אני מרגיש שיש מקום להסבר כלשהו לפרשתי מהפורום (ואני לא יודע אם לצמיתות או שזה זמני).

אני פשוט מרגיש... עייף. עייפות רגשית.
עייף מדיי מכדי ללכת למכון כושר.
עייף מדיי לענות להודעות.
עייף מדיי מכדי להתנדב איפה שהוא...

פעם, הייתי במכון כושר 3 שנים (הפסקתי בגלל הצבא). המשכתי אחריי הצבא למשך חודש... אבל... שוב, אני מרגיש עייפות.
פעם, הייתי עונה באריכות. הייתי מחפש לענות על כמה שיותר הודעות. מקסימום הודעות במינימום זמן. לתרום מהידע, מהניסיון. לתמוך. אני לא יודע לאן זה נעלם. אני מרגיש כאילו מישהו... כיבה את האור הפנימי שבי ומבפנים... וובכן, אין חושך. אבל... דמדומים.
פעם, הייתי מתנדב בהרבה מסגרות. יד לבנים, מש"צים, מכבי צעיר, פרוייקט יח"ד ועוד. לא במסגרת מחוייבות אישית. בנוסף, נתתי כל כך מעצמי בצבא - שזה הופיל אותי למיטת בית חולים, כי העמסתי את כל הבעיות של כל העולם ואחותו עליי (הייתי מקשיב לבעיות של חיילים שלי ורץ לפתור אותם - על חשבון שעות השינה שלי). אני כבר לא מתנדב בשום מקום...

אני לא יודע. אהבתי את מי שהייתי. הייתי פעיל. דינמי. הייתי בין הבנים ההכי ספורטיביים בשכבה (הייתי גם משחק כדורסל וקבעתי את שיא התיכון בקפיצה לרוחק מהמקום). היה לי זכרון של פיל.
הכל התנדף. לא יודע לאן.

אני פשוט עוצר לרגע ומסתכל על מי שהייתי ומי הייתי רוצה להיות. ומה שאני עכשיו - זה לא זה.
אני מרגיש כמו פדלעה. ממש ככה. בעקבות זה... הבטחון העצמי גם צנח.

מבזק חדשות: המקום הנמוך ביותר בעולם הוא לא קרקעית ים המלח.
לא. המקום הנמוך ביותר בעולם הוא המיקום של הבטחון העצמי שלי כרגע. שזה יותר נמוך.

איך אדם שלא אוהב את עצמו יכול לעזור לכם?! (אוליי "לא אוהב את עצמו" זה חזק מדיי, אבל זה ההכי קרוב לתיאור המצב שהצלחתי להגיע...) אוליי... לא מרוצה מעצמו - יותר יתאים.

לק"י

שקודם כל תתדאג לעצמך,לפני שתוכל לעזור למישהו אחר.בכל מקרה עזרת לי ולעוד המון אנשים,ונחכה שתחזור..(אם תחליט לחזור).בכל מקרה אנחנו כאן כדי לתמוך,וכדי שתדע שאם נשברים אפשר להתקדם הלאה,ושם דבר הוא לא סוף העולם.אחרי הירידה באה העלייה,הירידה,השקיעה הזאת תתן לך כלים חדשים,כלים טובים יותר בכדי שהזריחה תהיה חדה ויפה,מרהיבה.אז בהצלחה לך,ואל תשכח אותנו.בשביל זה אנחנו פה=).

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

היי,

לא ממש מכיר אותך טוב ולא יודע אם זה ינחם אותך או לא,
אבל אתה לא היחיד שנמצא במצב הזה.

גם אני מרגיש ככה בתקופה האחרונה. מתגעגע למי שהייתי פעם, למה שהייתי עושה,
למי שהכרתי, ולמה ששאפתי וחלמתי אז.... והיום מן הסתם לא מתגשם ולא עומד בציפיות שלי.
וגם לי נפגע הבטחון העצמי, וגם אני לא מבין בכלל איך הגעתי מהכי גבוה להכי נמוך.
לפעמים אני מרגיש שאיבדתי כיוון ואיפשהוא בדרך "פניתי" בפנייה הלא נכונה.
אבל עכשיו אני כאן, ולמרות שאני לא מרגיש הכי טוב בעולם עם עצמי, אני מנסה לבנות ולהיבנות
מחדש. אני מנסה לחדש כוחות (התחלתי למשל בעבודה על כושר ממש לפני כמעט חודשיים
ואני ממשיך להתמיד ולא מוותר על זה, גם אם לפעמים אין כוח ולפעמים אין חשק), אני מנסה
למצוא אתגרים חדשים ואיתם גם מטרות חדשות. עם כל זה באה התקווה הגדולה לשיפור
ויציאה מהמצב.
אז כמו שכתבתי, טעיתי בדרך ואין מה לעשות. אני לא מסתכל אחורה. עכשיו אני צריך לנווט
לעצמי את המשך הדרך מהמקום בו אני נמצא.
זה גם מה שאתה צריך לעשות. אל תרים ידיים...

בהצלחה ! :-)

|KfitzKfotz|