כך:
1.אין להציג אנשים עם מוגבלות באופן הפוגע בכבודם.
טוב.
2. אין לעשות שימוש לרעה במום או בנכות של אדם.
טוב.
3. יש להימנע מהצגה סטריאוטיפית ומוקצנת של אנשים עם מוגבלות.
יש בזה הגיון מסויים.
4. יש להציב את השימוש בשפה תקינה פוליטית כיעד בכל הנוגע לאנשים עם מוגבלות.
שטותי ומטומם. כמובן שיש לשים גבולות לסגנון הדיבור - אבל אף אחד ברחוב לא מדבר באופן שהוא פוליטיקלי קורקט, וההגבלה הזו סתם תגרום לפרסומות לא אמינות.
טוב של דרשו להשתמש רק במלים שהאקדמיה אישרה...
5. יש להיזהר מיצירת קשר בין מוגבלות לבין רוע. בעיקר יש להימנע מהצגת אנשים עם מוגבלות כאלימים או כמסוכנים.
התחיל טוב נגמר רע.
אין ליצור קשר או הגבלה בין נכות לרוע, אבל זה לא אומר שיש לשלול באופן קטגורי אדם שהוא גם נכה וגם רע. בפרסומות זה עוד הגיוני, אבל זה מרגיש כמו תקדים לקביעת קריטריונים ל"תקינות של סרטים" - ושם זה כבר לא הגיוני.
6. יש להימנע מהצגת אדם עם מוגבלות כיעד ללעג.
אינפנטילי לגמרי.
פרסומת בהחלט יכולה להשתמש בסיטואציה שבה, לדוגמה, לועגים לאדם בגלל נכותו, ואז הוא שותה רד בול וזה נותן לו כנפיים...
לפחות רמוה להיות מסוגלת...
7. במקרים מיוחדים, אם הקווים המנחים לא מספקים מענה, רצוי להתייעץ, מבעוד מועד, עם אנשים עם מוגבלות ועם הארגונים המייצגים אותם, בנוגע לסוגיות הקשורות להצגתם בשידור.
הגיוני למדי
8. יש לשאוף לשילוב אנשים עם מוגבלות במסגרת פרסומות המציגות מגוון של בני אדם.
מצחיק.
הרוב המוחלט של אנשים אינם נכים בצורה קשה, ולכן הפרסומות פונות אליהם. הבעיה היא שאם יוצג בפרסומת אפילו אדם שמגמגם(וזו נכות קלה יחסית), זה ישר יתפרש כאילו מוצג אדם שמגמגם למטרה מסויימת בפרסומת, ולא "סתם", כי יש גם אנשים שמגמגמים.
זה כמו לדרוש שישתמשו לא רק בדוגמנים, אלא גם ב"מגוון של בני אדם"...