13-10-2005, 01:53
|
|
|
חבר מתאריך: 02.03.05
הודעות: 28
|
|
משהו לשפוך
אז ככה אגש ישר לעניין...
הסיפור מתחיל: אני שולח לידידה שלי הכי טובה לרגע זה הודעה לפלא, לא עונה... שולח הודעה באיי סי, לא עונה... טוב... 3 ימים שלא מדברים ביום השלישי (וזה אחרי שיותר משבוע לא התראנו) אני שולח לה הודעה באיי סי ומתחילים לדבר... טוב דיברנו הכל הסתדר יחסית... אמרנו גם שנדבר על העניין שנצא והכל... ולהודעות היא לא ענתה כי הפלא היה דפוק וגם האיי סי היה דפוק (נחמד נחמד...).
סבבה קבענו להפגש אחרי השיחה יום למחרת (ערב יום כיפור). טוב בסדר, היא צמה קבענו שמישהי תתקשר בשבילה אין בעיה, מתקשרת אליי מישהי שאני מכיר ב-9 וחצי אומרת לי טוב בוא תצא וזה... אני מנומנם כולי קם אומר טוב עוד מעט אני בא שזה כ- 20 דק' הליכה - אז מתארגן 10 דק' ויוצא... מגיע למקום ובתכלס זה מקום שאני שונא... יש שם מלא אנשים שאני מכיר וזה הרבה חבורות ליד כזה ולפעמים כולם ביחד... אז גם החבר'יה שלנו לפעמים שם... אני מגיע כל החברים שלי הערב במקום אחר אני מגיע יש מלא מלא אנשים אני מכיר את כולם אבל אני שונא להיות בסביבה שלהם (הידידה יודעת את זה טוב ויודעת שבאתי רק בשבילה כי אם אני שונא את המקום ולהיות בו למה לי עוד לבוא?) טוב בסדר מגיע אומר שלום והכל בא מתיישב... יחס אפסי כלפי ואני מתחיל להשתעמם שזה החלק שבו אני מתחיל גם להתעצבן... טוב עוברות 5 דק' אני עושה לה ''טוב בואי לטייל אין לי כוח להיות פה'' היא עונה ''עוד מעט'' טוב יושב מחכה סבבה... עוד מעט אז עוד מעט... בנתים הגיעו עוד אנשים הביאו משחק היא התחילה לשחק ובכלל זזה לצד עם רוב האנשים... ואללה פה רמת העצבים עולה דרגה... ידידה אחרת שלי דיי טובה באה לשבת לידי... מדברים והכל תוך כדי שההיא שבאתי בשבילה משחקת שם והכל (אין יחס אליי... אני אויר לגמרי) הידידה שבאה לשבת לידי אחרי כ 20-15 דק' הולכת ומה אני? אני יושב לבד כמו איזה אדיוט שאין לו חיים (ויש לי... תכלס אם הייתי יודע שיהיה ככה הייתי נשאר בבית לישון) קיצר יושב משהו כמו 5 דק' לבד, לידי יש אנשים שאני מכיר והכל אבל אני לא קשור אליהם בכלל!!! טוב זהו רמת העצבים עברה את הגבול אני מתקשר לחבר שלי לשאול איפה הם יושבים (10 דק' הליכה ממני ואללה סבבה אני כנראה אלך) אני קם ללכת אומר לה שאני זז והיא מתחילה למה וזה? אני אומר סתם והיא עושה לי ''אולי תחזור לפה אח''כ או משהו'' זה מתלווה לכמה םרצופים (להתקשר היא לא יכולה וגם אני לא... ולא שיש לי חשק עם העצבים שחטפתי אני רוצה לעוף משם מהר מהר) קיצר לא קבענו בעקרון כלום ואמרתי שאני עף... ואני מת לעוף כבר כי המצב רוח כבר אין בכלל... וללכת הביתה זה בכלל כאילו בעטו לי בפנים... אני הולך תוך כדי מתקשר לחבר טוב ואומר ''טוב שמע אני בא'' אז הולך הולך פתאום קוראת לי שאני דיי התרחקתי והולכת לעברי... טוב נעצר ומדברים...
היא ''מה יש''
אני'' מה נראה לך אני אתקע שם? משעמם לי... אין לי כוח להתקע שם''
ככה כמה פעמים...
היא ''מה יש''
אני ''על תתחילי לי את הקטעים האלה עכשיו'' (אני מת לעוף כבר באותו רגע ואין לי כוח כבר לראות אותה!)
היא '' לך להזדיין'' לא יודע עד כמה ברצינות...
אני כמעט ואין תגובה חוץ מבשקט כמה מילים
קיצר הלכתי לחברים שלי בא ואין לי מצב רוח בגרוש... למרות שהם מעודדים קצת... סיבוב קטן עם חבר וזהו ממשיך לשבת... דווקא מעודד יחסית... לא יוצא לי אבל מהראש הקטע המפגר הזה... כאילו אני פאקין בא למקום שאני שונא רק בשבילך... אני תקוע שם כחצי שעה מחכה לך... זה היחס שאני מקבל?!?! והיא עוד נעלבת עליי?!?! סע*******ק
אח''כ היא כבר שולחת לי הודעה:
היא ''שברתי את הצום בגללך, אם בא לך שמאוחר יותר נפגש תתקשר אליי''
אני ''לא נראה לי, לפחות לא משעמם לי פה'' בטח בא לי לראות אותך אחרי כל זה...
בזה זה נגמר נדמה לי לאותו הרגע... ממש לא היה לי חשק לא לראות אותה לא לשמוע ממנה... קיבלתי מספיק על הראש...
אחרי שכל החברים התפזרו וזזתי עם אחד מהם לסיבוב שלחתי לה הודעה שאני שם ואם היא עדיין בחוץ אפשר להפגש... אז בהתחלה היא עוד מעט זזה הביתה... אח''כ היא כבר בבית... בסופו של דבר זה ''טוב ניפגש מחר או משו''
קיצר כל זה על רקע ניתוקי קשר קודמים... מקרים דומים לזה אבל בקטנה שלא שמתי עליהם ועוד שטויות פה ושם...
מבחינתי אפשר לסיים את הקשר, אני ממש לא אויר ועד כמה שאני חזק חיצונית באופי עדיין יש לי רגשות, יש לי את הכבוד שלי למרות שהרגשות והעצבים יחד לרוב בשליטה מלאה ולא יוצאים החוצה איפה שלא צריך
הייתה כבר שיחה על נושא מסויים שאני יזמתי וזה עוד אחריה... קבענו לדבר על מה שקרה אבל אני בא... ומה אני? אני אויר זה הכל... כנראה זה החשיבות שלי בעיניה...
מצטער על חוסר בסימני פיסוק... כל זה נכתב ברגע של עצבים דיי כבדים... פשוט נמאס... היא לא יודעת לנהל קשר עם ידיד שלא תנהל! כאילו לעשות לידיד כאלה קטעים? אני מבין אם חברים קורה שעושים דווקא זה לזה וכדומה... או שאצל חברים היא מצפה שהוא כל הזמן יתקשר וכדומה... אבל זאת ידידות ואם אין השקעה משני צדדים אז ואללה היא מתה!
ואללה ידידות וגם הכי קטנה שהייתה לי בחיים לא עשו לי כאלה קטעים... בחיים לא קיבלתי כאלה עצבים בגלל בת... לא משנה חברה או ידידה... לא משנה החשיבות שלה בעיניי! לא הגעתי לכאלה עצבים בגלל בת וזה לראשונה... אחלה יחס...
עידן.
_____________________________________
צרפתיה עם נשמה
נערך לאחרונה ע"י 205GTI בתאריך 13-10-2005 בשעה 02:06.
|