של המערכת הכלכלית העולמית ושל המערכת המודיעינית העולמית. ברור לחלוטין שכדי שהמודיעין יוכל למלא את ייעודיו המקוריים הוא חייב לעשות שני דברים: להגן על עצמו מפני איומים שעולים מפני המציאות החדשה, ולנצל את המציאות החדשה למטרותיו.


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/PicServer2/01082004/608681/efraim-halevi_m.jpg]

הלוי. "יש הכרח לפתח כלים לניהול מידע" (צילום: מאיר פרטוש)

"אציין שלושה גורמים מרכזיים שמעצבים את ההתייחסות לנושא IT. ראשית, התפוצצות המידע. כתוצאה מהיכולת הטכנולוגית לייצר מידע, להפיצו ולהתייחס אליו, יש כיום בעולם יכולת כמעט אינסופית להגדיל נפחים של מידע למימדים, שלא שוערו בדורות קודמים. כדי שאפשר יהיה להתמודד במציאות הזו, יש הכרח לפתח כלים לניהול מידע. זו משימה מרכזית של כל מערכת מודיעין בעולם. יש להחליט כיצד לנהל, לאבחן ולמצוא את המידע הרלוונטי בתוך ים המידע הגלוי.

"האלמנט השני הוא יסוד הזמן. במודיעין קיים כלל, לפיו ערכה של ידיעה מודיעינית נמדד בעיתוי שבו היא מגיעה אליך. ידיעה בעלת משמעות היום עלולה להיות חסרת משמעות מחר. לכן צריך לשים יד על המידע בזמן אמיתי - בזמן בו הוא עוד רלוונטי. יש לזכור היטב שהערך של מודיעין הוא בשימוש שנעשה בו. מדינות וארגונים לא צוברים מידע לצורך השכלה. אוספים מידע לשתי מטרות מרכזיות: או כדי לזהות איומים, או כדי לזהות הזדמנויות לטובת המדינה או החברה.


"הדבר השלישי שיש לזכור הוא שיש הכרח לפתח יכולות של שמירת המידע ומקורותיו. המידע צריך להיות מוגן מפני כל איום חיצוני.


"יש כמובן צורך למצוא את הממשק הראוי בין המידע הגלוי למידע הלא גלוי, כדי שגורמים עוינים לא יוכלו להגיע למידע החסוי באמצעות יכולתם להיכנס למאגרי מידע גלויים. הדברים הללו הולכים ונהיים יותר ויותר קשים.


"כתוצאה מההתפתחות המעריכית של תחום המידע, לרוב לא ניתן להגיע ליכולת של נגישות למידע בלי להזדקק ל-State of the Art בעולם. זה אומר שאי אפשר לקיים רק משק סגור, בו אתה מפתח את היכולות הטכנולוגיות - רק בכוחות עצמך. לכן, ארגוני מודיעין בעולם נזקקים גם ליכולות הטכנולוגיות, שמוצעות על ידי ספקים גדולים בשוק, בנוסף לפיתוחים הטכנולוגיים העצמאיים שלהם.

"הזמינות של מערכות ה-IT איננה קסקלוסיבית לארגוני המודיעין המדינתיים. כיום בארגוני טרור יש אנשים שבקיאים ברזי ה-IT ומסוגלים לנהל את ענייניהם תוך הזדקקות לכלי IT בצורה מאוד מושכלת.
"ברמה הבסיסית ביותר, לפני שנים התגלה שתאי טרור בארגון דוגמת אל-קעידה השתמשו באינטרנט מנקודות גישה פומביות בספריות כדי לתקשר בינם לבין עצמם, מתוך הנחה שהתקשורת הזו לא תזוהה, ולא תעלה על המכ"ם של ארגוני ביון זרים. יש כאן אתגר של גופי המודיעין המדינתיים - כיצד לטפל בנושא בצורה מושכלת.



"בשנים האחרונות יש מאבק מתמיד בין אלה שדוגלים במימוש עקרונות חופש המידע והנגישות למידע - עד לקצה הגבול האפשרי, לבין אלה שרוצים לשמור על הסודיות של המידע עד כמה שניתן. זה מהווה איום, משום שמודיעין עשוי להיות בעל ערך כל עוד הוא לא הופך להיות נחלת הכלל".



את ההחלטה המהותית יקבל האדם

המחשב מסייע במלחמה בטרור?

"אין צל של ספק שמערכות המחשוב והשימוש במודיעין ממוחשב ממלאים תפקיד חיוני במלחמה בטרור. זו דרך טובה מאוד לאסוף מודיעין בזמן קצר, כדי לסייע באיתור מטרות ובמעקב אחריהן.

"יחד עם זאת - יש כאן סכנה תפיסתית של התמכרות לטכנולוגיה, כאילו הטכנולוגיה מייתרת את הצורך לחשוב. בסופו של דבר, המוח החושב - שמרכיב את התמונה מסך רכיביה - הוא מוח האדם. אתה לא יכול לשאול מחשב, האם יש לתקוף מטרה מסוימת. אולי הוא יכול לתת לך את הבעד ואת הנגד, אבל את ההחלטה המהותית - הערכית - צריך לקבל האדם".


האם מחשב יכול להחליף סוכן?


"מחשב לא יכול להחליף סוכן, משום שסוכן אינו עוסק רק באיסוף נתונים יבשים, אלא באיסוף נתונים על מחשבות וכוונות. יש לזכור שחלק גדול מהמודיעין שמעניין גופי ביון עוסק כיום - ויעסוק גם בעתיד - בסעיף הכוונות. נכון שבמצבים מסוימים אתה מתייחס לאיום לא רק בהקשר לכוונות, אלא בפרספקטיבה של היכולות.


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/PicServer2/01082004/542538/YE0285692_m.jpg]

היה קשה לחדור לכוונת הצד השני. מלחמת יום כיפור (צילום: ארכיון צה"ל)

לפני מלחמת יום הכיפורים למשל, הבעיה הכי גדולה היתה לחדור לכוונה של הצד שכנגד. אם אתה יודע שהצבא המצרי כולו מרוכז על הגבול ומסוגל לפתוח במלחמה תוך שעות, אינך יכול להתייחס לנושא אך ורק על סמך הנתון הפיזי. זו דוגמה מובהקת לכך שגם כשיש לך את כל ה"ידיעות", הרי שאתה יכול לטעות, אם אינך עוסק בסעיף הכוונה. ראינו הכל אבל טעינו בהבנת מחשבותיו של הקברניט.



"אחת מסכנות המחשוב היא שאתה כל כך יודע כל פרט ופרט, ויכול לצייר תמונה כה שלמה - לכאורה, עד שאתה חושב אתה מכיר גם את כוונותיו ומחשבותיו של היריב. לפעמים אתה עלול לטעות טעות קריטית.

"נניח שהיית חודר למערכת מידע של מדינת אויב. יכולת לומר לעצמך - לשם מה אני צריך סוכן במדינה זו, שהרי כל דבר שהוא יודע אני יודע. זה כמובן לא נכון. אין שום תחליף לסוכן האנושי המדווח, שיכול ללמוד טוב הרבה יותר מכל מחשב על הכוונות האמיתיות של הצד שכנגד.

"כלי מחשוב יכולים לספק תמונה טובה על יכולות של אמצעי לחימה למשל. להבדיל - כדי להבין באמת מה היכולות של יחידה צבאית מסוימת להילחם ביום פקודה, אתה זקוק למישהו בפנים שיכול לספר לך על היכולת האמיתית לנצל את אמצעי הלחימה - הלכה למעשה.
"סעיף הכוונות הוא נושא מאוד רחב, שמתייחס לחשיבה אסטרטגית, מצב רוח לאומי, מצב רוח שלטוני, ועוד. זה מכלול רחב של דברים, ולמעשה טעינו ביום הכיפורים פעמיים - ראשית לגבי עצם התקיפה, ושנית - לגבי היקף כוונות האויבים. אנחנו חששנו שהם רוצים להשמיד את מדינת ישראל, בעוד שבפועל הם רצו להיערך על קו מסוים בצפון ובדרום לקראת מהלך מדיני. אנחנו לא הבנו למה הצבא הסורי, למשל, נעצר. לשם כך צריך מודיעין ששום מחשב לא יכול לספק".

ובכל זאת - כיום במחשבים מתועדות גם מחשבות - בין אם בדואר אלקטרוני או במסמכים סודיים ששמורים באותן מערכות מידע שנפרצות. האם לא ניתן ללמוד כך על כוונות?


"אל תשכח שמה שאתה מתעד זה מה שהאיש רוצה שיתועד. גם דואר אלקטרוני, כמו כל רישום אחר שאתה רושם הוא מה שאתה רוצה שיונצח. מנהיגים, ואני יכול לומר זאת בצורה מאוד נחרצת על סמך ניסיון העבר, מאוד רגישים למה שנרשם, למה שנכתב לפרוטוקול, למה שנאמר בשיחות טלפון. אמר מי שאמר, שההיסטוריה אינה מה שקרה, אלא מה שכתוב שקרה.

"ובפרפראזה - דעותיו של אדם אינן מה שהוא חשב, אלא מה שהוא אמר לפרוטוקול שהוא חשב. הדברים אינם בהכרח זהים. גם כאן יש סכנה שההסתמכות על נתונים כתובים שאפשר להשיג באמצעות IT תעוור אותנו ותטעה אותנו. דווקא מתוך הבנת המשמעות של כלי כזה, עשויים גורמים לומר ולכתוב דברים מוטעים בידיעה שהם יגיעו לצד השני".


המחשב לא יחליף את מוח האדם

עד כמה חשובים כלי הניתוח?


"אני מאוד מעריך את האפשרות להשתמש במערכות מחשב לביצוע סימולציות של תרחישים, לצורך הבנה טובה יותר של יכולות הביצוע של הצד שכנגד. עם זאת, יש סכנה במתן מנדט למחשב להחליף את מוח האדם. לשם המחשה, אם מנסים לפתור את הסכסוך הישראלי-פלשתיני באמצעות מודל כמותי לקבלת החלטות, המודל עשוי "להכריע" שיהיה ניתן להגיע לשלום אם אנחנו ניתן את ירושלים לפלשתינאים. כביכול יש פתרון כמותי, אבל האבסורד ברור. אי אפשר להשתמש בצורה עיוורת במערכת לקבלת החלטות ערכיות. המחשב יכול לספק הערכת על יכולת החדירה של אמצעי לחימה X לתוך שריון Y, אבל לא יכול לחולל שלום אזורי.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/PicServer2/04062007/1230940/IndexOpen-1110104_m.jpg]
המחשב לא יחליף את המוח (צילום: index open)

"בשלב מסוים יש לומר - עד כאן המחשב. עכשיו מקומו של מוח האדם. יש לזכור שהמחשב אינו גורם על-אנושי ניטרלי. המחשב מכיל את מה שהאדם הכניס למחשב. אם הכנסת לתוכו זבל, הניתוח יהיה זבל. טיב המוצר שיספק המחשב תלוי בטיב היכולת האנושית - של האדם - להזין למחשב את מה שחשוב להזין".



"בעבר היו אנשים שתפקידם להזין נתונים. כיום המצב מסובך אפילו יותר, משום שכל אחד הפך להיות מזין - לטוב ולרע. מהעולם האזרחי - פעם כל אחד היה יכול להזין דברים לוויקיפדיה. אני הייתי קורא דברים חסרי שחר לגבי עצמי. אנשים שלעולם לא אדע מי הם הזינו לגבי דברים מוטעים לחלוטין. הנטייה היא לשכוח את המגבלות ולהשתכר מהיכולות, וזה דבר מאוד מסוכן".



מה ברשימת הקניות של ארגון טרור?
"הודות לרשת יש לטרוריסטים גישה לתיאורים גלויים ומפורטים שמסבירים כיצד לייצר אמצעי לחימה ומה לקנות לשם כך. הם גם מפתחים יכולות רבות בתחום של שליטה מרחוק - שגבתה קורבנות רבים בעיראק, למשל. בין חברי ארגוני הטרור יש אנשים משכילים עם יכולת חשיבה מדעית יוצאת דופן מבחינת היצירתיות והשטניות.

"לאו דווקא רשימת הקניות מעניינת, אלא היכולת היצירתית לפגוע בתשתית אזרחיות ובחיי אדם. לו היו מצליחים ארגוני הטרור לפגוע פגיעה אנושה במערכות המחשוב של הבנקים העולם היה נכנס לכאוס. לו הם היו פוגעים במערכות הבקרה של רכבות מהירות האסון היה בעל מימדים אדירים. אירועי ה-11 בספטמבר, שהיו בראש ובראשונה פרי הבנה של הטכנולוגיה, ויכולת מוצלחת לתאום וקישור בין הטרוריסטים, הם דוגמה מופתית לשימוש שטני בכלי אזרחי תמים.

"כל התקדמות בטכנולוגיה מביאה איתה שני דברים: שיפור פוטנציאלי באיכות חיים ועלייה באיומים, שיכולים להיות מופנים כלפי היכולות החדשות. בהקשר זה יש מקום ליוזמה פרטית ליצירת הכלים והיכולות להגן על המערכות".



הכתבה פורסמה במקור ב-PC Magazine. לרכישת מנוי במחיר הכרות. לאתר הבית של PC Magazine .

קרב בלימה

מאת מאיר עוזיאל, 17.02.08 | 15:28


אחת הפרשיות העכורות שידעה הצמרת הביטחונית של ישראל מתקרבת לשיאה. פרקליטות המדינה שוקלת בימים אלה האם לפתוח בחקירה פלילית נגד אלי זעירא, ראש אמ"ן במלחמת יום הכיפורים, על חשיפת שמו של אשרף מרואן. מרואן, בכיר הסוכנים שהיו לישראל, צנח אל מותו לפני חצי שנה בנסיבות מסתוריות. רגע לפני שנחרץ גורלו של זעירא, יוצאים הוא ומקורביו למערכה האחרונה על שמו הטוב. אשרף מרואן היה סוכן כפול, ממשיך זעירא להתעקש גם היום, אבל לא, אני לא הייתי האיש שהסגיר את שמו

ברחוב ללא מוצא בשכונת צהלה בתל-אביב גר אלוף במילואים אלי זעירא. זה רחוב יפה, שקט ומהודר, אבל הוא לא מוביל לשום מקום. בסופו יש גדר ברזל שחוסמת את הדרך. אי אפשר להמשיך. על פי מהלך העניינים של אלי זעירא נראה כאילו הוא עצמו הגיע בימים האלה לדרך ללא מוצא. מי שעמד בראש המודיעין הישראלי במלחמת יום הכיפורים, והואשם בוועדת אגרנט בקונספציה שקרסה, עלול לעמוד לדין פלילי בעקבות פסק בוררות של השופט תאודור אור. האישום: חשיפת שמו של אשרף מרואן, סוכן מצרי בכיר מעבר לכל דמיון, שעבד עבור המוסד הישראלי. הפרקליטות שוקלת, בוחנת, ובשבועות הקרובים תחליט האם יש מקום לפתוח בחקירה פלילית נגד זעירא.
בדיור מוגן ומאורגן במרכז הארץ גר אלוף במילואים צבי זמיר, מי שהיה ראש המוסד בתקופת מלחמת יום הכיפורים והפעיל את הסוכן אשרף מרואן. זמיר הכיר את הסוכן באופן אישי. הוא היה האיש שהעביר מאשרף מרואן לגורמים המוסמכים ביום כיפור לפנות בוקר, כ-10 שעות לפני פרוץ הלחימה, את ההודעה המהימנה שהמצרים והסורים עומדים לתקוף. זמיר סבור עכשיו שעל מדינת ישראל להעמיד לדין את אלי זעירא.


העדויות לא תואמות
"אני לא מצפה לכלום", אומר צבי זמיר כשהוא נשאל על הדיון בפרקליטות, אבל מוסיף: "נתבעתי על ידי אלי זעירא, ונקבע שהמשפט יהיה לא בפני בית משפט השלום אלא בפני בורר. הבורר למד את העניין ופסק מה שפסק. מבחינתי העניין נגמר. כעת אני מצפה. בדיוק כמוך וכמו כל אזרח בישראל, אני מצפה".
האם לא אתה האיש שביקש שיעמידו את זעירא לדין?
"לא בדיוק. נכון שהיה פה תהליך. הרי לא ידעתי שהוא יתבע אותי למשפט דיבה. מיד אחרי שהוא הופיע בטלוויזיה ואמר דברים לא נכונים, התגובה הראשונה שלי היתה להגיב באופן אישי בטלוויזיה על המעשה שהוא עשה, דהיינו חשיפת שמו של הסוכן הבכיר שלנו. אז גם שלחתי מכתב ליועץ המשפטי שבו כתבתי את העובדות בעיקרן, וטענתי שעל עבירה מן הסוג הזה זעירא צריך לעמוד לדין. נקודה. עורך הדין שלי בירר את התקדמות העניין, והתשובה שהוא קיבל היתה שהיועץ המשפטי יקבע את עמדתו רק אחרי שהמשפט האזרחי, משפט הדיבה, יסתיים".
ובכן, המשפט האזרחי הסתיים באופן שהוא אסון מבחינתו של זעירא. קבעו שהוא חשף, שהוא הדליף.
"נכון, אני מקווה שקראת את פסק הבורר".
קראתי.
"ובכן, ראית שבפסק הבוררות השופט מסכם את העניין ואומר שצבי זמיר אמת דיבר, ולכן לתביעה אין בסיס. זה מחזק מאוד את הבקשה שלי מהיועץ המשפטי להעמיד את אלי זעירא לדין. אם בתחילה כתבתי את מכתבי על סמך הערכתי שלי, עכשיו הצטרפה לכך הקביעה של שופט מכובד מאוד בארץ ישראל. אחרי חקירה מקיפה מאוד, הוא פסק מה שפסק. והשאלה שכל אחד צריך לשאול כעת היא באיזו מדינה אנחנו רוצים לחיות. זו השאלה שגם אני שואל את עצמי. כרגע, מעבר לכך שאני זוכיתי מאשמת דיבה, ומעבר לכך שהתברר בצורה חד-משמעית בבוררות שאמת דיברתי, אין לי תפקיד נוסף".
אתה יודע איפה זה עומד בפרקליטות? שאלתי אותם והם לא מוסרים מספיק בנושא הזה. אתה יודע משהו?
"לא. אני לא יודע. תראה, כל מה שאני לא יודע באופן רשמי, אני מגדיר כ'אני לא יודע'. שוב אני אומר: זו הבעיה שלי כמו שזו הבעיה שלך. לא מעט אנשים שואלים אותי: 'צביקה, מה יהיה עם המשפט?', ואני עונה: 'אל תשאלו אותי, אני לא עוסק בזה'. המשפט הזה הוא כיום בעיה של המדינה. היא צריכה להחליט שהאיש עשה מה שהוא עשה, ועל זה הוא צריך לעמוד לדין. זו דעתי".

מי באמת חשף את הסוכן המצרי הבכיר? אלי זעירא טוען בתוקף עד היום, למרות פסק הבוררות, שלא הוא היה האדם שעשה זאת. כשסיפרתי לזעירא שבידי נמצא כל פסק הבוררות, הוא צינן את מה שהוא ראה כהתרברבות שלי: "אין לך הכול".
"נכון", אמרתי לו, "יש חלקים חסויים, וגם במה שיש בידי מחוקה פיסקה או שתיים". "לא לזה אני מתכוון", אמר זעירא, "כוונתי לכך שאין בידך העדויות במלואן. לו היו לך, הייתי מראה לך כמה אי התאמה יש בין מה שמופיע בעדויות לבין פסק הבורר".
נימה של מרירות ושל עלבון היתה בקולו של זעירא. זהו עלבון שלא נגמר מאז מלחמת יום הכיפורים. זעירא ספג את העלבון הזה בראשונה כאשר ועדת אגרנט האשימה אותו בכישלון המודיעין בהתרעה מפני מלחמת יום הכיפורים. הניסיון האחרון שלו לנקות את שמו היה תביעת הדיבה שהוא הגיש נגד צבי זמיר, ראש המוסד לשעבר. תביעת הדיבה שהתהפכה על ראשה, וכעת עלולה להביא לפתיחתה של חקירה נגדו.

מלחמת גנרלים
הסתבכות לא קטנה. הכול החל לפני ארבע שנים, כאשר אלי זעירא שמע לתדהמתו בטלוויזיה את צבי זמיר מאשים אותו במילים אלה: "הולכת שולל ביודעין גם את הצבא וגם את הממשלה". זמיר התייחס לעמדה שזעירא, אז ראש אמ"ן, הביא בפני הצבא והממשלה. עמדה שלפיה, למרות כל הסימנים בשטח, מלחמה אינה עומדת לפרוץ. הוא מאשים אותי בבגידה במדינה, נזעק זעירא. חוץ מזה, באותה תוכנית זמיר גם האשים אותו בהדלפת שמו של סוכן חשאי בכיר.
זעירא חשב לעצמו שאסור לו להחשות על ההאשמה העיקרית - הולכת שולל של צמרת המדינה ביודעין - ולכן הגיש תביעת דיבה נגד זמיר. לתביעה הראשית הוא צירף סרח עודף מבחינתו: האשמתו בהדלפה. עוד לפני הבוררות הסכים זמיר להתנצל על העניין של הולכת השולל, והודיע: "אלוף במיל' צבי זמיר מבהיר כי בדבריו בראיון הטלוויזיה מיום 23.09.04 בתוכנית 'מוסף המוספים', הוא לא התכוון לכך שהאלוף (מיל') אלי זעירא הטעה את הצבא והממשלה בזדון. דבריו לא התייחסו כלל למניעיו של האלוף זעירא, אלא רק לכך שלפי הידיעות שהגיעו לידי האלוף זעירא, היה עליו להזהיר את הצבא והממשלה כי קיימת סבירות גבוהה שתפרוץ מלחמה".
מה שקרה בתביעת הדיבה של זעירא נגד זמיר טרף את כל הקלפים עבור התובע. זעירא הסכים, על פי האמור בדברי השופט אור, "שפרק התביעה בנושא הראשון הנ"ל יבוא בכך לסיומו", והתביעה תעסוק רק בנושא השני - הדלפת שמו של אשרף מרואן.
התוצאה הסופית היתה הגרועה ביותר האפשרית מבחינתו של ראש אמ"ן לשעבר: אור פסק כי "בהזדמנויות שונות חשף זעירא את זהות הסוכן. במהדורה הראשונה של ספרו, ב-1993, לבשה החשיפה צורה של פיזור פרטים אשר היה בהם להוביל יודעי וחוקרי דבר, והם עיתונאים וסופרים, אל זהות הסוכן. בשנת 1999 הוא חשף את שמו לכהנא (ד"ר אפרים כהנא) ולרונן (העיתונאי רונן ברגמן). במאי 2002 הוא חשף את זהות הסוכן ל(עיתונאי) הווארד בלום".
אם זו התוצאה, ובהתחשב בכך שהוא עצמו מיקד את עיקר התביעה בהאשמתו בהולכת שולל ביודעין, מדוע התעקש זעירא להמשיך את התביעה ולא הסתפק בהתנצלות שקיבל? על כך משיבים מקורביו: אילו נסוג מהתביעה, היה בכך כדי לאשר שהוא חשף את שמו של מרואן.

לחיות למרות הטעויות
כשאלי זעירא היה בתיכון הריאלי בחיפה, המורה שלו לתנ"ך לימד פרק מישעיהו, והגיע לפסוק "ויקו למשפט והנה משפח". הילד אלי הצביע. "איך זה יכול להיות שמשפט היה למשפח?" הוא שאל. "כשתגדל תבין", ענה לו המורה. הזיכרון הזה עולה במוחו היום, כאשר המהלך שהוא תכנן, ביוזמתו, לטיהור שמו בעזרת מערכת המשפט, רק החמיר את מצוקתו.
אילו שאלתי אותו "האם הגשת תביעה כמו זו שהגשת היא הימור?" - הוא היה עונה היום "כן". אם כך, שוב הוא כשל בהערכת המצב.
אלי זעירא אמנם לוקח על עצמו את האחריות לכישלון המודיעין במלחמת יום כיפור, ומקבל את העובדה שהיה עליו לשלם מחיר, אבל עד היום הוא חושב שאת תפקידו הוא עשה היטב. "תפקיד ראש המודיעין, על סמך אלפי שנות תורת המודיעין בעולם, הוא לתת את תמונת המצב כפי שהיא בשטח", אמר בהזדמנויות שונות וגם לאחרונה. לדעתו, כראש המודיעין הוא עשה את עבודתו. הוא ידע בדיוק איפה נמצאים הצבאות של מצרים ושל סוריה בכל יום לפני המלחמה.
זעירא גם אמר לאחרונה: "ההנהגות עושות טעויות. גם במלחמת לבנון האחרונה נעשו טעויות. צריך לשאול את חברי הממשלה: אם ידעתם שאתם לא מסוגלים לתת מענה אווירי לטילי הקטיושה לטווח קצר, ואם ידעתם שיש עשרת אלפים כאלה, ואם ידעתם שהמענה היחיד לכך הוא כיבוש דרום לבנון - מדוע החלטתם לצאת למלחמה בלי כיבוש קרקעי של הדרום, ורק תוך הישענות על חיל האוויר? מסתבר שמנהיגים שלנו, ואגב גם של האויב, עושים טעויות כל הזמן. העם חייב להבין שהוא צריך לחיות למרות הטעויות של המנהיגים".
מלחמת לבנון, לדעתו של זעירא, היתה כישלון צבאי, אבל למרבה ההפתעה ניצחון דיפלומטי. הוא מעריך שהחיזבאללה אכן לא חזר לגדר.
זעירא מריר עד היום בנושא ועדת אגרנט. כידוע, נחקרי הוועדה, בהם זעירא, לא הורשו להביא עמם עורכי דין. משה דיין נכנס פעם לעדות עם עוזר צעיר שסחב תיקי מסמכים. שמו של הצעיר היה אליקים רובינשטיין, לימים שופט בית המשפט העליון. אגרנט שאל: "מי זה בבקשה?". עוזר, ענה לו דיין. "האם הוא עורך דין?" שאל אגרנט. כן, השיב דיין. "אז בבקשה מיד החוצה", פסק אגרנט.
לעומת זאת, ועדת כהן שחקרה את אירועי סברה ושתילה נהגה אחרת בעניין עורכי הדין. היא לא רק התירה את נוכחותם, אלא גם כתבה כבר בעמוד הראשון של הדו"ח שבחים ותודות לעורכי הדין שהופיעו בפניה. מי שמכיר את זעירא יודע שהוא מסיק בכאב מהסתירות האלה שיש חוסר עקביות במערכת המשפט. והנה, הוא נפגע שוב. מה שכואב לו במיוחד הוא שלדעתו העדויות לא מפלילות אותו, ובכל זאת הוא הופלל.
אותו אלי זעירא למד בתיכון גם על הביטוי התנ"כי מאיוב "כנף רננים". המורה אמר שכנף רננים היא בת יענה. "סליחה", אמר זעירא, "אבל עובדה היא שבת יענה, יען, היא ציפור שלא יכולה לעוף". אם ככה יש בעיה לעובדה, ענה לו המורה. אני מניח שזעירא נזכר בנוסחה הזו נוכח מה שהוא רואה כסתירה בין העובדות לבין קביעת הבורר שהוא, זעירא, חשף את שם הסוכן הבכיר.

בפסק הבוררות נאמר בין היתר שזעירא הסגיר את שמו של מרואן לעיתונאי האמריקני הווארד בלום, על ידי הפנייתו לעמוד מסוים בספרו של גנרל שאזלי, מי שהיה הרמטכ"ל המצרי. זעירא מכחיש. הוא טוען שכלל לא הפנה את בלום לעמוד בספר. הוא הציע לבלום לקרוא את הספר שהוא עצמו כתב, ספר שעבר לא רק את אישור הצנזורה, אלא את אישור כל הדרגים המדיניים והביטחוניים הגבוהים. בלום ענה לו שהוא לא קורא עברית. ובכן, הציע לו זעירא, לך ותקרא את הספר של הרמטכ"ל המצרי שאזלי.
"לא גיליתי את שם הסוכן לחברים הכי קרובים שלי, מה פתאום שאגלה אותו לבלום?" אמר לאחרונה זעירא במרירות.
יש בדיחה שהוא אוהב לספר: עורך דין אחד ניגש לעורך דין שני, ואומר לו: "הבן שלך אנס את הבת שלי, אני אתבע אותו על סך 100 אלף דולר". עונה עורך הדין השני: "מדוע ללכת לבית המשפט? הבה נתפשר, אשלם לך עשרת אלפים דולר". עורך הדין הראשון מסכים, מקבל המחאה, ואז אומר: "אני לא מבין מדוע הסכמת לשלם לי. הרי אין לך בן, ואתה גם יודע שאין לי בת". עונה עורך הדין השני: "כן, אבל חשבתי לעצמי: לך תדע על איזה שופט תיפול".
תאודור אור מסר בתגובה שכל מיני בעלי עניין בנושא מדברים. פסק הבוררות שלו, אמר, מדבר בעד עצמו.
סוכן כפול?
אי אפשר לערער את הביטחון של זעירא שמרואן היה סוכן כפול. לא מעט עובדות תומכות בתזה הזו: שנה אחרי שנחשפה העובדה שמרואן עבד עבור המוסד, נשיא מצרים הרים למרואן טלפון ללונדון והזמין אותו לחתונת בנו, שנערכה בחוג המשפחה הקרובה. הנשיא הזמין את מרואן גם לטקסי יום השנה לציון מלחמת יום הכיפורים. הוא הזמין אותו אפילו לעמוד לצדו להנחת זר על קברו של נאצר.
כל זה כאמור אחרי שנחשף שמו כסוכן המוסד הישראלי, וכמי שבמשך שנים העביר חומר לישראל. והעובדה המשכנעת מכולן: אחרי מותו המסתורי של מרואן בצניחה ממרפסת ביתו בלונדון, אמר מובארכ לעיתונאים: "הוא היה פטריוט, הוא היה גיבור, ויגיע יום שבו יהיה אפשר לספר מה הוא עשה למען מצרים".
על פי פרסומים, אחרי מותו של מרואן נעלם כתב יד של ספר שהוא עמד לכתוב על חייו. נעלמו גם הקלטות שהיו ברשותו. למי היה עניין במותו של הסוכן מס' 1, אם אכן היה זה מוות לא טבעי? התעלומה בעינה עומדת.
בעבר פורסם כאילו הגיוס של מרואן התבצע לאחר שהאיש עצמו טלפן לשגרירות ישראל בלונדון והציע את שירותיו. זעירא משוכנע שנסיבות הגיוס היו חשודות אפילו יותר. מרואן פשוט הגיע בעצמו לשגרירות, מצולם על ידי המצלמות של הישראלים וגם של הבריטים שמצלמים כל מי שמגיע לשגרירות. הישראלים לא קיבלו אותו בפעם הראשונה. בעצם גירשו אותו. הוא שב והגיע לשגרירות, ואז גויס.
אמנות העבודה המודיעינית על ידי סוכנים כפולים מעסיקה, כמובן, את זעירא מאז. בספרו הוא מביא את סיפורו המרתק של סוכן כפול בריטי-גרמני, שפעל למען הבריטים, והגרמנים המשיכו להאמין לו אפילו אחרי שהפסידו קרבות כתוצאה מהמידע שהוא סיפק. אם מרואן היה סוכן כפול, משהו מנטל האחריות הכבד, הנורא, על כישלון המודיעין ביום הכיפורים, מוסר מעל אלי זעירא.

גנרל בלי מזל
נפגשתי עם תא"ל במילואים אהרן לב-רן, לשעבר סגן עוזר ראש אמ"ן למחקר. שאלתי אותו לדעתו על הפרשה. "גילוי נאות: אני מיודד עם זעירא וגם עם זמיר. צביקה זמיר היה הסנדק של הבן שלי", הוא פותח ואומר. ברור שכולם במערכות שלכם מיודדים. האם זעירא וזמיר לא היו מיודדים?
"היו. לדעתי זעירא היה ראש אמ"ן מעולה. אבל כמו שמקיאוולי כבר כתב על תכונות דרושות למנהיג - לזעירא לא היתה פורטונה. היו לו כל המעלות פרט לכך. זמיר, לדעתי, החליק כאשר אמר על זעירא מה שאמר. זמיר חושד קשות, אם לא לומר יותר מחושד, שזעירא הדליף את שם הסוכן. אני מבין שהרציונל שלו אומר: למי היה יכול להיות אינטרס בכלל להדליף ל(חוקר) אהרן ברגמן בלונדון את השם זעירא. כי אלי זעירא מתגונן בנושא הטעות שלו ביום הכיפורים, וחלק מההגנה שלו היא קביעת העובדה שאשרף מרואן היה סוכן כפול.
"במאמר מוסגר, אני אמרתי לזעירא: כשאתה אומר שרימו אותך, אתה אומר דבר הבל. אתה יורה לעצמך ברגל. אז הוא אומר לי: 'אני חייב לומר את האמת'. אבל מדוע? הרי יש לו סיבות ודרכים אחרות להתגונן. הוא לא צריך לומר שבגלל שמרואן היה סוכן כפול, הוא אינו אשם. מה? זה מוציא אותו זכאי? אני לא מבין את זה. אבל שלא נהיה במצבו של זעירא. הוא במצב לא קל, והוא כנראה התגונן". אתה פגשת פעם את אשרף מרואן?
"לא, אבל קראתי את החומר שהוא העביר. הייתי משותפי הסוד הבודדים. מה שמצחיק אותי הוא שבתוכנית 'עובדה' בטלוויזיה שעסקה בפרשה, אילנה דיין נתנה במה נרחבת מאוד לעמוס גלבוע ולראש אמ"ן פרקש. שניהם היו קצינים זוטרים באמ"ן באותה תקופה, ובכלל לא ידעו מי זה, מה זה, כלום. גלבוע היה בכלל באגף הסורי-לבנוני, לא המצרי, ככה שהוא לא היה משותפי הסוד בנוגע לסוכן הזה. שותפי הסוד היו מעטים מאוד". ובכן, כשקראת את הדיווחים של מרואן, מה חשבת?
"זה היה נפלא. אורי בר-יוסף כתב ספר מקיף בנושא, 'הצופה שנרדם: כישלון המודיעין ביום הכיפורים'. הוא גם ראיין אותי ראיון ממושך, ואני טבעתי שם ביטוי שהוא מבחינה אובייקטיבית משפט מפתח לפרשה: 'קללת השפע'. אשרף מרואן נתן חומר מפי המקורות הגבוהים ביותר במצרים. חומר שלעתים רחוקות אתה זוכה לכמותו. אבל מצד אחר, הוא האשם בסופו של דבר בכישלון המודיעין ביום הכיפורים.
"בניגוד לזעירא, אני לא חושב שמרואן היה סוכן כפול. המצרים לא יכולים לנהל משחק כפול כזה, עם חומר כזה. היו כבר שתי ועדות באמ"ן ובמוסד שבדקו ומצאו שהוא לא היה סוכן כפול. מרואן הכשיל את אמ"ן בגלל שאמ"ן השתעבד לו. אמ"ן הוכה בסנוורים, בעיוורון, בגלל החומר המופלא הזה. כל עוד הסוכן לא אמר שתהיה מלחמה, לא שמו לב למה שהמסכן הזה, יואל בן-פורת, צעק בקשר ל-400 ידיעות שהיו ליחידת המודיעין שלו. אלה היו רסיסי ידיעות, שרק לאחר פרוץ המלחמה, ורק בחוכמה לאחר מעשה, אתה מקבל את התמונה הנכונה לגביהם".
אתה טוען שבאמ"ן חיכו שמרואן יגיד "פורצת מלחמה". ואם הוא לא אומר זאת, סימן שאין מלחמה.
"נכון. מרואן, יחד עם אמ"ן, התבשלו בקונספציה המפורסמת, שלפיה ההחלטה של המצרים היא שכל עוד אין להם מטוסי מיג 23 ודברים נוספים, הם לא ייצאו למלחמה".
זעירא טוען שזו היתה הקונספציה של המצרים, לא שלנו. והוא העביר את הקונספציה של המצרים.
"נכון. זה היה ברור מודיעינית, שחור על גבי לבן. זה נכון. הטרגדיה היתה שהקונספציה המצרית הזו השתנתה זמן מסוים לפני יום הכיפורים, וזה לא היה ידוע לכוחותינו".
אתה חושב שיש היום סוכנים כפולים שעובדים עם המוסד ומכשילים אותו? זעירא אמר לי פעם שהוא בטוח שגם כיום יש כאלה.
"אני לא יודע. אני יודע מה שאמר צבי זמיר, ראש המוסד באותה תקופה. הוא אמר שלא היו, וכנראה לא יהיו, סוכנים ברמה של מרואן".

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

זה כנראה לא יגמר בקרוב, אך מישהו שילם בחייו.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
w w w . h a a r e t z . c o . i l
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
עודכן ב- 07:28 17/07/2008
השב"כ והמשטרה חוקרים את החשד שראש אמ"ן לשעבר גילה סוד מדינה

האם האלוף בדימוס אלי זעירא חשף את שם סוכן המוסד אשרף מרוואן?

מאת יוסי מלמן

שירות הביטחון הכללי (שב"כ) ומשטרת ישראל פתחו בחקירה נגד ראש אמ"ן לשעבר, אלי זעירא, בחשד שחשף סודות מדינה. זו הפעם הראשונה שהשב"כ מנהל חקירה נגד קצין בכיר בדימוס בדרגת אלוף, שהיה ראש אמ"ן, בחשד לעבירות על בטחון המדינה. החקירה מתמקדת בחשד שזעירא גילה את שמו של סוכן המוסד, איש העסקים המצרי ד"ר אשרף מרוואן, שמצא את מותו לפני כשנה בנסיבות מסתוריות בלונדון.

החקירה נפתחה לפני כחודשיים. אך לבקשת חוקרי השב"כ והיחידה הארצית לחקירות בינלאומיות (יאחב"ל) במשטרה, הסכים סגן נשיא בית המשפט השלום בפתח תקווה, אהרון גלדס, להוציא צו איסור פרסום גורף לארבעה חודשים. השופט צימצם אתמול את הצו הגורף בעקבות פניית פרקליטי "הארץ", תמיר גליק וירון חנין.

על פתיחת החקירה הורה לפני כמה חודשים המשנה לפרקליט המדינה, שי ניצן, שטיפל בעניין לאחר שהיועץ המשפטי למשלה, מני מזוז, פסל עצמו מהטיפול בכך, מחשש למראית עין של ניגוד אינטרסים עקב קשרים משפחתיים עם אחד המעורבים בפרשה.

הפרקליטות החלה לבדוק את הנושא לאחר שראש המוסד לשעבר, צבי זמיר, ושני קצינים לשעבר מאגף המודיעין בצה"ל, תא"ל עמוס גלבוע ואל"מ יוסי לנגוצקי, הגישו לפני יותר מארבע שנים, תלונה למזוז נגד זעירא. הם מסרו לו מסמכים המעידים לכאורה שזעירא הוא שהדליף את שם הסוכן מרוואן. בין השאר הגישו גם עדויות, מחקרים ומאמרים שפירסמו חוקרים באקדמיה ועיתונאים בארץ ובחו"ל, שהודו שהמקור למידע על מרוואן היה זעירא.

מזוז וניצן החליטו על מינוי צוות בדיקה, בראשות עו"ד בת אור כהנוביץ, מהמחלקה לתפקידים מיוחדים בפרקליטות. כהנוביץ וניצן התלבטו תקופה ארוכה, גם משום שראש המוסד, מאיר דגן, וכמה מבכירי הארגון, לא היו נלהבים לפתוח בחקירה מחשש שתביא לגילוי סודות מדינה נוספים.

כבר מסוף שנות ה-90 רמז זעירא וסיפר לעיתונאים, בישראל ובחו"ל, שסוכן המוסד שהביא לישראל את המידע על כוונת מצרים לפתוח במלחמת יום כיפור ב-6 באוקטובר 1973, הוא אשרף מרוואן. לטענת זעירא, מרוואן היה סוכן כפול שהטעה את ישראל ונותר נאמן למצרים. זעירא הוא אחד המעטים בקהילת המודיעין שטען שמרוואן היה סוכן כפול.

טענה זו נבדקה ביסודיות בשנות השבעים, במוסד ובאמ"ן, ונדחתה מכל וכל. כמה עיתונאים ישראלים, שהמידע שהפיץ זעירא היה מצוי ברשותם כמה שנים, שמרו עליו בסוד, אך הוא החל לדלוף: תחילה ברמיזות, אחר כך מפורשות לתקשורת.

מי שנקב, בסופו של דבר, בשמו המפורש של מרוואן, היה ד"ר אהרון ברגמן, היסטוריון ישראלי המלמד בקינגס קולג' באוניברסיטת לונדון. זה קרה בסוף שנת 2002, בראיון שנתן ברגמן לעיתון המצרי "אל אהרם", בעת התנצחות בינו לד"ר מרוואן. עד לאחרונה קיבל ברגמן את טענת זעירא שד"ר מרוואן היה סוכן כפול.

יחד עם בדיקת הפרקליטות התנהל הליך בוררות לפני המשנה לשעבר לנשיא בית המשפט העליון, השופט תיאודור אור, כדי ללבן תביעת דיבה שהגיש זעירא נגד זמיר. ביוני 2007 פסק אור שזמיר לא הוציא את דיבת זעירא רעה, וכי זעירא אכן אחראי להדלפת שם הסוכן. בפסק דינו איזכר אור במפורש את שמו של מרוואן כסוכן המוסד.

שבועיים לאחר מכן נמצאה גופתו של מרוואן בחצר, ליד ביתו בלונדון. משטרת לונדון ממשיכה בחקירה כדי לברר אם מרוואן התאבד, לאחר שנחשף שמו בידי זעירא ופורסם ברבים, או שמא נרצח בידי סוכנים מצריים שביימו את התאבדותו.

לאחר גילוי הגופה של מרוואן, אמר זמיר שאין לו ספק שד"ר מרוואן התאבד משום שזעירא חשף את היותו סוכן המוסד לפני מלחמת יום הכיפורים ובמהלכה.

אלי זעירא מסר אתמול בתגובה, באמצעות עורכי דינו דוד ודפנה ליבאי, כי הוא "שמח שהמשטרה תחקור פעם אחת ולתמיד את העניין, משום שהוא משוכנע שמעולם לא הדליף סודות מדינה". לדבריהם, זעירא "מכחיש את החשדות נגדו ומשתף פעולה עם החקירה".

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasen/images/0.gif]
כל הזכויות שמורות ,"הארץ" ©

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו