בישראל יש אנשי תקשורת רבים מאוד מהתחום הביטחוני ביניהם: רוני דניאל, ניר דבורי, יואב זייתון, יוחאי עופר, רונן ברגמן, יוסי מלמן, אמיר בוחבוט, אלון בן דוד, רון בן ישי, עמוס הראל, עמיר רפפורט ועוד.

מי לדעתכם ומניסיונכם הינו המועדף ביותר ולמה? ומאידך, מי הכי קשקשן ואף חוטא בחוסר אמינות?

אמיר בוחבוט זכור בעיקר "בזכות" מושגים כמו "מכ"ם קרני X" ועוד שטויות מהסוג הזה.
יוסי מלמן זכור "בזכות" טענותיו נגד כיפת ברזל - שזו מעולם תצליח להגן על אשקלון, קל וחומר על שדרות.

ומתוך יתר השמות שהזכרת - א'גנדה פוליטית של המעסיק שלהם מורגשת אצל רובם בכל דיווח.

או"ם שמום.

בוחבוט הוא פטריוט מהשורה הראשונה!

"עץ החירות טעון השקייה מפעם לפעם בדמם של פטריוטים ושל רודנים" - תומס ג'פרסון

אני לא אומר שצריך חו"ח לפגוע בשערה משיערות ראשו של בוחבוט, אבל הוא אולי יופי של פטריוט אבל חרא של עיתונאי בתחומו.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

אכן.
בוחבוט אולי צדיק וגדול בתורה - אין לי מושג מיהו בחייו האישיים, אולם הוא ידוע בתור אחד שמפוצץ בכותרות מטורפות אבל כותב הרבה מבלי לומר שום דבר. בקיצור, קליק-בייט. במחשבה שנייה? אולי עדיף ככה מאשר עיתונאי שצמא לחשיפת כמה שיותר מידע מסווג כמו רונן ברגמן, אלון בן דוד ויוסי מלמן.

באשר לעיתונאים מבקרים - וכאלה אין הרבה - עמוס הראל הוא אחד שאומר את האמת בפרצוף מבלי להתלקק לצמרת הביטחונית שמספקת לו מידע. כנ"ל עמיר רפפורט (שקצת נעלם).

ציטוט:

במקור נכתב על ידי דה-דה כנ"ל עמיר רפפורט (שקצת נעלם).

רפפורט סוג-של הגשים חלום, כשהלך והקים את ישראל דפנס. עם יד על הלב, לא נתתי להם יותר משנה-שנתיים לפני שהם ייפלו ובסופו של דבר הם מחזיקים יפה מאוד, ובשונה מכל השאר גם עושים מאמץ גדול לכתוב בצורה מקצועית ומדוייקת. והרבה מזה בזכותו.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

ישראלדיפנס, בו עמיר רפפורט נותן פרשנות שבועית (אך כאמור קצת נעלם לאחרונה) ועמי רוחקס דומבה עושה כמעט הכל, הוא האתר הכי טוב בישראל. בעוד שדיפנסאפדייט, שפעם היה מדהים, מתופעל על ידי תמיר אשל בלבד כמעט ופונה רק למתעניינים מחו"ל. IHLS גם מתופעל על ידי אריה אגוזי ולא כל כך ברור מי הקהל שלו.

שלא לדבר על זה שדיפנס אפדייט מעלה כתבה רק אחד למספר שבועות אולי.

iHLS גם נופלים למלכודת תרגום של ספוטניק ושאר הפרופגנדה הרוסית וזה נורא.

Nobody exists on purpose. Nobody belongs anywhere. Everybody's gonna die. Come watch TV.
Morty

מעולם לא חשדתי בו שהוא לא פטריוט. אם כבר אנחנו מדברים על זה, אז אני חושד במלמן.

הראשון כתב שטויות בגלל חוסר ידע, השני - בזדון.

או"ם שמום.

אני לא חושב שבוחבוט רושם שטויות מחוסר ידע. יש רווח גדול בקליק בייט. לא סתם זה הפך לתעשייה של ממש.

אם תקרא למכ"ם מערך מופע שעובד בתדר X משהו כמו "מכ"ם קרני X" זה לא קליק-בייט. אני לא רואה איך זה מושך קוראים.

או"ם שמום.

יוסי מלמן התפוטר מהארץ בגלל הסיפור המסריח מאוד של כיסוי כיפת הברזל.
לא ברור מה היה שם: טיפשות או שחיתות, בכל מקרה הוא איבד כל בדל של אמינות, אם הייתה לו.

אז עכשיו הוא כותב במעריב: צוללות, ספינות, בקבוקים, וכד'.

או"ם שמום.

אפשר קישור לכתבה המדוברת? מה הייתה הבעיה בכתבה?

https://www.mako.co.il/culture-week...2e1f9241006.htm

הבנתי. ובכן, הדיון כאן אינו על טוהר המידות של העיתונאים אלא על הסיקור שלהם. האם מצאתם סיקור לא מקצועי? אצלי מלמן זכור שנים בתור אחד שאוהב להגיד "קיסריה", "צומת" ו"תבל" סתם כי זה מגניב.

איזו כתבה? במעריב (צוללות) או בהארץ (כיפת ברזל)?

או"ם שמום.

אם כבר מדברים על אתרי צו"ב -

יש המלצות לפורומים בינלאומיים של צו"ב? מכיר רק את militaryphotos אבל ממש מסורבל ולא ממוקד.

כשהייתי נער למדתי אנגלית דרך קריאה וכתיבה ב-IranDefenseForum, שאפילו אוזכר פה בעבר. אומנם היה שם ריכוז אדיר של אנשים מכל העולם שהזיקה היחידה שלהם לתחום נובעת משנאת ישראל, אבל זכורים לי דיונים די מעניינים שם.

בטח, אני מבקר בכמה.

כללי:
http://sturgeonshouse.ipbhost.com/

בעיקר עניינים בריטיים:
http://tank-net.com/

פורום של משחק מחשב, אבל אם אתה אוהב רק"מ ממדינות שאינן ישראל זה בשבילך:
https://forum.warthunder.com/

כללי ברוסית:
http://otvaga2004.mybb.ru/

פרש רק ברוסית:
http://waronline.org/fora/index.php...%D0%BA%D0%B0.6/


זה פחות או יותר מה שאני מכיר.

הייתי מוסיף גם
http://themess.net/forum/military-discussion

לשם עברו רוב משתתפי military photos

Otvaga, באמת? זה יותר מסריח ממזבלה אורגנית.

Nobody exists on purpose. Nobody belongs anywhere. Everybody's gonna die. Come watch TV.
Morty

1+

או"ם שמום.

אתה לא חייב להגיב שם. או לדבר. פשוט לראות כל מיני תמונות שהם מצליחים למצוא.

יש מן הצדק בדבריך

Nobody exists on purpose. Nobody belongs anywhere. Everybody's gonna die. Come watch TV.
Morty

לא בדיוק אוהבי ישראל

בזמנו פתחנו אשכול מרוכז ומאוד מפותח על כך, עדיף למצוא ולעדכן בו.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

רון בן ישי, עמוס הראל וטל לב רם.
שלושתם טובים מאוד
גם גילי כהן ויניב קובוביץ' טובים.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

נימוק? כשיש לך קשר מסוים לעיתונאי מסוים בוודאי שתאמר עליו שהוא טוב...

מה יש פה לנמק, זה עניין של דעה. לטעמי ניתוחיהם הכי קולעים, זהירים, מעודכנים ומדויקים בפרטים. השלושה יורדים לפרטים, העובדות בדוקות, התחזיות זהירות, החיבור לכוחות בשטח ולמקבלי ההחלטות חזק.
זהו, זו הסיבה שלי.
כמובן שברשימה אתם הייתי מונה את הגדול מכולם, זאב שיף האגדי והמנוח, ואחריו יעקב ארז, אביחי בקר ועפר שלח (כולם מ"פים לשעבר, הראשונים בגולני והאחרון בחטיבת מילואים של הצנחנים), אך איש מהם כבר לא בביזנס, וחסרונם מורגש מאוד.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

יש כמה אמירות מאוד מעניינות בכתבה הזו לאחר מלחמת לבנון השניה - כולל מה נראה לכתבים חשוב, לעומת מה שבאמת חשוב. כדאי לשים לב גם מה חסר כאן, וזה חוסר התייחסות מוחלט לעיתונאות "מקדימה" - כמה מהעיתונאים דיווחו על אותן בעיות לפני 2006?
אני חושב שיש בעיה כללית - חלק מהכתבים לקחו את זה לכתבות "ציוד פ33תי" וחלק נשארו בתחום האסטרטגי של איראן-חיזבאללה-חמאס. דווקא במקרה של יוסי מלמן - למרות שהוא טעה בדיעבד, אבל לפחות היה דיון בהחלטה להשקיע זמן ומאמץ באמצעי שהוא הגנתי "נקי" ומשפיע על רמת המערכה (ומעלה). אין לי בעיה שהוא טעה - ודווקא הדיון שנוצר היה סופר חשוב.
אני חושב שדווקא בפורום הנוכחי היו הרבה דיונים חשובים ומעניינים בעשור וחצי האחרונים שבהחלט היו יכולים לכבד כל עיתונאי.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אני באופן אישי מכיר כתב צבאי אחד "חשוב" שהוא פשוט עצלן וחפיפניק שבאופן מודע ועקבי משתמש בנושא הביטוח כתירוץ לא לעשות את עבודתו וזה תמיד עובד. גם ביטוח של $1000 ליום הוא כסף קטן עבור מערכת חדשות רצינית בזמן מלחמה ששופכת ממילא תקציבי עתק רק להחזיק כל מיני "טאלנטים" למינהם.קל לשבת באולפן ולחרטט בנימה ידענית.

לא יודע מה תגיבו על מה שאכתוב, אבל זוהי דעתי:
הכתב שאני הייתי קורא (עד לאחרונה..) באדיקות יתר,
הינו הכתב-פרשן הצבאי הותיק בישראל ישראל קצובר- א. פאר,
שלמרות שמגיע מרקע דתי והעיתון בו מתפרסמים כתבותיו לא
עולים בכלל באינטרנט, הידע והיכולת לחזות תהליכים מורכבים
בראייה עמוקה מראש הינם מדהימים אותי כל פעם מחדש.
אז איך אמרו כאן לפני, גם פטריוט ישראלי, וגם פרשן בחסד!
ו.. באמת חבל שאין לי כאן חומר סרוק לדוגמא מכתבותיו.

https://www.yediot.co.il/articles/0...cebook%2520page
חודש עם הג'יהאדיסטים באפגניסטן או: כך חטפתי התקף חרדה שסיכן את חיי בדקה ה־ 90 של המשימה

שניהם בדרגת אלוף. לא מתלהמים, אומרים רק דברי חוכמה ומאוד מציאתיים במרחב שלנו המשנתה במהירות. יש להם ראיה איסטרטגית לעומק ולרוחב.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

ברברה אופל-רום הינה כתבת צבאית שהקדישה 20 שנים מתוך 30 שנות הקריירה שלה, לסיקור ענייני צבא ובטחון בישראל.
מי שקורא באתר Defense-News אמור להכיר אותה היטב, הרי (כמעט) כל כתבה הנוגעת לישראל נכתבה על ידה, ומידע רב שהיא סיקרה הועלה גם לאתרים אחרים.

לאורך השנים, כשקראתי את הכתבות שלה, שמתי לב לרמת מקצועיות גבוהה - המידע היה מדויק, מעניין, וקל מאוד לקרוא אפילו כתבות ארוכות שלה (למרות שהיו יחסית נדירות).

נקווה שישנו/ה מישהו/י שימשיכו את דרכה באותה רמה, או לפחות ברמה קרובה.

היא מספרת את הדרך שלה בישראל בצורה מאוד מתומצתת בכתבת הפרידה שלה פה:
https://www.defensenews.com/opinion...ndustry-stooge/

הופתעתי...

נשמע שהיו לה לא מעט הרפתקאות:
"Over my years in Israel, I’ve had my phones tapped; been summoned by the Shin Bet for a “conversation” about one of my Russian sources; and been blacklisted by the Defense Ministry’s Research and Development Authority. I survived numerous run-ins with Israel’s Military Censor; and the skin-crawling sensation of being targeted by Hamas."