16-06-2023, 19:37
|
|
|
|
חבר מתאריך: 02.06.07
הודעות: 6,305
|
|
הרבה שאלות....
ציטוט:
במקור נכתב על ידי רגב06
לגבי טיל היפר סוני- אחרי שיצרת את התשתית לגילוי בזמן,
כמה חריף טיל כזה מתמרן? משנייה אחת לבאה אחריה, מה שיעור הפנייה שלו וכמה רחוק הוא יהיה
מהמסלול המקורי שלו מלפני תחילת התמרון?
על כך אין לי תשובה משתי סיבות: האחת - לא פורסמו נתונים כאלה. השניה - כל מה שטס עד היום היו בעיקר אבטיפוסים של מערכות הנעה. הסינים אמנם הציגו מערכת מבצעית, לדבריהם, ועקפו את כל נושה ההינע ע"י שימוש בגוף חודר שכנראה אינו מונע, אלא גולש במהירות גבוהה. מהירות זו דועכת לה מטבע הדברים, וזה תוחם בצורה ניכרת את טווח הראש הקרבי.
כל התחום הזה של טילים שגא קוליים נגוע קשות בדיסאינפורמציה, אינטרסים של מקבלי תקציבים ושל גורמים בתעשיות הבטחוניות בעולם, והרבה מאד פוליטיקה מכל הגוונים והצורות.
ישנן הרבה מאד שאלות לגבי עצם הצורך בכלי שכזה. מצד אחד הוא מאד מאד יקר ולא ברור אם זה אכן שווה את זה. מצד שני מצד שני לגמרי לא בטוח שהתוצאה אכן תושג. הדבר קצת מקביל לחשבון בין פגז ארטילרי רגיל (סטטיסטי) לעומת פגז מונחה (מדויק). במקרה של ארטילריה, העניין כדאי גם אם עלותו של פגז מונחה גבוה פי עשרים מרגיל. בתחום הטילים המאזן הזה הרבה יותר קיצוני. אם טיל שגא-קולי עם רש"ק קונבנציונאלי עולה פי מאה מטיל בליסטי בעל אותו טווח - אז מה הרווחנו? אם הוא יטביע נושאת מטוסים - אפשר לקבל את זה, אולם זו השקעה אדירה שתבוא מן הסתם על חשבון מערכות אחרות.
האם באמת צריך המיירט להתנגש במטרה?
האם יש חישה מדוייקת שלא מן המיירט? או שהמיירט חייב להנחות את עצמו?
האם במהירויות הללו ובקצבי שינוי הזוויות (Aspect) - סביר לתכנן רש"ק קינטי? ליצור אלומת רסס?
רסס מכוון אחר?
כנראה שאכן יש צורך בהתנגשות. כל תוספת של רש"ק היא תוספת משקל, וזה אומר טווח קצר יותר או מאיץ חזק יותר. ככל שראש המיירט כבד יותר - כושר התמרון קטן יותר.
מבחינת הנחייה - מניסיון העבר, נראה שיירוט מחוץ לאטמוספירה הוא קל יותר היות ולמטרה חתימה גדולה למדי, כך שביות פסיבי של המיירט תענה על הצרכים. האידיאלי הוא ליירט את המטרה מחוץ לאטמוספירה ובטרם החלה לתמרן, כי אז מדובר במטרה במסלול בליסטי. הקושי מתחיל כאשר המטרה מתמרנת. מחד - מטרה שחודרת לאטמוספירה במהירות שמעל מאך 5 (ויש להניח שהרבה מעל זה) לא תוכל לקבל מידע מבחוץ עקב יינון האוויר. לא שימוש במכ"מ או היעזרות ב-GPS. לא פורסם עד כה דבר באשר לצורת ההנחייה של טיל היפרסוני, ולא ברור לי כיצד הוא יכול לפגוע במטרתו בדייקנות גם לאחר תמרונים חריפים. מהסיבה הנ"ל גם אי אפשם לעדכנו בנתונים מבחוץ. מאידך - גם המיירט יסבול מאותן מגבלות, ולכן דווקא למיירט פחות מהיר יש יתרון. כל שעליו לעשות זה להגיע לנקודה הנכונה בזמן הנכון. כל היתר זה כבר התמרון הסופי ליירוט המטרה.
ממה שהבנתי, נראה שיש להעדיף מיירט שלא צריך להתחרות כלל במהירות המטרה, אלא רק "מספיק מהיר", והדגש הוא על כושר תמרון עדיף משמעותית על פני זה של המטרה.
הינה - אמרת את זה.
אז מהירות המיירט צריכה להיות נגזרת של גזרת היירוט הצפויה- ראש בראש, או הגעה באלכסון ומנגד?
וגם התחשבות במרחק שיעבור טיל המטרה ברגע שיתמרן- זה קובע את השינוי בנקודת המפגש שהמיירט חייב להספיק לבצע
וגם ליזום פיצוץ או להתנגש?
|
|