http://www.nrg.co.il/online/16/ART2...6&cat=161&loc=4

נתון מעניין :

ציטוט:

מתריע קצין בכיר: "במהלך שנות ה-60 למשל, רכשנו כ-200 מטוסי קרב בעשור; בעשור שבין 2000 ל-2010 רכשנו כ-100 מטוסי קרב בלבד (מטוסי F-16 I המכונים "סופה" י.א) ובין 2010 ל-2020 אנחנו מצטיידים ב-19 מטוסי F-35 בסך הכל והשאר ייקלטו רק במהלך העשור הבא.

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

את הנתון צריך לקחת בפרופורציה המתאימה. בשנות ה60 היה רכש גדול גם בגלל שחיקה גדולה במספר המטוסים עקב מלחמות ותאונות, וגם בגלל האמברגו הצרפתי והתחלת הרכש מארה"ב וגם בגלל שבאותן שנים היה הבדל גדול בין ביצועי מטוסים בהפרש של שנים ספורות שחייב החלפה שלהם כדי לשמור רמה מבצעית גבוהה.
לעומת זאת בעשורים האחרונים אין שחיקה גדולה במספר המטוסים והדגש עבר מביצועים של הפלטפורמה ליכולות של המערכות האלקטרוניות/חימוש שלה. כך ששידרוגים יכולים לשמור על היכולת הקרבית של המטוסים והבעיה המרכזית היא התיישנות של המבנה.

רכשו מטוסי קרב דור שני, והגיעו במהירות לחיל-אוויר מתקדם (קורנסים - דור שלישי קנו רק בשנות ה70, ומטוסי דור רביעי רק החל משנות ה70), כשמטוסים מ2 דורות שונים היו ועודם תופעה נפוצה,
ומול אוייבים שהתחמשו גם הם בקצב מהיר.
מאז הקצב שונה - מה שאומר שמטוסים לא מאבדים רלוונטיות אלא בעיקר מתיישנים פיזית.
ועברנו מצבירת יכולות - לעידכונם תוך שימור עליונות.

אלמנט נוסף - הוא שחשיבותם של מטוסי קרב מאויישים יורד,
עברנו ל3 דורות: חמקן חדש מדור חמישי, מטוס קרב שנשארו מדור רביעי, ומל"ט (שאפילו לא מגיע ליכולות דור ראשון)

בעיה בולטת עם מודל ה"טייסת בחומש" - היא שאלת אורך חיי פס הייצור:
פס הייצור נסגר לאחר שהביקוש יורד, וזה אומר שלא בהכרח ניתן לשמור על קצב רכש קבוע מהמטוסים הרצויים.