27-07-2005, 09:51
|
|
|
חבר מתאריך: 15.07.05
הודעות: 14
|
|
ביטחון עצמי...
יש לי כמה בעיות בחיים..ואני מרגיש שאני מבזבז ת'חיים שלי..
ובואו אני יסביר לכם למה......
אז ככה..כיתה ו'.. הייתי חנון,הצעתי למישהי חברות,בכלל שאני לא מכיר,היא הייתה כוסית רצח,ולא הכרתי אותה בכלל,רק ידעתי ת'שם שלה,והיא סירבה.
בכיתה ז',התחלתי לצאת מהחנוניות,ולהיות עם חבר'ה אחרים,שיוצאים הרבה,שצוחקים,אנשים שאוהבים לעשות חיים..אבל אני עדיין נשארתי אותו ביישן,ואז היה כיתה ח'..ואז היה בר מצווה לאיזה חבר.. והייתה שם אחת.. מהשכבה..(עוד לא הכרנו את כל השכבה,זה היה בהתחלה של ז'),יפה לאללה,שנראיתה כמו מלאך באמא שלי,והיא התחילה איתי.. אז אני זרמתי איתה.ונהיינו ידידים טובים לאט לאט בביצפר ואז באייסי וכו'.. ואז לפעמים היינו מדברים בפלאפון..ואז הבנתי שאני מת עליה מעל הראש.. והייתי ביישן..אז הלכתי לאייסי,כתבתי שאני מישהו אחר,ואמרתי לה איזה אחד מח2 אוהב אותך.. ואז אחרי יום היא באה אליי ואומרת לי "אני יודעת שאתה הייתה באייסיקיו" והיא לא דיברה איתי יותר.. ואז אחרי שבועיים התחלנו לדבר כרגיל.. כאילו לא קרה כלום..ואני עדיין דלוק עליה,אז אחרי כמה חודשים טובים,רציתי להסתלבט עליה שהיא רוסיה,אז זייפתי שיחה שלי ושל חבר שלי,ושלחתי לה.. ואז היא שאלה אותו .. והוא אמר שזה זיוף,ואז היא שוב לא דיברה איתי.ניסיתי להתקשר אליה 100 פעם,ואחרי הפעם ה800000 השגתי אותה,והיא בכתה בטלפון ואמרה שהיא לא רוצה לדבר איתי כי אני כל הזמן משקר לה. ואולי אני מדמיין,אבל אני חושב שהיא אהבה אותי..
ומאז אני לא מצליח לדבר איתה..ובגלל זה ירד לי כל הביטחון העצמי,אני מחפש בכל הגוף שלי פגמים ודברים שליליים..וכל הזמן שאני יוצא עם חברים אנחנו מתחילים עם בנות חופשי..ואני מתחיל גם אבל אחרי שאנחנו כבר מכירים אני סגור כזה.. ואני צריך להתאמץ בשביל להיות פתוח..
ומאז גם אין לי טעם להתחיל עם בנות..ואין לי כוח לכל המשחקים האלה של בנים ובנות..
לפעמים כל חודשיים בערך יש לי שבוע שאני כל הזמן מדוכא,אני רוצה להיות לבד,אני חושב על דברים שליליים,אבל אני שמתי לב שהמוןן אנשים יש את זה וזה קשור איכשהו לגיל ההתבגרות.
|