מדהים שלא מצאתי חומר על הפיגוע הזה למעט מתוך האשכול על מוזיאון חיל הים פה בפורום (במוזיאון מוצבת אחת מסירות המחבלים). אני מצרף את ההסבר של לבני מתוך אותו האשכול:

אחת מסירות המחבלים שהגיעו אל חופי הארץ במהלך חג השבועות של 1990.
אניית אם אשר יצאה מלוב הורידה לים מס' סירות מדגם זה כשעליהן למעלה משלושים מחבלים החמושים באמל"ח רב שכלל טילי "סטרלה" נגד מטוסים וכן אמל"ח כבד שהותקן על הסירות עצמן .
סירה אחת שאותרה ע"י מטוס "עגור" של חיל האויר הגיעה לחוף ניצנים שם התפתחה לחימה בין מסקר"ים (קוברות) וכוחות יבשה ובין המחבלים כשבמהלך הלחימה נורו מס' טילי "עורב" לעברם !
סירה נוספת נעצרה בסמוך לחוף געש ואילו סירה שלישית הגיעה כנראה בטעות לחוף עזה.
על גבי הסירות עצמן הורכבו משגרי רקטות 107 מ"מ ותותח 23 מ"מ כפי שמוצג בתמונה:


כתבה מתוך "בין גלים" בטאון חיל הים ינואר 1990:

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

חוויה נחמדה.
יום שבועות פסטורלי למרות חג הגבינות אנחנו ממנגלים פתאום רכב עוצר באזור המגורים מגיע חייל מהקשלטיה ומודיעה על הקפצה.
עוזבים הכל ורצים לטייסות שכבר מרחוק היה אפשר לשמוע את רעש המנועים.
לאחר מכן היו המראות ,הטסת כוחות וכל הקשור לאיתור ומרדף אחר מחבלים.
אותו חג בהחלט עבר מהר.

נכתב פה באשכול אחר כי היה חשש שהמחבלים השתלטו על מכונית סובארו והם נוסעים צפונה. צוות מסיירת מטכ"ל יצא למרדף ביסעור אחרי המכונית. העניין הוא שב89 רוב המכוניות על הכבישים היו מתוצרת סובארו. הרבה משפחות זכו ל'תוספת ריגוש לחג' כשהמסוק עצר אותם באמצע הכביש ולוחמים ירדו לבדוק את הרכב.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

אחת מהסירות חמקה בלי יותר מדי בעיות מדבור, שבאותה תקופה היה ספינה איטית וחסרת כושר תמרון בעקבות המקרה הוחלט להסב את כל הספינות למנועי 16V GM וחלקן ל AD + תכנון ורכש של הדור הבא של ספינות בט"ש שהחלו להכנס לשרות בשנה האחרונה.

So be it
Threaten no more
To secure peace is to prepare for war
So be it
Settle the score
Touch me again for the words that you'll hear evermore

הם יצאו מלוב, מצוידים בטילים, שלל כלי נשק ומפות של נקודות מרכזיות בת"א, והתפצלו בלב ים על סירות מרוץ. חג השבועות השבוע לפני 25 שנה אמור היה להפוך למרחץ דמים - אבל המגה-פיגוע סוכל בידי חיל הים וגבעתי, לא לפני מרדף דרמטי בחולות

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי גיל חזקיה סיקור חלקי מיום האירוע

תמונות שהוצאתי מהכתבה:


הסירה על חוף ניצנים, ניתן לראות שהמקלע KPV כבר פורק מהכנה שלו (המוט הבולט במרכז הסירה הוא הזרוע עליה מורכבת הכוונת)


זמן קצר לפני כן, חיילי צה"ל מפרקים ופורקים את הנשק מהסירה


הכוחות שסרקו את החוף


שת"פ רב זרועי: חייל עם מ"ק, מאחוריו קבוצה בלבוש אזרחי (ייתכן ואנשי שב"כ) ועל הדיונה מסוק קוברה שנחת לתאם פעילות


חיילי צה"ל מאבטחים את החוף לאחור


החבר'ה של "מסייעת גבעתי" חוגגים את תפיסת שני המחבלים האחרונים


שוטרי ימ"מ (נעלי פלדיום, מצולמים מהגב בלבד) שהיו מעורבים באירוע, לאחר סיומו

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

זוג תמונות מסרט הכוונת של מסק"ר קוברה שהשתתפו באירוע, ופורסמו בגיליון יולי 1991 של ביטאון ח"א:


לוחמי צה"ל רגעים לאחר חיסול המחבלים


לוחמי צה"ל על הסירה זמן קצר לאחר הנחיתה - המקלע עדיין מותקן על הכנה

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

טילי SA-7 זרוקים על החוף ליד אחת הסירות


איסוף הציוד שהמחבלים השאירו


אחד המחבלים שנתפסו

מקור התמונות: הספר Israeli special forces מאת סם כץ, הוצ' Motorbooks intl

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

התמונה הראשונה בה נחשף לציבור מ.ק 91, בימים שעוד נחשב מכשיר קשר מסווג

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

כנראה שחלק מהמידע בכתבה לא מדוייק, ועדיין נחמד לקרוא על האירוע מזוית נוספת.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/560/439.html

חיפוש ברשת על ראיונות עם ינון מגל ויוחנן פלסנר יגלה שגם הם היו שם ואת תיאור המרדף המשעשע אחרי הסובארו בכביש אשדוד.

א. ניר פרס ז"ל עם מדים ודרגות אל"מ ירוקים וכומתה של חיל הים.
ב. "בספינת האם, שהגיעה מלוב, גבר החשש ממידע שדלף ובעיקר מספינות חיל הים שנראו מפטרלות במרץ רב" - מכאן משתמע שספינת האם שמרה תמונה של כ"ש חיל ים בזירה והבחינה בסיורים, כאילו לא מדובר בזירה שגודלה אלפי קמ"ר וטווח הראיה מהספינה מגיע ל- 40 ק"מ במקרה הטוב.
ג. "סירות הגומי, עמוסות המחבלים והאמל"ח, הורדו לים במרחק של כ-160 קילומטר (כ-100 מייל ימי) ולמחבלים נכונה הפלגה ארוכה בים סוער" - לא סירות גומי ולא נעליים, אלא סירות מהירות "פיקולו". כנראה שכמו שכל רוס"ר בארה"ב הוא "AK-47"', כך בתקשורת הישראלית כל סירת מחבלים היא ס"ג.
ד. "כך זכה העגור בחימוש, שלא נעשה בו שימוש רב" - מישהו מכיר חימוש לעגור? אני זוכר שרצינו בחיל הים שעגור יוכל לזרוק רימון עשן לסימון עבורנו ואיך חיל האוויר התנגד להכנסה של אמל"ח למטוס.
ה. מפקד הדבור שלא הצליח להשיג את הפיקולו היה סגן שלי כשהיה סג"מ. למזלו הרע הוא הגיע לפלגה בסוף תקופת הדבורים וקיבל עגלה שלא יכלה לעשות יותר מ- 15-17 קשר.
ו. זמן לא רב לאחר האירוע חיסלה ד-814 מחבל שהגיע עם אופנוע ים מלבנון באירוע מפורסם שצילומי הפליר שלו גם פורסמו. השמועה בחיל היתה שמפקד הדבורה קיבל צל"ש (או תעודת הערכה) ממח"י כדי לשקם את כבוד החיל, אחרי שבאירוע הימי של "אבק דרכים" מי שזכה לתהילה (המוצדקת) היה דווקא טייס העגור.

כאן יִרְוֶה לוֹ מִשֶּׁפַע וָאֹשֶׁר בֶּן-עֲרָב, בֶּן-נַצֶּרֶת וּבְנִי (ז. ז'בוטינסקי, 1930)

חג שבועות, גיל 14, בימים שהקיבוץ עדיין היה קיבוץ.

לחג הזה היה אצלנו פורמט קבוע: בשעות הצהריים יוצאים בשיירה ארוכה של כל כלי הרכב של הקיבוץ, עוברים דרך כל השטחים החקלאיים ורואים מה גדל ומה השתנה, ומסיימים באמפיתיאטרון מאולתר מחבילות חציר בו נערך טקס הבאת הביכורים ותצוגה של כל יבולי ותוצרת המשק.

בחג הזה משהו היה שונה. לא ידענו עדיין כלום על מה שקרה, אבל היה המון מתח באוויר. חצי מהגברים בגיל אחרי צבא ועד 40 הסתובבו עם נשק - לא סתם אקדחים, אני מדבר על M16 וקלאצ'ים שעוד היו בנשקיית הקיבוץ כשחצי מהם היו בהכנס. תוך כדי הטקס החלו לרוץ שמועות בקהל על מה שקרה, כולל הנפצות הזויות משעשעות וגם מפחידות. רק בשעות הערב אחרי שהכל נגמר ראינו הכל בחדשות, וזה היה הסיכום לאחד החגים הכי מוזרים שעברו על הקיבוץ שלנו.

ואנקדוטה חצי קשורה שכבר סיפרתי פה פעם: שנה או שנתיים לאחר מכן, כמה תלמידי תיכון משועממים בחופשת פורים התקשרו למוקד 100 עם מתיחה קטנה - הם סיפרו שראו כמה צוללנים חמושים שיצאו מתוך הים בחוף של הקיבוץ ורצו להסתתר בין בריכות הדגים ליד הים. במשך כל שעות הצהריים ואחה"צ השטח שבין קיסריה לעתלית הוצף במאות אם לא אלפי חיילים שחסמו וסרקו את כל המרחב בין כביש 4 לחוף הים. אני זוכר שישבנו למעלה על ההר וראינו גדוד חי"ר סורק את הכרמים בין הכביש למסילת הרכבת, ומסוקים מנחיתים כוחות נוספים בשטחי בריכות הדגים. וזה כבר היה מחזה יותר הזוי והרבה יותר מלחיץ.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

היום על דבר כזה ראשים היו עפים עם שלוש ועדות חקירה.
מחבלים נוחתים על חוף עם ציוד של פוג' קומנדו סורי.
בחיי יותר מזל משכל.

הוקפצנו (גבעתי) מעזה.הגענו לניצנים והחלנו בסריקות מיד עם תום ירי המסקרים.
הגענו ל 3-4 מחבלים שהיו כבר מתים ושרופים למדי במרחק של כ 50-100 מטר מקו המים.
בין שיחי חולות שצמחו במקום. הסירה עמדה בקו המים כמובן.
המחבלים היו מדוגמים עם גומיות בנעלים וסכיני קומנדו ענודים על היד.
הסירה היתה עמוסה אמלח לרבות סטרלות מקלעים ותותח.
בין הציוד שאני זוכר היו גם קסדות אופנוע ו מזוודה מלאה בבגדים אזרחיים.

I do not recall they had a bike to match those helmets.

Sing while you may
- The Legendary Pink Dots

להשוואה הנה תותחן של דבורה. שים לב לקסדה עם משקף נגד רסס מי הים.



תוספת בעריכה: תחפש בגוגל תמונות boat helmet visor ותגלה הרבה קסדות שנראות כמו של אופנועים ובכלל מיועדות לסירות מירוץ.

זה גם יצור מיוחד של מק"כ- בסכמת ג'ינג'י

שעתיים בים, והכל תופס צבע

הם כבר היו גמורים
פדן מתמרן עכשיו בין הכשרת דור העתיד של מפקדי צה"ל לבין דיוני בית הדין. הוא בן 39, נשוי ואב לשתי בנות. למרות שסומן עוד בתחילת דרכו כמי שיטפס עד לקצה הפירמידה, סירב בתוקף לצאת לקורס קצינים. רק לקראת שירות הקבע בסיירת מטכ"ל הוא שוכנע לבסוף והפך למפקד צוות ביחידה. אחר כך,למרות הפצרות שיישאר,החליט לצאת ללימודי פילוסופיה ועיצוב תעשייתי. לקציני הסיירת הבחירה נראתה תלושה. "ביחידה כמעט נכנסתי למעמד של ליצן בגלל זה", הוא צוחק." אמרו לי'עוד מעט תלך לנו עם עגיל ותצבע את השיער'".

הוא מחזיק שני צל"שים שבהם זכה במסגרת סיירת מטכ"ל. על הראשון אסור לדבר מטעמי צנזורה. השני הושג בחג השבועות בשנת 90'. מחבלים מארגון הטרור של אבו אל-עבאס שטו בספינה לובית לחופי הארץ והורדו לסירות מרוץ עמוסות נשק במרחק 200 קילומטר מהחוף. סירה אחת ובה חמישה מחבלים נבלמה מול חוף געש. הסירה השנייה, שהובילה 11 מחבלים, הצליחה לנחות בחוף ניצנים. המחבלים היו מצוידים בקטיושות, בטילי נ"מ ובנשק כבד. פדן פיקד על שני צוותים של היחידה שהוזנקו לאזור במסוקי יסעור.

"הנחיתו אותנו במטווחים של ניצנים", הוא משחזר, "שבעה שמונה מחבלים חמושים שכבו בשבילי החוף, בין העצים. זיהינו אותם במשקפת, אחרי זה התחלנו להתגנב לכיוונם. כתוצאה מירי המסק"רים נוצרה שריפה בעצי האשל שגרמה לאמל"ח שהיה עליהם להתפוצץ. תפסנו אווירה לוחמנית. הם עצמם כבר היו די גמורים מההפלגה בים ומבוהלים מהמסק"רים. יישרנו קו מולם, נתנו מכת אש קטנה וצעקתי לעברם' וואקף, עלא ביטנאצ', תשכבו על הבטן. אספנו אותם עם כל האמל"ח.

"שר הביטחון משה ארנס ויצחק מרדכי שהיה אלוף פיקוד דרום ישבו על אחת הדיונות. הבאנו להם כלאחר כבוד את שבעת המוסקטרים. מצד שני, לא ידענו אם קיימים עוד מחבלים בין השיחים שהולכים לתקוע אותנו מהגב. האווירה היתה מאוד מתוחה. הרגשנו שעוד פעם מלון סבוי נוחת עלינו. פתאום רצה שמועה שמספר מחבלים השתלטו על מכונית סובארו כסופה שנוסעת על כביש אשקלון-אשדוד. כוח בפיקוד סגן מפקד היחידה, שהגיע עם יסעורים אחרינו, קיבל משימה לעצור את הסובארו. זה היה אחד מסרטי המתח המצחיקים ביותר שהיו בישראל. הלוחמים טסו מעל הכביש המהיר ונחתו כל פעם שזיהו סובארו כסופה. אחרי איזה שתיים-שלוש נחיתות מטורפות כאלו שבהן הוצאו מהרכבים משפחות מבוהלות במהלך טיול החג, הודיעו ללוחמים בקשר 'Hold your horses '. אני בטוח שהם הותירו כמה משפחות עם טראומה לכל החיים. תאר לך שפתאום נוחתים לך שני יסעורים ומשתלטים לך על הרכב".

(מתוך הכתבה "על הכוונת" מאת עמרי אסנהיים,"מעריב"‏, 18 בנובמבר 2005)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

http://www.iaf.org.il/4448-46758-he/IAF.aspx

סיפורו של מרדף מהאוויר מהים ומהיבשה: בחג השבועות לפני 26 שנים מסוקים ומטוס של חיל-האוויר חגו מעל ראשם של החוגגים בחוף ניצנים כדי לאתר את המחבלים שניסו לחדור מהים ולבצע פיגוע המוני

-30 במאי 1990

עברו באמת שלושים שנה אבל עדיין זוכר את האירוע

http://www.navy.idf.il/994-9224-he/Navy.aspx

חג השבועות של שנת 1990 היה יכול להפוך ליום שחור בזיכרון התודעתי של מדינת ישראל, אילו זרוע הים לא הייתה מסכלת את הפיגוע שתכנן ארגון אש"ף (ארגון שחרור פלסטין). המפגעים תכננו לפגוע באחת מרצועות החוף המאוכלוסות במדינת ישראל במטרה לבצע פעולת טרור רחבה. האויב לא בחל באמצעים ואל השימה נשלחו כ-20 מחבלים מצוידים רכובים על סירות מהירות מתקדמות. בתאריך ה-27 למאי יצאו המחבלים ממפרץ הממוקדם מזרחית לבנגאזי (עיר בלוב) ועלו על אונייה, רק שם נודע להם כי המטרה בה הם הולכים לפגוע היא אחד מחופי תל אביב ומלבד זאת עליהם לפגוע בכלי שיט של זרוע הים הישראלית.

כל האירוע הזה מבחינתי מלווה בתחושה של ביזיון והחמצה גדולה.
אני שירתתי בזמן הארוע על סטי"ל באשדוד. באירוע עצמו, אני הייתי בחופשת שבועות עם חלק מהצוות,
אולם בכוננות הקפצה.
בשבועות שלפני הארוע "טחנו" ים במסגרת "אבק דרכים" וחיפשנו את אניית האם.
עפ"י הפירסומים הסירה הראשונה נתגלתה ונעצרה בשעה 6, בכתבות לעיל נרשם (אינני יודע אם זה נכון) שבמשל"ט ח"י היתה הרגשה של גמר אירוע......
הסירה שהגיעה לניצנים נתגלתה בסביבות 9:00-9:15 כלומר הפרש של כ: 3 שעות ביניהם.
בבסיס אשדוד היו באותה עת גם דבורים וגם... סטי"ל בכוננות הקפצה עם כל עצמת האש שעליו....

משום מה לא הוזנקנו (משל"ט ח"י שאנן? מב"ס חדש שלא רצה לפשל?), גם אנחנו וגם הדבורים (למרות שהיו 3 שעות תמימות!! ולמרות שידעו שאמרות להיות עוד סירות) וכך פיספסנו את ההזדמנות להטביע סירת מחבלים ולמנוע הרג מתוכנן.

המרחק בין אשדוד לניצנים הינו 6 ק"מ... במידה והיינו מוזנקים בזמן, הכותרות היו נראות אחרת לגמרי...

בסוף הוזנקנו, חלק מהצוות הגיע במהירות לפני שנחסמו הכבישים (אני כבר נתקעתי בחסימות שבאזור) ויצאו לים למרדף אחרי סירות דיג תמימות.

בערב, הספינה שלי חזרה לבסיס והורשנו להיכנס לאחר שנפתחו החסימות.
סירות המחבלים והציוד שלהם הובאו לבסיס אשדוד והונחו על הרציף.
הכמות של החימוש והמחשבה על מה שיכול היה לקרות היתה מבעיתה.

היום אירוע כזה לא היה עובר בשקט...
זרוע הים לא בדיוק עצרה את הפיגוע.

האם מישהו שמע/יודע על ארוע ירי בים, צפונית לתל אביב ,בתחילת שנות ה-90. ?

אנא, לענות רק מה שמותר לפרסום.

תודה

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

https://www.facebook.com/groups/124306840981758

בסופו של דבר, הסירה נלכדה למיטב זכרוני, סמוך לשפיים אך אם היה שם ירי, אז מדובר בירי של ה"דבור" שניסה ליירט אותה ואז מדובר על ירי של תחמושת 20 מ"מ (לא בטוח אם בוצע שם ירי בקטרים גדולים יותר דוגמת הקרג"ו 84 מ"מ ).
מבחינת תאריך, זה אולי מתאים....


https://www.google.com/url?sa=t&sou...1pLAGnLyUBoj9r3

V soncu bo hosta zapela, hosta in pesem vojna:
Brat moj, ne skrivaj lica, danes je vojna, VOJNA!

זאת מהדורת החדשות של מוצאי חג שבועות 1990 מיד לאחר האירוע בניצנים ובכתבה רואים את ההתרחשויות כולל המרדף של הדבור אחר סירת המחבלים




לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

ואלו כמה מדפי העיתון שלמחרת האירוע 31.5.1990
גיליון העיתון עלה אז רק 1.10 ש"ח...

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

http://www.kolhazman.co.il/39826

https://sky-high.co.il/2021/07/01/%...99%d7%99%d7%9d/