מה אומר תאצר'יסט על בנימין נתניהו

06:59 | 15.6.2005 גיא רולניק


כאשר מתנגדיו של שר האוצר בנימין נתניהו רוצים לנגח אותו ואת המדיניות הכלכלית שלו, הם מכנים אותו תאצ'ריסט.

ברגע שאומרים תאצ'ריסט הכוונה ברורה: ראש ממשלת בריטניה ב-1990-1979 שברה את האיגודים המקצועיים וביצעה הפרטות גדולות - והמושג תאצ'ריזם נהפך למילת קוד למדיניות כלכלית אכזרית המקדשת את כלכלת השוק.

בסוף השבוע התראיין ל-TheMarker תאצ'ריסט אמיתי: לורד סטנלי קאלמס, מהיזמים והמנהלים המצליחים בבריטניה בחמישים השנים האחרונות - מייסד ומנהיג קבוצת האלקטרוניקה הגדולה דיקסונס, ומהתומכים הגדולים ביותר של תאצ'ר ומפלגת השמרנים.

הראיון עם קאלמס היה הזדמנות נדירה לבדוק מה חושב תאצ'ריסט על בנימין נתניהו ועל כמה מהתפישות הכלכליות שנחשבות כאן כמעט לאקסיומות שאין צורך לבדוק אותן:

* אקסיומה ישראלית ידועה גורסת שמרגרט תאצ'ר ניהלה מדיניות כלכלית אכזרית שקידשה כלכלת שוק. קאלמס טוען את ההיפך: שבירת האיגודים וההפרטות רק העלו את הרווחה בבריטניה. תאצ'ר לא פגעה ברשתות הביטחון החברתיות.

* "נתניהו הוא תאצ'ריסט", טוענים מתנגדיו. קאלמס מפתיע פעמיים: תאצ'ריזם הוא לא מה שחשבתם, גם נתניהו הוא לא בדיוק מה שחשבתם, וזו בדיוק הסיבה שנתניהו אינו תאצ'ריסט.

קאלמס מסביר: נתניהו עדיין לא הוכיח מספיק נחישות בביצוע רפורמות כלכליות, בהפרטות ובשבירת הוועדים הגדולים. לעומת זאת הוא הלך רחוק מדי בפגיעה ברשתות הביטחון החברתיות - מה שתאצ'ר לא עשתה.

יתרה מכך: הרפורמות המבניות שחוללה תאצ'ר העניקו לבריטניה את רצף הצמיחה הארוך בהיסטוריה, וכלכלה חסונה, לעומת הכלכלה ביבשת אירופה שנמצאת כיום במשבר.

* "ריסוק הוועדים מביא לעוני ולהגדלת הפערים בחברה", קובעת אקסיומה ישראלית. הניסיון הבריטי, אומר קאלמס, הפוך: הוועדים דואגים רק לחברי הוועדים ופוגעים בכל שאר הציבור. שבירת האיגודים הביאה להוזלה ושיפור השירותים שעליהם הם שלטו. שבירת האיגודים סללה את הדרך לפריחה הכלכלית של בריטניה.

* "ישראל כלכלה מצויינת, שהולכת בכיוון של כלכלת שוק - יש לה רק בעיה ביטחונית", מסבירה לנו מפלגת העבודה זה שנים ארוכות.

לא בעיניים המפוכחות של קאלמס: ישראל היא כלכלה עם פוטנציאל עצום שהממשלות הרסו. הבעיה הגדולה ביותר של ישראל הינה שבבסיסה היא עדיין כלכלה סוציאליסטית הנשלטת על ידי הממשלה והמונופולים. היעדר תחרות ותרבות של תחרות הן לב הבעיה.

* "ישראל צועדת במהירות לכלכלת שוק אכזרית", מדקלמים כאן כל הפוליטיקאים ורבים מהפרשנים הכלכליים. הלוואי, אנחנו רחוקים מלהיות "כלכלת שוק" - אומר קאלמס, ומסביר סוף סוף בצורה חדה שקיצוץ תקציבי הרווחה אינו "קפיטליזם", אלא אכזריות כלכלית.

"כלכלת שוק" אין משמעה הפקרת העניים. למעשה אין שום קשר בין הדברים. את הכלכלה צריך להשאיר לשוק אבל את העניים לממשלה.

* "אחרי הוצאות הביטחון, הבעיה הגדולה ביותר של ישראל היא הרגולציה - שלא מאפשרת לעסקים לפרוח". את התזה הזאת צרבו לנו לתודעה כל אנשי העסקים הגדולים במשק בעשר השנים האחרונות.

ובכן, צריך להרחיק עד בריטניה, כדי לשמוע איש עסקים שחושב ההיפך: הבעיה הגדולה ביותר של המשק היא תת-רגולציה, או רגולציה רופסת. רגולציה, מסביר קאלמס, היא חלק אינטגרלי מ"כלכלת השוק" - בלי רגולציה מתפתחים מבני שוק מונופוליסטיים ולא תחרותיים, שפוגעים בהתפתחות הכלכלית.

* "הבעיה של המשק היא הפוליטיקאים", אנחנו נוהגים לחשוב. קאלמס רואה את הדברים אחרת: בישראל הממשלה, הבנקים והממסד העסקי הוותיק משתפים פעולה כדי לשמר את המצב הקיים ולמנוע תחרות ושינויים שיביאו לפריחה כלכלית. זאת אולי הסיבה שצריך להרחיק עד בריטניה כדי לשמוע ניתוחים כלכליים מסוג זה: "בישראל אנשים חוששים לדבר נגד הממסד הכלכלי, הם מעדיפים להתחבר אליו", הוא אומר.

* "הפרדת קופות הגמל וקרנות הנאמנות מהבנקים שמציעה וועדת בכר היא רעיון מטורף של פקידים שלא יודעים מה קורה בעולם", אומרים לנו הבנקאים. קאלמס אומר כי ההפרדה הכרחית כדי לפתח את שוק ההון הישראלי. בבריטניה רוב תעשיית ניהול הנכסים וההשקעות עצמאית לחלוטין.

* "הניהול בבנקים הישראלים מצוין - ראו את הרווחיות הגבוהה של השנה האחרונה", אומרים לנו הבנקאים. קאלמס חושב אחרת: הרקורד של הבנקים בישראל בתחום ניהול נכסים ומתן הלוואות עלוב. הרווחיות הגבוהה היא תוצאה של "שוק קל" - השליטה הדואופוליסטית שלהם בשוק.

* "ישראל כלכלה קטנה, ולכן רוב המונופוליים שלה 'טבעיים', ואת רוב השירותים הממשלתיים אי אפשר להפריט", מסבירים לנו הוועדים ובעלי השליטה במונופולים.

זה גם מה שאמרו בבריטניה לפני 20 שנה, מספר קאלמס. הוכח ש"הטבעיות" של המונופולים כלל אינה טבעית, ואת רובם אפשר להפריט ולפתוח לתחרות: הם מתייעלים, השירות משתפר והמחירים יורדים.

* "חייבים להוריד מסים לעשירים כדי לעודד את הצמיחה הכלכלית", מסביר לנו נתניהו. כן, אומר קאלמס, המסים בכל העולם יורדים, אבל על העשירים ביותר - המיליונרים והמיליארדרים - צריך להטיל מסים גבוהים ומיוחדים, כפי שנעשה בעבר בבריטניה.

ראשית, המס אינו השיקול היחיד בביצוע השקעות, הוא אומר, ומה שחשוב יותר, למרות שנוח להתעלם ממנו: לא ייתכן שהעשירים ינגסו נתח כה גדול מהעוגה הכלכלית, כאשר יש עוני וסבל כה גדול באותו משק שממנו הם מתעשרים.

http://www.themarker.co.il/tmc/article.jhtml?ElementId=%2Fibo%2Frepositories%2Fst ories%2Fm1_2000%2Fskira20050615_587957.xml&origin=ibo&layer=hp&layer2=&layer3=market&layer4=