 |
02-07-2005, 10:28
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 03.05.05
הודעות: 165
|
|
הפצצה האיראנית בדרך - כתבה ממוסף הארץ 1.7.05
מצאתי לנכון להעלות את הכתבה ממוסף הארץ מסוף השבוע:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pag...SubContrassID=0
מועלות בה נקודות מעניינות מאוד בקשר ליכולת הריאלית של ישראל להשפיע על תוכנית הגרעין האיראנית ולהתנהלותה אל מול איראן גרעינית.
תהנו.
קיסינג'ר נורא מודאג
המודיעין על תוכנית הגרעין האיראנית דל מדי, חיל האוויר לא מסוגל להפציץ את הכורים שם, אמריקה לא רוצה להפציץ אותם, קשה לסמוך על אירופה, הנשיא החדש בטהראן לא מאנשי שלומנו, לישראל אין בעצם יכולת מכה שנייה יעילה והיא לא תשרוד התקפה גרעינית. החדשות הטובות: אין דבר כזה נקודת אל חזור
מאת יוסי מלמן
הנרי קיסינג'ר מודאג מאוד. תחזיתו לגבי השלכות תוכנית הגרעין של איראן קשה וקודרת למדי. היא הושמעה באפריל, בפגישה "אוף דה רקורד" שהתקיימה בואשינגטון ב"טריילאטרל קומישן", מועדון יוקרתי שבו מתכנסים לשיחות בלתי רשמיות מנהיגי מדינות לשעבר, מנהלי חברות בינלאומיות ומומחים שונים. קיסינג'ר העיד כי המחשבה על מה שנדרש המערב לעשות כדי לבלום את איראן ולמנוע ממנה להשיג נשק גרעיני מדירה שינה מעיניו. בשנים שבהן שימש כהיסטוריון וחוקר בתורת היחסים הבינלאומיים בהרווארד כתב קיסינג'ר בין השאר על אסטרטגיה גרעינית. כשר החוץ של ארצות הברית וכיועץ לביטחון לאומי של הנשיא ניקסון בתקופת המלחמה הקרה, הוא עסק בכמה משברים בינלאומיים שאיימו לגלוש לעימות גרעיני בין שתי מעצמות העל. בהרצאתו הוא הסביר כי בתור מי שניווט את מדינות הגרעין והאסטרטגיה האמריקאית, הוא מבין עד כמה קשה ומורכבת תהיה משימת ניהול מציאות מזרח תיכונית שבה לאיראן יש נשק גרעיני.
לפי קיסינג'ר, בנוסף להשפעות ההרסניות על המזרח התיכון, גם ההשלכות על העולם המערבי יהיו בלתי נסבלות. בתור תומך נלהב בדיפלומטיה הנשענת על עוצמה צבאית, הוא סבור כי על המערב להתאחד במטרה לייצר לחצים יעילים על איראן. אבל להערכתו איראן לא תירתע מלחצים דיפלומטיים ויש לנקוט כלפיה גם בלחצים כלכליים, כולל אמברגו נפט. ההתארגנות לקראת מהלך כזה, לשיטתו, צריכה היתה להיעשות כבר אתמול.
אין מאזן אימה
בחירתו לנשיא של ראש עיריית טהראן, מחמוד אחמדינג'אד, נציג החוגים השמרניים, מגבירה את החשש בישראל ובמערב מפני איראן שתחזיק תוך שנים ספורות נשק גרעיני. "כמובן שיש לראות בחומרה רבה את האפשרות שלאיראן יהיה נשק גרעיני", אומר ד"ר עוזי ארד, שמתקשה להבין מדוע בעת שבה עשויים האיראנים להשיג נשק גרעיני משעבדת הממשלה את כל משאביה למאמץ ההתנתקות. "ההיסטוריה תקבע אם זה סדר קדימויות נכון או שמא משגה אסטרטגי עמוק", אומר מי שהיה בעבר היועץ המדיני של ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש אגף המחקר במוסד. "הערכתי נובעת לא רק מהיותי ישראלי", מוסיף ד"ר ארד, כיום יועץ לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת וראש המכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי בהרצליה, "אלא גם כמי שמנתח ובוחן תהליכים אסטרטגיים בעולם ובאזור".
מה עלולה איראן הגרעינית לחולל לאזור?
"מעל ומעבר לאתגר האסטרטגי המובהק שאיראן גרעינית תציב בפני ישראל, הדבר יגרום להקשחת עמדות הפלשתינאים והערבים ויפגע בסיכויים להשיג הסדרים".
זו אכן הדעה הרווחת בקרב מומחים. דעת המיעוט של קומץ מומחים שאינם מעזים להזדהות בשמם, היא שאיראן מגורענת דווקא תייצב את האזור, כי לפי הבנתם כך ייווצר שוויון הרתעתי מול ישראל. במונחים השאובים מתורת האסטרטגיה הגרעינית, שהתבססה על מארג היחסים בין ארצות הברית לברית המועצות בשיא המלחמה הקרה, מצב אפשרי כזה מכונה "מאזן אימה".
אבל ח"כ אפרים סנה מהעבודה דוחה את האפשרות ליישם במזרח התיכון את מודל מאזן האימה. כשהיה סגן שר הביטחון תחת אהוד ברק עסק סנה בתחום שד"ר אבנר כהן, בספרו החדש "הטאבו האחרון", מכנה "ממלכת הסוד" - המנגנון הביורוקרטי האחראי לכל היבטי מדיניות הגרעין של ישראל. לדבריו, "לא יכולה להיות הרתעה אסטרטגית אמיתית בין ישראל לאיראן כי להרתעה כזו דרושה סימטריה. ובין שתי המדינות אין סימטריה. לא בגודל השטח, לא בגודל האוכלוסייה ולא באופי מנגנוני קבלת ההחלטות. כושר הספיגה של איראן, כפי שרפסנג'אני עצמו אמר באחת ההזדמנויות, הוא לאין ערוך רב מזה של ישראל. וכאשר אנו כה פגיעים - אין הרתעה אמיתית".
איך ישפיע נשק גרעיני איראני על המצב האסטרטגי של ישראל?
1. "ישראל תתקשה לנהל משא ומתן חופשי על אינטרסים חיוניים שלה עם מדינות ערביות, משום שמולה יתייצב כוח סחיטה איראני. לדוגמה, עם סוריה ברמת הגולן. האיראנים יגידו לסורים לא לוותר ויתייצבו מאחוריה עם העוצמה הגרעינית שלהם.
2. "בכל מצב של מתיחות יהיו ישראלים שיעדיפו לא להיות כאן. הפחד יגרום להם לעזוב את ישראל.
3. "תהליכי קבלת ההחלטות בישראל יושפעו מהאיום האיראני. גם אם ראש הממשלה או הממשלה כולה לא יודו בכך, אין לי ספק שלא יהיה לממשלה חופש פעולה מלא בצל המחשבה שלאיראן יש פצצה. כבר כיום זה קורה בזעיר אנפין בצפון הארץ. העובדה שחיזבאללה פרש 12 אלף קטיושות המכוונות לעבר ישראל יצר מעין מאזן אימה משתק המקשה על קבלת ההחלטות שלנו. אז תאר לך איך יתקבלו החלטות כשלעבר ישראל מופנים טילים גרעיניים".
עוזי ארד: "לאיראן מגורענת יש היבטים רחבים יותר, החורגים מהשפעתה על הסכסוך הישראלי-ערבי. איראן תהפוך למדינה הדומיננטית באופ"ק ותנקוט קו קשוח וניצי בנושא מחירי הנפט. עלייה במחירים תפגע בכלכלות המערב. זהו חלום הבלהות של צרכני הנפט הגדולים.
"היבט נוסף: במקרה שיהיה לה נשק גרעיני יתחזק ביטחונה העצמי והיא תגביר את עמדתה החתרנית-מהפכנית, שמיועדת להרחיב את השפעתה בכמה מעגלים קרובים, כמו המפרץ הפרסי, וגם רחוקים יותר. אבל גל ההדף החזק ביותר, הסכנה הגדולה ביותר, הוא שנשק גרעיני בידי איראן יפתח את הסכרים לתפוצת נשק גרעיני לעוד מדינות. הוא יחולל תהליך שרשרת. מצרים, עם יומרות אזוריות, תתקשה להשלים עם המצב. לא ברור כיצד תנהג במקרה כזה אלג'יר, שיש לה יכולת גרעינית מסוימת. ובעיקר ערב הסעודית תוטרד מאוד מהמצב החדש, שיהווה עבורה זרז לבחינת האפשרויות העומדות לרושתה. בעבר הלא רחוק התפרסמו ידיעות כי סעודיה התעניינה בנושא".
אין זרוע ארוכה
החשש מפני שחיקה בכוח ההרתעה מניע את ישראל זה יותר מעשור לחפש פיתרונות חדשים, אבל בכל הקשור לאסטרטגיה גרעינית בעולם קשה להמציא את הגלגל ורוב הרעיונות מקורם במלחמה הקרה. חוץ ממאזן אימה יש גם "יכולת מכה שנייה": פיתוח אמצעים להשיב במכה גרעינית גם לאחר ספיגת מכה ראשונה. לשם כך יש להבטיח את שרידותו של הנשק הגרעיני, או על-ידי אחסון הטילים והפצצות במאגרים תת קרקעיים שחסינים למתקפה גרעינית, או או על-ידי שמירתם במקומות מסתור שלא ניתן לגלותם. לפי פרסומים זרים מחזיקה ישראל את ראשי החץ הגרעיניים שלה, שמורכבים על טילי "יריחו" דגם 2, במתחם סודי באזור הרי ירושלים ליד המושבים זכריה ושדות מיכה, בואכה בית שמש.
עוד דרך מקובלת בעולם להבטיח את הישרדות הנשק הגרעיני במקרה של מתקפה היא הסבת צוללות למשטחי ירי לנשק גרעיני, כי קשה לגלות צוללת המסתתרת מתחת למים. לפי פרסומים זרים, אחת הסיבות של ישראל לרכישת צוללות חדישות מסוג "דולפין" מגרמניה ולפיתוח טיל שיוט המבוסס על דגמי יריחו ושביט, היא הרצון לפתח יכולת מכה שנייה. אבל מומחים ימיים זרים מפקפקים אם אכן תצליח ישראל להשיג יכולת כזו, שתהיה יעילה ושתחזיר לה את היתרון ההרתעתי. לדברי אותם מומחים, כדי לקיים יכולת מכה שנייה ובמקביל להמשיך במשימות הביטחון השוטף והלוחמה הקונוונציונלית בים, יש צורך בלפחות תשע צוללות. ספק רב אם ישראל, שמשאביה דלים (בימים אלה היא מתחננת שגרמניה תממן לה לפחות עוד צוללת אחת מדגם דולפין), תוכל אי פעם להגיע לעוצמה הנדרשת.
הקשיים לכאורה בהשגת יכולת מכה שנייה יעילה אינם הסיבה היחידה ליכולת המוגבלת של ישראל לטפל באיום הגרעיני האיראני. מומחים צבאיים בישראל ומחוצה לה מעריכים כי לחיל האוויר הישראלי אין העוצמה הצבאית הנדרשת להשמדת האתרים באיראן במכת מנע שתסכל את התחמשותה בנשק גרעיני. הערכה זו מושתתת על כמה עובדות: האיראנים למדו היטב את לקחי הפצצת חיל האוויר נגד הכור הגרעיני בעיראק ופיזרו את מתקניהם הגרעיניים ברחבי המדינה, כולל במזרח המרוחק מאוד מישראל; והם מיקמו את המעבדות והמתקנים החיוניים ביותר במאגרים תת קרקעיים שבוצרו היטב.
לפני כשלושה שבועות טען ה"לוס אנג'לס טיימס" כי אולמות הייצור במפעל צנטריפוגות הגז להעשרת אורניום בנאתנז, כ-250 ק"מ דרומית לטהראן, נבנו במעבה האדמה והן מוגנות בבטון מזוין בעובי שמונה מטרים ומרובדות בשכבות אדמה חסינות לחדירת פצצות או רקטות. לחיל האוויר אין יכולת אסטרטגית אמיתית בהפצצות יעדים רחוקים. לשם כך דרושים מפציצים ארוכי טווח שמסוגלים לשאת חימוש כבד מסוג "מכסחי בונקרים", ובעלי יכולת לבצע "הפצצת שטיח" שבה ממטירים על המטרה פצצות במשקל ארבעים טון.
אף דובר ישראלי רשמי לא יודה בכך - אבל רוב המומחים תמימי דעים כי למעשה אין לישראל אופציה צבאית מציאותית ויעילה לפעול בעוצמה ולבדה נגד איראן. הכרה זו מחלחלת לממסד הצבאי-מדיני והיא אחת הסיבות לשינוי מסתמן במדיניות הישראלית. במשך שנים, עד לפני כמה חודשים, עוד נשמעו הצהרות מתלהמות של גנרלים, מפקדי חיל האוויר ושרים בדבר "הזרוע הארוכה" של ישראל שיכולה להכות בכל מקום באיראן. דברים ברוח זו כמעט ואינם נשמעים עוד. הבון הטון החדש, שדוברו המרכזי הוא ראש הממשלה אריאל שרון, הוא לדחוק בקהילה הבינלאומית כולה לבלום את תוכנית הגרעין של איראן.
"אכן אני מאבחן שינוי בגישה הישראלית", אומר ד"ר אפרים אסכולאי, חוקר בכיר במרכז יפה למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב. עד לפרישתו ב-2001 שימש ד"ר אסכולאי בשורת תפקידים בכירים בוועדה לאנרגיה אטומית של ישראל (וא"א) - הגוף העליון האחראי לעיצוב וניהול מדיניות הגרעין של ישראל (כולל הפעלת הכור בדימונה), שגם ממלא תפקיד מרכזי, לצד אמ"ן והמוסד, בניתוח ובהערכת יכולות הגרעין של מדינות המזרח התיכון. "דעתי האישית", הוא מוסיף, "היתה תמיד שתוכנית הגרעין של איראן אינה רק בעיה של ישראל אלא בעיה עולמית. מה עוד שישראל היא משנית בשיקולים האיראניים להשיג נשק גרעיני".
באחרונה התמעט גם השימוש במינוח "נקודת האל חזור", שהיה כה חביב על ראש אמ"ן הפורש, האלוף אהרון פרקש זאבי. "ההיסטוריה מלמדת אותנו", מסביר אסכולאי, "על מדינות שהגיעו ליכולת טכנולוגית שיכולה היתה לאפשר להם לממש את הפוטנציאל הגרעיני והן לא עשו זאת, כגון שוודיה, יפאן, ארגנטינה וברזיל. כך שלדעתי גם את מה שמוגדר נקודת אל חזור אפשר להחזיר או להפוך".
אין רפורמה בטהראן
איראן שוקדת בחשאי זה קרוב לעשרים שנה על השגת נשק גרעיני. תוכנית הגרעין האזרחית שלה, שנועדה למטרות מחקר, תעשייה, רפואה והפקת אנרגיה, משמשת גם מסווה לכוונות נסתרות. בכך צועדת איראן בנתיב הודו, פקיסטאן, דרום אפריקה, צפון קוריאה, ולפי פרסומים זרים - גם ישראל. אבל, לדברי מאיר ג'אוודנפאר, השאיפה האיראנית להיות מעצמה גרעינית החלה כבר בתקופת שלטון השאה.
ג'אוודנפאר, יליד איראן, שהתחנך באוניברסיטאות בבריטניה, מנהל בתל אביב ובלונדון אתר מידע וחברת ייעוץ וניתוח לנושאים כלכליים ומדיניים במזרח התיכון (www.meepas.com). לדבריו, השאה שאף להיות בעליה של פצצה כדי להאדיר את שמו ומשטרו וכדי להשיג הגמוניה אזורית ולהפוך את איראן למעצמה החזקה בין הים התיכון לאוקיינוס ההודי. תפישה זו היא גם נחלת המשטר הנוכחי ברפובליקה האיסלאמית. אבל נוסף לה עוד מניע, שאותו מונה ד"ר אסכולאי: איראן רוצה נשק גרעיני כדי להגדיל את כושר ההרתעה שלה מול אמריקה. מבט חטוף במפה יסביר למה: איראן מוקפת בצבא האמריקאי, הפרוס בכל גבולותה או בקרבתם: באפגניסטאן, בעיראק, בטורקמניסטאן, באוזבקיסטאן, בערב הסעודית, בכוויית ובקטאר.
"איראן סבורה", מעריך אסכולאי, "כי נשק גרעיני ירתיע את אמריקה מלתקוף אותה". ג'אוודנפאר מציין מניע נוסף: הנשק הגרעיני נתפש ככלי לשימור השלטון וביצורו.
למעשה לא חדלה איראן ולו לרגע ממאמציה בתחום זה. הכל נעשה בחשאי, בלי שקהילות המודיעין של ישראל ואמריקה השיגו מידע אמין ומדויק. מאז 1985 הוקמו באיראן מעבדות מחקר, מומחי גרעין נשלחו להשתלמויות בחו"ל, נחתמו הסכמים עם רוסיה להקמת הכור להפקת חשמל בבושהר, ונרכשו ידע, טכנולוגיה וציוד, בין היתר צנטריפוגות מרשת ההברחות בראשות אבי פצצת האטום הפקיסטאנית ד"ר עבדול קאדיר חאן. כל אותה תקופה הצליחו מומחי הגרעין האיראנים לבצע בהחבא שורת ניסויים חשאיים שבהם הפרידו פלוטוניום בכמויות מזעריות והעשירו אורניום - שני ההליכים שבעזרתם מיוצרים חומרים בקיעים להרכבת פצצת גרעין. היקף תרגילי ההונאה נחשף רק בשלוש השנים האחרונות, בעקבות מידע שזרם החל מאוגוסט 2002 מ"המוג'אהדין חאלק", תנועת ההתנגדות למשטר בטהראן.
האיראנים הודו שהוליכו שולל את הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), למרות שהם חתומים על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני. מעניין לציין כי האמנה לא אוסרת על איראן לעסוק בפיתוח גרעיני, כולל העשרת אורניום. היא רק מחייבת אותה לדווח על מעשיה.
מאז נחשפו השקרים, הלחץ הבינלאומי הכבד עושה את שלו. איראן הסכימה להשעות את כל פעילות העשרת האורניום. הסכם ההשעיה הושג בשיחות עם נציגי גרמניה, בריטניה וצרפת ויפוג בסוף החודש. להערכת מרבית המומחים בישראל, בקהילת המודיעין ומחוצה לה, איראן רואה בהסכם מכשיר להרווחת זמן ולהדיפת לחצים בינלאומיים, בין היתר בקשר לתקינות הבחירות שנערכו בשבוע שעבר.
ד"ר דן אלדר, בכיר לשעבר באגף המחקר של המוסד, סבור כי בחירתו של הנשיא החדש "מסמלת שינוי חברתי גדול. בבחירות אלה הכפריים והפרולטריון העירוני אמרו את דברם מול מעמד בינוני-גבוה שבע ובעלי הקרקעות, שהנשיא לשעבר האשמי רפסאנג'אני נמנה עליהם במידה מסוימת. בדיעבד, אפשר לומר כי שלטונו של הנשיא היוצא חאתמי לא היה אלא אפיזודה חולפת, שלא הובילה את איראן להתמתנות ולעלייה על דרך הרפורמות. בחירת אחמדינג'אד משמעותה: המהפכה הסתאבה והוחלט להחזירה למקורותיה החברתיים ולשורשיה. בחירתו מבטאת גם מהפכה דורית. במהפכה שהעלתה את חומייני לשלטון ב-1979 הוא לא נמנה על הממסד המהפכני הבכיר. מעניינת לא פחות העובדה שהנשיא הנבחר לא תואם את תדמית הדור הצעיר האיראני, כפי שהצטיירה במערב ובישראל, ולפיה הצעירים האיראנים רוצים כביכול לינוק מתרבות המערב ומאסו באיסלאם הרדיקלי".
שלטון האיסלאם באיראן נותר איתן ואף התחזק?
"בהחלט. יתרה מזאת, אנשי הדת האיראנים אינם פחות לאומנים משהיו אנשי משטר השאה. לפיכך השגת עוצמה גרעינית היא בעיניהם סמל מעמד ונכס לאומי המבצר את מעמדה של איראן כמעצמה אזורית".
אמריקה מסוגלת להחריב את התשתית הגרעינית באיראן. אבל היא תתקשה בשנים הקרובות לממש את יכולתה. היא תלתה תקווה מסוימת בבחירת רפסאנג'אני הפרגמטי במונחים איראניים. ושוב הוכח שהיא לא יודעת הרבה על מה שקורה באיראן. עכשיו, נוכח ההפתעה מבחירת הנשיא החדש, קשה להעריך כיצד יתפתחו יחסי איראן עם ארצות הברית והמערב ומה יקרה בסוגיית הגרעין.
"ספק רב אם יש ממש בכל הרעשים והצלצולים הנשמעים על כוונות התקפיות אמריקאיות כלפי איראן", מעריך אלדר, כיום חוקר בנושא המזרח התיכון במכוני מחקר בישראל. "נוכח המעורבות בעיראק, ספק רב אם בוש וממשלו ישקעו בהרפתקה איראנית. איראן אינה עיראק מבחינת היכולות והמוכנות הצבאית, התודעה ותחושות הכבוד והגאווה הלאומיים. לכן אני נוטה לחשוב שארצות הברית שוקלת יותר את המודל הלובי של 'אילוף הסוררת' ובמסווה של רטוריקה מיליטנטית ואיומים מתנהל משא ומתן שקט בערוצים חשאיים בין איראן לאמריקה על כל מרכיבי היחסים בין שתי המדינות ובכלל זה העניין הגרעיני".
אלדר מבחין בסימן נוסף המעיד על מעין הבנה בארצות הברית בצורך להגיע להידברות עם איראן ולזניחת האופציה הצבאית. מדובר בשינוי המפתיע שחל בעמדת הממשל בעניין המשך כהונת המשפטן המצרי ד"ר מוחמד אל בראדעי כמנכ"ל סבא"א. בשלוש השנים האחרונות ביקרו דוברי הממשל (וישראל) את בראדעי על גישתו הרכה מדי כלפי הפרותיה של איראן. אבל בחודש שעבר נפגש בראדעי בואשינגטון עם בכירי הממשל ובהם שרת החוץ קונדוליסה רייס. לא ידוע מה סוכם בפגישות אלה, אבל ברור שהממשל הסיר את התנגדותו לבחירתו לתקופת כהונה שלישית. אפשר להניח כי גובשה עסקה בין בראדעי לממשל, שבמסגרתה הוא התחייב לנקוט כלפי איראן קו תקיף יותר, עדי כדי תמיכה בעיצומים נגדה, תמורת תמיכה אמריקאית בו.
סימן נוסף לשינוי במדיניות האמריקאית הוא העמדתו לדין של לארי פרנקלין באשמת העברת מידע לאיפא"ק, השדולה הפרו-ישראלית, ובאמצעותה לישראל. פרנקלין עבד בדסק האיראני בפנטגון ונודע בעמדותיו הניציות כלפי איראן. גישתו המחקרית היתה מגמתית ומוטה לעבר תפישת ישראל לגבי הצורך להכתיב קו תקיף כלפי איראן לסיכול תוכנית הגרעין שלה. פרנקלין ביקר כמה פעמים בישראל, נפגש עם בכירי איפא"ק (ששניים מהם עומדים לדין יחד עמו), עם אישים במשרד הביטחון ובקהילת המודיעין, ועם מומחים מהאקדמיה ובהם עוזי ארד - שנחקר בביקורו האחרון בארצות הברית בידי אנשי הבולשת הפדראלית על קשריו עם פרנקלין.
יכול להיות שהטיפול הנחוש של הממשל בפרשת פרנקלין מאותת על חוסר שביעות רצון מהתנהלות ישראל בסוגיה האיראנית, שמתאפיינת בפעלתנות יתר של נציגיה הרשמיים והרשמיים למחצה בזירה הואשינגטונית, מתוך כוונה להזין את מקבלי ההחלטות שם במודיעין מוטה וחד צדדי שנועד להשפיע על שיקוליהם. נראה כי ההחלטה להעמיד את פרנקלין לדין מעידה שבממשל נוצר הרושם כי ישראל מפריזה בכוונה בעוצמת האיום הנשקף מאיראן מגורענת.
אין סוף טוב
בגלל שלמודיעין הישראלי (והאמריקאי) אין מידע אמין ומדויק על יכולות הגרעין של איראן; בגלל שאין לישראל אופציה צבאית; ובעיקר בגלל שהיא נאלצת לסמוך על הדיפלומטיה האירופית (בגיבוי סבא"א) ולחצים אמריקאיים (כולל איום בהטלת עיצומים על יצוא נפט, כפי שמציע קיסינג'ר) לריסון התיאבון הגרעיני של משטר האייתוללות, שהכל תמימי דעים שאין הוא צפוי לשכוך - הרי שישראל חייבת להיערך לעידן חדש שעלול להתפתח בעתיד הלא רחוק, שבו יהיה לאיראן נשק גרעיני.
זו נקודת המוצא של הספר "אני הנבחר", רומן מתח שיצא לאור לאחרונה ושבמרכזו השאלה מה יעשה ראש ממשלת ישראל ברגע שמגיע לידיו מידע כי טילים איראניים חמושים בראשי חץ גרעיניים עומדים לנחות תוך 48 שעות על תל אביב. מחבר הספר, שבתאי שובל, הוא שותפו בחברת הזנק של האלוף (מיל') עמירם לוין, שהיה המשנה לראש המוסד. במשך שנים רבות שירת שובל במסגרת המילואים שלו ביחידת "בקרת אמ"ן" שתפקידה לשחק את פרקליט השטן ולאתגר את הערכות קהילת המודיעין. שובל עסק רבות באמ"ן בשרטוט תרחישים עתידיים.
בספר מסופר כיצד מגייס המוסד סטודנט איראני, באמצעות פיתויים מיניים בצ'טים באינטרנט ובדואר אלקטרוני, והופך אותו לסוכן מתריע, שמטפס לתפקיד מפתח בפיקוד הטילים הגרעיניים של איראן ומעביר את ההתרעה על הכוונה לשגר טילים.
על פי התרחיש הדמיוני של שובל מורה ראש הממשלה להעמיד בכוננות את מערך טילי יריחו ואת צוללות הדולפין, החמושים בראשי חץ גרעיניים. לפחות פעמיים בעבר, לטענת פרסומים זרים, העמידה ישראל את כלי הנשק הגרעיניים שלה בכוננות, או עשתה הכנות לשם כך: בתקופת ההמתנה במלחמת ששת הימים (מאי-יוני 1967) וביום השלישי (8 באוקטובר 1973) במלחמת יום הכיפורים. אמנם בשני המקרים האלה היה מדובר במשברים חמורים, שנתפשו בישראל כעלולים לסכן את קיומה, אבל אופי האיומים היה קונוונציונלי. אם וכאשר יהיה לאיראן נשק גרעיני יישא האיום אופי שונה לחלוטין.
ככל הידוע התקיימו כאן מעט מאוד דיונים בשאלה אם ישראל יכולה לשרוד מתקפה גרעינית. ב-1982 (בהשפעת המתקפה על הכור הגרעיני בעיראק) נכתב בישראל דו"ח שעסק בנושא זה ושבו נקבע - על סמך חישובים של מזג אוויר, משטר רוחות וזרמי אוויר, אמצעי השיגור, מיקום הפיצוץ ונתוני קרינה רדיואקטיווית - כי להערכת מומחים ייהרגו במתקפה גרעינית על ישראל בין מאה לשלוש מאות אלף בני אדם. מסקנת מחברי הדו"ח היתה כי ישראל תוכל על כן לשרוד מתקפה כזו.
רוב המומחים סבורים כי המסקנה הזו היא הבל ורעות רוח. לישראל אין יכולת רפואית לטפל במספר כה רב של נפגעים; אין לה משאבים כספיים, טכנולוגיים ואנושיים להשתקם לאחר מתקפה גרעינית; ומעל לכל לא יהיה לה חוסן נפשי לעשות זאת. ומכאן כי ההיגיון שהנחה את האבות המייסדים של ישראל להשיג יכולת גרעינית - למטרת הרתעה ולמה שמוגדר בתקשורת "ברירת שמשון" (תמות נפשי עם פלישתים או "אף אחד לא ישרוד אותנו") - תקף היום לא פחות מפעם.
אבל אם תממש את הפוטנציאל הגרעיני שלה או תגיב תגובה גרעינית על תקיפה גרעינית תחדל ישראל להתקיים כמדינה. מצד שני, אם יושגו הסדרי שלום עם מדינות ערב והפלשתינאים למרות העוצמה הגרעינית האיראנית, הם יסייעו בהפחתת האיום הגלום בה. * |
|
ראשי
צ'אט
חחח... 
מצב כלאיים
