מאמר משובח (כתמיד) של בן דרור ימיני במעריב, המסכם היטב כמה מהרעיונות שהועלו כאן ברמות רהיטות שונות.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART/955/604.html

על טרור וטיפשות המערב

אין, ואסור שתהיה, שום שמחה לאידם של האנגלים. נכון שיש שם אנטי-ישראליות בוטה בחוגים מסוימים; נכון שיש שם אנטישמיות; נכון שחברי "כוחות הקדמה", כמו בארצות-הברית וכמו אצלנו, משמיעים דברים ומפרסמים מאמרים שנראים כמו יצאו מפס הייצור של אל-קאעידה. אבל אין סיבה למסיבה. עכשיו חטפו האנגלים, אבל התוצאות ידועות מראש. והן עצובות ומעציבות.

אנגליה, בניגוד לצרפת למשל, אימצה מדיניות רב-תרבותית. זה אומר, למשל, ש"חוק הרעלה" לא היה עובר שם. בשנה האחרונה התקבלו אפילו פסיקות שיפוטיות הפוכות. וזה אומר, שהקהילות המוסלמיות זכו לכמעט אוטונומיה תרבותית. ובחלק מהמקרים, האוטונומיה הפכה למובלעת. אנגליה, עד אתמול, לא שילמה את המחיר. ישראל שילמה את המחיר. דווקא ישראל.

הפיגוע במייק'ס פלייס בטיילת בתל-אביב, צריך להזכיר, בוצע על ידי שני בריטים: מוחמד חניף ועומר שריף. שניהם עברו שטיפת מוח במסגדי אנגליה. הם היו גם חברים בארגון המוהג'ירון (המהגרים), שפעל באנגליה בגלוי, ולמעשה, היה מעין זרוע גלויה להפצת הרעיונות של אל-קאעידה - איסלאמיזציה של העולם כולו. הם היו פקיסטנים, בני משפחות שהשתלבו יפה באנגליה. אבל שטיפת המוח במסגדי אנגליה העבירה אותם על דעתם. הם הפכו למתאבדים.

וזו אותה לונדון שבה פעל בגלוי המטיף אבו-חמזה, מצרי במקורו ומבוקש על פעילות טרוריסטית. לאחר שאבו-חמזה נעצר והושב בכלא לפני שנה עקב בקשת הסגרה מארצות הברית, המשיכו אימאמים אחרים את דרכו - כמו השיח' עומר בכרי - בתוככי לונדון. אימאמים חסרי כל חינוך אנגלי, שמיובאים מארצות מוסלמיות, שולטים ב-90 אחוז מהמסגדים באנגליה.

ולא רק באנגליה. זה קורה ברוב ארצות אירופה. בגרמניה ובצרפת דנים בחודשים האחרונים ב"חינוך מחדש" של האימאמים - כדי שיהיו בקיאים גם בתרבות ובשפת המדינה המארחת. אבל זה קצת מדי ומאוחר מדי. שכונות שלמות, כמעט בכל עיר מרכזית באירופה, מצויות מחוץ לתחום לגורמי אכיפת החוק. מדובר בחממות של קהילות מוסלמיות, שמתאפיינות במצוקה כלכלית ובהשפעה של מטיפים מהזן הפונדמנטליסטי.

מבינים שיש בעיה
כדאי גם להזכיר מה אמרה עלינו שרי בלייר, רעייתו של ראש ממשלת אנגליה: "כל עוד חשים צעירים פלשתינים שאין להם תקווה חוץ מאשר לפוצץ את עצמם, אי אפשר להשיג התקדמות". אפשר להשיב לה באותו מטבע: "כל עוד חשים צעירים מוסלמים באירופה שאין להם תקווה חוץ מאשר לפוצץ את עצמם, אי אפשר להשיג שום התקדמות". הלו, שרי, מה את אומרת?

האירופים מבינים שיש בעיה. הם מבינים שחופש הביטוי הבריטי והצרפתי והגרמני לא השכיל להתמודד עם התופעות המחליאות. רצח הבמאי ההולנדי, תיאו ואן-גוך, גרם לזעזוע. אבל הזעזוע הזה עדיין רחוק מהסקת מסקנות. המטיפים ממשיכים לפעול במלוא המרץ. אלה שמטיפים לעולם חשוך, עושים זאת בחסותו ובאדיבותו, ולעתים גם במימונו, של אותו עולם שאותו הם רוצים להרוס. והם אומרים זאת בגלוי: באנו לכאן כדי להחריב את המערב. באלה המילים ממש.

יותר מדי שנים היה עסוק המערב, בהשפעת "כוחות הקדמה" של האקדמיה והעיתונות, באספקת הצדקות לאיסלאם הרדיקלי. ההשפעה הזאת, שלפיה המערב אשם, הגיעה גם, צחוק הגורל, לשרי בלייר. לא את הטרוריסטים היא האשימה, אלא את הקורבנות שלהם. כדאי להזכיר משהו לשרי ולרבים, רבים מדי, שחושבים בדיוק כמוה: הצעירים הבריטים שיצאו לפוצץ את עצמם בתל-אביב היו ממחלקת המצליחנים. הם היו סטודנטים. הם היו בני משפחות טובות ואפילו אמידות. הם לא סבלו משום דיכוי מערבי. הם זכו לכל השפע שהמערב הציע. אבל הם היו חשופים לעוד דבר: לטמטום האוחז במערב בגלל "כוחות הקדמה". הם היו חשופים לשטיפת המוח שמבוצעת מדי שעה ומדי יום בתוככי המערב, למען הרס המערב.

הבעיה היא שהתוצאות עצובות. אפשר להעריך שאותם חוגים שמאשימים את המערב, את הציונות, את ישראל, בכל פגע ובכל פיגוע - ימשיכו בשלהם. הם יצדיקו את הרוצחים במקום לחסל את חממת הגידול של הרוצחים. הם ימשיכו להטיף לסבלנות ולסובלנות, למרות שאלה, בפירוש המעוות שניתן להם, הפכו למגש הכסף של הטרור.

כך שאין בנו, הישראלים, שום שמחה. אנחנו כבר מנוסים. אנחנו יודעים שאל-קאעידה השיג את מבוקשו בפיגוע ההמוני הקודם, שהיה במדריד. ומותר לנו לחשוש שגם הפעם, בלונדון, התוצאות יהיו באותו כיוון. והדברים הללו נכונים, בין אם אל-קאעידה ביצעה את הפיגועים, ובין אם שלוחה אחרת שמוצדקת על ידי "כוחות הקדמה".