|
29-05-2005, 10:53
|
|
|
|
חבר מתאריך: 09.10.04
הודעות: 1,718
|
|
"לא אני זזתי שמאלה; המדינה זזה ימינה".
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי העכבר ששתק שמתחילה ב ""התוכנית של חיים יבין על המתנחלים - שמאלנית""
האיש שלנו בשטחים [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
מאת תום שגב
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
במסע מצולם מציג חיים יבין את המתנחלים כבני כת קנאית, מטורפת, גזענית, מתועבת, אלימה ומסוכנת, מקוממת ומייאשת יותר מכפי שנראו אי פעם בסרט ישראלי
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/printed/P270505/m.0.2705.100.1.9.jpg]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif] חיים יבין מצלם את הסדרה הדוקומנטרית "יומן מסע". מאז 1967 אנחנו קלגסים [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif] איש לא ידע עד כה מה חושב חיים יבין על החדשות שהוא מגיש זה העשור הרביעי וכה ממלכתי הוא האיש עד שאפשר לתהות אם יש לו בכלל דעה משלו. עכשיו, בגיל 72, הוא יוצא מהארון: "מאז 1967 אנחנו קלגסים, אנחנו כובשים, אנחנו מדכאים עם אחר", הוא אומר ב"יומן מסע" שצילם בגדה.
שנתיים וחצי סובב יבין בגדה וברצועה עם מצלמת יד קטנה שהפעיל בעצמו, ללא צוות טכני. פה ושם אנשים גידפו אותו כנציג התקשורת השמאלנית העוינת, אך בדרך כלל דיברו אתו בהנחה שהוא האיש שלהם ובצדק: עד כה היה האיש של כולם. הסרטים שצילם כמו נועדו להציל את מצפונו: "אני לא ממש יכול לסייע למצוקה הזאת, חוץ מלתעד אותה, כך שלא אני או שכמותי לא נוכל לומר לא ראינו, לא שמענו, לא ידענו", הוא אומר בסרט ובתשובה לשאלה קבע: "לא אני זזתי שמאלה; המדינה זזה ימינה".
הוא צילם אנשים שמחכים שעות במחסומים ואומר שאין לכך הצדקה ביטחונית. מתנחלים השומעים ממנו על אשה שלא הורשתה להגיע לבית חולים ועל כן נאלצה ללדת במחסום - מנסים להרגיע אותו: אם רק יצליחו הישראלים לשמור על שלום בית - "מוחמד" יכין קפה גם להם וגם לו. יבין מגיב: "אני לא מוכן לשלוט בעם אחר, לא מוכן שמוחמד יעשה לי קפה". הוא חוזר ומספר על האשה שנאלצה ללדת במחסום ואומר: "זה לא יהודי מה שאנחנו עושים".
הוא מאמין בנסיגה, כדי שתקום מדינה פלשתינית ויהיה שלום. "זה הדבר היחיד שאני יכול להאמין בו. חוץ מזה אין לי במה להאמין - רק בשפיכות דמים", הוא אומר לאחת המתנחלות. מחשבותיו מפליגות אל שורשי הקיום הציוני. כשהוא שומע אנשים המתארים את הציונות כביטוי של גזענות וקולוניאליזם, הוא מתקומם, כמובן, הוא אומר, אך בשובו מהגדה הוא שואל את עצמו מה נשאר מ"הציונות האמיתית", זו של שלום ושוויון זכויות: ציונות של התנחלויות?
הנה יסוד לדיון בשאלה אם היתה אי פעם "ציונות אמיתית" שלא נישלה את ערביי הארץ. כך או כך, בשני הסרטים הראשונים מתוך חמישה יבין מציג את המתנחלים כבני כת קנאית, מטורפת, גזענית, מתועבת, אלימה ומסוכנת, מקוממת ומייאשת יותר מכפי שנראו אי פעם בסרט ישראלי.
אין פלא שהערוץ הראשון סירב לשדר את הסדרה; היא תשודר החל מיום שלישי הבא בערוץ השני ותהיה שירת הברבור של טלעד: משלא זכתה במכרז היא יכולה להרשות לעצמה לסיים את חייה עם משהו אמיתי.
חייל במדים סיפר ליבין כי מתנחלי חברון מסיתים אותו לירות בילדים פלשתינאים כדי להרוג אותם. נועם פדרמן ואשתו אומרים אל תוך המצלמה שיש להציג לתושבי חברון הערבים אולטימטום - או שיעזבו מיד את הארץ, או שחיל האוויר יפציץ את בתיהם. לא הרחק מביתם של השניים צילם יבין כתובת על אחד הקירות: "ערבים למשרפות". אחד משוטרי משמר הגבול, ברנש שרירי וקשוח מבט, אומר במבט רוסי כבד: "אני רק מבצע פקודות, מה שאומרים לי אני עושה". יבין קובע: "אנחנו פשוט לא רואים את הפלשתינאים כבני אדם".
אחד מאנשי "שלום עכשיו" הסובב בשטחים עוד מאמין שניתן לפנות את המתנחלים כשם שצרפת פינתה את אזרחיה מאלג'יריה, אך יבין אינו מביא אתו מהגדה אף שמץ של תקווה: "את ההילולה הזאת אי אפשר להפסיק לעולם", הוא קובע ומזכיר, ככל הנראה בצער, כיצד החמיץ יצחק רבין את ההזדמנות לפנות את מתנחלי חברון בעקבות הרצח שביצע ברוך גולדשטיין במערת המכפלה. כעשרים אלף מערביי חברון אולצו לעזוב את בתיהם; יבין חש "עצבות וייאוש" ואומר: "אולי באמת עדיף להגיע לחברון עם ויזה".
יבין סבור שהמתנחלים "טועים" וגם "מסכנים אותנו", אך בניגוד לכמה מחבריו בשמאל אין הוא שונא את המתנחלים; הוא אפילו "מעריך ומחבב אותם", הוא אומר. פה ושם יבין גם מנסה "לאזן" בין שכול פלשתיני לשכול ישראלי, כמו מתקשה להיפטר מהאנחנו הלאומי שהיה לטבעו השני. אבל אף אחד מהמתנחלים שצילם אינו מצדיק את הערכתו וחיבתו. דניאלה וייס, מראשוני המתנחלים, מפרטת אל תוך המצלמה את האני מאמין שלה כאם: צריך לחנך ילדים נוקשים. החיים נחשבים בעיניה פחות מהרעיון. אשה ושמה אורית סטרוק, מגיבה על טענותיו של יבין בצחוק מקפיא דם ומספרת לו כיצד ניסה צלף להרוג את בנה. בכל מדינה מתוקנת רשויות הרווחה היו לוקחים להן את הילדים.
אך יבין מנסה גם להיפטר מהתזה השטחית התולה את האשם כולו במתנחלים עצמם. כן, גם בסרטו הם "אדוני הארץ"; הם מחלקים פקודות לצבא והצבא מציית להם. אך הסרטים של יבין מראים שהחברה כולה אשמה בעוולות הכיבוש ואף בפשעי המלחמה הכרוכים בו. "אנחנו מצקצקים בלשון ועוברים למדורי הרכילות", הוא אומר.
כמה מהמתנחלים משבחים בתוך כך את העזרה שקיבלו מראשי מפלגת העבודה, בנימין בן אליעזר ואהוד ברק. אחד מראשוני המתנחלים, אליקים העצני, מספר שהוא נאבק זה זמן רב על הצעתו לקרוא בחברון כיכר על שם יגאל אלון, אבי ההתנחלות, אך אלמנתו מתנגדת לכך.
יבין מראה שארגוני השמאל, כמו "שלום עכשיו", מתו למעשה ונותרו רק כמה ארגונים הומניטריים, כמו "תעאיוש", "רופאים לזכויות אדם", "בצלם" ונשות המחסומים. הישראלים הטובים בסרט הם אנשים בודדים: רופא (פרופ' צבי בנטוויטש); עורך דין (שלמה לקר); עיתונאי (גדעון לוי); שרברב ירושלמי (עזרא יצחק נאווי) וחייל במדים האומר שהוא לא יכול לשתוק "מול כאלה זוועות".
יבין אומר שיושרתו המקצועית תאפשר לו להמשיך בהגשת "מבט"; אך שידור הסדרה בערוץ המסחרי מעוררת את השאלה בשביל מה בכלל צריך את מה שנקרא עדיין "שידור ציבורי". חבל על אגרת החובה. כך או כך, יהיה מעניין לעקוב אחרי התגובות. ייתכן שתשומת הלב לא תתמקד במסר הנורא של הסרטים, אלא רק בעובדה שדווקא חיים יבין עשה אותם. אם תיאר נכון את האטימות המוסרית השוררת במדינה, ייתכן שרוב הצופים יגיבו רק כמו אותה משפחה בסרטון הפרסומת של חברת שטראוס. אבא, אמא והילדים מטיילים בספארי: רואים אנטילופה, אומרים "ראינו" וממהרים הלאה; רואים אריה, אומרים "ראינו" וממהרים הביתה, ללקק קרמיסימו.
הארץ
_____________________________________
חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.
|
|