מילון הכלא העברי הראשון

יום שישי, 22 ביולי 2005, 18:36 מאת: הארץ

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://wmh.walla.co.il/w/18-200/136821-18.jpg]

"מראש אמרתי לאסירים שלא יגידו לי מלים שלא נחשפו עדיין על ידי שירות בתי הסוהר", מספר ד"ר עינת

במשך 9 שנים למד הקרימינולוג ד"ר תומר עינת את שפת האסירים, ועתה הוא יכול להבחין בין חלילן לאנטנה ובין שרשוחה לשרטוחה




עוד בכתבה:
שקט, דוקרים»נשפכתי מצחוק»



"כשנכנסתי בפעם הראשונה לכלא, בא אלי אחד ה'אוסתזים' ואמר לי שהוא מתלהב מנעלי ההתעמלות שלי, ושמחר הוא יבוא לקחת אותן. כשסירבתי הוא הסביר לי שאין דבר כזה להגיד לו לא, ושהוא רק בא להשאיל אותן לתקופה בלתי מוגבלת. ואלכ, הייתי צעיר פחדתי שאם תיחשף איזו מילה יחשדו בי שאני משת"פ של הכלא ולא ידעתי מה לעשות. בלילה בא אלי אסיר אחר ואמר לי לא לתת את הנעליים גם אם האסיר ההוא יפליק לי או יפנצ'ר אותי, כי אם אני לא אשחק אותה, כולם יתייחסו אלי כאל קוקסי וינצלו אותי. למחרת כשהאסיר ההוא חזר, עוד לפני שהוא הספיק לבקש את הנעליים, שלפתי דוקרן ועשיתי לו 'פיקאסו'. אז נכון שגם אני חטפתי 'כוסות' ו'פנסים' ונכון שמהמרפאה עפתי לצינוק, אבל שיחקתי אותה ג'דע ומאז עשו לי כולם כבוד" (א', אסיר בכלא תל מונד).

את המונולוג הזה גבה הקרימינולוג ד"ר תומר עינת, והוא מופיע בספר החדש שלו "שפה אסורה", שיצא השבוע בהוצאת שוקן. במשך תשע שנים, מ-1995 עד 2004, ראיין עינת 80 אסירים בבתי סוהר בישראל וניסה להתחקות אחר התרבות שלהם באמצעות הסלנג הייחודי להם, המכונה בלשון המחקר "ארגו". שפת הכלואים מורכבת מרובד גלוי, שמוכר לכל האסירים כמו גם לסוהרים, ומרובד סמוי, שנהיר רק לאסירים נבחרים. "מראש אמרתי לאסירים שלא יגידו לי מלים שלא נחשפו עדיין על ידי שירות בתי הסוהר", מספר עינת, "פחדתי שאם תיחשף איזו מלה יחשדו בי שאני משת"פ של הכלא ואז הלך עלי. האסירים היו מפסיקים לדבר אתי, וזה עוד במקרה הטוב".

עינת, 40, תושב מודיעין, נשוי ואב לשניים, נרשם במקרה לחוג לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית. "בצבא הייתי מדריך בקורס חובשים", הוא מספר, "לקראת השחרור יצא לי להדריך מילואימניק קרימינולוג. דיברנו וגיליתי שמה שהוא עושה נורא מעניין". לצורך המחקר על שפת האסירים ביקש מרשויות הכלא להשתדך לאסירים עם פז"ם. האסיר הראשון שראיין נשפט למאסר עולם על רצח והשני ישב בכלא כבר בפעם החמישית בגין עבירות סמים. "לחלק גדול מהאסירים נורא משעמם, אז הם דווקא שמחו לדבר עם אאוטסיידר כמוני", משחזר עינת, "אתה יושב עם מישהו בתא שגודלו 2.5 מטר על מטר וקצת, כולו בנוי בטון ובקצה יש טוש עם שירותי בול פגיעה. נסה לדמיין את הצפיפות, החום, ריח הזיעה ועשן הסיגריות. כשמישהו משלשל כל האגף מריח".

אבל עינת הסתגל לצחנה והפך בן בית מאחורי הסורגים. "היום כשאני מגיע לבית סוהר קורה הרבה שניגש אלי אסיר ושואל, 'איפה ישבנו יחד?'".



שקט, דוקרים

"המנאייקים האלה הם אוסף של אהבלים. הם חושבים שכולנו 'דיבלים' או 'ז'ילחים' ושאנחנו לא רואים איך הם מזמרים ל'כחולים' ולכל 'מוקו'. הם משחקים אותה אבו עלי והכל באוונטה, יעני עכשיו אי אפשר לפוצץ אותם. אבל באגף כולם יודעים הכול, ואז פתאום עושים להם 'כיפה אדומה' ומפנצ'רים אותם, או עושים איזה 'סימול' קטן או 'פיקאסו', כך שכולם יידעו מי הם ולעולם הם לא יתמנייקו יותר" (נ', אסיר בכלא ניצן).

באמצעות השפה נחשף עינת באופן בלתי אמצעי לקוד ההתנהגות שמנווט את חיי האסירים. העבירה הכי חמורה בקוד, שמושת עליה העונש הכי כבד, היא הפרת חובת הנאמנות בין האסירים ושיתוף פעולה עם שלטונות הכלא. אבל גם על עבירות אחרות משלמים ביוקר. "הכלא הוא מוסד טוטליטרי, שמשתלט על החיים של האסיר מבוקר עד ערב", מסביר עינת, "אתה חייב לציית לחוקי המקום, כי אחרת תחטוף סנקציות. אבל זה עוד החלק הקל. ההישרדות שלך בכלא היא בעיקר פונקציה של יכולת ההתמודדות שלך עם הקולגות. איך אומרים הסוהרים, 'בלילה אחרי שנועלים את התאים ומכבים את האורות רק אז מתחילים החיים האמיתיים, ואף אחד לא יודע מה באמת הולך שם'. יש דיס-פורפורציה מוחלטת שבהתחלה הדהימה אותי. כל טיזר הכי קטן עלול להיגמר בדקירה: שאלת מישהו על אשתו, ישבת לו על הסדינים, או חזרת מחופשה ולא הבאת סמים לחבר'ה.

"פעם איזה אסיר שהכרתי סירב לקום לספירת בוקר. בסוף לסוהר נמאס והוא הוריד ממנו את השמיכה רק כדי לגלות פנס ענק, מהצוואר עד התחת לאורך כל עמוד השדרה. 'מה קרה?', שאל הסוהר. 'נפלתי מהמיטה', השיב האסיר. אתה יודע מה באמת קרה? הוא יצא לחופשה ולפני שחזר הלך לאשתו של אסיר אחר כדי לקנות סמים לחבר'ה. הוא שילם לה כמו שצריך ולא עשה שום דבר לא ראוי. אז למה בכל זאת דקרו אותו? כי הוא הלך לגברת בלי לקבל אישור מבעלה. בלילה כשחתכו אותו הוא לא הוציא הגה מהפה, הוא הבין שזה הגיע לו".

לא פעם באמצע ראיון שלף האסיר המרואיין ג'וינט והציע לעינת לקחת שאכטה. מרכזיות הסם בחיי הכלא מתבטאת בארגו. שלושים אחוז מהמלים במילון האסירים של עינת נוגעות לסמים. "פעם אחת קבעתי עם אסיר והוא לא הגיע", מספר עינת, "אחרי שבוע הוא שוב לא הגיע. אחרי שלושה שבועות כשסוף סוף הגיע שאלתי אותו לאיפה נעלם. 'מה ז'תומרת?', הוא אמר, 'נסעתי מחיפה לתל אביב ובחזרה'. לא הבנתי על מה הוא מקשקש, כי מדובר באחד שחטף שבע שנים. ואז הוא הסתכל עלי וצחק. הסתבר ש'חיפה-ת"א-חיפה' זה כינוי לקוק פרסי שמריצים על נייר. בגלל שתפסו אותו הוא ישב שבועיים בצינוק".



נשפכתי מצחוק

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://wmh.walla.co.il/w/18-200/89873-18.jpg]

"כל מתכופף מזדיין שרוצה להתנהג כמו אשה ולחלל, שיעשה את זה בבית" (מתוך סדרת הטלוויזיה אוז)

"זה בית סוהר של גברים ולא מתקן של נשים, וכל מתכופף מזדיין שרוצה להתנהג כמו אשה ולחלל, שיעשה את זה בבית. רק המחשבה על זה מביאה לי חשק להקיא... סוטים מזדיינים" (י', אסיר בכלא צלמון).

להפתעתו הרבה של עינת, הוא נוכח לדעת שיחסים הומוסקסואליים, מרצון או באינוס, כמעט אינם קיימים בבתי הכלא בישראל, בניגוד למקובל בעולם המערבי. האסיר הישראלי משחק אותה גבר-גבר עד הסוף. המדינה דופקת אותו ומונעת ממנו יחסי מין? הוא יראה לכולם שאפשר לשרוד גם בלי פריה ורבייה. יש לתופעה הזו כל מיני סיבות, למשל הפחד מהידבקות באיידס ובעיקר החשש מפני "הפיכה לאשה". למי שבכל זאת נשבר מייחד הארגו שורה ארוכה של ביטויים מבזים ומשפילים. "צוללן", "שרשוחה", "מתכופף", "מתהפך", "טפט" ו"מחולל" הם רק חלק מהדוגמאות.

"לפעמים", נזכר עינת, "האסירים דווקא התאמצו לדבר איתי בצורה כאילו רהוטה. פעם ישבתי עם אסיר בכיר ושאלתי לגבי אסיר אחר, שנראה לי מאוד מבודד. הוא הסביר לי שזה בגלל שהאסיר ההוא שדד זקנים. שאלתי אותו מה ההבדל לעומת מה שעשו אסירים אחרים והוא אמר, 'רצח זה בסדר וסמים זה בסדר, אבל לפגוע בחסרי ישע?'. נשפכתי מצחוק והוא לא הבין למה".

הקרימינולוג הבלשן לא מדבר ארגו עם סביבתו. "לפעמים אני יושב עם המשפחה וחברים וחושף חלק מהמלים, וכולם צוחקים וסבבה. אבל זה מפריע לי, כי כאילו אנחנו אומרים, 'סתכלו איך הקופים מדברים'".

פרסומת

ואולי החוקר פיתח עודף אמפתיה כלפי אוכלוסיית המחקר הבעייתית? "אני לא מעריץ אותם, אבל בהחלט מאוד מעריך אצל חלקם את החוסן המנטלי, את היכולת שלהם to play it cool, כמו שאומרים באמריקאית. הם לא משחקים, זה על אמת. אולי ההערכה שלי נובעת מכך שנדמה לי שאני לא הייתי מצליח לעמוד בחוויה כזו. אני מאוד מתפעל גם מהנאמנות שלהם אחד לשני, למרות שאני יודע שהם משתנקרים לא פעם. ועוד דבר - בכלא כולם אסירים, אין שום משמעות לקטע הדתי-עדתי וכמעט אין לאומנות. אני אומר, אמנם בגיחוך, שאם רוצים להשיג שלום צריך ללכת לכלא. יהודי, ערבי, נוצרי - בסוף כולם שונאים את עבריין המין".

עדכוני חדשות מסביב לשעון