|
17-04-2017, 11:51
|
|
|
|
חבר מתאריך: 31.07.05
הודעות: 3,531
|
|
שלומם מצויין, תודה!
הכל הרבה יותר גבוה מהפעם האחרונה שבדקתי.
סיכום סרטים שבועי בערך. וובכן, בגלל שאני רואה סרטים רבים בקולנוע, אני אכתוב אודותם בפוסט אחד.
את השבוע התחלתי עם שלושה סרטים ביס פלאנט ראשון לציון: לגו באטמן, בוס בייבי והרוח במעטפת. בתחילה רציתי גם לשלב את "היפה והחיה", אולם נזכרתי כי יום שבת יהיה ה 15/04. מה עניין שמיטה להר סיני? עוד על כך בסוף המעין-ביקורת שלי על הסרט הזה, שתבוא בסוף.
על הראשון אין להכביר יותר מדי מלים. לאחר ההצלחה של סרט לגו לפני כמה שנים היה ברור כי המשך או לפחות סרט נוסף באותו יקום סינמטי הוא שאלה של זמן בלבד. בסרט הזה ניסו לפתח את השאלה איך באטמן ייהיה במציאות לכיוון אחר מאשר בסרט "השומרים", שם רורשאך היה התשובה: פסיכופט ללא עכבות בעל תחושת צדק קיצונית ואפס חמלה שעל כל פשע מטיל את העונש העליון - הוצאה להורג (אם כי בהתבסס על מה שעבר עליו בחיים, אולי אין להתפלא). הכיוון בלגו באטמן הוא כמובן קומי, אולם לא נטול בסיס דרמטי. באטמן הוא מתבודד שמסרב לתת למישהו להתקרב אליו, עקב חרדת הנטישה ממנה הוא סובל בעקבות רצח הוריו. הוא מסרב להבין כי אלפרד הוא אבא שלו דה פקטו או בעובדה כי הג'וקר הוא חלק משמעותי מחייו. אלמלא הג'וקר וחבר מרעיו - אין לבאטמן כל הצדקה לקיומו. סיפור המעשה מתחיל עם פרישתו של פקד ג'יימס גורדון ומינוייה של ביתו ברברה כמחליפתו. היישר מרשימת הבוגרים המצטיינים של "הארוורד של המשטרה" היא עומדת להביא מעט מציאות: אין מקום ללוחם צדק, גם אם הוא משתמש בכלי נשק בלתי קטלניים ויש לנסות ולשקם פושעים כמאמץ כולל של החברה. במהלך נשף הפרידה ברוס וויין מוסח הדעת גם מסכים לאמץ את היתום דיק גרייסון, על שפע הבדיחות שדמותו מביאה על חשבונו של רובין שגילם ברט וורד בסדרה משנות השישים. אולם אל דאגה. עד סוף הסרט כולם יגיעו להבנה כלשהי. באטמן יבין כי אכן יש לו מערכת יחסים עם הג'וקר והוא מוכן להכניס אנשים פנימה וגם ברברה תבין כי לעיתים - המשטרה לבדה אינה מספיקה. הסרט לא לוקח עצמו ברצינות גדולה מדי ואף שובר את הקיר הרביעי בהתייחסו לכל גלגוליו של באטמן על המסך הגדול והקטן.
בוס בייבי. סרט מצחיק, כמצופה מאנימציה של דרימוורקס, שמראה כי תינוקות בעצם מיוצרים בתאגיד שמיימי שאחראי גם לבדיקתם ושליחתם אל כדור הארץ. הבדיקה האחרונה היא דגדוג עם נוצה. תינוק שלא צוחק מוצא מהתור והופך לחלק מההנהלה של התאגיד. התינוק בסרט נשלח למשפחה של המספר כדי לברר ולנסות לתקן את העובדה שכלבלבים מקבלים נתח גדל והולך בטבלת התפלגות רגשות האהבה של בני האדם (שמוגבלים בכמותם). גם לאחר סוף הסרט אתה נשאר לתמוה האם זה קרה במציאות או שמא הכל פרי המצאתו של המספר, שאל דמיונו המפותח עד מאד אנו מתוודעים עוד בדקות הראשונות של סיפורו. פרט קטן - שימו לב למה שהוא אומר לתינוק השמן שלוקח עוגייה בפגישה שלהם יחסית בתחילת הסרט: Cookies are for closers! זו פראפראזה על התפקיד שהוא גילם בסרט "גלנגארי גלן רוס" ("Coffee is for closers!") ותפקידו ליצוק חלק מהרגשות שעלו בך בסרט ההוא לתוך הסיטואציה הנוכחית, כמו שעושה שיר עם סימפול של שיר אחר.
לבסוף - הרוח במעטפת. אני יכול להגיד כי נהניתי מאוד מהמקורי, למרות שלא ראיתיו ביפנית אלא באנגלית. את המאנגה עצמה לא קראתי. בסרט החדש שינו את שמה של הדמות הראשית, אם כי חדי האוזן ישימו לבם לעובדה כי אלו אותן ר"ת: M.K. הקטע המוזיקלי בקרדיטים הוא עיבוד מחודש של קטע הפתיחה מסרט האנימציה וגם סצינת הסיום זהה לסצינת הפתיחה מהמקור. כמו כן יש כמה סצינות שהועברו כמעט כמו שהן. הסיפור שונה מעט מסרט המקור אולם לתפיסתי לא באופן ששיבש את כוונת המשורר: מה הופך אדם לאדם? זכרונותיו? עברו? אפשר כבר לשתול זכרונות בבני אדם ולכן גם לתת לו עבר לפי רצוננו ולכן שני הדברים הופכים ללא-רלוונטיים. העניין מומחש בדרכים רבות, כגון אלמנט שנשאר מהסרט המקורי: טרוריסט שהתברר כי המוח שלו נפרץ והותירו בו רגשות וזכרונות אודות ילדה שמעולם לא הייתה לו. הסרט פילוסופי למדי, כמו המקור. המטריקס, על תהיותיו מהי המציאות, שאב השראה רבה ממנו. אם המציאות היא מה שאתה חש, מריח, טועם הרי שאלו רק פולסים חשמליים במוח אותם ניתן לשכפל. ה IMAX ובייחוד ה 3D תורם רבות לתחושה של עיר ענקית ומנוכרת בה הדבר הצבעוני היחיד הם הפרסומות ההלוגרפיות בגודל של בנייני הענק עליהם הם מוקרנים. סגנון אדריכלי שמכונה Brutalism. חפשו את זה בגוגל תמונות ותבינו למה כוונתי.
ביום שבת, ה 15/04 ראיתי את היפה והחיה. מחזמר יפה, שמראה כי אישה צעירה, יפה, משכילה ודעתנית יכולה להתאהב בגבר-חיה כעור, אם הוא גר בטירה ממש גדולה ויכול לספק לה רמת חיים גבוהה. טוב, האמת שלא. מצטער, המרירות משתלטת לפעמים. סרט מהנה והשעתיים שלו חולפות בלי שתרגיש. שורה של כוכבים מהשורה הראשונה. די אם נזכיר את שחקני המשנה קווין קליין, יואן מקגרגור, סטנלי טוצי' וסר איאן הולם (שמגלם תפקיד שהוצע לו גם בגרסה המקורית של הסרט). יש אנשים שאהבו פחות ב IMDB. אני לא מתחבר לקהל המאוכזבים המקצועיים ששום דבר לא מרצה אותם אף פעם. יחד עם זאת, אפילו אני שמתי לב כי הדמות של גאסטון מעט מוגזמת , כמו גם חלק מאנשי הכפר ויש חור בתסריט העוסק באנשי הכפר ויחסם לאנשי הטירה, אולם השאר דווקא מהנה מאוד. אז כן. לא פספסנו את המסרים שנשים יכולות הכל, שיופי אמיתי הוא מבפנים ושזה בסדר שהמשרת של גאסטון נמשך אליו. אני מניח שכבר אי אפשר לברוח מ"מסרים" למיניהם בסרטי ילדים היום. הבעייה היא שזה מאולץ ואלו דברים שחייבים ללמוד מהחיים. לא מסרט. בדיוק כמו שמשחקי מחשב לא אמורים ללמד אותנו את זה. זו צורה של בידור ותו לא. אבל אני סוטה. גם מהנושא. בסופו של דבר, המדובר בסיפור אהבה אגדתי שמלווה בשירים ובחפצים שרוקדים. סרט ילדים אולם גם מבוגרים יהנו.
אה, כן. ה 15/04. וובכן. שתיים מכוכבות הסרט, אמה ווטסון ואמה תומפסון, חולקות לא רק שם פרטי, כי אם גם את אותו תאריך יום הולדת. ה 15/04. הראשונה ב 1990 והשנייה ב 1959. זה היה פרט טריוויה חביב כשהן היו ביחד בהארי פוטר, אולם בסרט הזה, נראה שהמלהקת חיפשה באופן יזום אנשים עם אותו תאריך כדי לחסוך על עוגה. ניית'ן מאק שמגלם את הבן של אמה תומפסון, צ'יפ, גם נולד בתאריך זה ב 2007 ואילו לוק אוונס, שמגלם את גאסטון נולד ב 15/04/1979. עם כזו רשימה, זה היה פספוס של ממש מבחינתי לא לראות את הסרט בתאריך הזה.
_____________________________________
|
|