פניני נחמה ורף 07:22 | 15.6.2005 מירב ארלוזורוב
א. שלמה נחמה הוא המנהל הבכיר ביותר (יו"ר) של הבנק הגדול ביותר בישראל, בנק הפועלים. זה הופך אותו למנהל החשוב והמשפיע ביותר במשק, אבל לא בהכרח מחדד אצלו את הכבוד לחוק.

נחמה אמר בשבוע שעבר, בדיוני ועדת הכספים של הכנסת על אישור הרפורמה בשוק ההון (מסקנות ועדת בכר) כי אם יובטח לו תשלום של עמלות הפצה, הוא מבטיח להגיע לכך ש-50% מקרנות הנאמנות הנמכרות בסניפי בנק הפועלים לא תהיינה של הבנק. עמלות ההפצה הן התמורה שהבנקים דורשים עבור מכירת קרנות נאמנות שאינן שלהם, קרנות המנוהלות בידי אחרים. נחמה, אם כן, אמר בכנסת כי רק אם ייתנו לו תמורה הולמת, הוא יהיה מוכן למכור קרנות נאמנות שאינן שלו. זה נשמע אולי הגיוני, אך זה עומד בסתירה מוחלטת לחוק הייעוץ, המחייב את הבנקים למכור ללקוחות שלהם את הקרנות הטובות ביותר שיש, ולא רק את הקרנות שמעניקות לבנק את התמורה הגבוהה ביותר.

פליטת הפה של נחמה, שאפשר להבין אותה כהודאה לכאורה בכך שהבנקים אינם מדקדקים על קוצו של יוד בנוגע ליישום חוק הייעוץ, אינה מקרית. הבנקים אינם ממלאים את חוק הייעוץ, בגלוי וביודעין. עובדה שבמשך שנים כל בנק מכר כמעט אך ורק את הקרנות שלו בלבד, על אף שהחוק מחייב אותו למכור את הקרנות הטובות ביותר עבור הלקוח. איך ייתכן כי כל בנק הגיע למסקנה שדווקא הקרנות שלו הן הטובות ביותר עבור הלקוחות? זה לא ייתכן, ולכן הבנקים פשוט עברו על החוק.

הגדולה שבהצעת הרפורמה בשוק ההון היא בכך שהיא פותרת את הבעיה הזאת בשני מישוריה. ראשית, היא מסלקת את החרפה שבה הגופים העסקיים הגדולים ביותר בישראל עוברים ביודעין על החוק. שנית, היא מסלקת את המכשול שמנע עד כה מהבנקים להעניק ללקוחות שלהם ייעוץ הולם: ניגוד העניינים שבו הם היו נתונים כיועצים וכמנהלי קרנות נאמנות וקופות גמל בו זמנית.

ב. איתן רף הוא המנהל הבכיר ביותר (יו"ר) של הבנק השני בגודלו בישראל, בנק לאומי. זה הופך את רף למנהל השני בחשיבותו במשק הישראלי, אחרי נחמה, אבל גם במקרה שלו - זה לא בדיוק מחדד אצלו את הכבוד לאמת.

דעתם של העמיתים נשאלת בכל רגע, מאחר שהעמיתים רחוקים מלהיות שבויים

רף אמר אתמול, בדיוני ועדת הכספים של הכנסת, כי ההמלצה למכור את קופות הגמל של הבנקים נעשתה בניגוד לדעתם של עמיתי קופות הגמל, במשמעות שלפיה העמיתים הם שבויים בתהליך המכירה בלי יכולת להתנגד לכך. רף אפילו הוסיף והסביר כי המהלך יגרום נזק כבד לעמיתי הקופות - כי אם הם יתעקשו לחזור לחיק הבנקים, הם ייאלצו לשבור את קופות הגמל שלהם ולשלם על כך קנס שבירה כבד.

האמת היא שדעתם של העמיתים נשאלת בכל רגע, מאחר שהעמיתים רחוקים מלהיות שבויים. חלק גדול מעמיתי קופות הגמל מחזיקים כבר כיום בקופות נזילות, שהחלק הארי בכספים הנזילים שבהן ניתנים למשיכה בכל רגע, ללא כל קנס. גם מי שמצוי בקופה שאינה נזילה, אינו שבוי בשום צורה שהיא. עמית בקופת גמל יכול לבחור להחליף את הקופה שלו אחת לחודש. ברשימת המנהלים של קופות הגמל אמורים להימצא כל חברות הביטוח, מרבית הברוקרים הפרטיים בישראל, וככל הנראה גם חברות השקעה גדולות מישראל ומחו"ל. היצע השמות של מנהלי קופות הגמל שיוצע מעתה לעמית, יהיה גדול בהרבה מהמצב הקיים כיום - למעט חמשת הבנקים, שייגרעו ממנה. לנוכח היצע כזה, קשה מאוד להבין איך אפשר לתאר את עמיתי הקופות כשבויים, וכמי שנאלצים לשלם קנסות כבדים כדי להציל את החיסכון שלהם ולחזור בכל מחיר לחיק הבנקים. מה כבר עשו הבנקים עבור הלקוחות שלהם, כדי שתהיה ללקוחות סיבה להתאמץ לחזור אליהם?

ג.הבנקים בוודאי שלא העניקו לציבור ייעוץ ראוי לשמו, במשך כל השנים, והם גם אינם מתחייבים להעניק להם ייעוץ כזה בעתיד. ראו את הוויכוח על עמלות ההפצה. לנוכח ההיסטוריה הזאת, קשה להתרשם ממסע ההפחדה של הבנקים ומטענתם כי החלופות להם יהיו יותר גרועות יותר. כדאי שהם עצמם יתחילו להיות פחות גרועים. התחלה טובה תהיה באמירת האמת.