אהלן פרש!

אני עזבתי את הארץ בגיל 15 וחי מאז באירופה.
תמיד היה לי את הדחף לחזור ולהתגייס אבל לימודים ובעיות רפואיות במשפחה עמדו בדרך.

כרגע אני בן 24 בדרום אירופה עם עבודה נוחה וחיים רגועים. אין לי מה להתלונן בכלל.
אבל עדיין, באלי הביתה ואני אשמח לספק את הדחף.

אשמח לשמוע מאלה שיש להם ניסיון דומה או שאתם מכירים על גיוס בגיל מאוחר כזה.

שבת שלום

https://www.garintzabar.org/

כחייל בהווה,זו חד משמעית שליחות,במיוחד שירות משמעותי (אם בקרבי אז מה טוב).
מהצד השני,אחרי שתחווה היכרות עם המערכת (אחרי שנה לערך) תבין שצהל הוא לא מה שחשבת,העבודה היא עבודת קודש,אבל במצב כמו שלך,עם כמה שזה אנוכי אני לא הייתי מגיע.

עם הלימודים שלך היו בתחום שרלוונטי לצבא (הנדסה, מדע, מינהל, כ"א, גיאוגרפיה, משפטים, יחב"ל, שפות, מחשבים ועוד הרבה תחומים אחרים), ובפרט אם יש לך ניסיון בעבודה בתחום, אולי תנסה להתנדב למקום רלוונטי בצבא?
יכול להיות win win- הצבא יקבל עובד מקצועי, ואתה תקבל תרומה אמיתית, תשמור על הבית של כולנו, ותקבל ניסיון.

קרא את הכתבה הזו-
https://www.themarker.com/themarker...AZINE-1.5911024
היא נשמעת בחורה מיוחדת, אבל אולי זה יתאים גם לך.

במה אתה עוסק?

חד משמעית אתה יכול. אם מצבך הבריאותי תקין ואתה בכושר טוב אתה גם יכול להגיע לגדס"ר.

הייתי במצב דומה לשלך, וגם התגייסתי בגיל דומה. לא מתחרט.
היו הרבה קשיים בדרך, והרבה מחשבות של למה לעזאזל אני צריך את זה, אבל כיום אני יכול לומר שהצבא נתן לי הרבה יותר ממה שאני נתתי לו.

..

אני אתן את הצד הפחות אופטימי. לא כי אני חושב ששירות צבאי אינו חשוב מספיק (להיפך, אני עדיין מורעל בגיל 30+ ) אלא בגלל שחשוב שתבין למה אתה נכנס ואיך תיראה כשתצא.
בגילך ובמצב שלך הייתי חושב עשרים פעם לפני דבר כזה.

1. משכורת - אם אתה מתכוון לעשות גיוס "חובה" (כלומר 3 שנים הנדרשות) מדובר על משכורת מאוד נמוכה, ואני לא יודע אם יש לך משפחה בארץ שתוכל לתמוך בך. זה "בסדר" לתלמידי תיכון שעוד גרים אצל אמא, אבל בעייתי לאדם שצריך לכלכל את עצמו.
שירות לאומי בצה"ל אינו דומה לקריירה צבאית בכל צבא אחר המגובה בחוזה, בעיקר מבחינת השכר בדרגים הנמוכים, אבל גם מבחינת ההתחייבות שלך למערכת לעומת התחייבות המערכת אליך.
אם תמשיך בקבע המצב קצת ישתפר, בעיקר אם אתה מתכוון לגור בארץ בהמשך.

2. המשך קריירה - שירות בצה"ל מעכב לרוב הישראלים את הלימודים ואת ההצטרפות למעגל העבודה ב-3 שנים. זה עוד בסדר כשאתה בדיוק מסיים תיכון וזה מוכר וידוע למעסיקים בארץ - לא כך באירופה.
אם אתה כבר בתחום קריירה מסויים באירופה ועכשיו תעשה "הקפאת מצב" ותלך לצבא 3 שנים, זה בהכרח יפגע בסיכויי ההעסקה שלך בתחום, לעומת קולגות שהמשיכו בזמן שאתה שירתת בצבא.
הצבא גם בדרך כלל לא ייתן לך כישורים רלוונטיים לאזרחות שלא השגת עד עכשיו (בניגוד לתלמיד תיכון)

3. שחיקת האידיאליזם - תלוי איפה אתה משרת, אבל הריגוש הראשוני עובר מאוד מהר ואתה עלול למצוא את עצמך תקוע באיזה חור עם אנשים שלא בעלי מוטיבציה כמוך, אוכל חרא ומרגיש שאתה מבזבז את זמנך ולא באמת תורם לאף אחד חוץ מלשגרת המערכת.

4. שחיקת הגוף - חס וחלילה פציעה, אבל גם שברי מאמץ ועומסים על הגב והברכיים יכולים להוריד לך משמעותית את איכות החיים בגיל צעיר מאוד, ולא בטוח בכלל שלמישהו יהיה אכפת. קצבאות נכות וביטוח לאומי לא באמת עוזרות, ולצבא יש נטייה לפעמים לזרוק לצד הדרך אנשים שכבר לא עומדים בעומס (הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת).

5. מה זה נותן לך בסוף התהליך - מעבר לציונות, חוויות תרומה למדינה וכישורים / קשרים טכניים / מקצועיים ביחידות מסויימות (שלפעמים מיתרגמים לקשרים עסקיים וכלכליים), למי שגר בארץ השירות נותן תחושת שייכות ושפה משותפת, חוויות והיסטוריה. אם אתה חוזר לאירופה, לאף אחד לא אכפת והשירות אולי יראה לך כסתם "חור" באמצע החיים. כמובן שחוסן אישי, התמודדות עם קשיים וכו' ואין לזלזל בכך, אבל אני מצביע על הדברים השליליים בפוטנציה.

אני לא בא להניא אותך מהמעשה, רק להצביע על כמה דברים שאתה עלול להתחרט עליהם.

יש לך איזו העדפה איך ואיפה לשרת (באיזה חיל, איזה תפקיד וכו')?

"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)