בס"ד
י"ט בניסן תשע''ז
מאת: אברהם הללי עו"ד
מביא: יעקב רוח

עַמָה יְלֵד יוֹם הַנּוֹלָד נִקְבַע תָּמִיד בַּמָּרוֹם
רָצוּי לְהֵתְכּוֹנֵן מִבְּעוֹד יוֹם רַק כַּךְ תַּגִּיעַ לַיַּעַד בְּשָׁלוֹם
שבת שלום וחג שמח

עָם עִם אֱמוּנָה יָכֹל
חֵַּיֵּינוּ בְּאֶרֶץ כְּמוֹ בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל
אֶחַד מְקַדֵּשׁ וְאַחֵר מְמָהֵר לִשְׁלוֹל
אֶחַד מְאַשֵּׁר וְאַחֵר מִזְדָּרֵז לִפְסוֹל
אַף מֹשֶׁה הֻתַּשׁ וְאָמַר:''לֹא יָכוֹל''

לוּ יָכֹלנוּ זֶה אֶת זֶה לְכַבֵּד וְלִסְבּוֹל
וְהָיִינוּ גָּם מַבְדִּילִים בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל
יָכֹלְנוּ אָז בְּשֶׁפַע דְּבָשׁ פִּתֶּנוּ לִטְבּוֹל
וְגָם עַל כֹל צַר וְצָרָה הָיָה עַמֶּנוּ יָכֹל

בְּתֹם יְמֵי חַג וּמֹועֵד וּבְּבֹא יְמֵי חֹל
יֵשׁ לְהַרְהֵר לִבְחוֹן לִתְמוֹהַ וְלִשְׁאוֹל
אֵיך עַם עֲבָדִים אֲשֶר הִרְבָּה לִסְבּוֹל
הוֹכִיחַ לַכֹּל שֶׁבְּכֹחַ אֱמוּנָה תַּמָּה יָכֹל

הגננתנו הטובה בָּאֱמוּנָה ביכולת העמידה
העם בישראל בְּרֻבּוֹ המכריע מאמין כי בכח עמידתו בָּעֹרֶף, יתן לצה''ל הוא, צבא הגנה לישראל,לנצח כל צר ואויב המבקש להתנכל לישראל. יהיו אלה: חמס, האחים המוסלמים, חזב-אללא, דאע''ש ושונאים רבים אחרים, שלא למדו דבר מתולדות עם ישראל ששרד את פרעה ואת המן הרשע ואת המעצמות העתיקות שפשטו צורה ולבשו צורה כגון: המצרים, האשורים, הבבלים, הארמים, הפיניקיים, הפרסים, היונים,הרומים,הצלבנים והאינקויזיצה בספרד ומעשי הזועה של היטלר ימח שמו וזכרו וגם את האיסלאם בתקופת מְחַמָּד שיצא מארצות צמיחתו במדבר ערב והשתלט בכוח הָחֶרֶב (סֵיף מְחַמַָּד) על שליטי ארצות הים התיכון. פרט לארץ ישראל למרות שפלשו אליה הוא לא הצליח להקים ישות מדינית אסלאמית בארץ כמו בארצות הים התיכון החל מבבל (בסלקו האשורים והארמים המזרחיים) ותורכיה ,(שהם ממוצא מונגולי קוקזי) ופָּרָס (שמוצאם מהודו ועד כוש), וסוּרְיָה (הארמים שבצפון ארץ ישראל), וּלְבָנוֹן (הפיניקיים) ומצרים (הקופטים) וכלה בארצות המע'רב לוב , מרוקו , תוניס ואלג'יריה (ממוצא ברברי) רק בארץ ישראל אחרי חרבן ממלכת יהודה האסלאם פלש לארץ לארץ ולא הצליח לכונן ישות מדינית. הצליח להפיץ דת האסלאם כדת. כשלון האסלאם להקים ישות מדינית בארץ ישראל, היה בזכות ישיבת שארית הפלטה של עם ישראל בארצו ושלא נטש אותה מעולם, למרות ההגליה. האיסלאם דת שמולידה הוא מחמד ועשרת חבריו (עַשְׁרָה אִצְחָאבָה&#1467 התפלג אחרי מות מחמד תוך כדי קרב דמים בין יורשיו בהוצרות סִיעָה מן האסלאם (המכונה שִׁיעָה) שגודלה לפי דברי חוקרים והסטוריוניים כ-10% מן האיסלאם. מהסיעה (השיעה) הזאת התפצלו עוד כחמש עשרה סיעות הנמצאות במלחמת השמד מאז מות מוחמד עם האסלאם המקורי –הסוני – כלומר אנשי "הדת" או "ההלכה" המקורית לפי כל האיסלאם חיב לנהוג לבין נגד המתבדלים השיעים, על צורותיהם השונות. ריכוז השיעה הוא בארץ הפרסים היא אירן ובחלק ניכר בעירק וחלק קטן בלבנון (הידועים בימינו בשם חזב-אללא. כאמור המלחמה באסלאם בינם לבין עצמם בוכוח מי יהיה חליפו של מחמד (הוא אל ח'ליפה) . בימינו אלה מלחמה זו על ידי סונים קיצוניים , שהעמידו את "אבו בכר אל בגדאדי" כחליף של מוחמד אשר השתלט על עירק ועל דמשק על כן קרא לארצות לאנשי שלטונו דאע''ש שהן ראשי תיבות של: "דאר אל אסלאם עירק ואש-שאם" ( שָׂאם זוֹ דַמֶּשֶׂק בערבית) . ההרג והרצח הנתעב שנעשה הוא ביטוי לסיף אל איסלאם (חֶרֶב של האיסלאם) של מחמד. כי הרי משמעות המלה אסלאם זו, "הִתְמַסְרוּת" , או "הַשְׁלָמָה" , מכאן מטרת האיסלאם לאסלם כל חי עלי אדמה על כרחו ולא נגזר דינו מות. עמנו מול "ההשלמה" רואה כוחו ב"עמידה" מנגד. העמידה לא תתן סיכוי לאנשי הדמים להטיל חתיתם על בני האדם , ועל עם ישראל אבי האמונה באל אחד. ולא שם נביאו במעמד אלהי . לא בכדי מקום קבורתו של משה לא נודע.
בני אדם נולדו שונים זה מזה .
השוני בן בני אדם הן בדמות והן במחשבה והן בהתנהגות, קבלה ביטוי בהגדה של פסח שנאמר: כנגד ארבעה בנים דברה תורה : אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאיננו יודע לשאול. חיב עם ישראל בארצו להיות מאוחד כאדם אחד, אבל לא אחיד בדעותיו. כל אחד רואה מולו דבר שגם זולתו רואה, אלא שהתרשמותו ממה שראה איננה בהכרח דומה לראית חברו . אין להתיחס להגדרות ארבעת הבנים בהגדה של פסח כפשוטם: חכם לא בהכרח, עולה בחכמתו על זולתו, ניתן ליחס לו הבנה מהירה מאחרים בתוקף חכמתו. גם רשע, לא חיב להיות אדם רע, הוא לא שונה מן החכם , אלא במסקנה אליה הוא מגיע ממה שהוא ראה . התם לאו דוקא אדם תמים שאיננו מבין , תום גם שלמות אך הוא מאמין למה שנאמר לו, כל שצריך שהחכם והרשע יזהרו בדבריהם בדברם אל התם, שמא לא ידע מה לעשות בנתונים ששמו לפניו, והתחיל לסומך על אחרים ולא על עצמו. וזה שאיננו יודע לשאול , היא הילד אן הבן המתבגר, שיכול הוא לפרש מעשה פסול שנעשה על ידי בוגר ממנו בחיוב ויחשוב בטעות כי המעשה נכון , כי הוא איננו יודע שעליו לשאול. הבוגר ממנו שואל במקומו את השאלה ונותן לו להבחין בין טוב ורע, כדי שיעשה את הנכון לעשותו. על ארבעת הבנים מצאתי השואה ביניהם לארבעת דורות הגאולה. וקורה כי ההידרדרות מהבן הראשון החכם, לדור הבא שהתחיל לכפור והדור שאחריו נעשה תמים ולא הבין את המתרחש והדור הרביעי אפילו לא יודע להביע את עצמו כדבעי לגבי המתרחש סביבו. בא סדר פסח כשהכל מסובין ואבי המשפחה מסביר למסובין קטנים ובוגרים כי: בני האדם אינם מקשה אחת. יש דעות שונות בין בני האדם וגם הבנות שונות , העיקר שהאחד יכבד את דעתו של זולתו גם אם אינו מסכים לה. ככה יכול האדם להרהר ואולי גם להסכים לדעת זולתו אם יִוָּכַח שהוא עצמו טעה וזולתו צדק , כל יוכל לתקן טעותו ב"צבור" ויש ואפשר להסביר לו שהצבור אינו מקשה אחת יש: צדיקים בינונים גם רשעים. וכולם יחד מהווים את ה"צבר". זאת הסיבה שמשננים סיפור יציאת מצרים שנה שנה כי תמיד ניתן ללמוד דבר חדש מהחכם מאתנו. איננו חייבים להיות מלכתחילה מאוחדים בדעה אחת. וזה מביא אותנו לדברי "הֶחָבֶר" אל הכוזרי (בספרו של יהודה הלוי הכוזרי) כי כל אלה שנושרים מעם ישראל אינם מזרע יעקב, הם כמו אותם עלים שנושרים מן העץ , הם מתנתקים מעם ישראל כי הם לא מזרע יעקב הם נוטשים אמונתם ויורדים מן הארץ, אלה דמה אותם יהודה הלוי כעלים שקמלו ונפלו מן העץ הנצחי בסתו לקראת האביב, בעוד העץ ירוק ומוסיף להיות חי וקים לאורך שנים . לשם סיום הרי דברים שכבר פורסמו והם גם נכונים לכל עת בתקופת חג המצות – הפסח.

עַל כֵּן אָנו חוֹזְרִים וְאוֹמְרִים הִיא שֶׁעָמְדָה לָאֲבוֹתֶינוּ וְלָנוּ
כְּשֶּׁקַּם צַר וּמְבַקֵּשׁ לְכַלֹּותֶנוּ סוֹפוֹ שֶׁיִּתְכַּלֶּה כִּי לֹא יָדַע כֹּחֶנוּ
גָּם יוֹדְעִים שֶׁלֹּא מְדֻבַּר בְּנֶס כִּי עֵת לַעֲשׂוֹת וּמָתְנָיִם לְשַׁנֵּס
כְּשֶׁצָרִיךְ וְזֶה כֹּרַח לֹא נְהַסֵּס אֶת כַּנְפֵי רְשָׁעִים לָצֵאת וּלְקַצֵּץ

נַזְכִּיר לַקָּמִים עָלֶינוּ לְכַלּוֹתֶנוּ כִּי הַמַּכֹּות יִתְרָחֲשׁוּ גַּם בְּיָמֵינוּ
וְאֵין חֹסֶן לָרָשָׁע לְעוֹלְמֵי עַד יְהֵא זֶה פַּרְעֹה הָמָן אוֹ כֹּל אֶחַד
וְכִי חַיֵּי כֹּל רוֹדָן הֵם קְצוּבִים וְכִי דִּבְרֵי הָרַהַב לָרוֹב נְבוּבִים
וּשְׁעֲלָיו מְדוּדִים וּמְחֻשָּבִים לַשַּׁוְא יְתַכְנְנַם כִּי כְּבַר כְּתוּבִים

זֶה מְסֻפַּר גַּם בְּדִבְרֵי הַיָּמִים כִי רוֹדָנִים לֹא הֶאֱרִיכוּ יָמִים
וּמֵעוֹלָם לֹא הִכְנִיעַ צוֹרֵר עַמִּי לֹא פַּרְסִי בַבְלִי יְוָנִי אוֹ רוֹמִי
וְכֹל עַם שֶׁחָמַד אַרְצֶנוּ נֶעֱלַם וְרַק יִשְׂרָאֵל נִשְׁאַר עַם-עוֹלָם
וּכי נוֹתְרָה''הַכֹּובֶשֶׁת ''פָּרָס'' בִּזְכוּת כֹּרֶש אוֹתָהּ ה' לֹא הָרַס
וְחָשׁוּב שׁוּב לָשׁוּב וּלְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרָיִם
אָכֵן עֲבָדִים הָיִינוּ אָז בְּמִצְרַיִם אַךְ זֶה חָלַף לֹא יִקְרֶה פַּעֲמַיִים
רַק אִם נֶדַע לְהִתְנָהֵג כַּיָּאוּת כִּי אָז שׁוּב לֹא נֶאַבֵּד הָעַצְמָאוּת
לְסַלֵּק שִׂנְאָה וּלְיַשֵּׁר הֲדוּרִין כִּי אָז עַמֶּנוּ יִשָׁאֵר בֶּן חוֹרִין
זוֹ לֹא רַק תִּקְוָה זֶהוּ תְּנָאי זוֹ מִצְוַת הַשָּעָה דְּאֵל שַׁדָּי
זֶה גָּם תְּנַאי פָּשׁוּט לְמַדַּי אַל תֶּחֱדַּל וְאַל תֹאמַר דַּי