שלושה ארמונות פאר עיטרו את קו הרקיע של נס ציונה של פעם. בכל אחד מהם שכנו בֶק או אפנדי – נכבד ערבי רב כוח כלכלי וציבורי, עם משפחתו הענפה. שלושה הארמונות ניצבו על גבעות רמות שלמרגלותיהן, באפיק ואדי חאנין, הקימו ב-1883 ראובן ופייגה לרר היאחזות משפחתית בשם "נחלת ראובן" שגדלה למושבה בשם נס ציונה. נראה שהנחלות נרכשו ע"י הבקים עוד לפני קום הישוב היהודי אך אוכלסו מאוחר יותר, לא כל כך ברור מתי.

מבחינה טופוגרפית, אזור נ"צ הוא אגן מוקף גבעות, שלתוכו חודרת ממזרח שלוחה גבעית, דמוית כרבולת (תמונות מס' 1 ו-2). בצד המזרחי של השלוחה הזו בולטות "גבעת האהבה" וכן גבעות הנמצאות כיום במתחם המכון הביולוגי (שמו המלא – המכון למחקר ביולוגי בישראל). שניים מהארמונות שכנו על השלוחה. האחד, של תופיק ביי אל גוסיין, על המדרון המערבי של גבעת האהבה והשני, של שוקרי אפנדי תאג'י אל פרוקי, על גבעה במכון הביולוגי. על שניהם השקיף מלמעלה עבדול רחמן ביי אל תאג'י מהפסגה של רכס גבעות טירת שלום, שמעברו השני, הדרומי, של ואדי חאנין. כיום עומדים עדיין על תילם המבנה המשוקם של שוקרי אפנדי ומהמבנה של עבדול רחמן שנמצא כעת במתחם המרכז לבריאות הנפש הצמוד לישוב כפר אהרון. המבנה של אל גוסיין נהרס ובמקומו נמצאים כיום מגרשי הספורט של בית הספר "ראשונים". תמונה מס' 4 מראה את מיקום שלושת המבנים על תצ"א של נס ציונה כיום.









ההיסטוריה של ארמונות הבקים לפי צילומים מצהיבים

אריה רובנס הציג במאמר "נס ציונה – תהליכים בהתפתחותה" [1] מפה של חלקות בבעלות יהודית ובבעלות ערבית באזור נס ציונה בשנים 1900-1925 (תמונה מס' 3). לא מצוין במאמר מהיכן לקוחים הנתונים על גבולות החלקות. תקריב של אזור חלקות הבקים במפה הזו מוצג בתמונה מס' 5 כחופף לתבליט טופוגרפי של האזור, שבתמונה מס' 2 וגם לתצ"א של נ"צ כיום (תמונה מס' 3). תמונה מס' 6 מראה את אותו אזור חופף, בתצ"א של חיל האוויר הגרמני מה-21.1.18 [2]. ניתן לראות שהגבעות עליהן נבנו הבתים של עבדול רחמן אל תאג'י ושל שוקרי אפנדי, היו עדיין קרחות וריקות ב-1918 ואילו באזור ביה"ס ראשונים כיום, שכן כבר המבנה גדול המידות של אל גוסיין, מוקף בפרדס. הכתבה הזו תתמקד במבנה הזה - הראשון על גבעות נס ציונה.





החיפושים שלי באינטרנט, אחרי צילומים של אחוזת אל גוסיין, לא העלו הרבה. באתר הנכבה הפלסטיני Palestine Remembered.com , בחלק המוקדש לואדי חאנין (שמופיע שם כ-Wadi Hunayn), יש נציגות בולטת של שני בתי הבקים האחרים ושל הגינות, בריכות הנוי ובני המשפחה שלהם. מאחוזת אל גוסיין אין כלל תמונות. מצאתי רק שני צילומים של הבניין (תמונות מס' 7 ו-8). בראשונה (המופיעה בספרים על תולדות נ"צ ללא מידע נוסף) המבנה מצולם ממערבו ולפי המראה הריק והמוזנח נראה שהצילום שבוצע אחרי שננטש מיושביו ב-1948. בתמונה השניה [3] נראית המרפסת המערבית של הבניין בימיו הטובים, כשאירח כנסים של המנהיגות הערבית בא"י. תמונה מקיפה יותר של המבנה ניתן לקבל דווקא מהתמונות שצולמו ממרחק של 4 ק"מ, ע"י חיל האוויר הגרמני. בתקריב של תצ"א מ-21.1.18, ושל תצ"אות נוספות של המורד המערבי של "גבעת האהבה", שצולמו מזוויות שונות (תמונות מס' 9-11), ניתן להבחין בקווי המתאר של הוילה של אל גוסיין שכללה שני מבנים צמודים עם גגות דו-שיפועיים ולצדם בריכה גדולה. לכל אחד מתקריבי התצ"אות צרפתי שחזור של המבנה, שהכנתי בתוכנת SketchUp. הדגם המשוחזר מוצג במבט מזווית הצילום של התצ"א. הרצועה השחורה עם הכיתוב בלבן שמעל צילומי האוויר היא הכיתוב הנלווה המקורי המציין את מועד וגובה הצילום. החץ הלבן מורה לצפון. בתמונה מס' 7 נראית משמאל (מצפון) למבנה שורה של שלושה דקלי וושינגטוניה שהמשכה מוסתר ע"י המבנה. כיום ניצבת שם, במתחם ביה"ס "ראשונים", שורה של ארבעה דקלים כאלה (תמונה מס' 13) שנראה שהם הנציגים היחידים שנותרו כיום מאחוזת אל גוסיין.















לא ברור מתי נבנה הארמון. לא מצאתי מידע בספרות ובעיתונות. הצילומים המוקדמים ביותר של האזור שמצאתי הם התצ"אות מ-1918. קיים אמנם צילום של סביבת הארמון שצולמה בחורף 1898 ע"י רפאלוביץ וזקס ופורסמה בספרם "מראה ארץ ישראל והמושבות" [4]. בצילום נראה אזור "גבעת האהבה" בנס ציונה מכיוון דרום מערב (תמונה מס' 14- הצילום שמימין). בתמונה נראה גם "ארמון" נוסף, שהוקם למרגלות "גבעת האהבה", דווקא ע"י המתיישבים היהודים. בנייתו החלה ב-1890, כמבנה ציבורי - כחלק מתכנית להקים במקום "מושבת פועלים" במימונו של מיכאל הלפרין. התכנית לא יצאה לפועל ואף בניית המבנה לא הושלמה כי הלפרין נקלע לחובות ועזב את הארץ. ב-1896 רכשה יק"א את האזור שמצפון ל"גבעת האהבה", השלימה את בניית המבנה וסייעה בהקמת מתחם התיישבות חדש בשטח שנרכש. ב-1899 החלה שם בניית בתי השכונה "נס ציונה" (ששמה אומץ מאוחר יותר כשם המושבה כולה). בתי השכונה נראים בתצ"א מ-1918 (תמונה מס' 14 – הצילום שמשמאל) מזרחית ל"בית הלפרין". ב-1898, בעת שרפאלוביץ וזקס צילמו, היו במקום רק "בית הלפרין" והפרדס שמצפונו. אילו בית אל גוסיין כבר היה ניצב אז במקומו, האם היה נראה בצילום?
בתמונה מס' 14 ניסיתי להציג ניתוח של גזרת הצילום מ-1898 על פני תצ"א מ-4.4.1918, ע"י מתיחת קווים ממקום הצילום המשוער לנקודות מזוהות בצילום ובתצ"א. לפי הניתוח הזה, בית אל גוסיין נמצא ימינה לגבול הימני של גזרת הצילום ולא היה צפוי להיכלל בצילום, אך הפרדס שמצפון מערב למבנה היה צפוי להיראות, אילו היה קיים.



משפחת אל גוסיין והמתיישבים היהודים

ידיעות בעיתוני התקופה מספרות על חברותם של הבקים של נ"צ בגופי ניהול מרכזיים של ערביי ישראל ובוועדות מקצועיות של המנדט הבריטי (תמונות מס' 15 ו-16). שועי ארץ, ביניהם הנציב העליון וחברי בית המלוכה הירדני היו מגיעים להתארח בארמונותיהם (תמונה מס' 17). בספרו "שאו נס ציונה" [4] מתאר אבנר כהנוב את המשתה כיד המלך שנהג תאופיק אל גוסיין לערוך לכבוד האמיר עבדאללה, שליט ממלכת עבר הירדן, שהיה מגיע להתארח אצלו. בספרו של כהנוב נמצא גם מידע מפורט, מיד ראשונה, על יחסי המתיישבים היהודים עם הבקים. כהנוב נולד בנס ציונה ב-1917, גדל בה ותיעד את תולדותיה. הוא מספר על שכניו לשעבר כי ככלל, שררו יחסים טובים בין היישוב היהודי ובין הדור הראשון של הבקים. היחסים הצטננו כאשר הדור השני, הלאומני יותר, תפס את מקום הוריו בניהול המשפחות. נראה שבני הדור השני לא זכו למעמד המכובד של הוריהם. בתקופתם חדלו הידיעות בעיתונים על אירוח אח"מים בארמונות נס ציונה.







כהנוב מתאר את תופיק אל גוסיין כשכן טוב ואוהד בעל קשרים חברתיים עם המתיישבים היהודים - תושבים מהמושבה היו מוזמנים לביתו (ולבריכה הצמודה) ובניו למדו בית הספר של המושבה. נראה שהאל גוסיינים הצעירים לא ספגו בבית הספר חיבה יתרה למפעל הציוני. אחר מותו של תאופיק הפכה החצר למרכז פעילות של הכנופיות שהתנכלו לישוב היהודי. תאופיק אל גוסיין נפטר ב-1938 (ידיעה בתמונה מס' 18) וזכה להספד אוהד ביומון היהודי-ציוני The Palestine Post (שב-1950 החליף את שמו ל-Jerusalem post). אחרי מותו השתנה הכל. בתצלום אוויר של נ"צ מ-1944 [5] (תמונה מס' 19) ניתן להבחין, למרות איכות הצילום הנמוכה, כי שטחי הפרדסים שממערב למבנה הפכו למגרש ריק. יתכן שדור ההמשך של האל גוסיינים נטש את החקלאות לטובת תחומי עיסוק אחרים. רבים מבני הבקים למדו באוניברסיטאות יוקרתיות באנגליה. יעקוּב ופאוזי, בניו של תאופיק אל גוסיין למדו משפטים. פאוזי עבד בתביעה הכללית המנדטורית והבכור יעקוב פנה לפוליטיקה. יעקוב היה פעיל מרכזי במאבק נגד הישוב היהודי, היה מראשי תנועת "הנוער המוסלמי" (תמונה מס' 20) ומשם טיפס לסגל הבכיר של "הוועד הערבי העליון" בראשות המופתי חאג' אמין אל חוסייני. אחר רצח המושל הבריטי של הגליל ב-1937, הוגלה יעקוב ע"י הבריטים, יחד עם חבריו להנהגה, לאיי סיישל. הבריטים הגמישו את תנאי הגלות ואפשרו ליעקוב ולגולים נוספים להשתתף בדיונים על עתיד א"י שנערכו בלונדון ב-1939 (תמונה מס' 21). ב-1943 התירו הבריטים את שובם של הגולים מאיי סיישל לא"י, בתנאי שימנעו מפעילות פוליטית. יעקוב אל גוסיין שב ארצה ולמרות האיסור, שב לזירה הפוליטית (תמונה מס' 21). ב-1946 הוא ביצע תפנית בקריירה, התמודד על ראשות העיר רמלה, הפסיד, אבל באותה השנה זכה בכל זאת במשרה בעקבות מחלתו של ראש העיר הנבחר. גם ליעקוב הייתה קדנציה מקוצרת בעיריה – הוא נפטר ב-1947, בגיל 47. מותו דווח בעיתונות העברית, בנימה יותר סרקסטית ופחות אוהדת מהידיעה על מות אביו (תמונה מס' 22). פטירתו החטופה חסכה ממנו גלות נוספת, שנה אח"כ, כאשר כל שלוש משפחות הבקים נטשו את אחוזותיהם, בימים שלפני מלחמת העצמאות, וגלו לארצות ערב השכנות.
קורות הארמון של אל גוסיין במדינת ישראל











תצ"א מ-16.10.1949 (תמונה 23) מראה כי כשנה וחצי אחרי שמשפחת אל גוסיין עזבה את נ"צ, הבניין והבריכה עדיין עומדים על תילם, אם כי הבריכה נראית ריקה ממים (בהשוואה לבריכה מלאה בתצ"א חופפת מ-1918 – תמונה מס' 24). על השטח שממערב למבנה, שהיה אדמת בוֹּר, נבנו צריפים לקליטת עולים חדשים. הבית המפואר שמצבו התחזוקתי כבר היה די רעוע, הוסב להיות בית הספר היסודי "ממלכתי א" שנפתח ב-1951. משה פאר, נינם של פייגה וראובן לרר, מייסדי נ"צ, היה אחד התלמידים הראשונים. הוא עזר לי בפענוח כיווני הצילום של המבנה (תמונות מס' 7 ו-8) וסיפר שבאותם ימים הבריכה הצמודה לבית הספר הייתה מלאה מים וכמו בריכות השקיה אחרות באזור, שימשה כבריכת שחיה. לדבריו, דפנות הבריכה והמשטח סביבה היו מקושטים בצדפים ששוקעו בהם. ממערב למעקה הבריכה גדלו שלושה עצי ברוש והנועזים בפרחחי המושבה היו מטפסים עליהם וקופצים מהם לבריכה. מצבו של הבניין הלך והתדרדר וכעבור כחמש שנים הוחלט שהמבנה בסכנת קריסה. המבנה נהרס ושטחו הוכשר כמגרשי ספורט הקיימים שם גם כיום. מבנים חדשים של כיתות לימד נבנו מדרומו. תמונה מס' 25 מציגה את אזור ביה"ס "ממלכתי א" שלצד שורת הדקלים, ב-1949 וכיום.







שאלות שנותרו פתוחות

לא הצלחתי למצוא את מועד בניית הוילה של אל גוסיין ואף לא נתונים להגדרת טווח הזמן של הבניה. לפי התצ"אות של חיל האוויר הגרמני, ברור שהיא הוקמה לפני 1918. העדרה מהצילום של רפאלוביץ' וזקס מ-1898 לא מספק מסקנה לגבי מועד הבניה. לדעתי היא טרם נבנתה. נראה לי שאילו הווילה המרשימה של אל גוסיין כבר ניצבה במקומה בעת הצילום, הצלמים לא היו עומדים בפני הפיתוי להסיט את המצלמה קצת ימינה ולכלול גם את המבנה הזה בתמונה, למרות שאינו חלק מהמושבות היהודיות, ולהציג זה מול זה את הארמון היהודי מול הארמון הערבי.
במלה"ע הראשונה נכבש אזור נ"צ ע"י יחידה ניו זילנדית של האנז"ק. יחידות הפרשים הניו זילנדיות חנו סמוך לנ"צ (תמונה מס' 6). קיים תיעוד רב לגבי היחסים החמים של החיילים ומפקדיהם עם הישוב היהודי בנ"צ (וגם ברחובות ובראשל"צ) ועל יחסי האיבה שלהם עם הערבים מהכפר הסמוך סרפנד אל חארב, בגלל מעשי גניבה ושוד. במפתיע, לא מצאתי אף לא בדל מידע על היחסים בין הצבא לתאופיק אל גוסיין שהיה גורם בולט בנ"צ של אז ושבשנים מאוחרות יותר קיים קשרים עם שלטונות המנדט. באתרי מורשת הקרב של יחידות הפרשים הניו זילנדיות האלה לא מצאתי כל אזכור של סיפורי החיילים על המבנה והגן המרשימים. קיימות תמונות שהחיילים הניו זילנדים צילמו ממרום "גבעת האהבה" אך כולם בכיוון צפון או מזרח כשברקע נראים הבתים הצנועים של המושבה. מוזר בעיני שלא קיים גם צילום לכיוון מערב עם הבניין המרשים של אל גוסיין. לא ברור איך הבניין הכי בולט בנ"צ בימים ההם עבר שם מ"תחת לרדאר".

סימוכין:
1. אריה רובנס 2004 . נס ציונה – תהליכים בהתפתחותה
נופים, עיונים בידיעת הארץ. הוצאת אריאל
2. מאתר ארכיון מדינת בוואריה - http://www.gda-old.bayern.de/findmi...ndex.php?fb=478.
3. באתר http://eltaher.org/docs_photos/1931...image58_en.html
4. ישעיהו רפאלוביץ' ואליזה זקס 1899 . מראה ארץ ישראל והמושבות
מהדורה מחודשת של האלבום יצאה בהוצאת אריאל ב-1979
5. אבנר כהנוב 1998 . שאו נס ציונה, מסיפורי אבנר כהנוב עמודים 68-72
הוצאת אדר התשנ"ח
6. תצ"א מתוך סדרה שצולמה ע"י חיל האוויר הבריטי ומופיעה באתר לגיאוגרפיה חישובית של האוניברסיטה העברית - http://ccg.huji.ac.il/aerialphotos