גיליתי את הפורום הזה רק לאחרונה והחלטתי שזה פשוט המקום המתאים לפרוק את מה שבי, את כל היאוש שבי, מבלי שמישהו שמכיר אותי אישית יקרא את זה... לא יודע למה אבל לא הייתי רוצה שמישהו שמכיר אותי אישית יראה את זה ויקבל רושם אחר עליי. בדרך כלל אני לא מראה את התיסכול שלי כלפי חוץ, לא אוהב להראות חולשה.

קוראים לי דוד (או דודי, כפי שכמה ממכיריי מעדיפים לקרוא לי), בן 19 וכמה ימים. התגייסתי לפני חודשיים וחצי לצנחנים, כרגע אני ברגילה. אני בדרך כלל בנאדם שמסתכל על חצי הכוס המלאה, מנסה למצוא משהו חיובי בכל דבר שנראה רע אבל בזמן האחרון החיים שלי פשוט הולכים ומדרדרים, הכל הולך ונהייה גרוע יותר. פשוט הכל בחיי םשלי תחיל לתסכל אותי, הצבא, המצב החברתי, האהבה שבחיי... התגייסתי לצבא מלא מוטיבציה, לפני הגיוס שלי הייתי מהאלה שאנשים פשוט היו נגעלים מהרעל שנשפך אליהם, התאמנתי שנתיים בכושר קרבי ורציתי להגיע לאיזה יחידה מבחרת בצבא, כשנה לפני הגיוס נכשלתי בגיבוש לשייטת 13, התאכזבתי נורא. אל לא אמרתי נואש, לא הייתי מאותם הטיפוסים שאמרו "או סיירת או ניירת" החלטתי להתגייס לחטיבת הצנחנים, עברתי את המיונים והתקבלתי לחטיבה הנחשקת. עד לפני הגיוס הייתה לי חברה, נקרא לה מיכל. היינו ביחד 7 חודשים, באמת שהייתי מאושר איתה, הייתי בטוח שהיא אחת. עד שהיא נכנסה לחיי אף מערכת יחסים שלי לא נמשכה יותר מחודש. היא ממש תמכה בי כשהתגייסתי לקרבי, לעומת הרבה חברות אחרות שבטח היו מתנגדות לעובדה שחבר שלהן הולך לחזור פעם בשבע-שבועיים הבייתה, אבל זה מפי שהיא התגייסה 3-4 חודשים לפניי ככה שכבר היינו רגילים לכל עניין הצבא הזה וזה לא היה חדש לנו. לאחר הגיוס ניסיתי להתקבל לסיירת אך נכשלתי בגיבוש, זה כבר ממש גרם עירער לי את הביטחון, לאחר שנתיים של אימונים אני נכשל פעמיים להתקבל לאן שאני רוצה. הגעתי לגדודים, לא הייתי מבואס מזה שאני בגדודים אבל מאוכזב מעצמי. עברו כמה שבועות בטירונות ופיתאום.. מיכל נפרדת ממני, בטענה שהיא לא מרגישה כמוני. זה לא היה המשבר הראשון שלנו, גם לפני כן היו שתי פרידות אבל חזרנו להיות ביחד מאז, אבל זאת כבר הייתה פרידה סופית. כי אי אפשר לחזור להיות ביחד אחרי 3 פרידות, זה באמת מערער את המערכת יחסים, הקשר כבר מת. אולם היא עדיין מדברת איתי ואומרת לי שאני חשוב לה והיא לא רוצה לאבד אותי אבל בעצם היא כבר איבדה אותי. אין לכם מושג כמה זה כואב לאבד אהבה במיוחד בזמן השירות, אתה נמצא שבוע-שבועיים בצבא והראש שלך במקום אחר, מוארד מהבעיות שהשארת בבית, קשה מאוד להתרכז ככה. זה לא ממש שיפר לי את ההרגשה בטירונות. אין ספור פעמים שמעתי את המשפט "עזוב, היא לא שווה אותך" אבל זה ממש לטא גורם לי להרגיש יותר טוב, וכולנו יודעים כמה זה קשה למצוא לבחור בקרבי חברה, לא הרבה מוכנות לשבת ולחכות לחבר שלהן, ומי שמוכנות כבר מזמן תפוסות. וכבר נתקלתי בתשובות כאלה מבחורות.
גם הצבא כבר מתחיל לתסכל אותי, נכון שהייתי מורעל עד לפני הגיוס אבל שום דבר לא מכין אותך לקשיים שתעבור בצבא, זה פשוט מתיש. זה קשה לקום מוקדם בבוקר, זה קשה להיות בשטח שבועות, המשמעת הנוקשה גם לא מקלה על כל העניין ומכניסה אותך ללחצים נפשיים. זה פשוט קשה לחזור לצבא אחרי שהיית בבית. זה מסתכל, במיוחד שאין לך מישהי שתוכל לחזור אליה אחר כך. החברים במחלקה ובכיתה אחלה, באמת. אבל אני פשוט מרגיש שאני לא מתחבר אליהם מספיק. לפעמים אני מרגיש שאני כל כך שונה מהם, אפילו שאני מבלה איתם 24/7 ועובר איתם דברים לא קלים ובהמשך החיים שלנו יהיו תלויים אחד בשני אני מצפה שהחיבור בינינו יהיה הרבה יותר מזה.
אני יודע שאני בחרתי ללכת לקרבי, אני בן יחיד והייתי אמור בכלל להיות ג'ובניק אבל שכנעתי את אמא שלי לחתום לי להתגייס לקרבי, אחרי הרהב ויכוחים וריבים גרמתי לה להבין כמה זה חשוב בשבילי להתגייס לקרבי ובסופו של דבר היא חתמה לי. ואני לא מתחרט על שבחרתי קרבי, ממש לא. אני לא רוצה לפרוש. אבל זה לא קל, זה מתסכל, זה קשה, אפילו שידעתי שלא מצפה לי קייטנה.
אני פשוט מתוסכל מהחיים, כל קרן אור שיש לי בחיים מתחילה להיעלם לאט לאט, האהבה שלי הלכה, החברים שלי שאני כבר רואה אותם פחות ופחות בגלל הצבא, החיים בצבא. אני פשוט מרגיש שהחיים שלי שוקעים בבוץ.
אנירוצה לדעת שיש בשביל מה, שזה שווה את כל זה, שיש אור בקצה המנהרה.

אני לא יודע אם אתה מאמין באלוהים או לא
אני לא רוצה להשמע דוס או משהו כזה
אבל אני מאמין שאלוהים בודק מה מעשינו שקשה לנו
אני מאמין שמתי שקשה לנו זאת תקופת מבחן
הנה משפט לא יכלתי למצוא משהו יותר טוב בשבילך
"כשאתה נמצא בנקודות שפל זכור: שתמיד הכי חשוך לפני עלות השחר"

ככה הם החיים. לפעמים קלים ולפעמים קשים.
אני לא יגיד לך שזה יעבור וכל החארטה הזה כי זה כבר נדוש וידוע.
בקשר לחברה שלך אני באמת מבין (לא אישית)- אני מניח שזה קשה למצוא חברה חדשה אחרי שנפרדים ממך ובמיוחד אם אתה בצבא, ועוד בקרבי!
אני גם מתאר לעצמי שאין לך כל כך הרבה זמן לצאת לבלות ולהכיר בנות אחרות.
אבל סבלנות, בסופו של דבר הכל יסתדר אם תרצה או לא. בסופו של דבר אתה תכיר מישהי, וא תעשה מאמץ אני בטוח שגם תתחבר יותר עם הכיתה שלך בצבא........... ונקווה לטוב.

מקווה שעזרתי!

אז תעבור לסטוצים ...
ועכשיו ברצינות,החלטות בצבא(כמו למה לא קיבלו אותך ליחידה כלשהי)הן לא תמיד הוגנות או הגיוניות(מניסיון),הרבה פעמים יש פרוטקציות ודברים כאלה,אז אם אתה חושב שהיית מספיק טוב,אז כנראה שבאמת היית,אבל אתה נמצא בצנחנים,שזה הישג מצויין בפני עצמו,ורק שתדע,שאמנם המוניטין של הגדודים הוא לא כמו של הסיירות,אבל למעשה הם עמוד השדרה של הצבא, בלעדיהם הוא לא יכול להתקיים...
ואם נפרדת מחברה שלך 3 פעמים,זה אומר שמשהו לא עבד במערכת היחסים שלכם,זה לא קרה סתם,כדי להשלים עם זה...

"המצאת הבירה היא ההישג הגדול ביותר של האנושות. יכול להיות שהמצאת הגלגל חשובה גם כן, אבל הגלגל לא הולך טוב כל כך עם פיצה".

כרגע נראה לך שהכל נורא, שאין יותר גרוע, אבל תבין שכולם משתנים בתקופה הזאת, הצבא משנה.
כולם מתגעגעים לחברים שלהם, כולם רוצים אהבה.
אם זה לא הלך עם חברה שלך - זה רק אומר שהאהבה שלכם לא עמדה במכשול הזה, במחשבה לעתיד- אם לא שרדתם את זה אז הקשר כבר היה נדון לכשלון (מבחינת ביסוס הקשר לפן רציני יותר), אתה כבר תמצא מישהי - גם אם זה יהיה אחרי צבא וגם אם במהלך השירות, מישהי שמתאימה לך יותר (וגם אם זה לא נראה ככה - זה יראה כשתכיר).

אתה בגילי, תקוע בדיוק כמוני וכמו חברים שלי, האימונים קשים, רואים את החברים רק פעם בכמה חודשים (וגם זה אולי) וכשכולם באים (וזה אף פעם לא כולם.. תמיד מישהו בדיוק סוגר שבת), אז עייפים ומעבירים חוויות , זה כמו מעין נחמה משותפת כזאת.

תראה, בניגוד לרבים- יש לך בית חם לחזור אליו, זה דבר גדול, שלא החברים (שבתקופת הצבא ואחריה יכולים להשתנות) ולא שום יציאה או בילוי יכולים להשתוות אליו.

תסתכל על עצמך לרגע, אולי תגלה עד כמה השתנת בעצמך, החברים בצבא שכרגע אתה לא הכי מתחבר אליהם משתנים יחד איתך, יכול מאוד להיות שהקשרים שם ישארו עד לגיל מבוגר יותר, כרגע נותר לך רק לזרום, ולמרות שאני נגד הרעיון- מבחינת אהבה, אתה יכול להמשיך לחפש מישהי, אבל בנתיים לפורקן הרגעי- סטוצים (אם אתה בכלל בראש לזה).

בהצלחה

"עדיף לשתוק ולהחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון"

אתה חייב לזכור שיש את המשפחה שלך שנורא אוהבת אותך ודואגת לך,שאתה הבן היחיד,החייל היחיד במשפחה שלו הם מחכים שיחזור מהבסיס,שיש למי להתגעגע...
דבר שני,נכון,אין הרבה בנות שהם במערכת יחסים שבהה הן רואות את החבר פעם בשבועיים-חודש
זה לא קל לא להן ולא לך אבל אני בטוחה שיש שם מישהי שכן מוכנה לזה...שתאהב אותך ושתהיה איתך בזמנים הכי קשים...

אתה חייב לחשוב חיובי,תחשוב על דברים שגורמים לך אושר,על דברים שאתה אוהב לעשות,השאיפות שלך לחיים,אני בטוחה שיש,לכן אתה חייב להיות חזק,המשפחה שלך אוהבת אותך...

שיהיה לך בהצלחה והכי חשוב שתחשוב חיובי

Your every single wish is kept in the pages of our diary

עד כדי כך חשוב לי להעביר את מה שיש לי לומר לך...
זה נמחק לי בפעם הראשונה שכתבתי את זה...
נגעת במספר דברים. בוא נעשה את זה מסודר, סבבה?

צבא.

כמו שכתבת. אתה יודע למה הלכת. זאת הייתה החלטה - לא כורח. אני מבטיח לך. הדברים יעשו יותר קלים. באמת - זה שקשה לך? זה אמור להיות. עוד לא פגשתי מישהו שאמר לי שטירונות 07 היא טירונות קלה. ואם כן - אז הוא או שקרן או בעל זכרון גרוע.

אבל, וזה אבל גדול - זה רק טירונות. בקו אין תרגילים שאתה מסתער על הר - רק בשביל "לכבוש" אותו מחדש כעבור חצי שעה. בקו - האוכל יותר טוב. בקו - היחס של הסגל נורא נורא שונה.
ואת זה אני אומר לך אחריי שהייתי חייל בקרבי ואז מפקד בקרבי.
זה יהיה בסדר.

בקשר לאחווה - היא עוד תגדל. כרגע, עוד לא הגעתם לרמה של חברים ששומרים על הגב של השני. מבחינת השלב שאת נמצאים בו זה אומר:"אל תלשין למפקד שהמימיות שלי לא מוחרשות או ששברתי שמירה." זה לא ככה. בקו - דברים ישתנו. פתאום החרשת מימיות ושבירת שמירה - יכולות (ועלו) למישהו בחיים. ואז גם תגיע האחווה שאתה מצפה לה.

חברים

כן. אין ספק שאחד הדברים ששירות קרבי עושה - הוא צמצום מעגל החברים או שינוי שלו. אתה לא יכול לשמור על קשר עם חברים שהיית רואה על בסיס יומיומי. וכשאתם נפגשים... חלקכם לא התגייס, חלק בשירות לאומי, חלק ג'ובניקים... הבסיס המשותף מתחיל לההרס. זה קורה אין דרך למנוע את זה. אבל, זה מבחן. החברויות האמיתיות - אלא ששני הצדדים רוצים לשמור עליהן - יחזיקו.

חברה

שמרתי את הדובדבן לסוף...


היה לי את אותו הסיפור. חברות נהדרת לפני הצבא. ואז... בצבא... וובכן, אתה יכול לנחש.
בדיוק כמו החברים - הקשר הזה לא עמד במבחן התוצאה. כנראה שהוא לא היה חזק מספיק.
אתה עוד תמצא אחד שכן. כמה שירים יש בקרבי על שהחברה של הקבי עוזבת אותו לטובת הג'ובניק? יש. והרבה. אתה עוד תכיר. ואתה תראה איך זה קורה לחברים שלך. אבל, הכי חשוב לזכות שבסופו של דבר זה רווח שלך. אתה תצא מזה יותר מחוזק ותרוויח, כן - תרוויח, קשר יותר חזק ויותר אמיתי עם מישהי שכן תעברו את זה ביחד.

מישהי שתהייה מוכנה לחכות לך 14-21 ולפעמים יותר... זאת מישהי שאוהבת אותך. זה קשה לה נורא. אני יודע - גם בזה, אני עכשיו בצד השני (מחכה, בבית, לחברה הקרבית שלי שסוגרת 14 במקרה הטוב...). אבל, כשהיא באה... זה שווה כל שנייה שחיכיתי לה...

סיכום. יהיה בסדר. הטירונות זה השלב ההכי קשה. תעבור אותו. אתה בדיוק באמצע. (שלושה חודשים מתוך 6... כולל האימון המתקדם) החברים ישתנו - אבל חלק ישארו ואלה הקשרים הטובים. וחלק יתווספו. הקשר הקודם עם "מיכל" לא עמד במבחן. כשנופלים - קמים יותר נחושים, נכון? אז תקום ותהייה נחוש למצוא משהו שכן יצליח. אתה תמצא. אני מבטיח.

אהה...

ובקשר לאור בקצה המנהרה...