11-12-2023, 03:47
|
|
|
חבר מתאריך: 09.04.23
הודעות: 21
|
|
שידרוגים על מנת להתכונן טוב יותר למלחמה הבאה שבו תבוא
לאור המלחמה עם החמאס אנו יכולים להפיק מספר לקחים ואני אכתוב בהתאם להבנתי על השידרוגים שהייתי מציע לעשות על מנת להתכונן טוב יותר למלחמה הבאה שבו תבוא. והשידרוגים הם:
השידרוג הראשון הוא בחשיבה, ואני רוצה להעלות את ההספד של הרמטכ"ל דאז משה דיין לרועי רוטברג שהיה המא"ז של נחל עוז ונרצח ע"י הערבים של עזה. כל מה שהוא אמר צריך להיות למול עיניו של כל קצין בצה"ל כיום.
הספדו של הרמטכ"ל, רא"ל משה דיין, בהלווייתו של רועי רוטברג ז"ל, רכז הבטחון של קיבוץ נחל עוז - 30.4.56 הספדו של הרמטכ"ל, רב אלוף משה דיין, בהלווייתו של רועי רוטברג ז"ל, רכז הבטחון של קיבוץ נחל עוז, שהתקיימה בתאריך 30.04.1956
ההספד לרועי רוטברג, הוא הספד שנשא הרמטכ"ל רא"ל משה דיין על קברו של רועי רוטברג, חבר קיבוץ נחל עוז, בן 21 ששימש כמא"ז (מפקד אזור - רכז ביטחון). רועי נרצח על ידי מסתננים פלסטינים מרצועת עזה, שגררו אותו אל מעבר לגבול והתעללו בגופתו.
בהלווייתו של רוטברג שנערכה בקיבוץ נחל עוז ב-30 לאפריל 1956 אחד המספידים היה הרמטכ"ל משה דיין בנאום המצוטט עד היום בפי כל, וכך הוא אמר:
"אתמול עם בוקר נרצח רועי. השקט של בוקר האביב סִנוורוֹ, ולא ראה את האורבים לנפשו על קו התלם. לא מהערבים אשר בעזה, כי אם מעצמנו נבקש את דמו של רועי. איך עצמנו עינינו מלהסתכל נכוחה בגורלנו מלראות את ייעוד דורנו במלוא אכזריותו? הנשכח מאיתנו כי קבוצת נערים זו, היושבת בנחל עוז נושאת על כתפיה את שערי עזה הכבדים, שערים אשר מעברם מצטופפים מאות אלפי עיניים וידיים המתפללות לחולשתנו כי תבוא, בכדי שיוכלו לקרענו לגזרים - השכחנו זאת? הן אנו יודעים, כי על מנת שתגווע התקווה להשמידנו חייבים אנו להיות, בוקר וערב, מזוינים וערוכים.
דור התנחלות אנו, ובלי כובע הפלדה ולוע התותח לא נוכל לטעת עץ ולבנות בית, לילדינו לא יהיו חיים אם לא נחפור מקלטים, ובלי גדר תיל ומקלע לא נוכל לסלול דרך ולקדוח מים. מיליוני היהודים, אשר הושמדו באין להם ארץ, צופים אלינו מאפר ההיסטוריה הישראלית ומצווים עלינו להתנחל ולקומם ארץ לעמנו.
אך מעבר לתלם הגבול, גואה ים של שנאה ומאוויי נקם, המצפה ליום בו תקהה השלווה את דריכותנו, ליום בו נאזין לשגרירי הצביעות המתנכלת, הקוראים לנו להניח את נשקנו. אלינו ורק אלינו זועקים דמי רועי מגופו השסוע. על שאֶלֶף נָדַרנו כי דמנו לא ייגר לשווא - ואתמול שוב נתפתינו, האזנו והאמנו. את חשבוננו עם עצמנו נעשה היום. אל נירתע מלראות את המשטמה המלווה וממלאת חיי מאות אלפי ערבים, היושבים ומצפים לָרגע בו תוכל ידם להשיג את דמנו. אל נסב את עינינו פן תחלש ידנו. זו גזרת דורנו; זו ברירת חיינו - להיות נכונים, חמושים, חזקים ונוקשים, או כי תישמט מאגרופנו החרב - וייכרתו חיינו.
רועי רוטברג, הנער הבלונדיני אשר הלך מתל אביב לבנות ביתו בשערי עזה, להיות חומה לנו. רועי - האור שבלבו עיוור את עיניו, ולא ראה את בְּרק המאכלת. הערגה לשלום החרישה את אוזניו, ולא שמע את קול הרצח האורב. כבדו שערי עזה מכתפיו וָיוכלו לו."
_____________________________________
Dr. Ram Haddas
|