לאחר המלחמה היה ויכוח האם כישלונו של קו בר-לב נבע מחוסר ההתאמה שלו למשימה של הגנה מפני פלישה מצרית, או שהכישלון נבע מההפתעה בפרוץ המלחמה.. בזיכרון הציבורי נותר קו בר-לב כאחד מסמלי המחדל של מלחמת יום הכיפורים. האם יכולות להיות עוד טענות, למה קו בר לב כשל בזמן אמת? במלחמת ההתשה הוא הצליח, כן, אבל ביוה"כ הוא פשוט כשל.
והאם לא יכלו לצפות שקו בר לב ייכשל? למה לא נטשו אותו בתחילת המלחמה?

לפני ששואלים אם X נכשל או לא, כדאי לברר מהי בכלל תכליתו ומהו המדד להצלחה.
האם קו בר לב נועד לעצור פלישה מסיבית? מסופקני. אם כן, הרי שנבנה באופן בלתי מתאים לחלוטין למטרה זו (ועוד דולל בתקופת כהונתו של שרון כאלוף פד"ם).

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

אריק שרון ו חיים בר לב טענו שהקו דולל באופן "מחריד" מאז שסיימו לפקד,
בר לב כרמטכ"ל ושרון כאלוף פד"מ אבל עדויות נוספות לשינוי סד"כ המחזיקים בקו וכוח העתודה שלו
לא מצאתי.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

את הפלישה המצרית.
ויותר מזה - לא משנה אם המוצבים עצמם היו בנויים למטרה זו. התפיסה הצה"לית דאז גרסה בלימת האוייב על התעלה, אז בפועל - הקו היה חלק ממערכת שהאמינה שהיא תבלום את האוייב בלי שישיג הבקעה.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

בספר 'התקדשות' מתואר הדיון במטכ"ל אודות הקמת הקו אשר בו רק שרון וטל התנגדו לתפיסה.

יש לך אולי יכולת להסביר לנו [על סמך מסמכים היסטוריים לא מסווגים המוכרים לך] מה גרם לאלופים לבחור בגישת הגנה הסותרת את התורה הצבאית?

הרי כקו בט"ש - לא היה לקו המעוזים ערך והגדרת המושג 'קו' בלימה היא בעייתית לכשעצמה.

לפיו זלזלו במצרים,
הוא ההסבר המעשי היחיד.
הרי ידוע הסיפור עם התרגיל המטכ"לי, בו המצרים (נדמה לי ששרון שיחק אותם) פרצו את קו המגע ועשו קציצות מהמערך בתוך מספר שעות -
ואז הפסיקו את התרגיל, כי המצרים לא יפעלו ככה.
חסדאי מספר על אחד ממפקדי האוגדות במלחמה, שבתרגיל בפיקודו בתחילת שנות השבעים הביסה האוגדה שלו חמש אוגדות מצריות וייצבה קו הגנה בתוך 48 שעות; במלחמה הוא נלחם שבוע מול שתי אוגדות מצריות ולא השיג הכרעה.

להסביר איך בדיוק?
ועדת אגרנט, בפרק על התו"ל ויישומו (מופיע בגרסה הגלויה) ציינה את זה די במפורש: התפתחה אמונה בגאוניות המפקד על חשבון תורת לחימה.
וכמו-כן, כיוון שהנצחון בששת הימים היה כל-כך גדול, לא נחקרו לעומק הבעיות - והלקחים שהוסקו היו בחלקם מוטעים.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

או במילים אחרות: האם קריאת ספרות צבאית והליכה לפי כללי המקצוע הם חלק מתוכנית ההכשרה של מפקדים בכירים בימינו? [מבלי להתייחס לקיץ האחרון שם אני מקווה נגרם הבלבול כתואה מחוסר ההחלטיות של הדרג האזרחי]

וזו אינה שאלה רטורית. כאזרח המתייחס ל'צבא' כאל סוג של מקצוע - נראה לי מובן כי התו"ל מגובש עפ"י תורות העבודה המקובלות בספרות הצבאית ועל סמך נסיונם של צבאות אחרים והגיוני בעיני כי קצין בכיר ומקצועי ידבק בתו"ל וילמד אותו היטב.

כשם שלא יתכן כי מנתח יכנס לניתוח מבלי ללמוד את הבעיות הניצבות בעיניו כך לא סביר שקצין בכיר לא ילמד את דרך העבודה הנדרשת רק 'כי הוא גדול מן החיים'.
חלק מן האנשים בהם מדובר [טל-כסגן רמטכ"ל] עודם עימנו ומעניין להבין מדוע חשבו שיוכלו לפעול כנגד 'כוחות הטבע' ולמנוע את פריצת קו המגע.

אני אוסיף למה ש YGH כתב קודם לכן:

1. התפיסה של ראשי הצבא את המצב האסטרטגי של מדינת ישראל לקתה בחסר - לא היה שום עדכון המתחייב כתוצאה מקיומו של סיני כעומק אסטרטגי והמשמעויות הלוגיסטיות הכרוכות בניהול לחימה בטווח כזה מהמרכז האזרחי (בניגוד לרמת הגולן) תפיסת המכה המקדימה עודנה שלטה בכיפה, למרות שהיה ברור שזה כבר לא ריאלי יותר.
2. במספר תרגילים שנעשו לקראת המלחמה, היו מספר דברים צורמים מאוד:

• בתרגיל "עוז" באוקטובר 71, אמר מוטי הוד, אז מח"א: "ההרגשה שלי כאיש מהצד הייתה שצה"ל מתרגל את מסקנות ששת הימים. לפנינו מהפיכה של 189 מעלות בתנאים שבהם אנחנו עומדים לעומת 1967, והתרגיל הזה תרגל את 1967 וזו השגיאה הגדולה שלו".
• שמחק מלחמה "מהלומה" - המצרים (ב"פיקודם" של מוסה פלד ובני פלד בין השאר) הצליחו להעביר 700! טנקים לגדה המזרחית. התרגיל לא הופסק, אבל בסיכומו של התרגיל העיר הרמטכ"ל כי במציאות אף טנק מצרי לא יחצה את התעלה.

עכשיו לשאלתך - במצב שהיה לפני המלחמה כאשר הצבא התאמן תדיר, היתה אוירה של "אנטי-אינטלקטואליות" ומקצועיות נמוכה שהובלטה בתרגילים גדולים. מה קורה לצבא שמפסיק להתאמן במשך 5 שנים? איכות הפיקוד והלחימה בקיץ האחרון היא תוצר ישיר של חוסר אימונים, הפסקת ההכשרות וניוון המקצוע הצבאי בצבא - מצבא למשטרה חמושה היטב. הסיפור עם המכון לחקר תורת המערכה שלא הניב ולו פרסום אחד הוא דוגמה מצויינת למצב המקצועי בצבא.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אישית, מטריד אותי לא העניין ה-"אסטרטגי" (הגנה קבועה מול ניידת וכו'), כי הוא ממילא נקבע בחלקו ע"ס אילוצים מדיניים, אלא הרמה הטקטית.
ברמה הטקטית, צה"ל בכל הרמות הניח כי כוח חי"ר מצרי צולח יושמד ע"י כוח שריון ישראלי. העובדה ששרשרת הפיקוד לא דאגה לתגבר את המעוזים מיד עם ההבנה כי תפרוץ מלחמה תוך כמה שעות, ולו בכוחות הקטנים שנשלחו לכך לאחר פרוץ המלחמה, מוכיחה שהמפקדים הניחו שממילא השריון בסיני יספיק למנוע התבססות של כוח מצרי צולח, וממילא המעוזים לא יהיו בסכנה.
בפועל, החי"ר המצרי הרווי נ"ט הוא ששחק את עוצבת סיני למחצית מכוחה ביומיים הראשונים ללחימה.

באנלוגיה לימינו- האם תוכניות צה"ל בנויות על הנחות שגדוד "מרכבה" במיל' עדיף על גדוד אברמס מצרי, מבנה "סופה" על סולללת "פטריוט" מצרית וכיו"ב?

זוהי שאלה שלא ניתן לענות עליה כאן...

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

בוודאי.

"גנרלי הכורסא" מוזמנים להצביע לעצמם על ההפתעות שאנו מכינים לעצמנו למלחמה הבאה.

אה, את זה אנחנו עושים כאן כל שני וחמישי...

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

היתה זאת שורת מוצבים מבוצרים, רחוקים אחד מן השני, כאשר החללים שביניהם אינם ניתנים לתצפית, ואף לא מוגנים בכל דרך שהיא.

בעורף היו מספר מוצבים פלוגתיים (תעוזים) שהכילו, לאורך כל הקו, לא יותר מחטיבת טנקים אחת.כאשר חלקם לא שימש כלל טנקים. עוד היו פרושות בקו הזה 7 סוללות ארטילריה, אשר יכלו לסייע, כל אחת באופן נקודתי, למטרות בט"ש מצומצמות ביותר.

למעשה, ניתן להשוות את קו בר-לב לעירוב של שבת, המדמה חומה, ולא חומה.

תאמינו לי הייתי שם וראיתי. כבר אז תהיתי, אך הגנרלים שטופי חדוות היום השביעי של ששת הימים, ראו עצמם בלתי פגיעים.

על גבהות לב זאת שילמנו מחיר יקר.

למען האמת, אני חושב שלמצרים מגיע הרבה קרדיט על הצלחתם, לא פחות מאשר למחדלי צה"ל. הניתוח המצרי זיהה בצורה מדויקת את יתרונות וחסרונות הצדדים והפיקוד שלהם ידע "לתפור" תכנית שתהלום היטב את יתרונותיהם ואת חסרונותינו.
עד כמה שאני מבין כיום, למדינת ישראל היתה בעיה קשה להגן על הגבולות הארוכים שהיו לה עם הסד"כ הסדיר. את הצליחה המצרית ניתן היה לסכל, אבל רק ע"י מכת מנע מסיבית של ח"א (שהיתה מן הנמנע) או ע"י החזקת מספר רב של מוצבי התראה ומאחוריהם סד"כ משמעותי של שריון, חירמ"כ וארטילריה להתקפות נגד.
גם ללא ההפתעה וההתקפה בשתי החזיתות, קשה לי לראות איך סד"כ חטיבתי (ואפילו אוגדתי מוקטן) מצליח להתמודד עם חמש דיוויזיות צולחות, עתירות נ"ט, במרחב שכזה.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

המעוזים היוו מוצבי תצפית ותו לא. לא היה להם שם יעוד לגבי בלימת פלישה. במשימת הצפית הם עמדו, אבי ראה כיצד המיצרים מזיזים את חומות שקי החול על מנת לפרוץ דרך לטנקים, זאת הייתה הכרזת מלחמה, והמעוזים דיווחו על כל ההפרות האלה בהצלחה. החלטות הממשלה והדרג הצבאי הבכיר מאוד בנוגע למידע זה הוא כבר סיפור אחר לגמרי.

הנסיון להבין את קו המעוזים כעמדות לעצירת פלישה הוא מוטעה מיסודו לאור הצלחת החומה האטלנטית שבנו הגרמנים ולאור התפיסה שאין מיבצר שאיננו ניתן לכיבוש.

מבלי להכנס לכל הפירוט של מלחמת יום הכיפורים

קוו ברלב הוקם כקוו תצפיות על המים תוך שהוא נותן הגנה לכוחות שישבו בקוו מפני צליפות ואש ארטילרית. הוא לא הוקם סתם אלא לאחר היקף נפגעים עצום של כוחותינו שהיו חשופים לאש לפני שהקימו אותו.

לגבי עדויות האם הוא דולל אז הנה עדות אישית, הוא דולל בהיקף גדול ביותר והדילול משמעותו שחלק ניכר ממוצבי קוו המים ננטשו והפתחים שלהם נסתמו בחול. לדוגמא מ-4 מוצבי מילנו בגזרת קנטרה היה מאוייש רק מוצב אחד וכו'.
האם זו הסיבה למה שקרה ? באופן חלקי. האם התוצאות בימים הראשונים היו אחרות, מן הסתם גם באופן חלקי.
כפי שכבר כתב כאן BA , הקוו היה מורכב ממוצבי קוו מים ותעוזים אחוריים. אף אחד לא ציפה שתצפיתנים בקוו המים יעצרו את הצבא המצרי, השילוב של כוחות שיריון שיוצאים מהתעוזים, כוחות חיר במעוזים יחד עם כוחות שריון שהיו במעוזים ובסביבתם ושילוב כוחות ארטילריה היו אמורים לתת את המענה.
בפועל
חלק ניכר מהמעוזים היו נטושים
מרבית הכוחות בתעוזים לא קיבלו פקודה בזמן לנוע ולתפוס עמדות אש על קוו המים
הארטלריה היתה פרוסה באופן חלקי

ועוד ים של סיבות הביאו אותנו לאן שהגענו

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

לפני שבנו בונקרים ממוגנים, היו בונקרים די מאולתרים מקשתות ברזל ועליהם שקי חול.
חטפנו פעם במוצב הלשון הפצצה של מרגמות 160 מ"מ ( מעורבת עם 82 מ"מ ) הכל מסביב רקד.

בהתחלה בהתחלה הכל היה בשוחות אישיות שנחפרו על ידי מילואימניקים.. כך סיפר לי אבא .

אגב, הדבר שמוזר לי בכל הסיפור, זה שבר-לב תכנן את המעוזים על פי ביצורים מתקופת מלחמת העצמאות..

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

לא יודע אם זה תכנון אישי שלו, מן הסתם לא

אבל הגנה בפני פגז מרגמה או תותח לא השתנתה כבר עשרות שנים

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

מערך מגננים של קיבוץ נירים במלחמת העצמאות.

.

כדאי רק לזכור שהמושג "קו בר-לב" הוא מושג מצרי.
מדובר בשורת מוצבי תצפית והצגת נוכחות שנבנתה כך שהמעוזים יוכלו להגן על עצמם מפני פשיטות נגדם, בעיקר, ולהחזיק מעמד עד שתגיע התגבורת מהריכוזים האחוריים.
כמו שאני מבין את זה, עצם הרעיון של פריצה במספר נקודות במקביל משבש לחלוטין את כל ההיגיון של המערך שנבנה שם.

לעשות הגנה קשיחה באיזור סיני (באותה תקופה בודאי) נשמע לי רעיון בעייתי. התוכנית הכללית לא היתה הגנה גמישה לעומק?

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

לא, מכיוון שמפקדי צה"ל "המציאו" מונח חדש באותה תקופה - הגנה קשיחה על קו המגע. לצורך העניין קו המגע הוגדר כקו העצירה ומכאן כל הברדק...

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

לפי הגדרות כאלה היינו יכולים לנסות להלחם ממש על המים, או ממש על החת"ם, או ממש על...

הנה הגדרת המעוז לפי אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל - עשור שני:
"המעוז נועד לשמש כמוצב 'חוץ' לדיווח על המתרחש ב'קו המים' ד למרחק של 2 ק"מ בקירוב, וכן לבלימת נסיונות צליחה מצריים ביחד עם כוחות ניידים שהגיעו מן העורף".
אם מסתכלים על תכנון המעוז, אפשר לראות שהוא נועד להגן על עצמו לא פחות מאשר לעצור צליחה..

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

16 מעוזים לאורך 150 ק"מ של תעלה= 9.3 ק"מ בין מעוז בממוצע.
גם אם מעוז מצליח להגן על עצמו- מה יכולתו למנוע צליחה 5 ק"מ ממנו?! לי נראה שתפקידו העיקרי של הקו היה להראות נוכחות ולמנוע העברה מהירה של רק"מ לשטחנו (היתה סוללת עפר ענקית לאורך התעלה)-
את הבלימה היו אמורים לעשות חטיבות השריון, שישטפו את החי"ר המצרי הצולח. למותר לציין שלא לקחו בחשבון את שפע אמצעי הנ"ט בהן צוידו החילים המצריים.

דווקא חלוקת המעוזים לאורך הקו היתה חכמה - יש מקומות עם ריכוז צפופים צפוף יחסית, ויש מקומות עם קצת יותר מ-10 ק"מ בין מעוז למעוז. זה הכל עניין של תנאי השטח.

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

אני חושב שהיה לנו מזל גדול שמוצבים רבים היו נטושים, אחרת - אם הם היו מאוישים - גם אנשיהם היו נהרגים, והיינו מאבדים עוד טנקים רבים - מלבד 200 נטנקים שאיבדנו - בנסיונות לחלץ את אנשי המעוזים.

כל הקונצפציה של שיטת המוצבים היא טעות גדולה שמעידה על טיפשותם וחוסר יכולתם של הגנרלים שלנו, שלא למדו את לקח קו בר לב, והם בנו מוצבים בהשקעה של מיליארדים בדרום לבנון ובגולן.
בדרום לבנון נהרגו חיילינו רק בנסיונות להגן על עצמם במוצב ובדרכים אליו וממנו, ואילו החיזבללה חי ופעל התקפית בשטח במקום להיות קבור במוצבים כמו עכברים.
רק בגולן ניראה שהגנרלים קלטו משהו סוף סוף, והמוצבים שם ברובם נטושים ופרוצים.

אז מה עמד בבסיס הרעיון של המוצבים? כמו תמיד זה ענין של אגו, וכאן היה בר-לב שהיה אגו-מניאק גדול.
הוא יעשה דווקא, ויראה למצרים שהם לא יזיזו אותנו, ויעלה כמה שיעלה. מה עוד ששני האלופים שהוא שנא, שרון וטל, היו נגד הקו, והוא יראה גם להם.
לעומת זאת הוא קידם את חבריו מהפלמ"ח דדו וברן, למרות שספק היה אם הם היו ראוים לתפקיד הרם.
כך הוא מינה את ברן (אברהם אדן) למפקד הראשון של אוגדה 252 בדרגת אלוף, והוא היה אחראי על בניית הקו.

כדי להגן על קו המים הרי צריך קו רציף לכל אורך התעלה, אלא שאז הוא לא יקרא קו בר לב, אלא קו מז'ינו, אם כל הקונוטציות השליליות של הקו הזה.
על כן הוא בנה את הקו על פי נסיונו במלחמת השחרור... לא, זאת לא בדיחה.
במלחמת השחרור הוא וחבריו בנו מוצבים היקפיים קטנים בקיבוץ נירים שבנגב, והוא החליט של פי תורה זו יבנה גם קו בר-לב: לא קו רציף לאורך כל התעלה, אלא שורת מוצבים היקפיים שיוכלו להגן על עצמם, (וכידוע התברר במלחמה כרעיון אדיוטי) ובין המוצבים יערכו סיורים רכובים.
עד מהרה פתחו המצרים באש על הסיורים, ועל כן נבנתה הסוללה לאורך התעלה שתגן על הסיור. בתשובה גם המצרים בנו סוללה, ואז אנחנו הגבהנו את הסוללה, וחוזר חלילה...
בעיה אחרת היתה כיצד למנוע חדירה בלילה, שהרי המצרים יכלו לחדור בשטח הפתוח שבין המוצבים. על כן פנה ברן לפרופסור בטכניון בשאלה אם אפשר לעשות איזושהי קרן אלקטרונית לאורך התעלה, שרובה נמשכת בקו ישר, שתגלה נסיון חציה. הוא קיבל תשובה חיובית, שאח"כ התבררה כחסרת כיסוי. וכאן אי אפשר שלא להזכר בשירו המפורסם של אורי זוהר: "הראש היהודי עושה לנו פטנטים".....

אבל בנית הקו התקדמה כבר במרץ, ואנשים רבים בארץ מכרו את דירותיהם כדי לקנות טרקטור ולרדת איתו לתעלה, ולעשות הרבה ג'ובות - שהרי הכסף זרם כמים, שלא לדבר על ההרוגים הרבים שנפלו תוך כדי בניית הקו.

גם תוכנית "שובך יונים", תוכנית ההגנה על סיני, שעיקרה ריצת טנקים בודדים לעבר המעוזים כדי להדוף את התוקפים, התבררה כהרת אסון. הגנרלים שלנו שכחו את העיקרון הראשון של כל קרב - ריכוז הכח - והם היו בטוחים - בשחצנותם - שמספיק טנקים בודדים להדוף את המצרים.

ומהו הלקח הנלמד? הלקח הוא שאל לו לצה"ל להיות צבא דיפנסיבי הקבור באדמה, אלא צבא אופנסיבי שמרכז מאמץ משורין בגיזרה צרה, מבקיע וחודר במהירות אל עומק מערך האויב, מהלך הגורם להיתמוטותו ולכניעתו של האויב.



-------------------------------------------
חיל השריון: נלחמים בישיבה

1. התוכנית המצרית הייתה כידוע לא לכבוש את כל סיני אלא להשתלט על רצועה צרה המוגנת על ידי טילי הנ"מ שלהם. איך בדיוק הייתה השארת רצועה כזו פרוצה לכוחות המצריים הייתה מסייעת למנוע מהם מטרה זו? הסאגרים בצד המצרי של התעלה היו מורידים גם 200 טנקים ישראלים שהיו נעים ככח אחד במידה והללו היו מנסים לנוע לעבר הכח הצולח ללא הגנה.
מוצבי בר לב לפחות עיכבו והקשו על הפלישה המצרית וריתקו אליהם כוחות.
אני מציע לחשוב איזו אלטרנטיבה ריאלית הייתה לקו המוצבים לצורך מניעת הישג קרקעי למצרים. קל לרדת על תפיסת ה"אף שעל" כשיש את מרחבי סיני, אך לאור המטרות המצריות דומה שזה היה המענה הצבאי האסטרטגי היחיד.
2. ללא תצפיות מוצבי בר לב, איך היה ניתן לאתר הכנות לפלישה מצרית? סיני היא איזור מישורי למדי ולא היו תצפיות ארוכות טווח עם אמצעים ויכולות מספיקות. אז מה האלטרנטיבה, תצפיות ניידות? ייתכן, אך כל התקפה ארטילרית על תצפיות כאלו הייתה עולה במחיר דמים כבד.

1. ברור לך שהתקפה נקודתית של כמות גדולה של שריון היתה מצליחה היכן שהתקפות של טנקים בודדים נכשלו. גם בתכניות הצה"ליות שלפני המלחמה דובר בפירוש על ביצוע צליחת נגד בהקדם האפשרי. במצב שכזה, לו צה"ל היה מצליח לשמור בידיו נקודת צליחה אחת לפחות, הרי שזה היה מונע את הצורך להתמודד עם הכוח המצרי חזיתית, ולבודדו מוקדם הרבה יותר, יחד עם השמדת חגורת הנ"מ מוקדם יותר. אל מול הכוח המצרי, במצב כזה, אפשר לשמור על הגנה ניידת תוך שמירה על שטחי מפתח.
בפועל, הצליחה גבתה מחיר כבד מאוד, גם בפתיחת הפרוזדור ל"חצר", גם בהגנה עליו וגם בספיגה של הרעשות כבידות כאשר תשומת הלב המצרית נתונה אך ורק לחצר.

2. כפי שהמצרים עשו זאת - ע"י הקצאת כוחות תצפית יעודיים לביצוע תצפיות ארוכות (טווח וזמן), שימוש בצילום אוירי וכיוב'. מעבר לכך, אם התפיסה של המוצבים כמוצבי בט"ש בלבד היתה נשמרת, הרי שהמוצבים היו מפונים די מהר כאשר הובן שהולכת לפרוץ מלחמה.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

1. אם יוצאים מנקודת הנחה שאלמנט ההפתעה מתקיים, וכך גם הפער בסד"כ מול המצרים, ושתמהיל הכוחות הישראליים (קרי-בעיקר שריון ומעט מאוד ארטילריה) הוא אותו תמהיל, אזי הסתערות "אגרוף שריון" הייתה מסתיימת קרוב לוודאי באסון. הסתערות 200 טנקים ללא חיפוי ארטילרי רציני וללא סיוע אוורי יעיל (לאור מטריית הטילים) הייתה בסבירות גבוהה מתנפצת מול מערך הנ"ט המסיבי+הארטילריה המצרית. לא צריך שיפגעו כל הטנקים. מספיק שתיפגע מאסה קרטית מסוימת על מנת שההסתערות תהפוך לקרב חילוץ. ניתן לציין כדוגמא (אף כי ברור שמדובר בתנאי שטח שונים לחלוטין) את עצירת ההסתערות השריון הסורית העצומה בצפון רמה"ג על ידי הכח המצומצם של קהלני.
גם אם היו מצליחים להתשלט על ראש גשר אחד (או שניים), הייתה מתקיימת סכנה של כיתור הכוחות על ידי המאסות המצריות הצולחות מהנקודות האחרות. ללא עתודה משמעותית בשעות קריטיות אלו של המלחמה, התוצאה עלולה הייתה להיות הרת אסון. בנוסף, אלא אם כן היו מצליחים לתפוס גשר מצרי בשלמותו (עניין לא פשוט כלל וכלל), לא הייתה כל אפשרות לבצע צליחה משום שלא היו אמצעי צליחה זמינים באיזור התעלה בעת ההיא.
2. מ שמתאים למצרים לא בהכרח מתאים לעם ישראל (אם להשתמש בציטוט של דדו). תצפיות לא ממוגנות הם פגיעות מאוד לארטילריה, ויותר חמור מזה, למארבים וחטיפות. לאחר תום מלחמת ההתשה אכן היה מקום להחלפת קו הביצורים בסוג כזה של תצפיות גמישות יותר ודומני שבמידה מסוימת זה גם נעשה.

1. נכון, אבל כאשר בוצעו הסתערויות של שריון, לפני שהמצרים הצליחו להתבסס בקרקע, קצרו בד"כ הצלחות. הבעיה היתה שלא היתה לכך המשכיות והכוחות נאלצו לסגת.
2. זאת בהנחה שתצליח לזהות את התצפיות. קשה לי מאוד לראות איך תצליח לעשות זאת מול כוח מוסווה בצורה טובה.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

שלום

בתגובה שלי לא נכנסתי כלל לגבי היתרונות והחסרונות של שתי השיטות. בודאי שהם קיימים. יש לזכור שגם קוו מז'ינו כפי שתארת היה בולע ים של חיילים ותמיד היה ניתן לפצח אותו בנקודות תורפה אם לא היה מגובה בעומק.
היה על זה וויכוח אדיר בזמנו בין בר לב לשרון.
שיטת הפעלת הכוחות היתה שגויה, את זה כולם יודעים היום, אבל בלחץ שהיה על המפקדים אז יתכן שההפעלה נעשתה בלי ברירה. בראייה לאחור היה נכון לרכז כוחות ולא לפזר אותם כמו בדוגמאות שהבאתי.

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

כי ישראל שאחרי מלחמת ששת הימים הייתה מדינה שאננית,אף אחד לא האמין או העלה בדעתו שיעזו לתקוף את "ישראל הגדולה" שניצחה את מדינות ערב בשישה ימים.

לא בדיוק - הרי כמעט מיד פתחו המצרים במלחמת התשה. ההערכה היתה נמוכה לגבי יכולת הלחימה של הערבים, לא לגבי סיכויי המלחמה.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ולמרות חדירות ומארבים של כוחות מצרים לשטחי חצי האי סיני הבטחון
והתלות בקו המוצבים לא התערערה. אני, כמו רבים אחרים חושב שלקו לא היה סיכוי
מתכתחילה וכי היה צריך לדגול בשיטה של קו שני קבוע ואיוש מוצבי חוץ בקו ראשון
על שפת תעלה, אולי במצב כזה תוכנית "שובך יונים" הידועה לשמצה מפי לוחמי חטיבה 14
של אמנון רשף לאחר שהתחילו יום בלימה עם 90 טנקים וסיימו אותו בקושי עם 30 כלים פעילים,
הייתה יכולה לעבוד.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

מהלך הצליחה התחיל עם חי"ר החוצה את התעלה בסירות גומי, ותופס ראש גשר כשהוא מתחפר קלות.
ברור שהאמצעי היעיל ביותר נגד חי"ר הוא ארטילריה, שכן בהפגזה ארטילרית החי"ר מנוטרל כליל, ובמיוחד אם היו תופסים אותם כשהם עוד במים, שאז כל רסיס קטן היה מנקב את סירת הגומי והם היו טובעים יחד עם מזוודות הסאגר שלהם, בדיוק כמו חיל פרעה ומרכבותיו.
אבל בצבאנו המקדש סיירות ושייטות איזוטריות שתרומתם למלחמה מינוריות מאד(בלשון המעטה), התותחנים אינם "סקסיים" דיים, והתוצאות הרי הם לפנינו.

בהמשך היה כח משורין, טנקים וחרמ"ש, יוצא להתקפה - לא התקפה חזיתית, אלא התקפה מדרום לצפון.
הוא היה מתחיל, למשל, בדוור סואר שם האגם המר מגן על עורפו והסוללה מגינה על אגפו השמאלי, ונלחם נגד המימד הצר של האויב, ויחד עם מסך אש מתגלגל, חרמ"ש הפועל רכוב או רגלית לפי הצורך ועוצמת האש של הטנקים - פשוט מקפל את האויב, ומיד פותח בהכנות לצליחה.

בקשר להערתך בנוגע לתצפיות - אין לי מה להוסיף על תשובתו של ביטיס.

ברור שכדי לעשות תצפית לא צריך מוצב מבוצר שמחלקת חיילים קבורה בו והיא חסרת אונים.
בשביל תצפית צריך משקפת ושני חיילים מוסווים השוכבים על הבטן, המתקפלים במהירות אם נפתחת עליהם אש.



-----------------------------------------
חיל השריון: נלחמים בישיבה

ראה תגובתי לביטיס

אם נסקור בדיעבד את תרומתו של קו בר-לב ללחימת צה"ל במי"כ נגלה, כי הקו לא הועיל כהוא זה להגנת סיני.
נהפוך הוא: צה"ל נאלץ למקד את שעות וימי הלחימה הראשונים בנסיונות הגנה וחילוץ של המעוזים- נסיונותתוך מיצוי מרבית המשאבים הקיימים ושחיקה של הכוחות הקיימים.
הקו עצמו לא נועד לבלימה וכקו תצפיות, הוא היה מסורבל ולא יעיל.
הקו היה שקוף לכוחות המצריים.(אני אישית מצאתי בצד המצרי חוברת ובה שרטוטים של כל המעוזים, כולל כל העמדות והנשק המצוי בהן, וכן הבונקרים השונים, עד רמת כמות החיילים המתגוררים בכל בונקר) וכך גם שיטת ההגנה והתגבור היתה מוכרת להם לפרטי-פרטים. עובדה, כי הם ידעו למקם את מארביהם בדרכי התגבור ועל הסנפירים, ובכך הצליחו לפגוע אנושות בטנקים המבצעים , דרך רוטינה, את התרגולות לתגבור המעוזים.
סוף דבר: קו בר לב היה, במבט לאחור, לנטל מעיק במלחמה.

אין לי זמן עכשו להכנס לדיון ארוך אבל למען ההגינות את התוצאות צריך לבחון לא במנותק לכל מה שהיה אז.

הנקודה המרכזית שאני מתכוון אליה היא חוסר ההחלטה לפנות את המעוזים בזמן. את מרביתם ניתן היה לפנות בפינוי עצמי ואז כל הנטל שציינת לא היה מתקיים. העדר הפקודה לפינוי בתחילת המלחמה נבע מן הסתם מחוסר ההבנה וההשלמה שמדובר על מלחמה כוללת ולא על יום קרב שלמחרתו המצרים ישארו בצד שלהם ואנחנו נמשיך להניף בגאון את הדגל בצד שלנו.
שבת שלום

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

אשמח לקיים עמך דיון מעמיק לכשתתפנה. עם זאת, עלי לציין כי על פי הפקודות הקיימות לא היה מקום לקבלת ההחלטה לפנות את המעוזים, שכן,פקודת "שובך יונים" דנה בהחזקת המעוזים במקרה של פריצת מלחמה. הדילמה , אם יש לפנות את המעוזים מקורה בהבנה, שחלחלה מיד בקרב דרגי הפיקוד, באשר לחוסר התועלת בהחזקתם של המעוזים, ובנטל שהם מהווים. אזכיר, כי חלק ניכר משחיקת הכוחות נגרם מידית, עם תחילת הקרבות.
לפחות גדוד 9 וגדוד 196 ירדו לחלוטין מן הסד"כ כתוצאה מכך.

כפי שכתבת זה נושא מעמיק ולא על רגל אחת

יש נקודות לכאן ולכאן
לגבי גדוד 9 בהחלט מסכים.
גדוד 196 לא מדוייק, גדוד 79 הוא שנשחק כמעט כליל ושרידיו חוברו לגדוד 196 ומהם יצא גדוד 79 החדש.

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

"מלחמה כוללת מוגבלת במימדיה - המענה התורתי הצבאי המצרי לבעיות שהציבה מערכת ההגנה הישראלית בחזית סיני ערב מלחמת יום הכיפורים", עבודת הדוקטורט של תא"ל מיל' דני אשר מתוך אתר ספריית אוניברסיטת חיפה.