ספר בסגנון "הנזיר שמכר את הפרארי שלו",מתחיל די מבטיח אבל בהמשך הוא גולש למיחזור יתר של הרעיונות ההתחלתיים.
בעיקרון התובנות ששם חיוביות ביותר,ספר מומלץ אם אפשר להתעלם מרעיונות החוזרים על עצמם בווריאציות שונות.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.gifs.net/animate/yellowrose.gif ]

הוא שוכב אצלי כבר חצי שנה בערך על המדף, בעמוד 30 לערך ואני ממאנת להמשיכו מהסיבה הפשוטה ש... הוא נהיה לי צפוי מדי . ז"א - היה לי די ברור שהקשיש בבית החולים היה אביו של הפצוע ופה אבד לי הפווווש להמשיך ולקרוא .
הספר הכי מרתק ואידיאלי שקראתי בשנים האחרונות היה "אבק כוכבים" של גיימן, הכל בו קסום להפליא .
ופלא (לכל פניו) הוא מילת המפתח לסקרנות שלי בקריאה .

יאמר לזכותו של שארמה שהוא מדבר אל אימי רבות, היא קראה גם את ה"נזיר" סימן שכן יש בו משהו מיוחד .
אפרופו שארמה, "מי יבכה כשתמות" התברר כ-לא רעיון מוצלח במיוחד למתנה לאנשי צבא קבע
זה נתפס כבדיחה גרועה על שירות בצבא למי שלא טורח לפתוח ולקרוא...

"Beauty is in the eye of the beholder..."

מה שמענין הוא בספריו של שארמה ,שלמרות מיחזור הרעיונות באופן שונה בכל ספר חדש שהוא מוציא, יש לו משום מה הצלחה מובטחת.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.gifs.net/animate/yellowrose.gif ]

חוץ מהספר שמדובר בראש האשכול.
הספר שהכי נהנתי ממנו זה הספר "חכמת המנהיגות", אחר-כך "הנזיר שמכר את הפרארי שלו", ואחר-כך את : "מי יבכה כשתמות".
למען האמת, הוא איש תותח.
הצלחתי לגרום לארבעה אנשים לקרוא את הנזיר