הרמן קאהן מחבר הספר "על המלחמה התרמונוקליארית" פיתח טקטיקה בה ינקוט צד בסכסוך צבאי, שבה יוכל לנצל את גישתו הרציונאלית של היריב. תמרון זה נקרא: סחיטה לאחר התקפה.

בשלב הראשון, מכוון התוקף את המכה הראשונה כלפי יעד שאיננו בעל ערך וניתן להכלה ע"י היריב הרציונאלי.
בשלב שני, מיד לאחר המתקפה מגיש התוקף אולטימטום ליריב, כדלהלן:

אם הנתקף (מדינת ישראל) ינקוט בפעולת תגמול, יפעיל המתקיף את כוחו נגד ערך שלא ניתן להכלה (ערים, תחנות כוח, שדות תעופה, בתי חולים, במקרה שלנו). המתקיף אומר שהנזק שהוא עצמו יספוג יהיה קטן יחסית, היות וכבר נקט באמצעי הגנה (פינוי מחבלים) והוא מוכן לפעולת התגמול. המתקיף ידגיש כי עריו של המותקף טרם פונו והן בנות ערובה הנתונות לחסדי התוקף. לכן "מציע" המתקיף למותקף לא להפעיל פעולת תגמול ולהכיל את המתקפה, כדי שלא יסבול נזק גדול.

תימרון זה אפשרי רק אם המתקיף יודע כי פעולת התגמול תיווצר לאחר השהייה של התייעצות ושיקול דעת. שיקול הדעת של המותקף הוא המאפשר למתקיף ליזום תימרון של סחיטה לאחר תקיפה.
דווקא בשל קיום התייעצות מסודרת מגדיל המותקף את פגיעותו.

בנוסף, תימרון זה יתכן רק כאשר היריב נוקט באסטרטגיה של "נגד כוח" (השמדת טילים, מנהרות, וכדומה) ללא פגיעה באוכלוסיית ערך של התוקף (בני משפחה וכדומה). נקודת המוצא של אסטרטגית "נגד כוח" היא שמלחמה היא האפשרות היחידה ושאין יכולת הכרעה. לכן יש לחפש דרכים לצמצום הנזק.
הדרך להקטנת נזקי מלחמה היא בפגיעה בכוחות ההתקפה של האויב בלבד, כך שלכל צד "נוח" לנהל עימות מתוך התאפקות והבלגה מאשר חורבן המשטר.

בגלל שני כשלים אלו, השהיית התגובה ושיקול דעת, ושימוש באסטרטגיית "נגד כוח", דוקטרינת החמאס צולחת.

במצב בו מלחמה-כוללת משמעה - השמדה-כוללת של שני הצדדים.
הוא ניתח את כיווני ההתפתחות האפשריים בתחום הלוחמה - שלא יובילו להשמדה כזו.
והניתוח שלו היה מדוייק מאוד.


במצב שנוצר - אין אפשרות "להכריע" את היריב בלוחמה ישירה,
ולכן האפשרות היחידה שבאמת אפשרית - היא ניצול חולשה של האוייב להשגת הישגים טקטיים מצטברים.

בדיעבד - גישה זו נכונה באופן כללי ללוחמה: לארה"ב לא משתלם לתקוף את קובה או וונצואה מרגע שהן נחלשו מספיק.
לדרום-קוריאה אין הישגים פוטנציאלים ממלחמה, ולכן ההישג היחיד שהיא יכולה להגיע אליו הוא החלשת הצפון עד להתמוטטותו או הפיכתו לבלתי-רלוונטי (בעוד הדרום צומח באופן מהיר תוןך ניצול הכלכלה הקפיטליסטית).

ציטוט:

במקור נכתב על ידי strateg בשלב הראשון, מכוון התוקף את המכה הראשונה כלפי יעד שאיננו בעל ערך וניתן להכלה ע"י היריב הרציונאלי. בשלב שני, מיד לאחר המתקפה מגיש התוקף אולטימטום ליריב, כדלהלן: אם הנתקף (מדינת ישראל) ינקוט בפעולת תגמול, יפעיל המתקיף את כוחו נגד ערך שלא ניתן להכלה (ערים, תחנות כוח, שדות תעופה, בתי חולים, במקרה שלנו). המתקיף אומר שהנזק שהוא עצמו יספוג יהיה קטן יחסית, היות וכבר נקט באמצעי הגנה (פינוי מחבלים) והוא מוכן לפעולת התגמול. המתקיף ידגיש כי עריו של המותקף טרם פונו והן בנות ערובה הנתונות לחסדי התוקף. לכן "מציע" המתקיף למותקף לא להפעיל פעולת תגמול ולהכיל את המתקפה, כדי שלא יסבול נזק גדול. תימרון זה אפשרי רק אם המתקיף יודע כי פעולת התגמול תיווצר לאחר השהייה של התייעצות ושיקול דעת. שיקול הדעת של המותקף הוא המאפשר למתקיף ליזום תימרון של סחיטה לאחר תקיפה. דווקא בשל קיום התייעצות מסודרת מגדיל המותקף את פגיעותו.

הניתוח שלך שגוי:
התוקף מכוון למטרה טקטית,
כזו שהאוייב יהיה מוכן להקריב (כי אין לו תועלת מהסלמה)
לעומת מטרה אסטרטגית - שמשמעה הפסד חד-צדדי (למשל - טילים גרעיניים בקובה, בתקופה בה טווח הטילים מהווה מגבלה)

הוא מנצל את פגיעותו של הצד השני - שלא יכול להסלים את הלחימה ללוחמה-טוטאלית בשל מתקפה מינורית.
הצד השני יכול לשלוח עוד מאותו דבר - אבל פגיעותו תוביל אותו להפסד.
אם בשחמט תשלח את המלכה למתקפה על כל אובדן פיון - תאבד את המלכה.


לי נראה שאתה מזהה באופן שגוי לחלוטין את האיום:
חמאס אולי מוגדרים כיותר קיצוניים - אבל הם מבודדים ולא יכולים לייצר איום מהותי על ישראל,
בשונה מאוד מהפת"ח,
שזוכים לסיוע בינלאומי רב, וחותרים לכיוון זה בדיוק.

המתקפות של ישראל - לא מיועדות להשמיד כל חייל בעזה, ולא כל מפקד בעזה (משימות בלתי-סבירות בהתחשב בתמיכת האוכלוסיה),
ובוודאי לא כל מבנה בעזה (מה שיוביל לנזק אדיר לישראל מצד בעלות-הברית של פת"ח בעולם)
הן מיועדות לייצר את אותה החלשה הדרגתית, שמונעת מחמאס הזדמנות "לשבירת-כלים" או ברית-זמנית בין פת"ח לחמאס:
במצב שנוצר,
חמאס יכול להוביל את אוכלוסיית-עזה במסלול החלשות מתמשך,
או להפוך לתאום של פת"ח (חמאס נכשל לייצר פגיעה מהותית בישראל, בעוד פת"ח מצליח).
והפיכתו לתאום של פת"ח ממונפת - ללחץ כבד על ממשלת פת"ח.

ברוך הבא לפורום!

איני רואה טעם להשליך מאסטרטגיה של מלחמה טוטאלית על גרילה. זו מערכת שונה.
"סחיטה לאחר התקפה" פירושה שהצלחתי לפגוע בחלק משמעותי מכוחך, תוך שנשארה לי יכולת פגיעה בערך שלך. המשמעות ברורה- כפי שכתבת, תתקשה להגיב נגד הכוח שלי, ולא כדאי לך להסלים למלחמה טוטאלית. אנחנו בבירור במלחמה, אבל לא טוטאלית.

החמאס לא מנסה כלל לפגוע בכוח שלנו- להיפך, הוא מותח את הגבולות ויורה "בטעות" למרכז הארץ. ממילא, גם אין שום מרכיב של סחיטה. זו שיטת הגרילה הישנה והמוכרת מימי מאו לפחות-לנסות להרחיב את תחום הפעולה, בלי לתת לממשלה עילה להפעיל כוח רב ולהביס אותך.

חמאס בטקטיקת הסחיטה שלו משתמש בשני סוגים של בני ערובה: אזרחי עוטף העזה הישראליים מחד, ואזרחי עזה מאידך שמשמשים כמגן אנושי.
זה לא שישראל מפחדת ממלחמה כוללת ברצועה, הרי היא יכולה באופן תיאורטי לכתוש אותה מהאוויר ויותר יעיל מכך - באמצעות ארטילריה כבדה (כולל נשק מצרר), עד שיהיה שקט והירי הפלסטיני ייפסק.
אבל ישראל לא תבצע ירי ארטילרי מסיבי לתוך האזור העירוני המאוכלס ברצועת עזה (משם חמאס משגר חלק ניכר מהרקטות), משני טעמים עיקריים:
1. מבחינה מוסרית ישראל לא תבצע ירי חסר הבחנה לריכוזי אוכלוסייה אזרחית, גם אם היא מגן אנושי למטרות טרור, תשתיות טרור ומשגרי רקטות.
2. דעת הקהל הבינלאומית, האו"ם, ארגוני "זכויות האדם" שיעשו לישראל גיהנום דיפלומטי אם ישראל תהרוג אלפי אזרחים פלסטינים או תבצע ירי לריכוזי אוכלוסיה. דבר זה יכול לפגוע בישראל מדינית, כלכלית ותדמיתית.

זו גם הסיבה שחמאס מחזיק את תושבי עזה כבני ערובה, מגן אנושי ובמצב של מסכנות ועוני (תוך סיכול כל ניסיון לשפר את מצבם) - כדי לקבל עוד ועוד כספי סיוע הומניטרי ולנצלם לצרכיו: טרור ושחיתות (ריפוד כיסי המפקדים הבכירים).

ArmouredDov_D9

ארץ ישראל לעם ישראל - הציונות תנצח!
דף ה-D9 של MathKnight