|
26-08-2011, 22:08
|
|
|
חבר מתאריך: 13.11.04
הודעות: 16,823
|
|
הלו קיטי - כתבה מבמחנה
http://www.idf.il/1531-12960-he/Dover.aspx
תגידו שלום לקרקל, או בשמו הלועזי "חתול חולות" - הרכב הממוגן החדש של המשטרה ומג"ב, שיודע לעשות הרבה יותר מללקק לעצמו את הזנב. רגע לפני שהוא נותן הופעה מרשימה בספטמבר, הצטרף צוות "במחנה" לנסיעת מבחן מהירה במיוחד על הכלי המשודרג, ובדק מקרוב מה החידושים שהוא מציע לקראת הפרות הסדר הצפויות. שלא תגידו שמכרו לכם חתול בשק. בין פרות, פירות והרבה שקט גלילי מגדלים בקיבוץ סאסא, ממש על גבול הצפון, גם לא מעט חתולים. בניגוד לאסוציאציה הראשונה, לא מדובר ביצורים משופמים שמעבירים את היום בליקוק ויללות - אלא בכלי רכב חדישים, בלתי שעירים בעליל, שיודעים לעשות לא מעט טריקים.
"חתול החולות" (סנדקט), אשר זכה בארץ לשם הצברי "קרקל", הוא הבייבי של תעשיית "פלסן", חברה לציוד ממוגן שקיימת כאן מאמצע שנות ה–80. הוא עוצב ותוכנן במטרה להוות רכב שטח ממוגן, המאפשר לכוחות ביטחון לפעול בסביבה אורבנית צפופה או בשגרת בט"ש (ביטחון שוטף) ללא חשש ממטעני צד או ירי, וזאת תחת מעטפת מיגון חזקה. הכלים הראשונים הושקו ב–2005, ומאז ממשיכים ב"פלסן" לייצר אותם חלקים חלקים במפעלים שונים כאן בקיבוץ, ולאחר מכן לשלוח אותם באריזות לחו"ל. עד כה נמכרו לארצות שונות כ–300 "חתולים", המשמשים למגוון פעילויות. משטרת ניגריה וכוחות הימ"מ בשוודיה ובקנדה עושים בהם שימוש, כמו גם צבאות בולגריה ומקסיקו - ובארץ משמשים הקרקלים, החל מהחודשים האחרונים, את משטרת ישראל ומג"ב. לא מעט גופים נשבו בקסמיו, אבל אנחנו החלטנו שחייבים לבדוק אותו מקרוב ולראות על מה כל המהומה. "זה ברור מאוד ומבחינתי אין שום ספק שאנחנו האיקאה של כלי הרכב הממוגנים", קובע בחיוך מנהל השיווק של "פלסן", ירון רודד. "ההבדל היחיד הוא שאנחנו פשוט בלתי שבירים".
להעביר מסר לרכב
מנהל מחלקת שירות "סנדקט" בחברה, אלעד קוטן, נהג ותיק ומנוסה, לוקח אותנו ואת החתול לטיול שטח קצר שידגים גם כמה יכולות. הוא מתניע את הרכב במהירות, ואחד העובדים במפעל מגיח משומקום ומתחיל לכוון אותו בסימני ידיים לכיוון היציאה כאילו מדובר בטנק. אם לשפוט לפי המראה, המשקל והאבזור של ה"קרקל", הרי ההשוואה הזאת אינה מופרכת מדי. אחרי הכול, מדובר בכלי במשקל חמש הטונות המבוסס על שלדה של משאית פורד שקוצרה במפעל. מעל השלדה נבנתה, חלק אחר חלק, קופסה ממוגנת המורכבת מחומרים קלי משקל - טוב, באופן יחסי לפחות. דלתות הרכב נטרקות בכבדות ממש כמו במקלטים השכונתיים, ולא הייתם רוצים להיקלע לשטח כשהן נפתחות לרווחה במהירות באופן עצמאי.
למרות החזות המאיימת, ברגע שצולחים את המשימה ומתיישבים בכלי, קל לטעות ולחשוב שמדובר ברכב שטח רגיל. "בסך הכול, מלבד הכובד שלו, הוא רכב משפחתי אמריקאי לכל דבר, אחד מכלי הרכב היותר נוחים שנהגתם עליהם, מבטיח", מתעקש אלעד כשהוא יוצא מהקיבוץ, וממהר לקבוע שאסור לשפוט על פי החיצוניות. "לפעמים אפילו יוצא לי לנסוע איתו הביתה כשיש איזו משימה וזה מאוד נחמד ונוח. גם השכנים מגלים עניין".
הוא מעביר מבט במראה הקדמית, והנסיעה האמיתית מתחילה. הכיוון - קבר רבי שמעון בר יוחאי, הדרך - חוצה שטחי עפר וגבעות, המהירות - בהחלט מטלטלת. ובאמת, אם לפסוח לרגע על איכות המיגון שהחבר'ה ב"פלסן" לא מפסיקים להתגאות בה, הרי שחמש דקות על כביש האספלט מוכיחות שמדובר פה בחיה אמיתית. שלושה מכוונים קטנים הניצבים לצד ההגה מאפשרים לנהג הממוצע לבחור בין מערכת הנעה של שני גלגלים, המתאימה יותר לנהיגה חלקה, לבין שתי מערכות ה–4x4 - למי שנדרש לנהיגה מאתגרת יותר. אלעד בוחר להשתמש בשני גלגלים בלבד ומאיץ למהירות 90 קמ"ש תוך שניות בודדות, והכרמים המלבלבים שנצפים מהחלונות מסמנים את תחילת ההרפתקה. “יש פה בעצם שיחה, וכנהג אני בסך הכל צריך להעביר מסר לרכב", הוא אומר. “להגדיר לו כיצד ואיך תיראה הנהיגה, והוא כבר יבצע".
הדרך המפותלת שבין הר מירון לגוש חלב עוברת בצורה חלקה. מערכת הקפיצים הפועלת ברכב מאפשרת לנוסעים נסיעה שלא כוללת פגיעות ראש בתקרה - ולרגעים כמעט שוכחים שמדובר ברכב צבאי משוריין, עד שנתקלים בעיניים ההמומות של נהגים אקראיים שהתגלגלו לאזור בטעות. “אין דבר מרגש וסוחף מזה, הרכב הזה פשוט מושלם לנהיגה", ממשיך אלעד לפרגן לחתול המדברי. “העניין הוא שאם נותנים לחייל בן 19 לנהוג ברכב, התלהבות היתר שלו מכל מה שהוא מציע עלולה להסיח את דעתו מהמטרה ולהיות קטלנית. זה משהו שמבינים גם בצבא ובמשטרה, ונזהרים בהתאם. נו, בסוף מצאנו בעיה - עכשיו כבר אי–אפשר לומר שאין חסרונות לחתול הזה".
השבילים הירוקים מתחלפים אט–אט באזור שומם עמוס בעליות חדות. הרגל של אלעד עוברת מהבלם לגז, אבל קשה להבחין במאמץ מיוחד מצדו, ובטח שלא מצד ה"קרקל". “זה מה שקורה כשיש 390 כוח סוס לעומת 190 כמו שיש להאמר", מתלהב הנהג, ומיד מסביר מה השיטה הכי טובה להתמודד עם רכב חייתי שכזה: “פשוט צריך לתת לגלגלים לעבוד".
ואכן, נראה שככל שלוחצים יותר על הדוושה, במינון הנכון כמובן, מרגישים פחות ופחות את הסלעים לאורך הדרך. את היכולת המרשימה הזאת, מתברר, לא התכוונו ב"פלסן" להסתיר רק במעמקי הג'בלאות, ואנשי החברה גאים לספר כי בין אופנועי השטח והטרקטורונים שהשתתפו במירוץ “חוצה ישראל 2011" לפני כחודשיים, הצליח החתול לרשום היסטוריה כשהפך לרכב הממוגן הראשון שלקח חלק במירוץ ראלי. גם התוצאה, אגב, לא ביישה כאן אף אחד: את 700 הקילומטרים שבין מרום גולן לאילת, גמא החתול הממוגן בקצת פחות מעשר שעות וחצי, והשאיר אבק לחיות שטח קלילות הרבה יותר. “המטרה כמובן לא הייתה לנצח במירוץ, אלא להוכיח את עליונותו של ה'קרקל' כרכב קרבי משוריין בעל מיגון קל המאפשר יכולות עבירות ותמרון גבוהים ביותר", אומר מנהל השיווק. “אם לסכם את החוויה המוצלחת הזו בשתי מילים: לא הופתענו".
לרפא את הפצע
הנסיעה נמשכת ומתפתלת על הגבעות, עד שבמפתיע לוחץ אלעד על דוושת הבלם ונשען לאחור בסיפוק. החתול כבש את הפסגה, ועכשיו אפשר לצאת ולהשקיף על הנוף עוצר הנשימה של הגולן - להשקיף ולהיזכר איך רק לפני חמש שנים, הנוף הזה היה מוקד לחילופי אש שאיימו לסגור את תעשיית “פלסן". הימים היו ימי מלחמת לבנון השנייה, והפעילות הענפה של החברה הקיבוצניקית - בעיקר תודות ללחימה בעיראק ובאפגניסטן - עמדה בסימן שאלה בגלל הגבול שהתחיל לבעור.
“אני זוכר עד היום איך בקיץ 2006 הרעשים והעשן היו כאן מחזות מאוד שכיחים", אומר אלעד ותולה מבט בנוף. “הקטיושות נחתו מטרים מהקיבוץ, ובאמת פחדנו שהמלחמה תשבית את הפעילות שלנו".
המשמעות של השבתת פעילות כזאת הייתה לצלצל ללקוחות מארה"ב, בריטניה, צרפת אוסטרליה והולנד ולבשר להן על עיכוב ובעיה בעשרות הפרויקטים של “פלסן". אבל מנכ"ל החברה, דני זיו, לא התכוון להיכנע כל כך מהר - והחליט אז בצעד יוצא דופן לשכן את משפחותיהם של אלף העובדים באחד מאתרי הנופש הסמוכים למפעל, ובכך לאפשר להם לעבוד בראש שקט. “זו אולי הייחודיות של חברה שמגיעה מקיבוץ", אומר אלעד. “על אף שרק 40 עובדים מבינינו שייכים למעגל מאה המשפחות המתגוררות בסאסא, לא ויתרנו. לא העובדים, ובוודאי שגם לא תושבי הקיבוץ, שמדי יום חילקו לחיילי התותחנים בסביבה אוכל ושתייה".
בדרך חזרה לסאסא, אחרי שסיים להתלהב מביצועי השטח של הרכב, מתפנה אלעד להסביר על האביזרים שהופכים את ה"קרקל" מחתול חולות לחתול קרבות אמיתי - תוך הדגמה חיה, כמובן. כך הוא מראה פתח חלון שנמצא בגג הרכב ואמור לשמש לירי, או כפתור לפינוי הגזים הנפלטים מהנשק, אשר נמצא בצד אחד המושבים. הוא מסביר שקיימת גם אפשרות לנקות צבע שנזרק על הרכב בעת הפרות סדר - וזאת על ידי מגבים ענקיים ומפחידים למדי. “הזרקורים מופעלים באמצעות ג'ויסטיק ומאפשרים לערוך חיפושים בחשכה ובמרחק", הוא ממשיך בסקירה. “ויש גם צ'קלקות - אבל זה בעיקר בשביל הכיף".
אף על פי שנראה שלרכב יש כל מה שצריך, לקראת ההכנות לספטמבר החליטו ב"פלסן" להכניס עוד כמה שדרוגים לחתול הממונע, לכל מקרה. כך נוספו התקנים מיוחדים בדלתות המיועדים לשליפה מהירה של רובי צבע ואמצעי אל–הרג נוספים דוגמת רימוני עשן. במקרה של פציעה, מספרים ב"פלסן", ניתן להשעין ב"קרקל" אלונקה אנכית שנפרסת מהמושבים האחוריים ועד לכיסא הנהג באופן שיאפשר טיפול בפצוע; במקרה של מעצר, אפשר להושיב את העצור במושב אחורי מיוחד, עם הגב לנהג; במקרה של אירוע אלים, מערכת אינטרקום משוכללת ששומעת ומתקשרת עם הסביבה מאפשרת ליושבי הרכב לוותר על פתיחת דלת ולהשאר מוגנים בצל המזגן. ה"קרקל", כמעט מיותר לציין, אטום לחלוטין - ואפילו הריח הנודף מהמזבלה שבאחד השבילים לא חודר את המיגון.
“היה מדליק, אה?" אומר אלעד מיד כשהוא מחנה את החתול במפעל, פעולה שמתגלה כמסובכת יחסית, ואז מתפנה לדבר על דור העתיד של החתולים. מתברר כי בשנים הקרובות “פלסן" תנסה לייצר רכב שיזהה אוטומטית את המתאר בו הוא נמצא ויחליף צבעים בהתאם לשטח הנסיעה. גם המיגון שלו יהיה משוכלל וישלב קורים שיוכלו ל"רפא את הפצע" כתוצאה מפגיעת קליע, למשל. למרות הדמיון לזיקית ולעכביש, ירון מבהיר שהזיקה לחיית הבית המשופמת תיוותר חזקה גם ברכב המתוכנן. “אם הוא יעלה על מטען צד, הוא פשוט ינחת ברכות כמו שחתול נוחת מקומה שלישית"
|
|