האשכול הוא יותר דיון תפיסתי מאשר דיון טכני על אמצעים כאלו או אחרים.
קיימת אצלי תחושה הולכת וגוברת שמצרים מתכננת מלחמה כוללת נגד ישראל. כאשר הסכם השלום בין המדינות משמש ככיסוי לאסטרטגיה ארוכת-טווח שמטרתה להרדים את ישראל, לאפשר למצרים להתחמש בנשק מערבי מודרני ולהתקרב למערב. למרות ההסכם, קיימת שנאה עמוקה מצד הציבור המצרי כלפי ישראל. מה שמחזק את החשד כי הכנות למלחמה אפשרית נמצאות בעיצומן.

המלחמה בטרור בסיני והמתיחות באזור רפיח מהוות תירוץ נוח להזרמת כוחות מצריים לסיני, בניגוד להסכם השלום, כאשר בפועל מדובר, אולי, בניצול המהומה להכנות למתקפה אפשרית. לפי דעתי למצרים יש אינטרס ברור בהשארת חמאס בשלטון בעזה, זו על מנת להחליש אותנו ולרכז את תשומת הלב של פיקוד דרום בעזה בלבד. על רקע זה, צה"ל לא עסק באימונים למלחמה קונבנציונלית בין צבאות מזה מספר עשורים והתרכז בלוחמה זעירה נגד ארגוני טרור. הצבא האחרון שלמעשה צה"ל התכונן למלחמה נגדו היה הצבא הסורי שהיום במצב "לא מזהיר" במיוחד לאחר כמעט עשור וחצי של מלחמת אזרחים. הצבא המצרי, לעומת זאת, בונה ארסנל עצום של נשק מתקדם, הכולל אלפי טנקים, מאות ואף אלפי מטוסי קרב, צי מודרני ומשוכלל, וכמעט מיליון חיילים בסדיר ובמילואים - כמות נשק וכוח אדם שאינם נחוצים להתמודדות עם טרור או השכנות השבורות שלה (עם מלוא הכבוד כן?), אלא מתאימים למלחמה כוללת נגד מדינת ישראל.

אם נוסיף לכך את העובדה שהצבא המצרי מתאמן באופן אינטנסיבי ומפר את הסד"כ המוסכם לשהיית כוחות בסיני מאז ההתנתקות ב-2005 וניצול המלחמה בדאע"ש סיני בעשור וחצי האחרון, תוך כדי בניית תשתיות שיאפשרו מעבר מהיר של כוחות לתוך סיני, עולה תמונה מדאיגה של הכנות למתקפה אפשרית. במקביל, צה"ל נראה בלתי מוכן למלחמה כוללת, כפי שהודגם במתקפת הפתע של 7 באוקטובר, שבה לקח זמן רב עד שהמצב התייצב. הפערים הללו מעלים חשש כבד לגבי יכולת ישראל לעצור מתקפה פתאומית מצרית, כאשר האפשרות היחידה להתמודד עם איום כזה עשויה להיות שימוש בנשק גרעיני טקטי במספר נקודות קריטיות - אלא אם גם לכך המצרים כבר התכוננו. בכנות, עם סד"כ וארסנל כזה, לפי דעתי מצרים מסוגלת ביום פקודה להגיע לערים מרכזיות תוך שעות בודדות תוך הסבת אבדות עצומות לצה"ל שכפי איך שהוא נראה היום לא יהיה מסוגל לעצור דבר כזה. זאת משום שלצה"ל יש כרגע רק שתי אוגדות מתמרנות בפד"ם, בהם רק שלושה חטיבות שריון אשר רק אחת מהן סדירה.

הצבא המצרי לא מתבייש לפרסם תמונות מאימונים שבהם הוא מראה בצורה ברורה שהאויב הוא ישראל ומאמן את לוחמיו נגד הכלים השונים בשימוש ישראל.
יש כאלו שכנראה שמה שאני כותב כאן בקונספריציה פרנואידית ושמצרים ענייה מדי כדי להתחיל מלחמה ושהיא תחת חסותה של ארה"ב. אך החימוש המגוון משלל המדינות שמצרים רוכשת פלוס ההתקרבות לגוש המזרחי, במיוחד לסין, הוא תמרור אזהרה לכך שהחסות וההגמוניה האמריקאית לא תישאר כאן לעד ותרתיע את השכנים שלנו מלנקוט פעולות כאלו.
סיסי הוא דיקטטור שחי בעיקר הודות לאחיזתו החונקת בצבא. בפועל הוא שליט כושל שלא מצליח בקידום פרויקטים אזרחיים.

מפרסם ראיון של אלי דקל, חוקר בתחום:
https://www.dekelegypt.co.il/240409
https://www.dekelegypt.co.il/240906

למרות שמודל הייחוס של הצבא המצרי הוא מלחמה בישראל, צה"ל אינו מתכונן כלל לאירוע.
דרך אגב, יש לנו כיום נשיא טורקי שחריף הרבה יותר בדבריו כלפי ישראל מאשר מצריים וגם מארח בשטחו את חמאס.

תראה בשני דברים אני בטוח,
לאחר המלחמה הזו (או בזמן המלחמה הזו) יש צורך בהגדלתו של הצבא. לא יתכן שאחרי יום הכיפורים הצליחו להעמיד כאן צבא משמעותי גדול יותר עם אוכלוסייה קטנה יותר מהיום וכיום מספרים לנו שזה בלתי אפשרי וטוענים שרק אם נגייס חרדים זה אפשרי (דבר שאני בעד לעשות אותו בלי קשר).
אני מקווה שהרמטכ"ל הבא יהיה איש של הצבא הגדול ולא עוד גאון שיצמצם את גודלו של הצבא. המנטליות של צה"ל הפכה להיות של יחידת לוט"ר ולא של צבא קונבנציונלי שמיועד להילחם באויב גדול. פחות עילית, יותר שריון.

הדבר השני הוא שהמדינה צריכה להתחיל להתנצח עם המצרים על העניין של ההפרות של הסד"כ הנפרס בסיני. להם נוח לנפנף במשבר בעזה בתור תירוץ להכניס עוד כוחות.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Duke of Judea לא יתכן שאחרי יום הכיפורים הצליחו להעמיד כאן צבא משמעותי גדול יותר עם אוכלוסייה קטנה יותר מהיום וכיום מספרים לנו שזה בלתי אפשרי וטוענים שרק אם נגייס חרדים זה אפשרי (דבר שאני בעד לעשות אותו בלי קשר).

הכל טוב ויפה שיפה שהצליחו להעמיד, אני מציע לך להעמיק קצת אותה תקופה שנקראת במקרה "העשור האבוד של הכלכלה הישראלית" ובעיקר לבדוק מה היה חלקו של תקציב הביטחון באותה סוגיה. לדעתי אין סיכוי שתכתוב שוב את המשפט הנ"ל.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

ציטוט:

במקור נכתב על ידי סירפד הכל טוב ויפה שיפה שהצליחו להעמיד, אני מציע לך להעמיק קצת אותה תקופה שנקראת במקרה "העשור האבוד של הכלכלה הישראלית" ובעיקר לבדוק מה היה חלקו של תקציב הביטחון באותה סוגיה. לדעתי אין סיכוי שתכתוב שוב את המשפט הנ"ל.

ללא ספק העשור שאחרי מלחמת יום הכיפורים היה מאתגר מבחינה כלכלית, וההשקעה האדירה בביטחון באותה תקופה גבתה מחיר כבד מהמשק. יחד עם זאת, השאלה המרכזית כאן היא עד כמה אנחנו צריכים להעמיד את היכולת הצבאית של המדינה מול האיומים הקיימים, במיוחד כאשר לראשונה התמודדנו במלחמה הזאת לראשונה בלחימה מול איראן והחשש מדרום מערב.

אני כן חושב שצריך לבחון כיצד אפשר לאזן בין הצורך לשקם את הכלכלה אחרי המלחמה לבין ההכרח להעמיד צבא שיכול לתת מענה לפחות ברמה ההגנתית לאיומים הגוברים האלו, הישנים והחדשים כאחד, שיכול להתמודד עם איומים קונבנציונליים רציניים. האויבים שלנו לא נעלמים, אלא מתארגנים מחדש ומתחמשים - ולכן אולי כן חשוב שנשקול שוב את סדר העדיפויות שלנו כאן.

א. להבנתי צבא מצריים בנוי בתבנית "כבדה" או "בתבנית המלחמה הקרה"- אוגדות שריון. ההיערכות נגדו יכולה להתבסס על ~ אוגדה עם אגד ארטילרי מוגבר בטילי קרקע-קרקע שיכולים להטיל מיקוש פזיר ברציפות על מעברי הגידי והמיתלה וביחידת חמ"מ שתשמיד את הרק"מ מרחוק, ואגד אווירי עם 2-3 טייסות מסק"ר מתקדם. השנה היא 2024 ולא צריך בהכרח אוגדות שריון שלמות בצד שלנו.

ב.מה שמעלה את השאלה המעניינת: מה המצרים בעצם רוצים? הם לא טיפשים בכלל, הם הראו גמישות ונחישות לפני 73' כשהצטיידו בתותחי מים להפיל את סוללת המגן שלנו לאורך התעלה, וכששינו את מבנה חטיבות החי"ר שלהן כך שיוכלו לעמוד בפני מתקפת הנגד המשוריינת שלנו (עיבו אותן בכלי נ"ט מחטיבות עורפיות). למה בעצם הם מתבססים על שפע טנקים ותותחים פגיעים ולא עוברים לכוחות קלים כמו העולם המודרני? אם הייתי מתכנן צבא שיילחם נגד ישראל, הייתי מתכנן צבא שדומה לחיזבאללה ולא לצבא המצרי.

באמת שאין לי הסבר טוב. יש שני טיעונים:
א. הממסד המצרי התאבן ואיבד מהגמישות שלו.
ב. הממסד המצרי חושש שחטיבות קומנדו קלות, עצמאיות, שיודעות לנוע מהר ולהכות בעוצמה- ייפנו נגד השלטון.

אבל אחרי ה-7/10 לא הייתי מתבסס עליהם.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קרן-אור א. להבנתי צבא מצריים בנוי בתבנית "כבדה" או "בתבנית המלחמה הקרה"- אוגדות שריון. ההיערכות נגדו יכולה להתבסס על ~ אוגדה עם אגד ארטילרי מוגבר בטילי קרקע-קרקע שיכולים להטיל מיקוש פזיר ברציפות על מעברי הגידי והמיתלה וביחידת חמ"מ שתשמיד את הרק"מ מרחוק, ואגד אווירי עם 2-3 טייסות מסק"ר מתקדם. השנה היא 2024 ולא צריך בהכרח אוגדות שריון שלמות בצד שלנו. ב.מה שמעלה את השאלה המעניינת: מה המצרים בעצם רוצים? הם לא טיפשים בכלל, הם הראו גמישות ונחישות לפני 73' כשהצטיידו בתותחי מים להפיל את סוללת המגן שלנו לאורך התעלה, וכששינו את מבנה חטיבות החי"ר שלהן כך שיוכלו לעמוד בפני מתקפת הנגד המשוריינת שלנו (עיבו אותן בכלי נ"ט מחטיבות עורפיות). למה בעצם הם מתבססים על שפע טנקים ותותחים פגיעים ולא עוברים לכוחות קלים כמו העולם המודרני? אם הייתי מתכנן צבא שיילחם נגד ישראל, הייתי מתכנן צבא שדומה לחיזבאללה ולא לצבא המצרי.

צבא מצרים - הוא צבא,
היכולת המגננתית וההתקפית שלו גבוהה - ללא צורך לשעבד את כל האוכלוסיה במחוזות שלמים למגננה על הצבא.

מזה בעצם נובע ההבדל:
ישראל נמצאת בבעיה עקב חוסר אפשרות לחזור למצב הקודם (בט"ש של חטיבה סמוך לעזה, כנ"ל לגבי לבנון),
לצורך מתן פיתרון לבעיה הזאת ישראל מחוייבת ל:
גיוס מילואים קבוע, לתקופה ממושכת
רכש לצורך הגדלה של הסד"כ,
הגדלת היקף הסדיר,
וכל אלו מציבים על ישראל עול כלכלי כבד, שבפועל חייב את ישראל לצאת למהלך קרקעי
כשישראל ביצעה אותו - גילינו (לא באופן מפתיע) שלארגוני הטרור יש יכולת התקפית משמעותית, אבל יכולת מגננה אפסית


צבא מצרים לעומת זאת, כן הקדיש 2 אוגדות לכוחות גרילה,
לצד חיל אוויר, הגנה אווירית, ארטיריה קנית ורקטית וטילאית לא זניחה לעומת חיזבלה, וסד"כ קרקעי בהיקף שהערכות קבועה מולו - מחייב את כל כוחות המילואים של ישראל.
האיום העיקרי ממנו לא נובע מהפלישה עצמה (שישראל כנראה תוכל לבלום, מאות הקילומטרים עומדים לטובתנו)
אלא להפך: מתמרון בזק שיציב את הכח הזה בתוך סיני באופן שיחייב את ישראל לגיוס מילואים קבוע, לצורך הערכות לפלישה כשלב שני.

העול הכלכלי הכבד שגרם לעשור האבוד נבע בדיוק מזה: הצורך לשמור על הכוננות הכי גבוהה ללא אזור מפורז שיאפשר לישראל להתמודד עם האיום תוך שחרור המילואים.

מה שעומד לזכותנו, הוא כנראה המימד האסטרטגי:
מצרים מקבלת סיוע ענק (אזרחי-כלכלי וצבאי) מארה"ב,
היא בעלת ברית של סעודיה, לא של איראן או טורקיה
ומסיבה לא ברורה,
מצרים לא מגיבה לאיומים מכיוון אתיופיה ותימן, בעלות פוטנציאל לייבש מילולית את מצרים

ציטוט:

צבא מצרים לעומת זאת, כן הקדיש 2 אוגדות לכוחות גרילה,

מעניין. אשמח לשמוע עוד פרטים.

ציטוט:

סד"כ קרקעי בהיקף שהערכות קבועה מולו - מחייב את כל כוחות המילואים של ישראל.

למה בעצם? תחזיק שם אוגדה סדירה, אולי עם כוחות חמ"מ במילואים. סד"כ קרקעי גדול במדבר, בקצה קווי תקשורת באורך 200-300 ק"מ, ללא עליונות אווירית, זה לא נכס אלא נקודת תורפה.

אני מבין שמצריים נערכת לכך. קראתי את האשכולות של אלי דקל. לא מבין למה היא לא הולכת צעד נוסף מתבקש ועוברת לבסס חלק גדול מהצבא על משאיות, טנדרים ואופנועים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קרן-אור מעניין. אשמח לשמוע עוד פרטים.

https://en.wikipedia.org/wiki/El-Sa%27ka_Forces

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קרן-אור למה בעצם? תחזיק שם אוגדה סדירה, אולי עם כוחות חמ"מ במילואים. סד"כ קרקעי גדול במדבר, בקצה קווי תקשורת באורך 200-300 ק"מ, ללא עליונות אווירית, זה לא נכס אלא נקודת תורפה.

למה נקודת תורפה?
בוא נצא מנקודת הנחה מאוד סבירה - שישראל לא תתקוף צבא שלא תוקף אותה.

אז נשארת עם צורך להחזיק סד"כ של אוגדה סדירה (לא פייק אוגדה כמו אוגדת עזה, אלא אוגדה+ בפועל, שתתווסף לעיבוי שנדרש בעזה ובגבול לבנון),
ולא ברור איך דבר כזה אפשרי בצה"ל, שצומצם גם ככה למצב בו כל אירוע מחייב גיוס מילואים.
משמע - האוגדה+ שתתווסף תצטרך להיות אוגדת מילואים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קרן-אור אני מבין שמצריים נערכת לכך. קראתי את האשכולות של אלי דקל. לא מבין למה היא לא הולכת צעד נוסף מתבקש ועוברת לבסס חלק גדול מהצבא על משאיות, טנדרים ואופנועים.

לא ברור מה לדעתך חסר,
אז בוא נתייחס לתרחיש המדובר
שלב-א:
עקב שינוי פוליטי כלשהו (חילופי שלטון או שינוי קונספציה שפיספסנו), צבא מצרים חוצה את התעלה ומתפרס בסיני (בלי לעבור את קו 40 הק"מ מגבול ישראל, בלי לתקוף את מדינת ישראל, אבל כן תוך רמיסת דרישת הפירוז של הסכמי השלום)
מבסס את הנ"מ הלא זניח שלו לספק מעטפת הגנה לכח (שחיל האוויר יצטרך לנטרל כדי לתפקד במלוא היעילות)
ומחכה.
זאת - נקודת הפתיחה, שמולה ישראל מגייסת אוגדה+ במילואים, וכמובן פוצחת בפעילות דיפלומטית

עכשיו נעבור לשלב-ב:
מצב בו בישראל מזהים פריצה של קו 40 הק"מ לעבר ישראל,
או מצב שבו במצרים מזהים שישראל שולחת את האוגדה הזאת הביתה (יש חופש או שהמחיר יקר מדי), ומבינים שהבשיל המצב לשלב זה
חיל האוויר צריך:
1. לנטרל את הנ"מ המצרי כדי לתפקד בחופשיות
2. להתמודד עם לא מעט מטוסים (ויש למצרים הרבה כאלה) שמצרים שולחת כדי להקשות על ניטרול זה,
3. לדלל את הכוחות הכבדים שפרוסים בסיני,ומתמרנים לעבר הגבול
4. להתמודד עם 8 חטיבות כו"מ (חטיבות שמצויידות בג'יפים, משאיות, אופנועים, ומסוקים על מנת לקרבם לגבול ומעבר לו)
כי הסד"כ הזה גדול על האוגדה+ שגוייסה במתכונת מילואים, וגם כך מקשה על היכולת הכלכלית של מדינת ישראל

ריכוז כוחות גדול בסיני ובקרבת הגבול הישראלי אינו סיבה להצבת אוגדה או יותר להגנה על גבול מצרים ולחכות. ישראל חלשה בהרבה ראתה במהלך כזה מעין קאזוס בלי ולכן יצאה למתקפה ב-67.
מצבה האסטרטגי של ישראל, ועוצמתה האופרטיבית, כשלא לדבר על נסיון נצבר, לאין ערוך טוב יותר כיום. הנ"מ בידי מצרים לא אפקטיבי יותר מזה שנמצא בסוריה, ואם חיל האוויר התקדם במשהו אז זה בטיפול יעיל במערכות טילים נגד מטוסים.
עדיף לא להטיל מורא על עצמנו, אם כי בהחלט אין לרכוש אמון במצרים, ולחשוש אף מצעדים לא ראציונאליים.
תוצאות טובות של המערכה הנוכחית בהחלט ירגיעו כוונות זדוניות שלהם (הם הצליחו בכך בחימוש עזה).

מה, לדעתך, עשוי להיות הדבר שמצרים תשאף להשיג אם היא תבצע מהלך כזה?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ninesouls מה, לדעתך, עשוי להיות הדבר שמצרים תשאף להשיג אם היא תבצע מהלך כזה?

ההנחה שמדינות וההנהגות שלהן מתנהגות תמיד באופן רציונלי שגויה ויש מספיק דוגמאות היסטוריות.
בנוסף, מה שלא נראה לך הגיוני יכול להיות הגיוני לצד השני.
מצרים יכולה לאיים צבאית כדי שנפסיק להילחם בעזה למשל, עם שלטון אחר (אחים מוסלמים) זה מהלך אפשרי בהחלט.
יש במצרים מספיק פנאטים שיחרבו את מצרים בשביל לדפוק את היהודים.
אפשר גם לענות בשאלה - אם מצרים לא מתכוננת למלחמה בישראל, למה כל התרגילים שלהם ורוב התשתיות הצבאיות הם מול ישראל?

בכל מקרה, מה שצריך לעשות זה להתחיל להתכונן גם לתרחיש כזה.
הכוונה שלי היא לא להציב 2 אוגדות שאין לנו בגבול מצרים, אלא להשקיע קצת יותר במודיעין + להכין תוכניות למקרה חירום, כך שאם תתרחש קטסטרופה כזאת, נוכל להתמודד איתה.
זה תשלום מועט ביחס למקרה קיצון מסוכן מאוד.

קודם כל, אם לא הכל רציונלי בחיים אז צריך להתכונן גם למצב שבו שבדיה או טורקמניסטן יחליטו לתקוף אותנו. מי יודע?

האחים המוסלמים כבר שלטו במצרים ולא עשו שום דבר בכיוון של לתקוף אותנו; למעשה, ספק גדול אם הם היו יכולים לו היו רוצים - הם שלטו במדינה אבל לא בצבא, וברגע שהצבא החליט שנמאס לו מהם הוא זרק את מורסי לכלא והחזיר את עצמו לשלטון. בכל מקרה, גם תהליכים של השתלטות על מדינה ובניית כח לוקחים זמן, ומאפשרים התארגנות אצלנו (גם בהנחה, לא סבירה בעיני, שהיום אין לנו מודיעין על מה שקורה במצרים או תכניות למקרה של שינוי אסטרטגי).

לגבי מדוע מצרים מתאמנת מול אוייב יחוס ישראלי - אולי זה משום שזה האוייב היחיד בסביבה שלה שהוא בעל יכולת צבאית שיש טעם להתאמן מולה (הרי גם אנחנו מעולם לא טרחנו להתאמן על מתווים של מלחמה מול צבא לבנון). אפשרות אחרת היא העובדה שלמרות שאנחנו רואים את עצמנו כמדינה שוחרת שלום שאינה תוקפת אחרים בלי שהם תוקפים אותה קודם לכן, באיזור אנחנו נתפשים בצורה אחרת לגמרי. אנחנו כבר תקפנו פעמיים את מצרים וכבשנו ממנה את סיני - בשתי הפעמים אנחנו היינו אלה שפתחו באש. אנחנו תקפנו את לבנון וכבשנו כחצי ממנה. אנחנו תוקפים במדינות אחרות כדי לסכל התחמשות של האויבים שלנו - מה שאף מדינה אחרת בעולם, למיטב ידיעתי, לא עושה - ומקיימים טיסות קבועות בשמיים של מדינות אחרות כדי לאסוף מודיעין (גם זה די נדיר). בקיצור, כפי שהדברים נראים ממצרים אנחנו מדינה תוקפנית ובלתי צפויה שרגילה לעשות מה שהיא רוצה ולתקוף איפה שהיא רוצה עם גיבוי אמריקאי, שמחר עלול לעלות בה שלטון של "האחים היהודים" ולהחליט שהוא רוצה לכבוש בחזרה את סיני. אנחנו תופשים את עצמנו אחרת לגמרי, אבל גם שם יש מי שחושב שכדאי להתכונן גם למקרה קיצון.

מצריים, מדינה שכנה עם צבא גדול וחזק מבצעת כבר שנים תרגילים בהם מודל הייחוס הוא מלחמה בישראל, למרות חוזה שלום שנחתם לפני 47 שנים ולמרות שבעשרות שנים האחרונות בד"כ כמות הכוחות של צה"ל בנגב קטנה מאוד כך שלא יכולה להיות טענה שאנחנו מאיימים עליהם בצורה כלשהי.
לי לפחות ברור שכדאי להקצות מעט משאבים למודיעין + תוכנית הגנה.

כאשר הצבא השבדי יתחיל לתרגל את כיבוש הנגב, יהיה כדאי לקחת גם אותם ברצינות.

גם כמות הצבא המצרי בסיני היא זעומה כך שלפי טענתך "לא יכולה להיות טענה שהם מאיימים עלינו בצורה כלשהי". אבל בכל זאת אתה מעלה את הטענה הזו, כי מה שזעום יכול להשתנות. לישראל יש בנגב שלל בסיסים וכוחות של כל חילות היבשה והאוויר (הרבה הרבה יותר מהסד"כ המצרי בסיני), ואילו ישראל היתה רוצה לתקוף בסיני היה לה קל לאין ערוך להעביר כוחות לשם בלי ידיעת המצרים ובלי יכולת אפקטיבית מצדם לסכל זאת - לעומת המצרים, שלא היו יכולים להעביר כוחות משמעותיים מהתעלה לגבול ישראל, על גבי כביש אחד או שניים, בלי שישראל תדע זאת ותוכל לפעול. נסה להעביר כוח של כמה אוגדות עם אלפי משאיות הלוגיסטיקה שלהן על גבי כביש אחד שחיל האוויר של הצד השני שולט עליו, ותראה איך זה עובד.

אינך מבין את הגודל והעוצמה של הצבא המצרי.
"אוגדת עזה" (למעשה גדוד משודרג מבחינת סדר כוחות ב-07.10) הוכרעה ע"י חטיבת חי"ר.
אני מניח שהתוכניות של הצבא המצרי יכללו גם תקיפת מתקנים ונקודות לוגיסטיות.
אתה מוזמן לבצע משחק מלחמה.
אם הצבא המצרי יתקוף בהפתעה (ואם לא אוספים מודיעין, קל להפתיע), מצבה של ישראל יהיה רע מאוד וכלל לא בטוח שהיא תצליח להדוף אותו בעצמה.
בשונה מחמאס, לצבא המצרי יש יכולות תקיפה מדוייקת בעומק עם חימושים גדולים. זה אומר שהמון דברים בתגובה שלנו לא יעבדו, ומול הצבא המצרי גבורה של בודדים לא תספיק.

בתגובתך אתה כותב כי כמות צבא המצרי בסיני היא זעומה. למה אתה מתכוון במונח הכוללני זעום? כ-180 גדודים הכרוכים האופן קבוע בסיני זה זעום? מאגרי דלק של כ-200 מיליון ליטר דלק זה זעום? על מה מבוססת האמירה שלך זעום? אתה מכיר את הסד"כ המצרי? אתה יודע מהו הסד"כ הלוחם של צה"ל בנגב?

180 גדודים? אתה טוען שבסיני יש היום 60 חטיבות או עשרים אוגדות מצריות? אתה אמנם מומחה לנושא הצבא המצרי בסיני, אבל למספרים כאלה הייתי שמח לראות הוכחות. לגבי סד"כ צה"ל בנגב - מי שיודע את הפרטים האלה ודאי לא יכתוב אותם כאן. בכל מקרה, לא סוד שבנגב נמצאים כמעט כל בסיסי ההדרכה של צה"ל עבור חילות השריון, התותחנים, ההנדסה, רוב חטיבות החי"ר, בית הספר למ"כים, בה"ד 1, מל"י ועוד, בתוספת בסיסי קבע של חלק מהיחידות הסדירות של החילות האלה וכמובן בסיסי חיל האוויר (עובדה, רמון, חצרים, נבטים, וגם הבסיסים של השפלה - תל נוף, חצור, פלמחים - נמצאים במרחק יריקה מהנגב במושגי אוויר).

בתגובתך אתה מחשב את הנתון לפיו בסיני נבנו מחנות ל180 גדודים ומתרגם אותו לסד"כ של 60 חטיבות
ואותם אתה מתרגם ל-20 אוגדות

זו שיטת חישוב המעידה על בורות עמוקה במבנה יחידות צבא.
בחטיבה אין רק שלושה גדודים, יש גם למשל גדוד ארטילריה. באוגדה יש גדודים כמו למשל תובלה, אספקה, רפואה וכיו"ב.

אתה מבקש לעת היכן מחנות הקבע ל-180 גדודים - אין בעיה. פתח גוגל ארץ ותמצא אותם. אתה לא יודע לזהות מחנה גדודי? גם כאן אין בעיה - תמורת תשלום אני מוכן להראות לך.

אם בעבר יכולנו להגיד שמצרים בונה את כלכלתה, יתכן והמצב הזה לא נכון כיום
מצרים מתקשה לשמור על רמתה הכלכלית,
מתקשה לקבל הלוואות שיאפשרו לה לתחזק את הקיים,
והמשמעות היא שלא ברור איך היא תצליח להאכיל את תושביה (הקיימים והעתידיים, הרי אוכלוסייתה מתרחבת)

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ninesouls מה, לדעתך, עשוי להיות הדבר שמצרים תשאף להשיג אם היא תבצע מהלך כזה?

מדינה במשבר בלתי-פתיר, עשוייה להחליט שבמקום להתמודד איתו (מה שנכשל עד נקודה זו) - היא תפנה את תשומת הלב החוצה,
למלחמה (בסיוע זר) באתיופיה, תימן או ישראל.

בטווח המיידי זה יסכל הפיכה, יתכן שמוות המוני צעירים יסייע למתן את הריבוי המהיר,
ואחרי המלחמה, קריסה כלכלית חדה תאפשר לייצר מראית עין של חזרה לצמיחה

אבל הרי לא תהיה התאוששות כלכלית. מצרים שתילחם בישראל תוותר בכך על הסיוע האמריקאי ועל הלוואות של גורמים בינ"ל (סביר להניח שגם מכיוון סעודיה והמפרציות), סביר להניח שתעלת סואץ תיסגר שוב לפרק זמן בלתי ידוע, והתיירות תספוג מכה אנושה - כלומר, שלושה מהמקורות העיקריים של מטבע זר יתאיידו. בתוך כל זה יהיה צורך לבנות מחדש את הצבא - מה שעולה עוד המון כסף שאין. לגבי מוות של צעירים, אם ייהרגו במלחמה עשרת אלפים או אפילו עשרים אלף מצרים זו הרי טיפה זניחה בים מול מאה מיליון (כבר זול לאין ערוך לשפוך כסף על עידוד הגירה - וכמובן יעיל לאין ערוך להשקיע אותו במיתון ילודה). החונטה בארגנטינה ניסתה את הטריק הזה באיי פוקלנד - שם, לפחות, היה נראה שיש לזה סיכויי הצלחה, לבריטים הרי היתה אופציה לא להילחם (בניגוד אלינו). וכשזה נכשל החונטה סולקה מהשלטון.

אלי דקל לא היחיד ששם לב לכך - גם ד"ר יגיל הנקין (חבר בפורום) כתב על הנושא בשנים האחרונות בהתבסס על דקל ומקורות אחרים


זה נכתב כבר ב-2018

https://jiss.org.il/henkin-egypt-military/

הדבר נכון בפרט מבחינת ישראל, כיוון שחלקים ניכרים של החברה המצרית לא השלימו עם ישראל או התאכזבו מהסכם השלום, והשלום נותר במידה רבה שלום בין מדינות אך לא בין חברות.[tooltip num = 69] אין צורך להרחיק מדי: אם היו ‘האחים המוסלמים’ נותרים בשלטון ומצליחים לבצע מהלך כמו-ארדואני במצרים, היינו טיהור הצבא והכפפתו לשליטתם, הייתה ישראל מוצאת את עצמה מודאגת כנראה הרבה יותר ממהלכי הצבא. העובדה שבאישור ישראל הותר למצרים להכניס לשטח סיני, כדי להילחם בדאע”ש, הרבה יותר כוחות מאשר אלה המותרים לפי הסכם השלום (נשיא מצרים הצהיר לאחרונה על פריסת 20 גדודים בסיני, כוח שהוערך יחד עם יחידות הסיוע שלו ביותר מעשרים אלף חיילים),[tooltip num = 70] גם היא מחייבת את ישראל לתשומת לב גדולה.

הגם שכותב שורות אלו איננו רואה סבירות רבה לעימות בין ישראל למצרים, ושותף לאמונה הרווחת בישראל שתחת א-סיסי ישראל ומצרים קרובות מאי פעם, הרי שהתעצמות הצבא המצרי, שיפור יכולות הפריסה שלו (במובילי טנקים, בתשתיות, בספינות סער בעלות יכולת נשיאת חיילים וטנקים, וכן הלאה) ופריסת הכוחות בסיני מצדיקה תשומת לב רבה - וזהירות לא פחותה.



חוץ מהמאמרים של אלי דקל לא מצאתי הרבה מידע על סד"כ הכוחות העדכני של המצרים בסיני, אבל התשתיות וההתעצמות בהחלט מדאיגות

"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)