 |
23-01-2011, 22:29
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,332
|
|
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי TANK שמתחילה ב "יחידת אגוז ללוחמה נגד גרילה בדרום לבנון 1995-2000"
יחידת אגוז, שכאמור הוקמה להתמודדות עם ארגון הטרור והגרילה- חזבאללה, הפיקה את לקחיה מכל מיני צבאות זרים, אבל עד כמה שידוע לי לא מהגוש הסובייטי שבמפה. (ממנו למד צה"ל דווקא בלחימה בשטח הבנוי, כמו למשל בכניסה של גדוד 890 של הצנחנים לבית ג'אלה במבצע "בית מוגן"- "לפני שהגדוד נכנס לבית ג'אלה שאל הקשר שלו בכמה הלוויות יעלה המבצע. יוחננוף השיב שהוא ישתדל לחזור בלי אף נפגע ועמד בדיבורו. לנגד עיניו, הוא מספר, עמדו לקחים ששאב מחוברת שקרא אודות המתקפה הכושלת על גרוזני, בירת צ'צניה, בינואר 95', שבה "טחנו המורדים של מסחאדוב לגזרים, בתוך שישים שעות, שתי חטיבות רוסיות"." ארבעים ושמונה שעות בבית ג'אלה )
אז מאיפה כן הגיע הידע?
בספרו "מלחמה ללא אות" מציין תא"ל צ'יקו תמיר כי "ההחלטה המרכזית שקיבל הרמטכ"ל וששינתה הלכה למעשה את הנחת העבודה של הצבא כולו הייתה שההתמודדות בלבנון היא מלחמה ולא פעילות ביטחון שוטף."
בביקורת שכתב העיתונאי עמוס הראל על הספר הוא מציין כי- "הלחימה מוצגת בספר כקרב מוחות ממושך, שבו כל צד מגיב בפיתוח טכניקה חדשה על נקודת תורפה שחשף אצלו היריב והמאבק משתנה תמידית. חרף הביקורת, תמיר מזהה שינוי בולט לטובה בימי הרמטכ"ל אמנון שחק ואלוף פיקוד הצפון עמירם לוין. צה"ל החל להתייחס לחיזבאללה כאל ארגון גרילה ואל המערכה בלבנון כאל מלחמה לכל דבר, במקום לראות בה משימה טורדנית וזניחה של ביטחון שוטף. בשנתיים האחרונות לפני הנסיגה - אפשר להתרשם מהחלק האחרון של הספר- הנדנדה נוטה לטובת הצד הישראלי."
החיילים שהתבגרו בשנות הלחימה לא שכחו את לבנון
ועוד מספר תמיר בספרו כי- "כדי לגשר על הפער הזה הוחלט להקים בפיקוד הצפון בית- ספר מיוחד נגד גרילה, שמטרתו להדריך את המפקדים לאימון היחידות בתחום הזה. אלוף הטיל את מלאכת ההקמה על אל"ם שמואל זכאי, שנשלח לצבא בריטניה כדי ללמוד מקרוב על דרך עבודתו של הגוף המכין את היחידות הבריטיות הנשלחות לתקופות לחימה בצפון אירלנד."
בראיון שנערך עימו מספר תמיר על הטקטיקות שפיתח כמפקד סיירת (ויש מי שיאמר יחידה) "אגוז", ועל מקורן, ועל ספרו- "זו ביקורת מקצועית על איך שהצבא מתנהל. הספר מיועד לקצינים צעירים ואני חושב שאחד הדברים הכי חשובים זה להבין שאיש צבא זה מקצוע, וצריך ללמוד את המקצוע הזה. חשוב לדעת גם מה עשו במקומות אחרים, איך התנהלו מפקדים אחרים, ללמוד מהשגיאות שלהם, מהלקחים שהפיקו. בצה"ל יש תופעה של לימוד רק מהעשייה שלנו, זו קצת צרות אופקים". משנשאל עם ישנם קרבות או מצביאים מהם למד במיוחד השיב תמיר כי- "חלק גדול מאוד מהטקטיקות שפיתחתי ביחידת אגוז, שהמהות שלה היה לפתח טקטיקות חדשות, באו מספרים שנכתבו על ידי הצבא הבריטי על הלחימה בהימליה, באינדוצ'יינה. זו היתה תקופה ארוכה של לחימה בזמן האימפריה הבריטית, לפני מלחמת העולם השנייה, בג'ונגלים ובשטח סבוך. אבל במיוחד בלחימה של הצבא הבריטי נגד גרילה בכל רחבי האימפריה. היה לי הרבה מה ללמוד ממה שקרה שם. גם הניסיון של האמריקנים בווייטנאם, בטח ברמות הנמוכות, הוא מאלף". תמיר ממשיך ומציין גם כי- "בשנים האחרונות נפתח המכון לחקר הטקטיקה בגלילות, ויש חשיפה קצת יותר גדולה של צה"ל לגבי מה שקורה וקרה בצבאות אחרים. זה צריך להיות חלק מההכשרה של קצינים צעירים. אנחנו צבא שגדל ממלחמה למלחמה ולמד דרך הפרקטיקה, והרבה פעמים כשאתה עומד מול בעיה חדשה, לא בטוח שהפרקטיקה מספקת תשובות. יש צבאות אחרים שכבר התמודדו עם בעיות דומות, ואפשר ללמוד מהם".(לבנון של צ'יקו תמיר )
כדי להדגים את העניין הבאתי מובאה מהספר שמדגימה הן את הלמידה והן את ההישג המוכר ביותר של היחידה בלחימה בלבנון.
מבצע 'נוף פראי'
"הכנת מבצע מיוחד, בייחוד כזה שהיה כרוך בסיכון גדול, ארכה זמן רב ובמקרים רבים הסתיימה בלא כלום. בלחימה במאחזים של אִקלים א- תופאח איפשר מרווח הזמן בין הפעולות למחבלים להתאושש, ללמוד את הלקחים מהמפגש הקודם ולהיערך טוב יותר לקראת הפעם הבאה. כיוון שהיחידה הייתה הגורם המרכזי שפעל בשטח הזה נדרשנו לשמר את הלחץ על האויב. בפעילות השגרתית לא הייתה כל בעיה שכן מעגלי האישורים היו קצרים ויעילים, אך במבצעים העמוקים, במיוחד כאלה שחצו את הקו האדום, התהליך היה ארוך. כדי להתגבר על אובדן הזמן במקרה של ביטול מבצע מיוחד, תיכננו "פעולות צל". הרעיון היה לתכנן מבצע שבו ייעשה שימוש באותם עקרונות וציוות כוחות, אך באזור שאינו דורש אישורים מיוחדים. באופן הזה גם כאשר בוטל המבצע המיוחד, יצא הכוח לפעולה לאחר התאמות קצרות, שהיו מבוססות על ההכנות היסודיות שנעשו למבצע שלא אושר, והלחץ על המאחזים היה נשמר. מבצע 'נוף פראי' היה "מבצע צל". בחודש שקדם לו התאמנו באופן אינטנסיבי לפשיטה על אחד המאחזים הראשיים בעומק המערך של החזבאללה בשיתוף עם כוח מהקומנדו הימי בפיקוד סא"ל יוסי קורקין. המבצע בוטל לאחר שהכוח של יוסי כבר התמקם בעמדותיו, ואנחנו התחלנו את התנועה הרגלית ממוצב ריחן לעבר היעד. היציאה למבצעים, בייחוד כאלה הנתפסים כמסוכנים, כרוכה בתהליך נפשי לא פשוט ומתיש. בתחילת התנועה הרגלית מתחלפים המתח והחששות בערנות המלווה בהתרוממות רוח לא מוסברת. ביטול מבצע בשלב הזה נחשב בעינינו להתעללות של ממש. כדי להימנע מנפילת המתח הטלתי מייד עם שובנו ליחידה על דוד, מפקד הפלוגה, את שינוי המשימה. "מבצע הצל" תוכנן למורדות המערביים של רכס הרפיע, שמהם נשקף נוף עוצר נשימה, ולכן זכה לשם הקוד 'נוף פראי'. משימת הכוח הייתה לפגוע בתנועת המחבלים בין המאחזים לעמדות התצפית הקדמיות שלהם לעבר מוצבי צה"ל ריחן ועישייה וביעד נוסף שאותר סמוך לכפר ערב סלים. אזור הפעולה היה מן הקשים בלבנון, רכס הרפיע היה שומם ובהעדר רעייה צמח בו חורש עבות וסבוך. המורדות המערביים של הרכס מתרוממים בתלילות רבה מעל ערוץ נהר א- זהרני המתחתר בקטע הזה בקניון עמוק וצר. לכל הדעות, אזור בתולי מופלא לטיולים, אבל סיוט לפעילות צבאית מכל סוג שהוא, בייחוד מול אויב חמקמק כמו הגרילה של החזבאללה. שיטת הפעולה שנבחרה התבססה שוב על שיטת "הכלת השטח", שבינתיים הוטמעה היטב ביחידה. הצוות הוותיק, בפיקודו של ארז, שבינתיים הצטרף אליו דוד המ"פ, תוכנן להציב מארב בעזרת מטעני כלימגור, שנועדו לפגוע באויב מטווח קצר, בעלייה לאחת מהעמדות הקדמיות של המחבלים ברכס. משימת הצוות השני, בפיקודו של ערן, הייתה לפגוע בירי מרחוק ביעד המחבלים שאותר סמוך לכפר ערב סלים בגדה הצפונית של נהר א- זהרני. הצוות הצעיר, בפיקודו של אבנר, הוצב בעמדת אבטחה גבוהה החולשת על עמדות הצוותים האחרים. חדירת הכוחות לעמדותיהם נעשתה ממש על הקו הקדמי של עמדות המחבלים, ולכן נהג הכוח בזהירות רבה. התגלות הכוח בשלב התנועה לעמדות כשהוא עמוס ציוד ועדיין אינו רגיל לשטח, עלולה להכניסו לקרב בתנאי פתיחה מאוד לא נוחים. שלושת ימי המבצע עד ליום האחרון עברו ללא כל אירועים. אמנם המידע הצביע על נוכחות אויב, אך לא הייתה זו הפעם הראשונה שעל אף הידיעות על נוכחות קרובה של מחבלים, לא נוצר מפגש.
ההיתקלות התרחשה הפעם דווקא בעת קיפול הכוחות בדרכם חזרה למוצב ריחן. שעת הקיפול נקבעה במכוון כך שיישאר מספיק זמן באור יום למקרה של הסתבכות הכוח ביציאה מן השטח הסבוך. לחימה בסבך בלילה כמעט שאינה אפשרית, ולכן העדפנו לצלוח את השטחים הסבוכים באור יום ודאגנו להשאיר "זמן הסתבכות". לאחר תנועה קצרה לעבר נקודת המפגש הבחין לפתע ארז, מפקד הצוות, במחבל שנע כמה עשרות מטרים במדרון שמעליו ופתח מייד באש בתרגולת של "מטרת חטף" (מטרה המופיעה לזמן קצר בסבך), אך לא הצליח לחסל את המחבל. עד מהרה נכנס כל הכוח לפעולה ופתח במרדף לאורך שביל הדם שהותיר אחריו המחבל הנמלט. דוד, שהגיע בינתיים לראש הכוח, פקד להפסיק את האש. באימונים הרבים שערכנו בהר דוב למדנו את חשיבות ההאזנה לרעשים בסבך. ברגע שנעלמות המטרות חשוב להשתיק את כל רעשי הרקע ולנסות להאזין לתנועות האויב. הכוח לא הצליח לשמוע דבר, ודוד פקד לשלוח את קליי, כלב התקיפה, שיסייע באיתור המחבל. קליי נעלם בסבך ועד מהרה נשמעו זעקות מלפנים. הכוח פתח באש והמשיך להתקדם לעבר האזור ממנו בקעו הצעקות עד שהגיע למאחז מחבלים שהיה מסווה היטב בין השיחים. בעמדה נמצא ציוד רב שכלל מטעני חבלה, שככל הנראה לא הופעלו בשל ההפתעה שבה נתפסו המחבלים. בשלב זה נכנסו לפעולה גם הצוותים האחרים. אבנר שמע רעשים מתחת לעמדותיו ויצא לסרוק את האזור, אך לא הצליח ליצור מגע עם מחבלים ולאחר כמה ניסיונות חזר לעמדותיו. הצוות של ערן, שהיה מרוחק מעט יותר, מאחורי גבעה סבוכה, איחר להיכנס ללחימה כיוון שלא שמע את המתרחש. כאשר התמקם בעמדה שתוכננה מראש למקרה כזה, זיהה המקלען שלושה מחבלים שנמלטו מאזור ההיתקלות ופתח מייד באש. מייד אחריו הצטרפו לוחמים נוספים לירי והמחבלים שנפגעו נעלמו מאחורי הסלעים והשיחים במדרון. במהלך הקרב נפתחה אש מקלעים ומרגמות לעבר הכוחות מכמה כיוונים. באחד המקרים פתחה באש חוליית מחבלים שהתמקמה על גבעה שולטת מאחורי כוח המ"פ המתקדם. חוליית החיפוי, בפיקודו של הר נוי, סמל הצוות, התנתקה מהכוח והתמקמה בחיפוי לאחור כדי לאפשר את המשך התקדמות הכוח. בלחימה בשטח כזה, שבו שדה הראייה מוגבל, והיכולת לאתר את מקור הירי כמעט שאינה קיימת, חשוב מאוד לכוון את הכוח למטרה אחת ולא להיגרר לקרבות קטנים רבים. ההחלטה של דוד המ"פ להציב חיפוי לעבר הירי מאחור ולהמשיך לרדוף אחר המחבל שזיהה ארז היא שאיפשרה את התמקדות כל הכוחות במחבלים שנלכדו עתה בין שלושת הכוחות של הפלוגה. הקרב, שהתנהל עם לפחות שלוש חוליות מחבלים, היה מורכב ומסובך לשליטה ונדרש תיאום הדוק בין הכוחות למניעת ירי כוחותינו על כוחותינו. דוד ניהל את הלחימה בשקט ובקור רוח מופתי. ממעמדת בשלב הזה ניהול הלחימה כולו חייב להתבצע מהשטח. בחפ"ק התמקדנו בשלב הבא. היה ברור, שלאחר הפגיעה שספג הארגון בתוך המאחזים הוא ינסה לפגוע בכוח ככל שיוכל. ללא שהות ארוכה החלו עמדות החזבאללה במרחב להרעיש את אזור ההיתקלות. תחילה בירי כבד של פצצות מרגמה, ולאחריו ירי תותחים ללא רתע ומקלעים נגד מטוסים שקניהם הונמכו לעבר הקרקע. הדי ההתפוצצויות ותקתוק המקלעים הכבדים נשמעו היטב גם בעמדת הפיקוד. הפגיעות התקרבו מעט לאבנר ששהה בעמדה הגבוהה ביותר, והוא החליט לזוז מעט. במקביל נכנסו מסוקים שהוזנקו על ידנו לפעולה והחלו לשתק את אש המקלעים. להפתעתנו, ירי המסק"רים עורר את עמדות המקלעים נגד מטוסים של צבא לבנון לפעול. בדרך- כלל הקפיד צבא לבנון שלא להתערב בלחימה, ואנחנו נמנענו מלפגוע בעמדותיו. ואולם, במקרה הזה לא נותרה לנו ברירה וצוותי המסוקים שהבחינו באש הכבדה המכוונת אל הכוח פעלו במהירות וביעילות. עד מהרה בערו שלושה משוריינים נושאי תותחים נגד מטוסים של צבא לבנון. ניכר היה, שגם בעמדות החזבאבללה שהבחינו בפגיעות שככה מעט המוטיבציה להמשיך לירות. בחשיכה מלאה התארגן הכוח ליציאה מאובטחת משטח. יציאת צוות ערן הייתה המסובכת ביותר. כמה לוחמים נשאו חלקים של מקלע רימונים, והדבר הכביד מאוד על כושר הפעולה של הצוות. גרוע מכך, הכוח צריך היה לחצות בדרכו חזרה את האזור שבו נפגעו המחבלים ולא היה לנו מידע על מצבם. ערן הוביל את הכוח בזהירות רבה ודיווח על זיהוי של שתי גופות מחבלים. לנוכח ההתנהגות החריגה של המחבלים במרחב העלה קצין המודיעין של יחידת הקישור אל"ם שאול קמיסה השערה, שבקרב השתתף פעיל בכיר של הארגון. קמיסה היה קצין המודיעין הוותיק והמנוסה ביותר בגזרת לבנון, והחשבתי מאוד את דעתו. בעקבות ההיתקלות הגיע לעמדת הפיקוד כמפקד התורן של יחידת הקישור שתחת פיקודה נערך המבצע. כששמעתי את הדיווח של ערן, צפה מחשבה שקיננה במוחי מאז שהעלה קמיסה את השערתו. נטלתי את מערכת הדיבור ופקדתי על ערן להעמיס את הגופות על אלונקות ולשאתן עִמו. לזמן- מה השתררה דממה ברשת הקשר הפנימית של הכוח. החלטתי נראתה תמוהה לחלוטין. היה ברור לכולם, שהוצאת הגופות מהשטח תחייב הגעת צוות נוסף שיסייע בנשיאתן לכוח ערן, שגם בלעדיהן היה עמוס לעייפה. כל זה בשטח קשה לאחר היתקלות, כאשר ירי החזבאללה מתחדש מדי פעם. אותה עת הייתי מפקד היחידה כמעט שנה, והמפקדים הכירו אותי וידעו שאני מבין היטב את משמעות ההחלטה. פעמים רבות חציתי עִמם שטחים כאלה והיה ברור שאני מודע למאמץ הפיזי, הכמעט על- אנושי, שיידרש כדי להוציא את הגופות מהשטח. לוּ הייתה מתקבלת ההנחיה מגורם שאינו מהיחידה אני משוכנע שהיו מערערים עליה. בתום שתיקה ארוכה שאל דוד המ"פ בדרכו האופיינית בהומור אם הכול בסדר ואם אני חש בטוב. הבנתי את כוונתו ועניתי ברשת הפנימית של הכוח כדי שכל הלוחמים ישמעו: "יש לנו חוב, מישהו מסתכל עלינו עכשיו מלמעלה." לא הייתי צריך לפרט. הפלוגה של דוד הייתה הכוח שתוכנן לפעולה המשותפת עם השייטת וגם זה שעבר אִתנו את הלילה הנורא של ההמתנה להזנקה ביום האסון. באותם ימים התנהל המשא- ומתן להחזרת גופתו של לוחם השייטת רס"ל איתמר אליה וחשתי מחויבות אישית. דוד, שירד מייד לסוף דעתי, ענה קצרות: "היישר", שמשמעו באלחוט הבנתי, מבצע! יותר לא הייתי צריך לומר דבר עד הגעת הכוח למוצב ריחן. במשך כל הזמן ישבתי חסר מנוחה בעמדת הפיקוד והמתנתי, מנסה לדמיין מה עובר על הלוחמים. היה זה אחד הרגעים שהייתי מוכן לשלם כל הון שבעולם להיות בשטח עם הכוח ולא בעמדת הפיקוד. בדרכו הרגועה האיץ דוד בלוחמים, וממש עם עלות השחר הגיע הכוח בריא ושלם למוצב ריחן. התמיהות שהועלו בכוח לגבי ההחלטה לקחת את הגופות הייתה הבעיה הקטנה. חדר המבצעים שהאזין לרשת המבצע וקלט את ההנחיה שקיבל הכוח, מיהר להעביר את המידע והתגובות לא איחרו לבוא. כמה שיחות טלפון מגורמים שונים בפיקוד ומעֵבר לו ניסו להניאני מהחלטתי. לא שעיתי להשגות והתקשרתי לאלוף הפיקוד. מהיכרותי עִמו ידעתי שלא יניח להתערב בשיקולי מפקד במבצע וכך היה. עמירם ביקש שאשקול את החלטתי היטב אך השאיר את ההכרעה בידי.
באותו יום אחר- הצהריים התקשר לביתי קמיסה, שהיה שותף להתלבטויות בלילה שלפני כן, והודיע שאחד ההרוגים הוא בנו של מנהיג החזבאללה חסן נסראללה. החלטות קשות של מפקד, בייחוד כאלה הכרוכות בסיכון חיי אדם, מתקבלות בסופו של דבר בבדידות רבה. כאשר ההחלטה עומדת בניגוד בולט לדעה הרווחת, כמו במקרה הזה של הוצאת הגופות, נדרש מניע פנימי עמוק. סבי, משה דובדבני, היה מפקד פלוגה כאשר נפל בקרב בלטרון לפריצת הדרך לירושלים, ומקום קבורתו לא היה ידוע. גופתו נמצאה כעבור חמישים שנים בחודש האחרון לתפקידי ביחידת אגוז בתום עבודה מאומצת של היחידה לאיתור נעדרים. הכרתי היטב את התחושה הקשה של משפחה שכולה ללא קבר. הספקות המכרסמים ותקוות השווא גם שנים מאוחר יותר. לא פעם ראיתי את המחשבות הללו מסתננות בלא שליטה לחייה של אִמי שאיבדה את אביה בגיל צעיר. למרות ההכרה ההגיונית בנפילתו, פתח העדר הקבר צוהר שלא יכלה לו. אין לי ספק, שנוסף על ההיכרות האישית שלי עם יוסי קורקין והמחויבות שחשתי כלפי לוחמי השייטת, השפיעה המורשת של משפחתי על החלטתי. על אף שמעולם לא התבקשתי, הצגתי את שיקולי ואת המניעים להחלטה בפני המפקדים והלוחמים שהשתתפו במבצע. חשבתי שבמיוחד ביחידה כמו אגוז הנמצאת בלחימה אינטנסיבית, שבה הלוחמים מסכנים את נפשם השכם והערב, חשוב שכל לוחם יֵּדע בוודאות מוחלטת שבכל מצב נעשה הכול כדי להחזירו הביתה. תוצאות מבצע 'נוף פראי' היו משמעותיות מאוד ליחידה. נוסף על ההצלחה והפרסום הכרוך באירוע כזה סיכם המבצע פרק ארוך, שתחילתו בחשיבה שונה והמשכו בעבודת הכנה ובאימונים מפרכים של כל היחידה- מאנשי פלוגת המפקדה ועד אחרון הלוחמים. הטכניקות הקרביות החדשות שבהן נעשה שימוש הוכיחו את עצמן וחיזקו את אמון הלוחמים בדרך הפעולה של היחידה. "הכלת השטח", שהייתה גולת הכותרת של הטכניקות החדשות, עמדה בציפיות שתלינו בה כאשר התחלנו בפיתוחה. השיטה איפשרה לכוח הזדמנות נוספת לפגוע באויב לאחר המפגש החטוף הראשון, ולהתמודד עם כמה בעיות במקביל, דבר שהיה לא אפשרי בצורת הפעולה הישנה. גם האימונים המפרכים בהר דוב הניבו תוצאות. בכל התחקירים חזרו הלוחמים ואמרו, שהרגישו ממש כמו באימונים. אפילו שילוב הכלבים נשא פרי ובטקס חלוקת תעודות הערכה שהיה נהוג ביחידה בתום כל תקופת פעילות, עלה קליי, כלב התקיפה הנאמן של צוות ארז, לקבל תעודת הערכה על חיסול מחבל. היכולת שהפגינה היחידה בחדירה לתוך מערך החזבאללה ובהתמודדות עם מחבלים במגרשם הביתי נסכה ביטחון במקבלי ההחלטות, אך חשוב מכך- בקרב הלוחמים. בעקביות הפעולה ביצעה היחידה שורת מבצעים מוצלחים נגד במאחזים במרחב הזה, שעירערו את אחיזתם בשטח ושיבשו את יכולתם לפגוע במערך האבטחה והמוצבים בגזרה. הצלחות היחידה בגזרה. הצלחות היחידה השפיעו גם על יחידות הקו. חשתי שבניגוד ליחידות המיוחדות האחרות, כוחות היחידה המגיעים לפעילות זוכים ליחס חם ואוהד במוצבים. הכרתי את התסכול שבהתבוננות מהצד כאשר יחידה מיוחדת מקבלת משימה בגזרת הגדוד, המשקיע את כל מאמציו בפעילות האבטחה המתישה, והשתדלתי לטפח התנהגות צנועה ולא מתנשאת ביחידה." (מתוך הספר "מלחמה ללא אות" מאת תא"ל משה "צ'יקו" תמיר)
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)
|
|
ראשי
צ'אט
.
ארץ ישראל לעם ישראל - הציונות תנצח! 
מצב כלאיים
