שלב מס'- 1: דיכוי מערך רקטות התמ"ס (תלול מסלול) של החמאס והחיזבאללה.

ראש אמ"ן הנוכחי האלוף חילווה כתב, בהיותו ראש אגף מבצעים בצה"ל, מאמר שנקרא "לשלול את הרקטות" וניתן לקרוא אותו בקישור למטה:

https://idf-il1.blogspot.com/2021/05/1.html

גם תא"ל ערן אורטל שעומד בראש המערכת שנקראת "מרכז דדו" כתב מאמר שנקרא "להדליק את האור ולכבות את האש" וקישור למאמר שלו למטה:

https://www.idf.il/media/zcwhr1dx/%...8%D7%9F-pdf.pdf

ישנם מאמרים נוספים בנושא זה שעיקרן הוא "איך מתמודדים עם ארטילריה תלולת מסלול-(תמ"ס)" וניתן לקרוא אותם במגזין שנקרא "בין הקטבים" שהוא "כתב העת של צה"ל לאמנות המערכה" וקישור אליו למטה:

https://www.idf.il › מרכז-דדו › בין-הקטבים

וגם אני הקטן רוצה להביע את דעתו בנושא זה.

סדר פעולות לדיכוי מערכי התמ"ס של החמאס וחיזבאללה.

1.1 פריסה מוקדמת של ’שמיכות דיכוי תמ"ס’.

פריסה מוקדמת של ’שמיכות דיכוי תמ"ס’ מעל רצועת עזה ודרום לבנון כך שאירגוני הטרור לא יוכלו לשגר עלינו רקטות ו/או טילים.

1.2 ’שמיכת דיכוי’ תמ"ס.

את הרעיון אני לוקח מהמאמר של תא"ל ערן אורטל והרעיון הזה נקרא ’שמיכות דיכוי תמ"ס’.

המונח ’שמיכת דיכוי’ מתאר מצב שבו מעל איזור מסויים אנו מציבים באויר ’שמיכת דיכוי’, למעשה השמיכה הזו היא מקבץ של ’חימושים ממתינים’ שנמצאים באויר בנקודות שנקבעו מראש ואמורים להשמיד את מערך התמ"ס של האוייב והיה והוא יצוץ וינסה לשגר רקטות או טילים. מידות השמיכה וכמות החימושים בשמיכה יותאמו לשטח שאנו רוצים לשלוט עליו.

לדוגמה: אם’שמיכת הדיכוי’ צריכה להיות מותקנת מעל צפון הרצועה והיא תהיה בגודל של 5 ק"מ על 3 ק"מ, וכל 0.5 ק"מ נתקין ’חימוש ממתין’, אזי יותקנו בשמיכה זו בין-60 ל-80 ’חימושים ממתינים’.

אפשרות נוספת היא לייצר שמיכות סטנדרטיות בגודל של 1 ק"מ על 1 ק"מ ובכל יחידה יהיו 9 חימושים.

את כמות השמיכות נתאים לשטח שאנו רוצים לשלוט עליו. יתכן שזה יהיה קל יותר להפעלה ושליטה מהאפשרות הראשונה. מספר השמיכות ומספר החימושים בשמיכה יהיו בהתאם למידע שיש לנו לגבי כמות המשגרים, הרקטות, הטילים, המרגמות או כל מטרה חשובה אחרת שיש לאוייב באותו איזור.

דוגמה לשמיכת דיכוי ולחימושים ממתינים ניתן לראות בקישור למטה:



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

כמובן שבשלב זה הווידיאו הוא לא מציאות אבל בהחלט ניתן לביצוע. יש לנו מספיק סוגי רקטות שניתן להרכיב עליהם את החימושים הממתינים, יכול להיות שנצטרך להתקין גם פנלים סולאריים לטעינת החימושים אלא אם השימוש בהם יעשה לזמן קצר. לגבי שיגור מהמטוס ניתן לראות דוגמה בקישור למטה:



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

1.3 ’חימוש ממתין’.

החימוש הממתין הוא החימוש שמותקן בשמיכת הדיכוי, הוא בנוי מרקטה בקוטר 122 מ"מ, (זו הערכה בלבד מי שיבנה את החימוש יעשה את השיקולים שלו לגבי המידות של החימוש), והוא ניצב במטוס המטען ומשולח ממנו, הרקטה נופלת מהמטוס ופותחת מצנח שמאט את נפילתה, לאחר מכן החימוש פותח 4 זרועות שנושאות 4 רוטרים, אחד על כל זרוע, שמיצבים ומניעים את החימוש לנקודה שהוקצתה לו בשמיכת הדיכוי.

המטוס המשגר יכול לשאת כמות גדולה של חימושים שמשולחים מהמטוס ובונים עי"כ את ’שמיכות הדיכוי’ שנפרסות מעל איזורים מסויימים שאנו רוצים לשלוט עליהם.

לרקטות אלו אני קורא ’רקטות תקיפה’ והם יתקפו את משגרי הרקטות וכל מטרה חשובה אחרת.

רקטות אחרות שנקרא להם ’רקטות יירוט’ יהיו בקליבר 70 מ"מ יתמחו בפגיעה והשמדה של רקטות ו/או טילים שנורו ע"י החמאס או החיזבאללה כאשר הם בשלבי הטיפוס ומהווים מטרה קלה לזהוי וליירוט.

רקטות אלו ישאו רב"ת שונה ’מרקטות התקיפה’.

הרקטות יותקנו מסביב לגוף של החימוש, שהוא מרובע ועל צלע אחת נרכיב רקטות כגון זוני בקוטר "5 שמוכוונות בלייזר ועל צלע שניה ניתן להרכיב את רקטות ה-70 מ"מ שגם הם מוכוונים לכתם לייזר או רוכבים על קרן לייזר עד לפגיעה במטרה.

מרגע הפעלתם, החימושים שממוקמים בשמיכת הדיכוי, יחפשו מטרות כאשר כל חימוש סורק שטח שקוטרו 1 ק"מ, כאשר נמצאה מטרה, אחד מהחימושים שבשמיכה יופעל כנגדה. המידע לגבי מיקום המטרה וסוגה ישותף עם שאר החימושים בשמיכה וגם עם שמיכות קרובות, עי"כ ניתן לכוון לאיזור שבו ניראו המטרות, חימושים נוספים.

1.4 הצבת ’שמיכות דיכוי תמ"ס’ בשמיים.

השילוח של החימושים יעשה ממטוס מטען כדוגמת בואינג, הרקולס, או מטוסים אחרים וגם ממטוסי קרב כאשר הם נישאים מתחת לכנפי המטוס ומתחת לגוף.

בקישור למטה אפשר לראות את שיטת השילוח של החימושים ממטוס מטען, החימושים שנראים בקישור מתאימים לרקטות ויותאמו ל’חימוש ממתין’. השיטה הזו כפי שניראת בקישורים למטה יתאימו גם לכל מיני חימושים אחרים שיותאמו לתקיפת טנקים, שיירות, מבנים וכו'.

אם נפרוס את ’שמיכות הדיכוי’ מעל האיזורים הנכונים לא נחשוש מהכמות הרבה של רקטות בידי האוייבים.

בקישור למטה שיטה לשלח את החימושים מהקרקע ומהים ע"י מטל"רים, להחזיק אותם באויר כשמיכת דיכוי ולהפעיל אותם כנגד מטרות שונות על הקרקע ובים. כך ניראת ’שמיכת דיכוי’:



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

לדעתי שיגור של שמיכות הדיכוי מול עזה יעשה ממטל"רים שימוקמו לאורך הרצועה. ואילו שמיכות הדיכוי בלבנון יעשו ברובם ע"י שיגור ממטוס מטען.

בקישור למטה, שילוח מערכות לחימה כנגד שריון אוייב ממטוס וגם פגיעה במכוניות ברחוב.



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

Future Anti-Tank Weapons - Fastest Missile Launcher In The World

המערכת בקישורים אלו אולי לא קיימת במציאות, אבל השיגור של החימושים מהמטוס וממטל"ר הוא מעניין מאד ולדעתי ניתן לביצוע במיידי.

החימושים שיותקנו במטוס המטען יעמדו בשורות אחד אחרי השני כמו חיילים במסדר, כל שורת חימושים תתקרב לפתח השיגור והחימושים אחד אחרי השני ישולחו מהמטוס ויפלו למטה, בגובה מסויים יפתח המצנח ויאט את נפילתם, לאחר שהחימוש האט יפתחו הקירות של החימוש, הרוטורים יפתחו, יתחילו להסתובב ולייצב את החימוש באויר, בשלב הבא החימוש ינוע לנקודה שהוקצתה לו ב’שמיכת הדיכוי’, לאחר מכן הלוחות הסולאריים יפתחו ויטעינו את החימושים כך שהם יהיו מוכנים להפעלה בכל רגע.

Dr. Ram Haddas

עם כמה שהיינו פעם צוחקים על הסרטונים האלה, הראשון לפחות כבר הפך למציאות.

הכותרת שלך לא תואמת את התוכן - הדרך להחזיר את העוצמה הצבאית לצהל היא לא על ידי "התמודדות עם תמס" ובטח שלא על ידי עוד אש מנגד וחימושים חכמים "נגד תמס"
לפי הכותרת כבר חשבתי שיש איזו תכנית חומש שתחזור להפעלת מערך היבשה בצורה אגרסיבית ושילוב כוחות להשגת הכרעה...טוב נו נחכה עוד כמה שנים, אם לאיראנים יש זמן כנראה גם לנו

"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)

אין לי מושג האם הרעיונות על דיכוי תמ"ס אפשריים או שהם חלומות.
אבל מה שאתה מציע הוא לבנות את צה"ל של שנות השבעים והשמונים.
היינו שם כבר. חוץ מלהתיש את עצמינו ברדיפה חסרת תוחלת אחרי עוד רקטה, לא נרוויח כלום.

על מנת לבצע תמרון מוגבל למרכזי כוח של חיזבאלה בלבנון או בסוריה לא צריך יותר ממה שיש היום, אבל זה לא מה שיוציא את האויב משיווי משקלו, כל זמן שהוא ימשיך לירות טילים על תל אביב.

לדעתי תמרון עמוק וחזק יוציא בהחלט את האויב משיווי משקל ויסכל את תכניותיו והיוזמה שלו.
עם מטחים של תמס קל יותר להתמודד כשהאויב נמצא תחת לחץ זמן ומאבד שטח, וזה מושג בתמרון וכיבוש שטח, שליטה סבירה בשטח גם אם לא מושלמת והפעלת לחץ על מרכזי הכובד, מנמעת תמרון והתארגנות מהאויב וכל עקרונות המלחמה המוכרים

"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)

יתכן שאתה צודק, קטנותי.
השאלה למה אתה מתכוון כשאתה אומר תמרון עמוק וחזק, אם הכוונה לכבוש שטח בנוי, להחזיק בו זמן ארוך ולטהר אותו, לדעתי אתה מביא על עצמך שחיקה, הרוגים, ונתן ניצחון לאויב, כי אצלנו יותר רגישים לנפגעים ולנזק מדיני.
אם הכוונה לתמרון למרכזי כוח, האם זה לא אפשרי במסגרת הכוח שקיים היום?
איזה בעיה יש לצה"ל להביא חטיבה משוריינת סדירה לברית הלבנון? איזה כוח אויב יעצור אותה?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי סיורניק לדעתי תמרון עמוק וחזק יוציא בהחלט את האויב משיווי משקל ויסכל את תכניותיו והיוזמה שלו. עם מטחים של תמס קל יותר להתמודד כשהאויב נמצא תחת לחץ זמן ומאבד שטח, וזה מושג בתמרון וכיבוש שטח, שליטה סבירה בשטח גם אם לא מושלמת והפעלת לחץ על מרכזי הכובד, מנמעת תמרון והתארגנות מהאויב וכל עקרונות המלחמה המוכרים

מה מרכז הכובד של מיליציית-טרור?
מצאו אותה כבר באפגניסטן? בעירק? בויאטנאם? בתימן?

או שכל פעם שהכוחות תמרנו - הם נתקלו במארבים-קטלניים במיוחד,
שאחריו הם נתקלו רק ב"חקלאים תמימים", העובדים לתומם בשדות,
ומוחים בלהט על שמונעים מהם להסתובב הלוך ושוב באזורי הלחימה

קרא לחיזבאללה "צבא" ולא "מיליציית טרור" או "ארגון גרילה" ופתאום תגלה שיש היררכיה, יש מרכזי כובד, יש לוגיסטיקה, יש יחידות, יש מדים וכו'
בלי להיות מומחה לחיזבאללה ואיראן, מרכז הכובד של הארגון מן הסתם הוא בכפרים השיעים ובשכונות מסויימות בערים, וכן ביכולת שלהם לקבל נשק כבד, להסתיר אותו ליום פקודה, להכין אותו ולשגר אותו.
כשאתה שולט בשטח אין שיגורים בצורה משמעותית, אפילו ב-2006 הבזיונית ראינו את זה.

אני מציע לצאת מהקונספציה של "אי אפשר לנצח, כי יהיו לנו נפגעים" ולשנות דיסקט. העולם התקדם

"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)

מן הסתם יש היררכיה - אבל לא כזו שעובדת לטובתך.
למשל הכשרה מקצועית ופיקודית שרובה נמצאת מחוץ לשטח לבנון - ולכן אין מרכז כובד.

הדגש הוא על ביזור לצרכי שרידות,
ולמרות שבזמני שלום תראה מדים - בשעת מלחמה פתאום הם נעלמים.
הם יודעים בדיוק כמוך שהתמרון יהיה מאוד זמני, ולכן מטרתם בהפגזה - היא דווקא למשוך אותנו לתמרון
אז אנחנו נצטרך להפגין ביצועים מעולים, מול אוייב שיוזם קרב רק בתנאים שבהם יש לו עליונות משמעותית.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי סיורניק אני מציע לצאת מהקונספציה של "אי אפשר לנצח, כי יהיו לנו נפגעים" ולשנות דיסקט. העולם התקדם

העולם לא מתקדם. העולם נסוג משמעותית.
ארה"ב נסוגה ללא הצלחות: בעירק, אפגנסיטן וסוריה.
צבאות רוסיה ואוקראינה תקועים להם במלחמה ענקית - עם כמות נפגעים מזעזעת שמראה לך במדוייק עד כמה גרוע תמרון יכול להיות.
כדי שיהיו לך "עיניים בשטח" אתה יכול לעבור לשימוש באמצעים דיגיטלים,
בשילוב עם תותחים, רחפנים ונשק מונחה, שמביאים לך את רוב התועלת עם מזעור נפגעים.


ומה שכל זה אומר - זה שצריך הצדקה משמעותית לכך שתבצע תמרון, ותסכן חיילים.
בהחלט יכול להיות שהשריון המודרני יכול להיות בסיס אלקטרוני שיצדיק תמרון - רק כדי לתמוך בהיקפי התקשורת הנדרשים

עם הצורך בהצדקה לתמרון אני מסכים, וזו שאלה מדינית של מה אנחנו בעצם רוצים להשיג ומה יקרה "ביום שאחרי". מה היעד האסטרטגי שלנו בזירת המזרח התיכון?
"שמירת השקט והימנעות מנפגעים" בכל מחיר הוא לא יעד אסטרטגי קביל בעיני.

כפי שאמרת, חצי מהבעיה היא שהאויב מאמין / יודע מראש שאנחנו הולכים לתמרון זמני בלבד, לא נכבוש שטח על מנת להחזיק בו, לא נגרש אוכלוסיה וכו' רק ניתן מכה וניסוג תמיד. אז יש לו זמן ומרחב ליזום כשירצה, ללחוץ עלינו תוך איומים בידיעה שלא באמת ייגרם לו נזק אסטרטגי ארוך טווח.

מה אנחנו רוצים פה בעצם זו שאלה חברתית מדינית ולא צבאית, צה"ל צריך להיות מוכן לבצע הכל כולל תמרון מאסיבי וכיבוש שטח והחזקה בו, כי זו האופציה הכי יעילה למניעת איום על העורף במיידי.

מעבר לכך יש אופציות אחרות שאינן צבאיות - הסכמים, דיפלומטיה, "קבלני משנה" וכו'

"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)

הנסיון של חיזבאללה עם היכולות שלנו ב-"כיבוש שטח והחזקה בו" הוא מאד חיובי. ב-82 עשינו את זה. התוצאה מבחינת חיזבאללה לא היתה בדיוק "נזק אסטרטגי ארוך טווח" אלא דווקא הפיכתו לגורם הדומיננטי בלבנון. אנחנו שילמנו בחייהם של למעל מאלף חיילי צה"ל כדי להשיג את התמורה הזו. אני מקווה שכל ממשלה עתידית תמשיך להביא את העובדה הזו בחשבון לפני שתנסה לגרום לנזק אסטרטגי ארוך טווח לאוייב באופן הזה.

בינתיים צה"ל לא מתאמן, אז בוודאי שלא מתמרן.
כל פעם שמניעים טנק ליותר מחצי שעה נסיעה - זה נתפס כהישג המצדיק כתבה מיוחדת ב"למחנה"...
תרג"ד - הצחקתם...
תרח"ט - הגזמתם לגמרי...
אז איך צה"ל יתמרן? הפעלת מסק"ר ע"י מג"ד? בזמן השהייה בלבנון, כל סמל יכול היה להפעיל מסק"ר או ארטילריה, כי זה נדרש וזה היה בכשירות והתאמנו על זה...
היו נדמה שכולם נורא עסוקים בעיקר במצגות ופחות באימונים. אם חייל פוגע במטרת גוף במרחק זל 100 מ' הוא נשלח לטקס מצטייני הרמטכ"ל...
אבל יהיה בסדר... לא נראה לי שמישהו במטכ"ל מוטרד במיוחד...

ציטוט:

במקור נכתב על ידי rrhaddas המערכת בקישורים אלו אולי לא קיימת במציאות, אבל השיגור של החימושים מהמטוס וממטל"ר הוא מעניין מאד ולדעתי ניתן לביצוע במיידי. החימושים שיותקנו במטוס המטען יעמדו בשורות אחד אחרי השני כמו חיילים במסדר, כל שורת חימושים תתקרב לפתח השיגור והחימושים אחד אחרי השני ישולחו מהמטוס ויפלו למטה, בגובה מסויים יפתח המצנח ויאט את נפילתם, לאחר שהחימוש האט יפתחו הקירות של החימוש, הרוטורים יפתחו, יתחילו להסתובב ולייצב את החימוש באויר, בשלב הבא החימוש ינוע לנקודה שהוקצתה לו ב’שמיכת הדיכוי’, לאחר מכן הלוחות הסולאריים יפתחו ויטעינו את החימושים כך שהם יהיו מוכנים להפעלה בכל רגע.

פאנל סולארי שוקל יותר מדי, ובטח לא יחזיק לנצח.
מה שקורה במציאות - זה שהחימושים האלו מחזיקים מעמד 15 דקות באוויר.
בפנטזיה הכי וורודה - ברגע שעובר ענן חורפי או נהיה לילה הם נופלים כמו זבובים, בלי שהאוייב נקף אצבע

ואז האוייב אוסף נפלים (בכמויות שדיברת עליהן בטח יהיו לא מעט)
ובמקביל מתחיל בהפגזה הלילית...

אז למה בעצם רחפנים ולא בלוני הליום?
יש גם בונוס - כי בלונים כאלו הם מטרה ענקית - אצבע בעין
וכל מי שינסה ליירט אותם יחטוף נשק מדוייק לפרצוף.

אבל בסוף יש בעיה דומה: קצת רוח והבלון יסחף, ובהעדר יכולת איסוף, כנראה תצטרך להשמיד כמעט את כולם.

כל רעיון למערכת נשק (ובמיוחד חדשה) צריך להיבחן בכל מיני פרמטרים כדי להבין אם יש הצדקה לפתח ולממש אותה. למשל, קודם כל:
- מה הבעיה שהמערכת הזו באה לפתור? כיצד מתמודדים היום עם הבעיה הזו, ובמה המערכת המוצעת אמורה להיות טובה יותר?
- מה רמת היעילות שבה המערכת המוצעת תתמודד עם הבעיה? מה התנאים הנדרשים לרמת הצלחה גבוהה, ובאילו תנאים רמת ההצלחה תהיה בינונית או אפילו נמוכה?
- מה הצעדים שהאויב יכול לנקוט על מנת לצמצם את היעילות של המערכת או אפילו לנטרל אותה?

נניח שעברנו את שלב הצידוק הזה, אפשר לשאול הלאה:
- מה רמת הבשלות של הטכנולוגיה או הטכנולוגיות הנדרשות? האם רמת הבשלות הזו מאפשרת חיזוי טוב של ביצועי המערכת? מה טווח הזמן והעלות של הפיתוח, והאם בטווח הזמן הזה עשויות לצוץ מערכות חלופיות או שינויים בפרמטרים של הבעיה הצבאית שיהפכו את המערכת לפחות אפקטיבית?
- כמה תעלה הצטיידות לפתרון איום הייחוס? האם ההצטיידות הזו היא חד-פעמית או תידרש עם כל הפעלה של המערכת? אם יידרש חידוש משמעותי של מלאי תוך כדי לחימה, מה קצב הייצור שצריך להיות זמין וכמה יעלה להקים קצב ייצור כזה ולתחזק אותו גם בתקופות רגיעה?
- מה גודל הכח שיידרש כדי להפעיל ולתחזק את המערכת? איזו הכשרה תידרש לצורך זה?
- האם המערכת משתלבת עם תו"לים קיימים או מחייבת פיתוח תו"ל חדש, תיאום בינו לבין תו"לים קיימים והטמעה בשטח?

אני חושב שאם תתחיל לשאול את עצמך את השאלות האלה, סביר מאד שתגלה שמערכות כפי שאתה מציע מתקשות לשרוד אותן.