03-08-2005, 08:12
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 05.06.02
הודעות: 21,476
|
|
|
צווי איסור הפרסום מסייעים למשטרה בכיסוי מחדליה
צווי איסור הפרסום מסייעים למשטרה בכיסוי מחדליה
יום רביעי, 3 באוגוסט 2005, 8:52 מאת: יובל יועז, יהונתן ליס, יובל אזולאי ורוני זינגר, הארץ
צו איסור הפרסום בפרשת רצח פנחס בוחבוט, הוצא רק בתגובה לבקשת עיתונאי לפרסמה, למרות שהחקירה החלה כבר לפני 4 שנים
עוד בכתבה:
"תפישה פטרנליסטית שמנסה לקבוע מה צריך הציבור לדעת"»
צו איסור הפרסום בפרשת רצח העבריין פנחס בוחבוט ב"תל השומר" הוצא ארבע שנים תמימות לאחר הרצח. במשך ארבע שנים, שבהן התנהלה החקירה בעצלתיים, לא חשבה המשטרה שיש צידוק מבצעי להטיל את הצו. רק פנייתו של רונן טל, כתב עיתון "ידיעות אחרונות", ליחידה מרכזית (ימ"ר) דרום בבקשת תגובה לפני פרסום תחקיר שערך בנושא, עוררה את חששם של חוקרי היחידה והם מיהרו להוציא את הצו.
ממאי 2004, מועד הוצאת הצו, ניהלה עו"ד שירה בריק ממשרד עורכי הדין ליבליך-מוזר, מאבק משפטי להסרתו. שופט בית משפט השלום, יעקב שפסר, החליט להיעתר לבקשת העיתון כבר בספטמבר 2004, והורה על פרסום פרטי הפרשה. אולם בעקבות ערעור המדינה, קבעו שופטי בית הדין המחוזי בבאר שבע דיונים שונים ועיכבו את קבלת ההחלטה שאמורה היתה להימסר רק בחודש ספטמבר הקרוב. שלשום, הקדימה המשטרה ופנתה לבית המשפט כדי להסיר את הצו.
הצו עורר שאלות קשות: האם המשטרה ביקשה לחפות על מחדליה הרבים בחקירה ולהסתיר אותם באמצעות הטלתו? האם ביקשו להסתיר את העובדה המביכה ששוטר הוא החשוד המרכזי בביצוע הרצח? האם ציפו שהתקשורת תשכח את המקרה כעבור זמן ולא תכביד על החוקרים בשאלות הנוגעות לכשלונה של המשטרה בפיענוח התיק? האם ביקשו להסתיר את הוויכוח שהתנהל בין המשטרה לפרקליטות סביב עסקת הטיעון הבעייתית שביקשו לרקום עם השוטר צחי בן אור? כיצד כשלו השוטרים ואפשרו לבן אור לברוח לחו"ל בעיצומה של החקירה נגדו? ומדוע, למרות הירצחו בן אור בחו"ל, לא הסכימה המשטרה להסיר את הצו?
בשנים האחרונות נראה כי המשטרה למדה פטנט חדש, שבו היא עושה שימוש כמעט מדי יום. במערכות העיתונים לא עובר יום בלי שלפחות צו איסור פרסום אחד מפוקסס ישירות מלשכת הדוברות המחוזית. על אף שלפי תיקון החוק החדש ניתן כיום גם לסניגורים לבקש את איסור פרטי זהות מרשיהם, הרי שרוב צווי איסור הפרסום מוצאים לבקשת המשטרה, הטוענת כמעט תמיד ל"חשש מפגיעה בטובת החקירה", וכמעט תמיד מדובר בצווים גורפים. לעתים קרובות מדי מתעורר חשד שמא צווי איסור הפרסום באים בעצם להגן על המשטרה מפני פרסום מחדליה או פרטים שאינם נעימים לחוקריה.
"תפישה פטרנליסטית שמנסה לקבוע מה צריך הציבור לדעת"
"צריך להבין שצווי איסור הפרסום הם חריג קיצוני לכללים מרכזיים וחשובים של פומביות ההליך המשפטי ושל זכות הציבור לדעת על תפקוד המערכות הציבוריות", אומר המשפטן ד"ר יובל קרניאל. "הכוונה המקורית היתה שצו איסור פרסום יינתן לתקופה קצרה מאוד, למשל אם מבקשים למנוע פרסום על חקירה במשך כמה ימים לפני שמבצעים מעצר כדי שהחשוד לא יימלט. אבל הגישה הזאת של להסתיר מהציבור לאורך תקופות ארוכות פרשיות מרכזיות וחשובות זה שימוש לרעה ברעיון של איסור הפרסום. זה מזכיר צנזורה, ובא מתוך תפישה פטרנליסטית שמבקשת לקבוע מה הציבור צריך או לא צריך לדעת".
פרסומת
חלק מהבעיה נובע מהעובדה שצווי איסור פרסום נדונים בבתי המשפט בדרך כלל במעמד צד אחד בלבד - המשטרה. ברוב המקרים אין מי שייצג את האינטרס הציבורי. לדברי קרניאל, חלק מכלי התקשורת נמנעים מלהירתם למאבק להסרת הצו איסור פרסום בפרשות מסוימות, מאחר שלא צפוי להם כל רווח של בלעדיות כתוצאה מההסרה. דוגמה לחקירה שעליה הוטל באחרונה צו איסור פרסום גורף היא פרשת הרצח של הצעירה רינת רואס, בת 20. צוות חקירה מיוחד של משטרת מרחב לכיש חוקר מאז תחילת חודש יוני השנה את הרצח, שאירע ברובע הסיטי באשדוד. החוקרים שהגיעו אל הזירה עם קבלת ההודעה על מציאת גופתה של רואס מיהרו לבקש משופט להוציא צו איסור פרסום גורף על כל פרט מפרטי החקירה, לרבות על המקום המדויק שבו נמצאה הגופה. הצו שהוצא על ידי בית המשפט אוסר, בין השאר, לפרסם תמונות שצולמו על ידי כלי התקשורת בזירת הרצח.
שלושה כלי תקשורת פירסמו תמונות מהמקום, ובמשטרת לכיש החליטו לפתוח נגדם בהליכים משפטיים. במשטרה נחושים כי הצו הכרחי לקידום החקירה, וטוענים כי פרסום פרטים מתוכה, ובמיוחד מזירת הרצח, יחבלו בחקירה. זאת, על אף שסביב הרצח של רואס נפוצו שמועות וגרסאות שונות, ובשל צו איסור הפרסום - לא ניתן לבלום אותן.
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
