 |
14-07-2005, 09:54
|
|
|
|
חבר מתאריך: 03.08.02
הודעות: 5,023
|
|
|
מבחן בעל הבסטה
מבחן בעל הבסטה
כאשר מדברים על בנקאות, גם אם טעית ב-2002, ההשלכות עשויות עוד להגיע, ועוד איך. האשראי הבנקאי הגדול לרשת קלאבמרקט ניתן לה כבר ב-2001
דפנה צוקר
13/7/2005
הרעש הגדול של קריסת הרשת הקמעונאית הגדולה קלאבמרקט, הגיע לבנקים לאחר הפוגה של חודשים ארוכים, שבה הם עסקו בניקיון ובטיוב של תיק האשראי הרופף אותו הם סוחבים מאז שנת 2000, תקופה שבה הם חילקו אשראים ענקיים לגופים עסקיים, ונכוו.
לרגע נדמה היה, כאילו הרע כבר מאחורי הבנקים, ומעתה תתקיים מדיניות אשראי נבונה יותר וזהירה יותר, גם כאשר מדובר באילי הון, ואפילו תמנע מהם נפילות ענק כואבות אלה.
אך קריסת קלאבמרקט הזכירה לכולם, כי כאשר מדברים על בנקאות, מדברים על תהליכים ארוכי טווח. גם אם טעית בשנת 2002, ואנו כבר חוצים את מחצית 2005, עדיין ההשלכות מגיעות, ובצורה כואבת ביותר. האשראי הבנקאי הגדול לרשת קלאבמרקט ניתן לה כבר בשנת 2001, אז רכשה קבוצת בורוביץ'-רוזן את השליטה ברשת תמורת 100 מיליון דולר.
מרבית התשלום, 80 מיליון דולר, שולם באדיבות בנק לאומי, שנתן לבורוביצ'ים "הלוואת נון ריקורס", מושג שזכה להתלהבות גדולה באותן שנים. מדובר בהלוואה שלבנק אין זכות חזרה ללווים, במקרה שלנו משפחת בורוביץ', והוא יכול להיפרע ממנה רק מהבטחונות, שהן מניות קלאבמרקט.
בנק לאומי כל-כך התלהב מהאשראי שנתן, שאף דאג לכך שהוא יהיה הבנקאי העיקרי של הרשת, דבר שסיבך אותו בעוד אשראי בהיקף של 200 מיליון שקל, מה שמביא אותו לשאת כיום במרבית החובות הבנקאיים של הרשת.
אשראים בהיקפים גדולים אף יותר, של מיליארדי שקלים, ניתנו בתקופה זו ללווים גדולים, כמו קבוצת גד-זאבי, שרכשה 20% בבזק, חברת הכבלים תבל, חברת הלוויין, קבוצת פלד-גבעוני, לומניס ועוד. כל אלה נקלעו לקשיים תזרימיים מאוחר יותר, דבר שהיכה בעוצמה בתאגידים הבנקאיים, אפילו אלה הגדולים.
כיום, התמונה בבנקים שונה. הבנקים הפנימו היטב את לקחי העבר, והם משתדלים להימנע כמעט לחלוטין מהלוואות נון ריקורס. הם גם לא מתלהבים יתר על המידה בהעמדת אשראים גדולים, ומעדיפים להתמקד במגזר העסקי של החברות הקטנות יותר, ואפילו במגזר הקמעונאי, דבר שהיה בסוף שנות ה-90, אי-שם בתחתית סדר העדיפויות השיווקי של הבנקים הגדולים.
ואם כבר מחליטים בבנקים הגדולים להעמיד אשראי ללווים גדולים, הם דואגים לפצות עצמם על הסיכון בדמות ריבית גבוהה מספיק, שמותירה להם מרווחים רחבים, ולא כמו בעבר, אז הסתפקו בשוליים צרים, שהוכחו לימים כצרים מדי.
כך לפחות דואגים הבנקים להצהיר חדשות לבקרים. אך הצהרות אחרות שלהם, כמו למשל האמירה הנדירה של איש האשראי הוותיק, אהוד שפירא (משנה בכיר למנכ"ל בנק לאומי), שאמר אך לפני שלושה חודשים ל"גלובס", כי "מדאיגה אותנו מאוד התחרות בתחום רשתות הקמעונאות", מדברת בלחן שונה.
כאשר שפירא מספר שהוא מודאג ממשהו, זה הרבה יותר מנורת אזהרה מהבהבת. השאלה הנשאלת היא, מדוע אם בנק מודאג, הוא אינו נוקט מהלכים של ממש. מדוע כאשר בעל בסטה בשוק מבקש 50 אלף שקל, הוא נדרש להעמיד בטחונות, ערבות אישית, ואף לעיתים לשעבד את רכבו או את ביתו, אך כאשר רשת שיווק מבקשת אשראי של 200 מיליון שקל, מסתפק הבנק בשעבוד של שוברי כרטיסי האשראי. המשמעות של התנהגות סלחנית זו של הבנקים כלפי לווים גדולים היא חוסר אחראיות משווע כלפי המשק. לא רק הבנק הגדול והחזק נפגע בכמה מאות מיליוני שקלים, פגיעה שאין לזלזל בה, אלא גם המשק כולו. מדובר הן בפגיעה ישירה, כמו במקרה קלאבמארקט, שעוד תסחב אחריה ספקים גדולים וקטנים חסרי בטחונות, אלא גם בפגיעה עקיפה של עסקים קטנים ואולי גם משקי בית, שצטרכו "לפצות" את בנק לאומי על הפסדיו מקלאבמרקט באמצעות תשלום עמלות וריביות גבוהות. כך או כך, את פירות המפנה המוצהר, בן 180 מעלות, שעשו הבנקים, ניתן יהיה לראות רק בעתיד. הבורות ואסונות האשראי של מדיניות העבר עוד לא נגמרו, וכלל לא בטוח, שנפילת קלאבמרקט היא האחרונה בסדרה. |
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
