במידה מסוימת מתכתב גם עם חלק מהטענות של בריק (אולי שווה לאחד לאשכול הגדול יותר שדן בבריק?).



מכתב ביקורת נוקב של מ"פ מצטיין בשריון על התרבות הארגונית בצה"ל מעורר שיח עמוק בתוך הצבא. הקצין, רב סרן עידו פיוטרקובסקי, שבתפקידו האחרון כיהן כמפקד קורס קציני שריון, הנחשב לאחד התפקידים החשובים ביותר בחיל השריון, החליט לפרוש מהצבא לאחר 11.5 שנות שירות ואף שסומן כהבטחה גדולה גם לתפקידים בכירים יותר בעתיד בצה"ל.




https://www.maariv.co.il/news/military/Article-731440


אסף

"מה לא ומה פחות"
דרושים מפקדים אמיצים

"עידו, הכי חשוב שתתעסקו בקק"ש בערך של אחריות, המ"מים היום כבר לא אחראיים, לא קנאים למקצוע, זה
לא בוער בהם", אומר אל"ם מוכשר, אתו נפגשתי כחודש לפני שהתחלתי תפקיד כמ"פ קק"ש. שבוע לאחר מכן
אמר לי מג"ד שהערכתי : "חשוב שתתעסק במשמעת, משם הכול מתחיל ותזכור שתותחנות ושו"ב אלו היסודות
החשובים ביותר לקצין השריון". "25 נק' הכרחיות לתפקיד המ"מ" אמר לי המח"ט, אחריות, חתירה לניצחון,
מומחיות בהפעלת האמל"ח, וכו'". המח"ט החדש אמר: "ארבעת הדברים שהכי חשובים אצל קצין שריון הם:
שו"ב, ניתוח הקרקע, האויב והיכולת לקבל החלטות".
אז החלטתי לספור את כל אותן הנקודות שהדגישו בפניי בכירי החיל. 43 נקודות הכרחיות, קריטיות ומשמעותיות
לתפקיד קצין השריון. מה יותר? מה פחות? איך בכלל מדרגים את כל אותן הנקודות? "אתה המ"פ, המפקד,
תחליט אתה!" אמרו לי החברים. אבל אם אני המפקד ואני אחליט אז מהן כל אותן נק' חשובות? רוח כללית?
עצות? הנחיות? מדיניות מושכלת? איך עליי להתייחס אליהן? ה בנתי, אני אלך עם האמת שלי ואתה א נצח, כמו
תמיד.
43 נקודות ניתנו ואף לא נקודה אחת שאינה חשובה או אולי "פחות חשובה". אין סדר עדיפויות מוגדר ואין
דירקטיבה מתכללת מלמעלה. "אבל מה אכפת לך בכלל? שידברו, שיגידו מה שהם רוצים תבין אתה מה באמת
חשוב ותלך אתו". אכפת לי מאוד. 43 הנקודות פוגשות אותי ואת הפלוגה שלי בכל יום מחדש.
43 כיוונים שונים אליהם אנחנו נשאבים. המג"ד עושה כנס מ"מים, המח"ט עושה עצור קצינים חטיבתי, מור"ק
חטיבתי מרמת הצוער, הרמת כוסית, השתלמות חיל האוויר, בוחן כשירות, השתלמות ארטילריה, תצוגה לקצין
שריון בכיר שב א מארה"ב, ביקור מח"ט וקשנ"ר בשטח, ביקורת אכ"א מטכ"לית שממנה נגזרות גם ביקורת
קשנ"ר, מח"ט ומג"ד. טקס החלפת מג"ד ומח"ט בלטרון (כשכולם נמצאים בשיזפון), יציאה לאפטרים, סיכום
קורס גדודי, חטיבתי וחיילי והרשימה עוד ארוכה.
2 דרכי פעולה למפקד בזרוע היבשה:
1 .היעלמות מ מופעים מיוחדים, דיווח שקרי והימנעות מקיום הנחיות ופקודות.
2 .קיום כלל הפקודות וההנחיות במקביל להנהגת המדיניות וסדר העדיפויות שלי.
המפקדים בצה"ל הם חד משמעית לא המפקדים שבוחרים באפשרות מס' 1 .אולם, אפשרות מס' 2 נראית לי, לנו,
לעיתים קרובות כבלתי אפשרית. איך אפשר לעשות הכול מהכול?
אז המצאנו ביחד, המפקדים הלוחמים בזרוע היבשה את אפשרות מס' 3 :נעשה הכול, אבל בתמרון, במסמוס,
ברגע האחרון ורק כשיתסכלו, נלך בין הטיפות ונירטב רק מעט. נגיע לישיבות באיחור, נסדר את המשטח רק
כשהמג"ד יעיר, לא נהיה בשטח בגלל שצריך להכין מצגות אבל כשיקרה אירוע בטיחות נכתוב במסקנות ש"נוכחות
מפקדים יכולה למנוע אירועים מסוג זה..", נגיע להשתלמות חיל האוויר ונתעפץ, או שפשוט נבריז כשנבחין שאף
אחד לא שם לב והתוכן העובר כבר לא רלוונטי. ננהג עייפים גמורים ברכב, אפילו שהמח"ט אוסר, אבל נעצור
בתחנת דלק לטורטית וקפה )כי למי בכלל יש נהג מ"פ בשיזפון(, נארח את קצין השריון מארה"ב, בתרגיל יבש
ומשעמם ובצורה שאינה מכבדת, נכתוב מצגת לישיבה החשובה ב- 00:03 לפנות בוקר, נתעפץ על המקלדת ונהיה
נבוכים כשיום למ חרת יופיעו השקופיות עם טעויות כתיב, נכין תחקיר לאלוף בהעתק הדבק, נוציא את ההאמר
לשטח עם כל הציוד, המזון והמים אבל גם עם צוערים במושב האחורי, ספונים בין רשתות צל ושולחנות כי הרי
חייבים להוריד אותם ואין רכבים ואנחנו נעמוד במשימה בכל מחיר, נעשה לכל החיילים ראיון פתיחה אבל באורך
של 3 דקות כי בכל זאת, יש 100 חיילים ואין זמן להכיר אותם באמת, לפחות בפקודות עמדנו.
הכמות, העומס, 43 הכיוונים השונים אליהם נשאב, עודף ההנחיות והפקודות שלא מקוימות, הטקסים,
ההשתלמויות, המצגות, התחקירים, הביקורים והביקורות – כל אלה לא יישברו אותנו. אנחנו נעמוד במשימה,
באיחור, בצורה עקומה, בלחץ, באופן שטחי ומעוות אבל נעמוד בה. בכל זאת קצינים.
אפשרות מס' 3 .הבחירה בכמות, בהכול, ביסודות מקרטון ולא מבטון, היא שורש החטא. היא המפתח שניתן בידי
קציני צה"ל לדלת של אולם הבינוניות והמסמוס, דרך מסדרון הכמעט והצ'יקמוק. אפשרות מס' 3 היא ההחלטה
שלא להחליט. התיעדוף, כנהוג אצלנו, אוהב את המיקוד בחלק העליון של סולם העדיפויות, מקומות 3-1 .לאף
אחד לא נעים לדבר על העדפות 7-4 .
"מה? אתה לא מסכים שכנס מ"מים אחת למחזור זה חשוב?! שהשתלמות ארטילריה היא קריטית לרמת המ"מ?
שביקורות הן מה שמאפשר יישור קו?" אני מסכים, באמת. מסכים שהכנסים, הביקורות, הביקורים ו האפטרים
הם לרוב חשובים. אבל זאת בדיוק הבעיה, שגם במשפחת החשוב, יש חשוב יותר ומכך כמובן, נגזר שישנו חשוב
פחות. הוא נמצא שם, אותו "חשוב פחות", אבל אף אחד לא מדבר עליו, מקבל החלטות לגביו - לבטל, לצמצם,
לדחות. אם כבר מקבלים החלטות, תהיינה אלו החלטות המתקבלות בלית ברירה, ברגע האחרון ולא תוצר של
תכנון מדיניות מושכל מראש.
ובתוך כל העומס הזה והלחץ והנגזר ממנו, כיצד יבוא המ"פ לידי ביטוי? כיצד יצטיין בתפקידו? בכך שייזום ויוסיף
ויחליט על עוד פרויקט משלו, כזה שבניגוד ליומיום האפור ישדר מסר של מצוינות אמתית. נוסיף עוד פורמט, עוד
נוהל פלוגתי, עוד פרויקט של שותפות בקהילה. וכך, גם המ"פ שיונק כל העת את שדר ה"כמות" מלמעלה, מצטרף
למעגל ה"עוד ועוד" ונוצר מרוץ חימוש של היוזמה המצטיינת, הפורמט הטוב ביותר שיופץ בין כולם ויעשה וכו'.
המנצח במרוץ החימוש הוא זה שיוסיף עוד מדרגות בחלקו העליון של סולם העדיפויות, הוא המ"פ המצטיין.
הייתי שם, חטאתי גם אני וכמובן, קיבלתי על כך הוקרה מחמיאה מקיר לקיר.
לאחר 5.11 שנות שירות יפות ומשמעותיות בצה"ל, אני עוזב. אני עוזב, כי לתחושתי מרוץ החימוש הולך ומאיץ
והיכולת שלי להכיל את הרוח הנושבת סביבי, הרוח של אפשרות מס' 3 הולכת ודועכת, נשברתי.
כמו כל קצין טוב, איני רוצה רק לבכות ולהתלונן על הבעיות. ברצוני להציע פתרון, תפיסה שניסיתי להנחיל
במסגרת שעליה הופקדתי, לעיתים בהצלחה ולעיתים לא.
המפקד המצטיין הוא המפקד האמיץ, שיודע להחליט ולהגיד לפקודיו במה לא נתעסק, או לכל הפחות במה פחות
נתעסק. על מה הוא מוותר ולשם מה. שיודע להתחיל את הגדרת סדר העדיפויות שלו בתיאור חלקו התחתון
"החלק הרמוס". לא לוותר ולהקריב איפה שנוח, שמראש מעולם לא היה חשוב בעינינו, אלא היכן שכואב. לחפש
את ה"מה לא" בשביל שה"כן יהיה כן יותר" ולא לרדוף אחרי ה"מה כן" ובכך להביא ל"לא אחד גדול".
הייתי רוצה שהמח"ט יפתח את כנס המ"פים הבא באמירה במה לא מתמקדים בשנה הקרובה בחטיבה. שיגיד
שבנושא הזה והזה הוא מצפה מהגדודים לעסוק אבל שהוא לא הולך לגעת. שהמג"ד יעשה התייעצות מ"פים
ויחליט מה להוריד במחזור הקרוב בשל החלפת כוח אדם גדולה שמתרחשת בגדוד. שמ"פ יתחיל את ישיבת פתיחת
השבוע בתיאור העדיפויות 7-4 והמשמעות של התיעדוף הנמוך שלהן הלכה למעשה.
איני מחפש לרפות את ידי היוזמים והחולמים, בעצמי תמיד שאפתי להצטיין, לשנות את המציאות ולתקנה, אני
בסה"כ רוצה להזכיר שהשמיכה היא אותה שמיכה ושלכל "מה עוד" גדול צריך להתלוות "מה פחות" המקביל
אליו. להיות שקוף בנושא, לעמוד באומץ ולהגיד בקול רם היכן נהיה חלשים יותר, מצוינים פחות, לנהל את זה.
בהיותי חניך במלט"ק, תפקדתי כמג"ד בתרגיל נוהל קרב "הגנה". לקראת אישור התכניות התכוננתי במרץ
לשאלותיו הנוקבות של המפק"צ, אל"ם ערן שני. ידעתי שעליי לשווק את תכנית ההגנה שלי בצורה הטובה ביותר
על מנת להצטיין במשימה ולצאת גדול. כתבתי לעצמי איך אסביר את ההחלטות שקיבלתי בדבר מיקומי הכוחות
בהגנה. למה החי"ר נמצא פה, הטנקים שם, כיצד אני ממצה את כוחות ההנדסה במרחב וכמובן מהי התחבולה.
ערן הגיע לאישור התכניות ובשאלה אחת מוטט את תכנית השיווק הגאונית שלי.
"תספר לי על איזה מרחב בהגנה אתה מוותר?", "אני? לא מוותר על כלום" אמרתי, "הצבתי את הכוחות ככה שכל
הגזרה מכוסה היטב, ניתחתי את השטח, בדקתי את זוויות הראייה, הכול סגור".
"אומרים שחזקה על קו המגע שייפרץ, לא?" ענה ערן, "נראה שכדאי שאנחנו נחליט איפה הוא ייפרץ ולא האויב.
אתה פחדן, בחרת שלא להחליט, אתה מקבל משכורת בשביל לקבל החלטות ולא בשביל למכור לי חלומות עטופים
יפה. תחליט א יפה אתה מוותר ותודיע לי שאחזור לאשר את היתר".
את השיעור שלמדתי מערן אני לא מוצא בתרבות הצבאית האופפת אותי. קו המגע של המצוינות, הסטנדרט, קיום
הפקודות והשגרה, נפרץ כל העת. במקום להתוות מדיניות מושכלת, מתוכננת, של סדר עדיפויות וויתורים כואבים,
במקום להקים בארגון שלנו תרבות של קבלת החלטות קשות ואמ יצות, נתנו לאויב – "אפשרות מס' 3 "להחליט
והוכרענו, הוכרעתי.
מצורף נספח בו אני מתאר את דעתי על המקום הבולט ביותר שבו פגשתי עד היום את "אפשרות מס' 3 – "מערך
המסייעת בחיל השריון. מערך שנוסד לפני כמעט 7 שנים ונראה שעדיין אף קצין זוטר בחיל השריון לא מאמין בו
ולא מבין את צדקת קיומו. מאידך, מורגש ביתר שאת שהפיקוד הבכיר בחיל עוסק בהנשמתו במקום להחליט
שלא, שפחות או אולי שצריך לעשות אחרת לגמרי.

עידו פיוטרקובסקי רס"ן
מפקד קורס קציני שריון היוצא

*ההדגשות במקור

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

אהא. מוכר לי משירותי הסדיר והמילואים.
מצדיע.
עכשיו צריך לרוץ אחריו מהר ולהגיד שמצטערים, אבל הגיע הזמן לחזור כי הוא גם פגע בול וגם ניסח את זה שקול ומדויק ואחראי כל כך,
שאנחנו פשוט לא יכולים להרשות לעצמנו לוותר עליו.
מצד שני, אנשים כאלה צריך בכל כך הרבה מקומות במדינה שאני לא כל כך בטוח איפה הוא חסר יותר.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

פגע בול בשורש החפיפניקיות של צבא היבשה, (הרצון גם להשיג גם את הכמות וגם את האיכות) אבל לזה צריך גם להוסיף את הדרישה המופרזת של האזרחים שכל אסון בצבא הוא אסון שהיה אפשר למנוע אותו בין אם בקרב או באימונים. ולדעתי... זה לא שהאמרה הזאת לא נכונה אבל היא רק חצי נכונה...
כל אסון ניתן למנוע השאלה רק באיזה מחיר, ושיתוק של מערך האימונים בגלל עודף בירוקרטיה ונהלים הוא לא סביר

כמו כן מישהו יכול להעלות לפה את הנספח שהוא כתב על המסייעת בשריון?

הייתי אומר שהאווירה של עריפת ראשים וחיפוש אשמים היא הסיבה הראשונה והמרכזית לכך שקיימת המון בירוקרטיה, המון נהלים ותחקירים ומעט יוזמה והתמקדות.
כל חייל שנפגע באימון מייצר הררים של תחקירים (שצריך לייצר, ואחרי שהם מפורסמים, צריך כל פעם להעביר) והנחיות חדשות (שצריך לתייק, ואז לכתוב בתיקי התרגיל, ואז לעבור עליהם באישור תיק התרגיל, ואז להקריא בתרגיל עצמו).
אי עמידה בכל אחת מהמשימות הנ"ל היא השורה של "סיבת תקלה" בתחקיר הבא.
ואם "סיבת התקלה" מזכירה אותך, המפקד, אז מחר אתה תמצא את עצמך במשפט מאו"ג, תחקיר רמטכ"ל או בעמוד הראשי של ידיעות בתוספת כתבות צבע של כרמלה מנשה - הכל לפי החומרה.
כשזו האווירה, מה מפקד אמור לעשות? לומר לפקודים שלו שזה בסדר להתמקד בדברים מסוימים ודברים אחרים לא לעשות?
כל עוד האחריות שנדרשת ממפקדים בידי האזרחים/ההורים/התקשורת היא כל כך מחמירה, אף אחד לא רוצה להיות זה שמחר יוזכר בעיתון כאחראי על מוות של חייל. עדיף בהרבה למרוח אימוני שריון, כי תחקירים על כך שטנקים לא פוגעים במטרות בגלל היעדר אימונים איכותיים לא נוטים להגיע לנציב קבילות חיילים.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

אמת.. מדויק וחד.. פגעת בול בבעיה

איני בוגר בה"ד 1, לכן אולי אני לא מבין למה מ"פ צריך להכין מצגת, כשיש לו פקידה פלוגתית, והוא צריך רק להסביר מה הוא רוצה שיהיה שם ולאשר את התוצאה. למה הוא צריך לסדר את המשטח, כשיש לו מ"מים וסמלים שיכולים לעשות את זה, למה הוא צריך להיות נוכח בכל תרגיל להשגיח, כשיש לו סמ"פ שיעשה את זה. חוץ מהבעיה של כסת"ח צבאי רגיל יש גם בעיה של מיקרו ניהול מצד המ"פ. זה חוסר מיקצועיות ותאו לא. חבל שאין מי שיסביר לו את זה.

גם טני לא בוגר קורס פיקודי ואני קורא בין השורות.



ייתכן שחלק מהתשובה נמצאת בפסקה הראשונה. ההתייחסות למפקדי המחלקות היא כאל קבלה שלהם כבינוניים במקום לדרוש מהם עמידה בסטנדרטים מסוימים. כאן הכשל הוא חינוכי פיקודי ונפח העבודה עליך כמ'פ עולה.

https://2019-uploaded.fresh.co.il/2...26/51547496.pdf

מקווה שהקישור תקין

תודה, אכן הבעיות שהוא מעלה הן קשות אני לא יודע אם זה קורה אבל אם המצב של הקצינים במסייעות שריון הוא כל כך גרוע אז למה לא מביאים קצינים ממסייעות חי"ר שישביחו את המערך?

כמו כן העדר תחמושת רלוונטית לאימונים היא אכן בעיה קשה ולא רק במסייעת שריון אלא בכל חיל היבשה לצערי הרב היום אובר החיסכון של הפקידים בקריה מוביל לכך שאת רוב האימונים מבצעים בכחול או במילה האהובה בצהל: "במתודי"
במקום שקורסים ואימונים יהיו 60% מעשי ו40% תיאורטיים המצב בפועל הוא של 80-90% תיאורטי ו 10-20%
מעשי

הגיע הזמן שיתחילו להבין שכמו שאי אפשר ללמד שחייה בהתכתבות ככה אי אפשר ללמד לוחמים להילחם דרך צפייה במצגות

חברים, כל הבעיות אמיתיות.
הבעיות בלשון המעטה לא חדשות ובדטח לא מפתיעות.

הבעיות שקיימות בסדיר כפולות ומכופלות במילאוים (במילואים מפקדים "רבים" על עמית-איכון ועל משקפות מיושנות שעליהן מתלונן הכותב של נספח המסייעת).

נושא אחזקת רק"מ ואחזקת רכב בצה"ל לא התפתח כבעייתי בשנת 2019 ולא ישתפר גם ב-2029, ולא ב-2039 וכיוצ"ב. לא מאמינים, תשאלו את יצחק בריק.

"אין זו סבלנות לשאת את שאתה יכול לשאת בסבלנות. סבלנות היא לשאת את שאינך יכול לשאת."

האדיר חמקן, צוללת הדולפין יודעת לעשות פליק פלק לאחור וחיישני המרכבה 4מ יכולים לזהות עכבר יוצא ממחילה - את כל זה אנחנו טוחנים בלי סוף.
זה אשכול שונה, כזה שמתעסק באדם, יכולותיו, צרכיו, מעלותיו וחולשותיו.
תשמרו על הרמה ועל העניין, נראה אולי עוד על הדרך נגלה איזה בשורה..

ברוח האשכול אתחיל עם סיפור אמיתי קטן מהתקופה האחרונה..

סרן א. (24) שהתחיל את שירותו באמ"ן התקדם עד לתפקידו הנוכחי - קמ"ן יח' לוחמת סדירה בפקמ"ז.
כל חבריו כבר היו אחרי הטיול הגדול ועמוק בלימודים, גם החברה שהשתחררה מצה"ל לא מזמן עמדה להתחיל את הלימודים באונ' בן גוריון ולחצה שיצטרף אליה לדירה ששכרה וגם הוא יתחיל ללמוד.
המחויבות האישית ליחידה, למקצוע, לאמ"ן ולצה"ל דחפה אותו להמשיך אבל הוא הרגיש שהוא נלחם בטחנות רוח, החפיפניקיות היתה בכל דבר וכל הזמן, הפיקוד מעליו רק עשה כן עם הראש ובפועל כלום לא השתנה, התסכול ייאש אותו.
ברמה האישית הרגיש שהוא תקוע, לא מתקדם לאן שרוצה, אין צפי לימודים, אין שינוי בתנאים, הוא עובד 16 שעות ביום, את המשפחה החברים והחברה הוא בקושי רואה והכי גרוע, זה לא עומד להשתנות....
החליט שבסוף החתימה הוא פורש, בוועדת הסרנים לחצו (חסרים אנשים, בנית משהו ויהיה קשה למישהו אחר להיכנס לזה, איפה הציונות? תחשוב על העתיד....) אך הוא בשלו.
לבסוף קמ"ן הפיקוד התערב בצורת מענק חתימה שעשה טוב רק לזמן קצר, הוא קיבל תפקיד רוחב קצת יותר נחשב אבל עדיין קמ"ן יח' שטח עם תפקוד זהה, אותם תנאים ואותה אדישות וחפיפניקיות, אבל התסכול הרבה יותר גדול...
בשנה שאחרי בתום החתימה החדשה כבר לא נפל במלכודת הדבש, פרש והצטרף לחברה בב"ש, כעת הוא סטודנט באונ' בן גוריון.

זו דוגמה אחת קטנה למקרים רבים בצה"ל, איך הקצונה הזוטרה נטחנת ומשלמת את המחיר.
הרבה פורשים, מי שממשיך או מתקמבן בתפקיד נוחות או לומד לנשוך שפתיים עד הדרגה ו/או התפקיד הבאים.
כשהאנשים מגיעים לדרגת רס"ן הם כבר התבגרו יותר והרכבת האזרחית שלהם לא פעם כבר נסעה, בהרבה פעמים יש תנאים טובים, תפקידי נוחות והרבה מה להפסיד אז נשארים בצבא וזורמים עם המערכת לכן יש עודף אנשים שלא תמיד יעילים למערכת.
והבכירים? לרוב עוצמים עיניים ומחכים לתפקיד הבא בלי זעזועים, אבל גם כשמנסים לשנות ולו מעט זה לא תמיד קל.

השינוי יבוא רק בהחלטה מדינית מהפכנית על הקמת צבא לפחות חצי מקצועי שידע לקחת בחשבון גם את הצדדים האחרים בחיים של אנשיו ובני משפחותיהם.

הטכנולוגיה כדרכה טורפת את הקלפים ולפעמים מציבה עובדות בשטח שעושות טוב לאנשים, אבל אלה דברים נקודתיים, בודאי לא משהו מערכתי.

אנשים כמו רועי, אל"מ אלון מדנס ואל"מ רומן גופמן שדופקים על השולחן הם נדירים, הלוואי ויהיו עוד.

יחד עם כל זאת, יש בצה"ל הרבה אנשים טובים ומקצועיים שנותנים את עצמם מעל ומעבר וראויים להערכה.

וכל התורה בסרטון אחד - אל"מ גופמן מטיח ברמטכ"ל הקודם את האמת בפנים וזוכה לתגובה מתנשאת ומתחמקת


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

ציטוט:

השינוי יבוא רק בהחלטה מדינית מהפכנית על הקמת צבא לפחות חצי מקצועי שידע לקחת בחשבון גם את הצדדים האחרים בחיים של אנשיו ובני משפחותיהם.

זה בכלל לא העניין.


התקלה היא בקדנציות הקצרות של של האחראים על ההדרכה והתו"ל


אם מ"פ קק"ש צריך לקבל "דגשים" בע"פ על קורס שמבוצע כבר 70 שנים ולא מקבל "אנציקלופדיית קק"ש " מהגוף התורתי אז יש בעיה קשה.



אם ראש תח"ש (תורת חיל שריון) משרת קדנציה של שנתיים, אז מה הפלא שנושא פלוגת סיור בשריון לא מיוצב? לא בגלל שאין תו"ל אלא בגלל שהגוף האחראי על התו"ל לא מוודא ההטמעה של התו"ל במסגרות הההכשרה והאימונים בכל הרמות

מצב דומה היה בהטמעת הנמ"ר בגולני - לקח שנים להבין שלהפעיל הכלי זה מקצוע שדורש הכשרה ספציפית ומהותית.


כך גם הקצאת אמצעים לאימונים - מעגלים שאינם נסגרים בין גופי התכנון, התו"ל, ההדרכה מביאים למחסור באמצעים. זו לא בעיה של כסף אלא של ניהול



אני מצטט ממאמר מבין הקטבים גליון 16-170 על "מי יכתוב לנו את תורת הלחימה ביבשה"


"היכולת לפתח תורות צבאיות היא הבסיס לעבודת בניין הכוח הצבאי. תורת הלחימה
היא "אבן הראשה" של שאר תחומי בניין הכוח, היא המכווינה את פעולותיהם, והיא גם ניזונה
מהם ומתעדכנת באופן מתאים. תכיפות השינויים בסביבה המבצעית שבה פועל צה"ל ושבה
הוא עשוי לפעול, באופי הארגון, ההצטיידות ופעולת האויב ולאור ההתפתחות הטכנולוגית
החלה בקצב מהיר ושיש בה בכדי להשפיע על האופן שבו יופעלו כוחות היבשה בלחימה. בהתאם
לכך נדרש גוף שיוכל לפתח תורת לחימה מתאימה ובעיתוי הנדרש. יכולת זו היא שתאפשר
לצה"ל, בין השאר, לבנות את כוחות היבשה בקצב גבוה מזה של האויב. נכון יהיה לגשת
למלחמה עם תורת לחימה מתאימה שהכווינה את שאר תחומי בניין הכוח של כוחות היבשה כך
שאלה יוכלו, בנוסף למרכיבים אחרים כמו רוח לחימה ומנהיגות, לנצח במלחמה.
מיזוג מז"י ואט"ל לא הביא לחיזוק תחום התורות הצבאיות אלא להחלשתו על ידי הנמכת
דרג הפיקוד על תחום זה (מאלוף-משנה לסגן אלוף.) למרות שרבים טענו כי הפגיעה נעשתה כבר
בעת איחוד מחלקת התפיסות והתורות עם מחלקת ההדרכה בשנת ,2013הרי שבעקבות המיזוג
ורידוד הגוף העוסק בכך הגיעה שעתה הקשה ביותר של התורה הצבאית בזרוע היבשה מאז
הקמת המפח"ש. זו עשויה לפגוע בעוצמת כוחות היבשה ובאפקטיביות המבצעית שלהם. דוגמה
לכך היא היעדר תחום התורה הצבאית הזרועית, לפחות במתכונת סדורה, משולחן מקבלי
ההחלטות במפקדת זרוע היבשה"

לא רק בעיה "תפעולית" של ניהול לא נכון של הצבא, אלא בעיה עמוקה יותר.

כשמח''ט אומר לפיקוד הבכיר שלא מפעילים אותם, והרמטכ''ל עונה לו ''אם על כל רקטה נפעיל אתכם תהיה פה מלחמת מאה השנים" זה נראה שהרמטכ''ל שכח את תפקידו בתור ראש הצבא וניכס לעצמו תפקיד של פוליטיקאי.
(מזכיר לי בצוק איתן בחיל האוויר שהיתה לנו איזה ישיבת גף על המערכה אז כשכבר קצת השתגענו מאיך שהמבצע מתנהל ושאלנו אותו למה זה ככה, הסא''ל אמר שלא נשכח שצה''ל לא יכול להילחם במחבלים כי כמו שיאיר לפיד אמר אם נילחם בהם כל העולם יהיה נגדנו ויעשו עלינו חרם וכו' וכו'.. ואני כזה, רגע, זה לא תפקיד של הדרג המדיני להחליט? אז אם אלו ההנחיות מרה''מ ושהב''ט אז תגיד: אלו ההנחיות שצה''ל קיבל והוא פועל על פיהן. אבל, לא, בצה''ל התחילו להיות פוליטיקאים (ואני מאמין שזה קשור לעוד גורמים כמו סדנאות חינוך שונות שהצליחו לחדור לצה''ל, תקשורת ועוד) ושכחו את תפקידם - זו ההרגשה שאני קיבלתי בכל מקרה).

וזו אולי השאלה, מה תפקידו של הרמטכ''ל?
האם תפקידו להיות אחראי שהצבא יהיה מוכן לכל פעולה שיידרש לעשות לשמירה על בטחון המדינה ונצחון האויב בהתאם להנחיות הדרג המדיני או שתפקידו לקבוע את המדיניות בעצמה?

וכשזה הכיוון אולי קצת יותר מובן למה צבא היבשה מוזנח מכל הבחינות.

אני זוכר בתור ילד את הסיסמה ''תנו לצה''ל לנצח''. היום זה לא רלוונטי, צה''ל בעצמו לא רוצה..

כחייל מילואים במסייעת שריון באחד מגדודי ההכשרה שהוא גדוד מבצעי לכל דבר ואופרטיבי שהשתתף בצוק איתן..

הקצין צודק בכל מילה!

אם ככה זה בסדיר, אתם לא מבינים כמה זה גרוע במילואים.

"גם חיזוק זרוע היבשה" | מאת גל פרל פינקל
חלק מהמאמר מצורף

"גם חיזוק זרוע היבשה" | מאת גל פרל פינקל

בכירים לשעבר בצה"ל התריעו באחרונה כי צה"ל חייב לחזק את זרוע היבשה ואת המאמץ המתמרן,שכן בלעדיו לא ניתן יהיה לקצר את המערכה ולהכריע. בפועל, למרות שהצבא אוהב להצטייר כהתקפי ויעיל, הרי שישנו פער גדול בין איך שהוא מציג את עצמו, לאיך שהוא באמת. פער שחובה לגשר עליו.

.... אלוף (מיל.) אבי מזרחי, מפקד זרוע היבשה לשעבר, פתח את דבריו בכנס בקביעה ההומוריסטית לפיה תמרון יבשתי לא יתרחש אלא אם "נחליף את השלטון". אחרי שהצחיק, עבר האלוף לחלק האמנותי.

לטענתו, מערכת כיפת ברזל עשתה נזק לישראל, אף שהיא פתרון טכנולוגי מרשים. הסיבה, אמר, היא העובדה שהמערכת מונעת פגיעה בנפש, דבר חיובי כשלעצמו. היעדר הנפגעים קונה לדרג המדיני זמן לקבל החלטות בנחת. בפועל, קבע, הם מחליטים לא להחליט. שזו גם החלטה. החלטה לא לתמרן.

מזרחי עשה את שנותיו הראשונות בצבא בסיירת גולני (ולכן כשעקץ בהרצאה את חטיבת גולני שכמה מבכירי בוגריה, ובהם הרמטכ"ל לשעבר איזנקוט, ישבו בשורה הראשונה, זה היה בחזקת "הכל נשאר במשפחה"), בהמשך עבר לחיל השריון. בשנים שלאחר מלחמת לבנון השנייה הוא פיקד על זרוע היבשה והעביר אותה את אותו "אימון הקמה", שלדברי אלוף (מיל.) אורי שגיא נדרש לה.

מזרחי היה חבר בוועדה שמינה הרמטכ"ל דאז, איזנקוט, לבחינת טענותיו של האלוף (מיל.) יצחק בריק, נציב קבילות חיילים לשעבר, כי לצה"ל, בדגש על זרוע היבשה, ישנם פערים חמורים במוכנות למלחמה.

בכנס סיפר כי הציג את ממצאיה לראש הממשלה בנימין נתניהו. לדבריו, הניח לפניו שקף שקובע שבמלחמה בצפון, ישראל לא תוכל להכריע את אויביה ללא תמרון, ובתשובה, אמר לו ראש הממשלה כי אינו מסכים איתו, ולהבנת מזרחי אינו מאמין בתמרון. גם כאן התברר שבכל צחוק (במקרה זה הבדיחה בה פתח את הרצאתו), יש קצת אמת.

הכרעה תפיסתית שתחליש את היבשה

הדברים שאמר מזרחי בכנס מטרידים במיוחד על רקע הרצאתו של הדובר שקדם לו, ח"כ עפר שלח (מפלגת כחול לבן), לשעבר יו"ר ועדת המשנה לבניין הכוח ומ"פ צנחנים במילואים. שלח תיאר בכנס את תפיסת הביטחון החדשה של ראש הממשלה שעיקרה השקעת כספים ומשאבים ביכולות סייבר, הגנת גבולות, חיזוק מבנים, חימושים מיוחדים וטילים מיירטים.

כשראש הממשלה, אמר שלח, הציג את התכנית לפורום המטה הכללי הוא מיד נשאל מה בנוגע לחיזוק כוחות היבשה. כדי להסביר את תשובתו של נתניהו נדרש שלח לסיפור אודות אריק שרון. במהלך הבחירות בשנת 2000 הציג שרון בכינוס של מרכז הליכוד את רשימת השרים המיועדת מטעם המפלגה בממשלת אחדות שהוא תכנן להקים, ו"שכח" לנקוב בשמו של נתניהו. בתשובה לשאלת הקהל, הוא השיב מיד "גם ביבי". על משקל תשובתו של שרון אז (נתניהו לא מונה לשר בממשלה שהקים שרון), אמר שלח, גם ראש הממשלה השיב למטכ"ל: "גם חיזוק כוחות היבשה".

למעשה, הזהיר שלח, לאור תפיסת הביטחון החדשה של ראש הממשלה שמתעדפת את מאמצי האש מנגד, המודיעין ומערכות ההגנה האקטיביות דוגמת כיפת ברזל, עלולה להתבצע הכרעה תפיסתית שתביא לכך שזרוע היבשה תהיה חלשה ולא יושקעו בה משאבים, ואז לא יופעל המאמץ המתמרן.

לתפיסת שלח, הסיבה העיקרית שבגללה התמרון נדרש, ויתרה מכך "אין לנו פתרון אלא התמרון, הוא קיצור משך המערכה", שהוא בעיניו, "המטרה מספר אחת של ישראל במערכותיה הבאות". לדבריו, ישנה אשליה שהמערכה יכולה להימשך ולהימשך כמו במלחמת לבנון השנייה ו"צוק איתן" וישראל לא תינזק באמת. "אך אלה לא יהיו פניה של מלחמת לבנון השלישית או מלחמת הצפון הראשונה", אמר.

נוכח ארסנל הרקטות הרב שבידי חזבאללה שמאיים על צפון הארץ, "אנחנו חייבים לייצר את קיצור משך המערכה, וקיצור משך המערכה לא קורה ב-Standoff, לא קורה במנגד, בשום צורה שהיא". שלח הדגיש כי "אנחנו בשביל לקצר את המערכה צריכים לתמרן לשתי מטרות: אחת היא להשמיד. אנחנו לא נגיע לכל רקטה ולכל זה… אבל להשמיד באופן שימחיש לאויב את העוצמה שאנחנו פה, והדבר השני זה לאיים על האויב באיום פיזי קרוב".

התמרון הוא "פתרון ולא בעיה"

הרמטכ"ל לשעבר, גדי איזנקוט, ציין בהרצאתו בכנס כי יכולות זרוע היבשה שופרו במרוצת כהונתו כרמטכ"ל והדגים זאת באמצעות אזכור תרגיל הגיס הגדול שקיים, שכמוהו לא נעשה 19 שנים (מאז תרגיל "שערי שמיים"), ובתיאור יכולות חטיבת השריון 7, שבמובנים מסוימים מתקדמים יותר מאלו שברשות צבא היבשה האמריקני.

איזנקוט ציין שאת צה"ל מובילים שישה עקרונות. הראשון הוא "דפוס החשיבה האופרטיבי של הצבא שאומר: צה"ל מפתיע בכל דרך. גם אם האויב בשגרה, כשהוא בחירום, אנחנו צריכים לבנות יכולות, ונבנו כלים משמעותיים מאוד, להפתיע אותו בכל דרך".

לצד עקרונות נוספים, ובהם יכולות הגנה ויכולות הפעלת אש מנגד, ישנו, אמר, "תמרון, במקסימום כוח מינימום זמן, רצוי גם עם הרבה מאוד תחבולה. אני רואה בתמרון פתרון ולא בעיה, בתנאי שהוא מופעל נכון לעבר מטרות ראויות ויודעים מה רוצים להשיג". העיקרון החמישי שמנה הוא הוצאת העורף מהלחימה. לא סיום המלחמה מהר, הבהיר, אלא הוצאת העורף מהר ממעגל הלחימה. המרכיב האחרון הוא "חתירה לניצחון ברור עד כמה שאפשר, וחופש פעולה לדרג מדיני".

"סטנדרטים נמוכים ובינוניות"

כאמור, בתקופת כהונתו של איזנקוט נעשה תיקון מסוים ויכולות זרוע היבשה שודרגו. אבל נשאלת השאלה, במיוחד לאור התכנית של ראש הממשלה שאותה תיאר שלח בדבריו, מה יהיה מעמדה ואלו משאבים יושקעו בה במהלך כהונת הרמטכ"ל כוכבי.

שנת 2020 נמצאת ממש מעבר לפינה לאור המציאות הפוליטית (וסבב בחירות שלישי שנראה סביר מאוד), ספק אם תקום ממשלה שתאשר תקציב שיאפשר לצבא להתאמן. התכנית הרב-שנתית של הרמטכ"ל לשנים הקרובות, "תנופה" שמה, תיאלץ להמתין, אבל גם היא.

אבל בין שמתאמנים ובין שלא, בתרבות הארגונית של הצבא יש בעיה. בשבוע שעבר פרסם הכתב הצבאי של "מעריב", טל לב-רם, מסמך שכתב רס"ן עידו פיוטרקובסקי, שפיקד עד לאחרונה על קורס קציני שריון, רגע לפני פרישתו מצה"ל.

בהיותו חניך במכללה לפיקוד טקטי, כתב פיוטרקובסקי, הציג למפקד הצוות שלו, אל"מ ערן שני (גם הוא קצין שריון) את תכניתו לתרגיל היערכות בהגנה. שני, כתב, מוטט את תכניתו כששאל על איזה מרחב בהגנה הוא מוותר, שכן קו המגע ייפרץ. "נראה שכדאי שאנחנו נחליט איפה הוא ייפרץ ולא האויב. אתה פחדן, בחרת שלא להחליט, אתה מקבל משכורת בשביל לקבל החלטות ולא בשביל למכור לי חלומות עטופים יפה", אמר לו. אבל את השיעור שלמד ממפקדו, על החשיבות שבתעדוף, הוא אינו מוצא בתרבות הצבאית שמסביבו.

במקום זאת, כתב, "עודף ההנחיות והפקודות שלא מקוימות, הטקסים, ההשתלמויות, המצגות, התחקירים, הביקורים והביקורות – כל אלה לא יישברו אותנו. אנחנו נעמוד במשימה, באיחור, בצורה עקומה, בלחץ, באופן שטחי ומעוות אבל נעמוד בה. בכל זאת קצינים". התוצאה, כתב לב-רם, היא "סטנדרטים נמוכים ובינוניות במקרה הטוב".

כל מי שהיה במילואים וביקר בצה"ל בשנים האחרונות ראה ביטוי כזה או אחר של התרבות שאותה תיאר כמו גם את הליקויים מפניהם הזהירו מפקדים בכירים במילואים ובהם תא"ל אורן אבמן והאלוף (מיל.) יצחק בריק.

ישנו פער שבין הצבא ההתקפי והיעיל, כמצטייר ממסמך "חגורה שחורה", לבין הצבא שמתואר במסמך שפרסם פיוטרקובסקי. השאלה היא, איך מגשרים עליו?

(המאמר פורסם במקור באתר "זמן ישראל", בתאריך 03.12.2019)

(מתוך הבלוג "על הכוונת", 03.12.2019)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

ציטוט:

ובתיאור יכולות חטיבת השריון 7, שבמובנים מסוימים מתקדמים יותר מאלו שברשות צבא היבשה האמריקני.

מסוג הלוקשים שדו"צ אוהב לתת... לעשות שדרוג בחלק קטן בצבא ולהציג את זה כאלו עשו מהפכה ענקית בכל החיל.
עם כל הכבוד לחטיבה 7 (וכחייל לשעבר בחטיבה יש לי כבוד), אבל היא רק חלק קטן מחיל השיריון.
ובדיוק כמו שסיירת מטכ"ל לא תכריע לבדה את המלחמה הבאה, לא משנה כמה איכותית ומתקדמת טכנולוגית היא תהיה כך גם חטיבה 7 לא.

ציטוט:

למעשה, הזהיר שלח, לאור תפיסת הביטחון החדשה של ראש הממשלה שמתעדפת את מאמצי האש מנגד, המודיעין ומערכות ההגנה האקטיביות דוגמת כיפת ברזל, עלולה להתבצע הכרעה תפיסתית שתביא לכך שזרוע היבשה תהיה חלשה ולא יושקעו בה משאבים, ואז לא יופעל המאמץ המתמרן.

אמרתי את זה כבר באשכול על תר"ש תנופה... נראה כי לרוה"מ נתניהו ולרמטכ"ל כוכבי יש שני תפיסות עולם שונות בנוגע להפעלה ובניין הכח בצבא.
ולכן עדיין קשה לי להאמין שכוכבי בנה תר"ש שנוגד את תפיסת הביטחון של נתניהו, כי אז המשמעות היא שהרמטכ"ל מתכוון ללכת ראש בראש מול רוה"מ באחד הנושאים המהותיים במדינת ישראל (אלא אם כן יהיה מהפך פוליטי במדינה דבר שגם לא בהכרח ישנה מהותית את התפיסה של הדרג המדיני)

לדעתי המשך הזנחת כוחות היבשה תהיה בכייה לדורות, ולצערי אנחנו עוד נשלם עליהה מחיר יקר ביום מן הימים.
חבל לי שלא למדו את לקחי לבנון השנייה, ושאר המבצעים ב20 שנה האחרונות.
ח"א והמודיעין לבדם לא יכולים להכריע מלחמות!! הגיע הזמן להתעורר ולהשתחרר מהקונספציה ההרסנית הזאת!!
הגיע הזמן להבין שבשביל לנצח צריך לסכן, נצטרך לקבור הרבה חיילים.
אבל רק ככה נוכל להשיג הישגים אסטרטגיים למדינת ישראל במקום להמשיך להתברבר שוב ושוב באותו מקום.

ממליץ לכולם לראות את הראיון שעשה רמי מערוץ לאומנות עם האלוף בריק, שם הוא אמר שלערכתו יקח 5-6 שנים לשקם את צבא היבשה, אני אישית חושב שבעזרת תקציבי חירום אפשר לעשות את זה בפחות זמן.
ורצוי היה שנתחיל אתמול. (והרבה מהחוסרים רצוי לקנות ולהיעזר בדוד סם שיכול לספק במהירות ויש לו כבר מוצרי מדף מוכנים)
כמו האלוף בריק אומר שאחת הסיבות המרכזיות שרוה"מ חותר להסכם הגנה עם ארה"ב היא כי הוא יודע שהצבא לא מוכן למלחמה.

אי אפשר לתקן את קילקולי צבא היבשה עם תקציב, והמחשבה שאפשר לתקן עם ברזלים בעיות שהן בעיקרן בעיות של ראש היא זו שהביאה אותנו למצב הזה.
יש הרבה מאוד החלטות שצריכות להתבצע במנותק מהתקציב שיש או אין.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אני מסכים איתך שיש גם הרבה בעיות של תרבות ארגונית, אבל כסף כן מניע תהליכים.
ושאני מדבר על השקעה מאסיבית אני לא מדבר רק על רכש של ציוד אלא גם על להתחיל לזמן את המילואים ליותר ימי אימונים בשנה בשביל לגשר על הפער המקצועי שנוצר

הפיתרון הוא אף פעם לא לזרוק עוד כסף, לפני שעושים שינויים שמראים שהכסף יפול לאן שהוא ייפול ויעשה את מה שהוא צריך לעשות.
כשיש לך ארגון עם תרבות ומבנה בעייתיים, אתה קודם דורש כתנאי את תיקונם של הדברים הבעיתיים, ורק אז מביא את הכסף.
אחרת מהר מאוד הכסף יעלם ויממן את אותן שטויות. לא סתם מבקר המדינה ואנשים מתוך הצבא כבר אותמרים את אותה ביקורת בשלושים שנה האחרונות. תקרא את "קללת הכלים השבורים" ותופתע לראות כמה רלוונטי גם להיום.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

אם הארגון יעשה שינויים מסויימים - הארגון יקבל תקיצים אלו.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי yishain11 אחרת מהר מאוד הכסף יעלם ויממן את אותן שטויות. לא סתם מבקר המדינה ואנשים מתוך הצבא כבר אותמרים את אותה ביקורת בשלושים שנה האחרונות. תקרא את "קללת הכלים השבורים" ותופתע לראות כמה רלוונטי גם להיום.

בהחלט נכון.
מצב שבו יגדילו פי כמה את זימוני המילואים, אבל המזומנים ימשיכו לבזבז את רוב משך המילואים בהמתנה לתיקון בעיות שונות,
רחוק מלהיות תקין.

מצד שני אי אפשר להגיד "פוס משחק ולא ממשיכים עד שהכל מושלם"
צריך ליצור את התמריצים הנכונים לאנשים הנכונים - במערכת הבטחון וגם מחוצה לה.
צריך להגדיר מה לעזאזל אנחנו רוצים שהצבא שלנו יעשה ואיך רוצים שהוא ייראה
כנ"ל לגבי המדינה.

"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)

אף אחד לא מחכה למושלם. מה שרוצים זה שתהיה מדיניות ברורה לבניין הכוח בשביל שהכסף, לכשיבוא, לא ישפך סתם.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

כמו שבריק אמר שמקצצים עוד ועוד בתקנים של נגדי הימח"ים אי אפשר לצפות שהתפוקה תישאר אותו דבר..
זה מזכיר לי את הסיפור על החוקר שבדק שאם תולשים לזבוב כנפיים הוא יכול להמשיך לעוף
החוקר תלש עוד כנף ועוד כנף והזבוב המשיך לעוף עד שלזבוב לא נשארו כנפיים והוא לא הצליח לעוף
המסקנה של החוקר היתה: לזבוב בלי כנפיים אין חשק לעוף

אז כן לשפוך עוד כסף על מערכת מקולקלת זה לא הפתרון, אבל גם לצפות לעוד התעיילות מנגדים שעשו לפני כמה שנים עבודה של שלושה נגדים.
התוצאה פשוט תהיה ידועה: עוד כסתו"ח ועוד תרבות של שקר עד המלחמה הבאה שבה שוב נפתח את הימחים ונראה את צה"ל בערוותו וזה נכון לא רק לימח"ים אלא גם לעוד מערכים ביבשה כפי שאמרתי כבר בעבר אי אפשר לאמן לוחמים רק ביבש ולהתקמצן על תחמושת

ציטוט:

צריך להגדיר מה לעזאזל אנחנו רוצים שהצבא שלנו יעשה ואיך רוצים שהוא ייראה

אכן כן אבל כמו שאמרתי יש כאן רוה"מ ורמטכ"ל שלא רואים אין בעין את תפיסת הביטחון של הצבא.
ובעיקר דרג מדיני לדורותיו שלא אוהב להתעסק בבניין הכח בצבא ונורא אוהב לתת לדרג הצבאי להחליט עבורו מה טוב לו בשביל שלא יאשימו אותו אחר כך בכישלונות

ציטוט:

רוה"מ ורמטכ"ל שלא רואים אין בעין את תפיסת הביטחון של הצבא.

תיקון:" עין בעין"