בס"ד
כ''ב בשבט תשע''ז
מאת: אברהם הללי עו"ד
הביא: יעקב רוח

עֵצָה נְבוֹנָה מַתְכּוֹן לְהַצְלָחָה עֵצָה נְבוּבָה מַתְכוֹן לַאֲנָחָה
עֵצָה הַנֶּאֱמֶרֶת בְּנַחַת תִּשָּׁמַע וְזוֹ הַנֶּאֱמֶרֶת בִּצְעָקָה תִּגְוַע

שבת שלום קהל קדוש

אֱמֶת וָצֶדֶק
הָאֱמוּנָה הָאִמּוּן הַכָּבוֹד וְהַיֹשֶׁר
בְּקִיּוּם אֶלֶּה יִחְיֶה הָאָדָם בְּאֹשֶׁר
וְשֶׁלֹּא יֵהֵא עָמֵל לַשַּׁוְא אוֹ לָרִיק
וְלֹא יִנְהַג כֶּרָשָׁע וְיִטְעַן אֲנִי צַדִּיק
עַל דְּבָרִים אֶלֶּה הָעוֹלָם קַיָּם
וּבְעֲשִׂיַת אֱמֶת וָצֶדֶק לִשְׁמָם
עֵצָה נָתַן לְמֹשֶׁה חָמִיו כֹּהֵן מִדְיָן
מֹשֶׁה יַנְהִיג הָעָם וְהַשִּׁפּוּט לַדַּיָּן
זוֹ הַפְרָדַת רָשׁוּיוֹת בִּצּוּעַ וְשִׁפּוּט
וּבַחֲקִיקָה יֵשׁ לָרִבּוֹן כֹּל הַסַּמְכוּת
עַל דְּבָרִים אֶלֶּה הָעוֹלָם קַיָּם
וּבְעֲשִׂיַת אֱמֶת וָצֶדֶק לִשְׁמָם
בְּסִינַי יִתֵּן ה' עֲשֶׂרֶת דְּבָרִים גָּם
יִהְיוּ חוֹבְקֵי עוֹלָם לְכֹל בְּנֵי הָאָדָם
לֹא בְּחַיִל וְלֹא בּכֹחַ גָּם לֹא בְּהֶדֶק
רַק רִבּוֹן עוֹלָם עוֹשֶׂה אֱמֶת וָצֶדֶק
עַל דְּבָרִים אֶלֶּה הָעוֹלָם קַיָּם
וּבְעֲשִׂיַת אֱמֶת וָצֶדֶק לִשְׁמָם

נפלאות אלהים וכוחו נשמעו למרחקים
יתרו חֹתֵן מֹשֶׁה שמע את מעשי אלהי ישראל בהוציאו את עמו ישראל מעבדות מצרים לחרות עולם. מלשון הכתוב יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה נראה שהתהפכו היוצרות, על זה אומר רש''י כאן היה יתרו מתכבד במשה: כמי שאומר "אני חוֹתֶן המלך",בעוד בפעם הראשונה שהלך משה אל יתרו היה משה מתכבד ביתרו- כמלך שנאמר: וַיָּשָׁב אל יֶתֶר חֹתְנוֹ (שמות ד/יח). לעניננו, למעשה משה לא היה צריך לספר לחתנו את כל הנסים והנפלאות שעשה הקדוש ברוך לעמו ישראל בהוציאו אותם ממצרים, הלא כבר נאמר בענין זה: שָמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יושבֵי פְּלָשֶׁת (בשלח טו/יד). אלא כיון שצפורה אשתו של משה בתו של יתרו ושני בניו היו אצל חֹתְנוֹ יתרו,רצה משה שחֹתְנוֹ ידע, כי אמנם היה משה אצלו רועה צאן בראשית דרכו, אבל הוא עתה רועה עם - מנהיג עם, והוא מדבר אל כהן מדין חתנו במעמד מנהיג אל מנהיג. משה רצה שחותנו יתרו ידע כי אלהים שלחו, פתח משה בנסים שעשה ה' לישראל, אשר שִׁמְעַם הגיע גם לאזני יתרו-חָתְנוֹ. לכן יתרו יצא לקראת משה לקבל פניו בלוית בתו צפורה אשת משה ושני בני משה וצפורה,הם: גֵּרְשֹׁם וְאֱלִיעֶזֶר מהלך זה גרם ליתרו להאמין בה' אלהי ישראל. ואכן אמר יתרו: ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה (כידוע פרעה היה מלך אדיר וחשוב יותר מיתרו שהוא בסך הכל כהן- שליט עם מדברי). ויתרו המשיך לאמר עוד: עתה ידעתי כי גדול ה' מכל-האלהים .. (יח/יא) נקט בלשון הגיור, ולהבדיל אַלָאהּ הוּא אַכְבַּר אומרים יושבי המדבר הערבים (שבמקורם היו בדווים), אם אדם אומר את שלוש מלים אלובכך הוא נעשה מוסלמי. משדבר יתרו בשבח האלהים ואמר עוד: ידעתי כי גדול ה' מכל-האלהים, בכך גלה דעתו שהוא נתגיר על כן נקרא חובב שהוא אחד משבעת שמותיו. רש''י אומר: (שם זה) נִתַּן לו לאחר שנתגיר וְחִבֵּב את התורה, אף על פי שטרם ניתנה תורה לישראל , כי אין מוקדם ומאוחר בתורה. לכן אפשר לאמר כי גיורו של יתרו היה הַגִּיּוּר הראשון שהיה אי פעם, אחרי יציאת מצרים. כי על כן אמרו חכמי הדורות: גיורא-עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה באפה. כלומר גר- עד עשרה דורות אל תבזה נכרי בפניו. כמו הפתגם הידוע: "אל תאמר לשתום עין כי הוא "שתום עין". יען כי גר נשאר בתוכו מזדהה עם הנוכרי, כשם שיתרו בשמעו על מפלת מצרים על הים, נתמלא בשרו חידודין (קמטים) שנאמר: וַיִחַדְּ (לא במשמעות ווחד בערבית) יתרו על כל הטובה וגו'... (יח/ט) על אבדן מצרים, זאת למרות שנתגיר עדין יש לו רגש אחוה לאלה שלא נתגירו .

עצת יתרו למשה איך להנהיג את העם
משה ידע כי דבר אליו יתרו לא רק כחמיו , אלא גם כמנהיג עם מנוסה ויודע דרכי השלטון והשליטה.
בפרשה מסופר שאחרי הפגישה הדרמטית של משה עם חֹתְנוֹ יתרו ועם אשתו וילדיו, על משה לחזור להמהיג את העם ולשמור על קיום חוק וסדר בקרב האם. קראנו גם כי "יוצאי מצרים" נודעו כעם קשה ומלא טענות כרימון. בפרשת בשלח סופר על הורדת המן מן השמים לישראל, שבא להחליף את הלחם הרגיל שנדיר למוצאו בהליכה במדבר. המן היה עוד מעשה נסים שעשה הקב''ה לבני ישראל בהיותם עברים לפרעה במצרים ובצאתם משם כבני חורין, אף על פי כן הם לא חדלו מחלוקות בין אדם לחברו ומשה שמש מטרה לטענותיהם והוא שמש דן בלעדי בְּחִלּוּקֵי הדעות וְהָעַוְלוֹת שנעשו והוא היה הפוסק אז בתנאי המדבר. יתרו שמע משה שאומר לו כי הוא שופט את העם מבוקר עד ערב, תמה ושאל את משה: מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן בקר עד ערב.(יח/יד) הרי כך אתה נָבֹל תִּבֹּל (יח/יח) ונתן למשה עצה אשר בימינו מובנת מאליה, אך לפני כארבעת אלפים שנה נשמעת חכמה ומפתיעה מאד.אמר אז יתרו למשה, הרי המחוקק הוא האלהים ואתה מביא דבר אלהים לעם, שהם הַחֻקִּים שלפיהם השופטים ישפטו את העם. לכן השופטים צריכים להיות: אנשי חיל, יִרְאֵי אלהים, אנשי אֱמֶת, שֹׂנְאֵי בצע, ואתה משה, אמר לו יתרו, תהיה רשות ערעור. ראו זה פלא אלה התכונות שנדרשות בימינו מאדם המעונין להתמנות כשופט . אולם בפרשה הרבון המחוקק הוא אלהי ישראל, על פי חוקיו שופטת הרשות השופטת . ואלה כאמור תריכין להיות אנשי חיל, יִרְאֵי אלהים, אנשי אֱמֶת, שֹׂנְאֵי בצע, ועליהם להיות כפופים רק לחוק ולא לרשות המבצעת, אז הכהנים והלויים והשוטרים היו הרשות המסצעת כשבימינו היא הממשלה. העולם כלו למעשה אמץ כללים אלה, שמקורם בתורת ישראל אך נזקפים לחכמתם של אנשים (כמונטסקיה) בעוד אלה הם ממקורות ישראל.

עם ישראל הנחיל לגויים חֻקֵּי יסוד
בפרשה מופיעים חֻקֵּי היסוד תחת השם עשרת הדברות, שכוללים תּוֹרָה וּמוּסָר וְכָבּוֹד לָהוֹרִים הוֹעִיד
וצוה לא לעשות בִּשְׁגָּגָה לֹא כֹל שֶׁכֵּן בְּמֵזִיד . זאת אמצו אמות עולם "הנאורות" ויש הנוהגים לפיהם לארך כל הדורות . אך ישראל אמץ כל העשרת כחקה כתובה ועל כך הוא נשאר מיעוט וזאת הַסִּבָּה . על כן אנו משננים אותם שנן וחזור, וכל המאמץ אותם מאמץ אֲרוּכָה ומזור בעוד עמים רבים נעזרים לשוא בהבלים ישראל אמץ אותם לעצמו כדרך חיים כי: יש אלהי עליון אחד ויחיד והוא הרבון, ויש כאלה שהמירוהו בפסל ותמונה והפכום לָאָדוֹן. ויש הנושאים שם אלהים בפיהם לשוא בתתם תֹּקֶף לפסל כאל וסמכו עליו. ישראל גם אמץ את ששת ימי היצירה ואחרים שנו הסדר כפי הנראה טעו בספירה. ויש מי שעורף ראשים לשוא ואת אל עליון שָׁכַח, מפר צו אלהים ובשמו* את בני האדם רָצַח. ויש אדם שתאותו גברה על תבונתו ושלף, מבושו בהתעלם מדבר אלהים לא תנאף. קבלנו אנו את אשר הוקצב ולנו טוב ואחרים רכוש אדם ודעתו מהרו לגנוב . שמנו אדם בגדר זכאי כל עוד לא הֻרְשַׁע בעדות שקר אחרים שמו חף כחוטא שפשע . הסתפקנו בארץ שה' הוריש לנו ולא עוד בעוד גזלן חמדן תובע להוסיף ארצנו על ארצו ובה חָמֹד חָמַד. ויש עמים שיודעים עשרת הדברים, אך נוהגים הם להפירם כנבערים. ברם כל הרוצה להודות באמת, ינהג כדברי אלהים שצוה לכולנו לתת . כי על אלה מתקים העולם ורק בקיומם מתקים האדם. זה שהוריש אלהים לנו על הר סיני בעוד כל האחרים דחו דבריו שיעדם לכל חי. על זה נאמר וכל אדם יודע זה מכבר, שיוכל לקים עשרת הדברים וזה לא מאוחר.זאת אנו אומרים לכל העמים ויש גם מבני עמנו לזה מתכחשים, חרדים הם או אפיקורסים, וגם מאמינים ש"ה' ילחם לכם ואתם תַחֲרִישׁוּן", ושוכחים דברי חז''ל שאמרו, ובלבד שֶׁתָּחַרְשׁוּן. על כלנו לגונן עצמנו וארצנו למען נשמר היטב על נפשותינו, זה כבר היה כשיוצאי מצרים התפקדו ולא היו כאלה שהשתמטו וחמקו כל בני עשרים ומעלה לצבא לוחם, כי אם לא ילחמו איך אלהים יַצִּילֵם . למרות שנעשו נסים לאבותינו , חובה עלינו להתפקד לצבא להצלתנו. ועל העם כולו להתפקד ולקים מצוה ואם לפטור רק לאלה שהתורה מצוה לא בכדי נקרא צבאנו "צה''ל", כי בהגנה עלינו העם מְכְּלָיָה נגאל. והמגן על כל ישראל מגן על ביתו, הוא מקים בכך את תורתו אֻמָּנוּתוֹ .

התהוות בני ישראל לעם
בתקופה בה מדובר, החל מפרשת שמות עד יתרו, צאצאי יעקב -השבטים , טרם נהיו לעם. הם נזכרו לרוב כ"בני ישראל", או פשוט, ישראל, ברם פרעה כִּנָּה אותם : "עם בני ישראל" שנאמר: ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום (חזק) ממנו. (שמות א/ט) בני ישראל מופיעים גם תחת הכינוי: כל עדת בני ישראל (בשלח טו/י) רק כשדבר משה אל פרעה בשליחות האלהים אמר: שלח עמי ויעבדני (וארא ח/טז) למעשה החלו בני ישראל להיות עם, אחרי היציאה ממצרים כשאמר משה : וַיָּרֶב העם עם משה... (בשלח יז/ב) בטרם נתנה תורה כְּשֶׁחָנוּ מול הר סיני נאמר: ויחן שם ישראל נגד ההר.(יט/ב) לא נאמר עם ובהמשך נאמר: ויסעו כל עדת בני ישראל..(בשלח יז/א). לא נאמר עם גם אלהים בדברו אל משה לא כנה אותם עם באמרו: כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל (יט/ג). זאת על אף שהקב''ה ראב בישראל עמו שנאמר: ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים . (וארא ו/ז) וזה עקר הדברים.
* בִּאִסְם אִלּלַאהּ (בשם אלהים)
לֹא הַתֹּאַר קוֹבֵעַ וְלֹא הַמִשְׂרָה רַק מַעֲשֶׂה שֶׁנַּעֲשָׂה בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה
לֹא יֵהֵא צוֹרֶךְ לְחַשֵּׁק וּלְנַמֵּק וְדִקְדּוּקֵי עֲנִיּוּת אֵין צֹרֶךְ לְדַקְדֵּק
יֵשׁ עִקָּר וְיֶשׁ תָּפֶל אֱחוֹז בָעִקַּר יֵהֵא כֹּל קִטְרוּג נֶגְדְּךָ רִיק וְעָקָר
וְאִם תְּכַבֵּד זֻלָּתְךָ תְּכַֻּבד גָּם הַכָּבוֹד מִמְךָ לֹא יִבְרַח יִמָּצֵא שָׁם
זֹאת הַתּוֹרָה כֻּלָּה עַל רֶגֶל אַחַת אָמַר רִבִּי עָקִיבָא כָּכָה תִרְוֶה נַחַת
וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ זֹאת זָכוֹר וּלְחָמַתְךָ הַבּוֹעֶרֶת אַל תִּתֵּן דְּרוֹר
עַל הַמּוּסָר וְהַצֶּדֶק עַמֶּנוּ קָיָּם אַל תִּקּוֹם וְאַל תִּגְזוֹל אָדָם לְעוֹלָם
זֶה הָיָה אָז בַּמִּדְבַּר וּבְכַךְ נִצְטַוָּה לִנְהוֹג כֹל אָדָם

כְּמִדֵּי שָנָה בִּפְרָשַׁת יִתְרוֹ מוֹבָאוֹת עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת בִּקְלִילוּת
וְהֵן מְצוּרָפוֹת לַפְּרָשָׁה לשם תִּמְלוּל
עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת בִּלְשׁוֹן עֲמָמִית
אֲנָכִי ה' אֱלֹהֶיךָ נֶאֱמַר בְּסִינָי לֹא יִהְיֶה לְךָ ה' אֲחֵרִים עַל פָּנָי
כִּי הַשֵּׁם הִרְאָה כֹּחוֹ וְיִחוּדוֹ וְגִלָּה שֶאֵין אֱלֹהִים עוֹד מִלְּבַדּוֹ
לֹא תַּעֲשֶׂה לְךָ פֶּסֶל וּתְמוּנָה וְקַדֵּשׁ אֶת שֵׁם שָׁמַיִם בְּאֱמוּנָה
טַע אֱמוּן בַּזֻּלַּת תָּמִיד וְעַכְשׁו וְלא תִּשַׂא שֵׁם אֱלֹהֶיךָ לַשַּׁוְא
ה' כּוֹנֵן עוֹלָם בְשִׁשָּה וְשָׁבַת וְנָתַן לָאָדָם הַמְנוּחָה בְּשַׁבָּת
בְכָבֶדְךָ אָבִיךָ וְאִמְּךָ הַהוֹרִים יִהְיוּ יָמֵיךָ אֲרֻכִּים וּמְאֻשָׁרִים
זְכוֹר אֶת הַלָּאוִים וְאַל תִּשְכַּח אֶת הַדִּבֵּר הַשִׁשִּי לא תִּרְצַח
אֱהַב אֶת אֶשֶׁת חֶקֶךָ אֵם הַטַּף וְאַל תְּחַלֵּל כְּבֹודָהּ ולֹֹא תִּנְאַף
אַל תִּפְגַּע בָאָדָם בַּבָּיִת וּבָרְחוֹב וְאֶת רְכוּשׁוֹ וְדַעְתּוֹ לֹא תִּגְנוֹב
הַשֵּם יוֹדֵעַ הַכֹּל עַד אֵין חֶקֶר לָכֵן לֹא תַּעֲנֶה בְּרֶעֲךָ עֵד שֶׁקֶר
דַּי לְךָ בַּיֵּשׁ וְאַל תִתְאַוֶּה לְעוֹד וְאֶשֶׁת רֶעֶךָ וּרְכוּשׁוֹ לֹא תַּחְמֹד