רקע כללי
במהלך מלחמת העצמאות צה"ל הצעיר החל לשחרר את הדרום ולדחוק את המצרים חזרה לגבולם.
כוח מצרי גדול יחד עם ערבים מקומיים נשאר נצור באזור הכפר פאלוג'ה ומצודת עיראק סווידאן אשר קיבל את הכינוי "כיס פאלוגה".
צה"ל הידק את הסגר סביבו ומנע מאספקה להגיע אליו, הדיעה היתה שהכוח הזה ייכנע במהרה בגלל תנאי בריאות, רעב ותחמושת שהולכת ואוזלת.
לא כך היה, המצרים הראו יכולת עמידה מרשימה ואף דחו ניסיונות למו"מ על כניעה או אפילו נסיגה.
הוחלט על חיסול הכיס, ניסו לאסוף מל"מ על המצאות עמדות הירי ללא הצלחה (ירו לכיוון בשביל לקבל תגובה אך המצרים לא הגיבו)
בשעות הערב והלילה של ה 27.12.1948 כוחות של חט' אלכסנדרוני הסתערו על הכוחות המצריים ונהדפו תוך כדי אבדות.
בהמשך הכיס התפנה במסגרת הסכמי שביתת הנשק.

לו הייתם יכולים להטיס כיתת חי"ר במנהרת הזמן לעזור לחט' אלכסנדרוני
- איך הייתם מפעילים אותה? לרשות הכיתה בנוסף לנשק האישי והכיתתי גם מ.ק מתקדמים, רוב"צ, רחפן, אמר"ל, מט"ל (מד טווח לייזר), צ"ל (ציין לייזר) ועוד כל מיני גאדג'טים מודרניים שבא לכם
- האם הייתם מצליחים להפוך את התוצאה מכישלון להצלחה?



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אני חושב שהייתי משקיע בתכנון תצפיות וחדירות סיור על סמך האמר"לים, ומשתדל מאוד להישאר סמוי.
בשלב השני פעילות הסחה ע"י הכוחות הקיימים לתמיכה בפשיטות סיור (ע"י הכיתה מן העתיד) שמטרתן לשפר או לסגור פערים בתמ"א.
לבסוף משקיע את הכיתה לתמיכה במאמץ העיקרי של ההתקפה הסדורה והמתוכננת על סמך המודיעין שנאסף.
ולא לשכוח לחבוש כובע ולשתות מים.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

הייתי שם מארב על דרכי האספקה. נגב עם אמר"ל יכול לפגוע במשאית ממרחק רב, ואם הוא בעמדה מתאימה- אין הרבה מה לעשות.

בדצמבר 48' היו לנו זחל"מים ושריון. חטיבה 8 פעלה באזור לפני ואחרי "מבצע חיסול". מניח שפשוט הניחו שהמצרים ייכנעו בקלות.

חולית צלפים - והטרדה בעיקר
זה תלוי גם בסל האמצעים.
אפשר בהחלט לקחת פלוגה ולכבוש את היעד די במהירות - בלילה עם אמר"ל זה אמור להיות טיול.
גם המצרים לא היו בשיאם מבחינת חיילות
הכרתי יהודי שנלחם שם (ולטמן צבי) וחטף כדור בראש
הוא סיפר שהיו נסיונות לכיבוש אבל הם לא הצליחו להתקרב יותר מ300 מטר
הוא היה מקלען

בוא ניקח צעד אחד אחורה - מה היו הגורמים לכשלון, ומה היה חסר כדי להצליח?
אם הטקטיקה, פיקוד, לוגיסטיקה וכו' היו בעייתיים, האם כיתת חי"ר מודרנית ככל שתהיה היא זו שתשנה את התוצאה?
מה הגיים צ'יינג'ר המשמעותי שיש לכיתת חי"ר כיום שלא היה אז?
עוד רובים ומקלעים? אולי יותר משמעותי אמר"לים ואמצעי קשר?
הרי באותה מידה היינו יכולים לעשות סימולציה עם הוספת כיתת חי"ר נוספת מאותה התקופה, ופשוט לנצל אותה באופן מיטבי, להפעיל סיור וכו' אז מה ההבדל המשמעותי?

אם היית אומר מזל"ט לתצפית והטלת חימוש מדוייק...

"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)

בשביל הפואנטה אפשר להוסיף לציוד הכיתה עוד כל מיני גאדג'טים מודרניים שבא לכם (מכשירי קשר מתקדמים, רחפן חוזי, צייני לייזר וכו')
העלו כאן אפשרות של להפעיל את הכיתה נגד שיירות אספקה, אם נלך להיסטוריה נראה שזו דווקא היתה פעילות מוצלחת של צה"ל ורוב שיירות האספקה שיצאו מעזה ומאיו"ש חוסלו.

אז מה ההבדל בין כיתת חי"ר עכשווית לכיתת חי"ר של 1948? בודאי שהנשק והציוד האישי, הנשק הכיתתי, האמר"לים, הרוב"צים, הרחפן שיכול לתת מודיעין, האימונים, המיומנות בתפעול הציוד וכו'

אז נבזבז אותה על פעילות נקודתית של כיתת חיילים מתקדמת ככל שתהיה מול חטיבה מצרית + נילווים? סיכוי גדול שבשלב מסויים התחמושת תיגמר והכמות תנצח את האיכות
ואולי בזכות הציוד המתקדם הפעילות הלילית היא יתרון גדול וניתן לה למפות את הזירה ולהכין תוכנית קרב לכל חט' אלכסנדרוני בשליטה טוטאלית של הכיתה?
אני מניח שלחט' אלכסנדרוני היו אז מרגמות ומקלעים לרתק

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

אם רוצים שהכיתה תהיה מכפיל כוח אמיתי, לדעתי אי אפשר להשתמש בה ככיתת חי"ר אלא חייבים לפזר אותה ל2-3 אלמנטים ולצוות אותם לתמוך במאמצים - סיור, תמרון, הגנה מתמרון-נגד וכו'

זה נכון שאורגניות היא חלק מהיתרונות של הכיתה, אבל לא מדובר פה על מבצע קטנטן בג'ונגל הויאטנמי, אלא על פירוק מערך הגנה דיוויזיוני (?). ככוח בפני עצמו, וללא קשר קרוב למסגרת אש מתקדמת באותה מידה כגון חימוש מדוייק וחיל האוויר או שריון, כיתת חי"ר לא באמת תביא את היתרונות שלה לידי ביטוי מעבר לרמת החיילות והמיקרו-טקטיקה. גם כוח הקומנדו המיומן ביותר צריך כמות מינימלית להיות אפקטיבי, או יכולת להביא מאמץ אש אל היעדים, ואת זה לא עושים באמצעות הרובים ומשתיקי הקול.
אז גם במצב אופטימי שאת היעד שלה היא תכבוש מכוח אויב בגודל מחלקה אבל עם הכשרה/אמצעים נחותים, מעבר לזה היא לא תתרום הרבה.

מה שכן יעזור אולי, זה לקחת את יכולת השימוש באמצעי החוזי (אמר"ל, רחפן וכו) ולתרום לתמונת המצב לפני ובזמן הקרב, עם קשר ישיר לפיקוד של הכוח המתמרן, לזהות בוודאות את מתחמי האויב, תגבורות וכו' ולהכווין אש לעברם
לקחת את יכולות הניווט וההתמצאות בשטח ולוודא שהכוחות המתמרנים והבולמים יודעים איך ולאן להגיע בצורה מהירה ומאובטחת
לקחת את יכולות הכוונת האש ולנצל אותה באופן אפקטיבי - מיסוך, ירי לתכלית וכו' עם האמצעים הקיימים באותה תקופה
לקחת יכולת הסתננות בחתימה נמוכה לבצע תצפית, רישום באש וצליפה מכיוון לא צפוי ובאופן נסתר

אבל כל אלה לא יכולים להתבצע במקביל אם הכיתה נשארת כמסגרת אורגנית

"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)

אז ככה...:
אופציה 1 - איך שהיו מטיסים אותי במכונת הזמן הייתי תופס ג'יפ לפיקוד ואומר להם לרדת מהניסיון, כי ממילא עוד רגע יהיה הסכם וזה עובר אלינו, אז אין שום טעם...

וברצינות - אחת הבעיות המרכזיות להבנתי היתה שמכיוון שה"כיס" היה בעצם מרחב עם שני מוקדים עיקריים, פלוג'ה ועיראק אל-מנשיה, לצד תל צופה על האחרונה (ערני) ומספר משלטים בין השתיים, אחת הסיבות המרכזיות לכשלון המבצע היתה חוסר הצלחה להפריד ביניהן. הרעיון להפריד - כדי למנוע מכוחות לחבור מהראשונה לשנייה (המתקפה הייתה על עיראק אל-מנשיה בעצם, והיו אמורים למנוע מהכוחות המצרים בפאלוג'ה להגיע ולסייע בזמן המתקפה) - היה בבסיס תכנית המבצע. הכשלון הזה לטעמי היה הסיבה המרכזית (כי לאחר מכן הכוחות המצרים מפאלוג'ה לא רק שהגיעו לעיראק אל-מנשיה, אלא שהכוחות שלנו בכלל זיהו אותם בטעות ככוחות ישראלים ולא מצרים, כך שזה עלה פעמיים ביוקר).
אם זה נכון (כמובן יש סיכוי לא רע שאני טועה, לא הייתי שם...) - אז הכיתה של פאנג צריכה קודם כל לדאוג לשתי נקודות עיקריות - השתלטות התחלתית על "משלט הכביש" (בין שתי הנקודות, מניעת סיוע מפאלוג'ה); וסיוע בכיבוש תל ערני באמצעות מודיעין.
כדאי לזכור אגב, שאנחנו לא מדברים רק על אמל"ח, אלא גם על הכשרה. אינני יודע ספציפית לגבי הלוחמים סביב פאלוג'ה, אבל כידוע רבים וטובים מלוחמי תש"ח עברו הכשרה מינימלית ביותר אם בכלל. אז אם נתעלם מכל האשכולות פה על בעיות ההכשרה והאימון בצהל..., הלוחמים מהעתיד אמורים להיות טובים בהרבה. אמורים.

ואין כמו מראה עיניים, ישירות מאטלס כרטא

שתי אופציות , אם להפעיל את הכיתה כאורגנית סביר שהייתי מצמיד אותה לגדוד 33 בתקווה שהנשקים של הכיתה לא יסבלו מאותם תקלות של הנשקים של הגדוד.

האופצייה השניה היא להשתמש בכיתה ובציוד הכיתה כמבפיל כח. את הכיתה הייתי מפזר:
מפקד הכיתה צמוד למפקד החטיבה לעזור בתאום המאמץ ואספקת מודעין חוזי מהמזל"ט.
את שאר הכיתה הייתי מצמיד למפקדי הגדוד/הפלוגות עם אמצעי הקשר שלהם והייתי יוצר תמונת קרב מעודכנת וקשר אמין. גם את האמרל"ים.
אחד מהכיתה היה מוצמד לסוללת התותחים/מרגמות , יתכן שגם את המל"ט הייתי מצמיד אליו לצורך דיוק הארטלריה.
לצלף הייתי מצמיד אנשים מהגדוד ומשתמש בו למודיעין/ריתוק אפשרי.
י

לא תוקפים כוח מכותר, אין להם לאן לברוח.
צה"ל היה יכול לוותר על ההתקפה ולחכות עד לכניעה של המצרים.
עם הפעלת לוחמה פסיכולוגית של הרעשה קלה כל כ20 דקות.
אם מתעקשים הייתי עובר לקרב לילי מלא.

הצבא המצרי ב-1948 היה גרוע.
אם היו לו הצלחות זה בשלבים הראשונים של המלחמה כשלצהל לא היה חיל אוויר או שריון,
אבל לאחר מכן - צה"ל חזר לעצמו והמצרים חזרו לעצמם (אם לצטט את דדו ממלחמת יום כיפור).

לעצם הנושא: כיס פלוג'ה היה אחד המקומות היחידים בהם הם נלחמו באמת,
וזה הסתיים באבידות כבדות מאוד ומיותרות בצידנו.
למה? כי הם היו מוקפים ולא הייתה להם אופציה לברוח .
כשאתה עם הגב אל הקיר- אתה נלחם על חייך.
המצור על הכיס היה רופף, וזה מה שהיה צריך לעשות: להדק אותו, ולחכות שיכנעו .

ציטוט:

במקור נכתב על ידי GeriReshef לעצם הנושא: כיס פלוג'ה היה אחד המקומות היחידים בהם הם נלחמו באמת, וזה הסתיים באבידות כבדות מאוד ומיותרות בצידנו. למה? כי הם היו מוקפים ולא הייתה להם אופציה לברוח . כשאתה עם הגב אל הקיר- אתה נלחם על חייך. המצור על הכיס היה רופף, וזה מה שהיה צריך לעשות: להדק אותו, ולחכות שיכנעו .

מדבריך עולה - שדווקא בגלל שהם היו מוקפים, לא הייתה אופציית בריחה ולכן נוצר מצב נדיר בו מצרים נלחמו באמת.

ולכן המענה אמור להיות:
לרופף את המצור, כדי לאפשר להם לברוח,
להוסיף הפגזות שיתישו את הנצורים ויעודדו בריחה כזו,
ולבלום משלוחי תחמושת, שעלולים לעודד התארכות הלחימה.

כל החיילים היו מעלים סטורי לטיקטוק בו הם אומרים למצרים שהלך עליהם, והסאגה מסתיימת תוך כמה שעות.

נדמה לי שבששת הימים הרדיו הסורי ניסה את זה, חרף מגבלות הוידאו שהיו אז.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'