היכן אוכל לקבל כל חומר על ארועי מנהרת הכותל או בשמם הצה"לי "ברזל לוהט"?
ארועים שהיוו את נקודת המפנה בפעילות צה"ל בשטחים.

תריץ חיפוש, יש על זה אשכול לא רע. בנוסף יצא גליון מיוחד של במחנה לאחר סיום האירועים

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

יש לך במקרה את הקישורים לבמחנה או לאשכול? האמת שניסיתי לחפש אך מהשמצאתי היה גיבוב של דברים ללא חומר אמיתי

ניסיתי לחפש בארכיונים ובגוגל אך עד כה העלו ידי חרס... האים למשהוא יש את הקישורים או המידע על ארועי מנהרת הכותל או בשמם "ברזל לוהט" תודה מראש

אחרי שכל הסיפור נגמר נכנסתי לאטרף של חיפוש אחר כתבות בעיתונים על האירועים, כי עם כל הבלאגן בקושי יצא לנו לראות עיתונים. אני עדיין זוכר את הטנדר שעבר בשטחי הכינוס ליד גוש קטיף וחילק פאקטים של סיגריות, וגנבנו ממנו גליון של ידיעות כדי להבין מה קורה בעולם

את הגליון המיוחד של במחנה אני שומר מכל משמר, כמו גם את המידעון שהוצא ע"י מחלקת חינוך של האוגדה.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

http://www.cs.bgu.ac.il/~hayti/yehuda/battle.htm

מורשת קרב זו שונה ממורשות הקרב של חטיבת גבעתי מ-48 "מלחמת העצמאות" בכך שהיא התרחשה בתקופתינו ועל חיילים בשירות סדיר.
היא כוללת בתוכה סיפור מופלא של פלוגה, על אחוות לוחמים, הקרבה למען המדינה, הגנה על אזרחי המדינה ומשמעת ברוח המפקד.

הרקע:
במוצאי יום כיפור 23/9 נפתחה ע"י ממשלת ישראל מנהרת החשמונאים בירושלים ללא הודעה מוקדמת ובחשאי.
פתיחת המנהרה הייתה הניצוץ שהביא להתפוצצות של אבק שריפה שהלך ונערם יחד עם המתח שגאה בעקבות חילופי השלטון בישראל ואי רצונה של ממשלת נתניהו לממש את הסכם חברון שנחתם בהסכמי אוסלו.
במדינה שרר מתח שנבע מאזהרות הפלסטינים מהתפוצצות שעלולה לקרות.
ההנהגה הפלסטינית כל הזמן מחממת את האוירה ע"י שידורי תעמולה באמצעי התקשורת הפלסטיניים וכן ע"י פעילים בשטח שמחממים את התושבים במטרה להוציאם לרחובות.
ביום רביעי 25/9 מתרחש קרב יריות בין כוחותינו לבין שוטרים פלסטינים ברמאללה.
הפלסטינים כנראה תכננו את הקרבות ונערכו בהתאם ע"י הצבת צלפים והן ע"י תיגבור עמדות בשוטרים ובמקלעים.
בלילה שבין 25/9 ל-26/9 המ"פ סרן בוני מזר מקבל פקודת התראה והגברת כוננות בעקבות כל מה שתואר להלן.
מפק הפלוגה סרן בוני מזר מכנס בשעת לילה מאוחרת את הקצינים מ"מ 1 אופיר, מ"מ 2 גילי חזני, מ"מ3 איהב חלבי והסמ"פ יגאל חלמיש, ע"מ לחלק פקודות כוננות בכוונה לתגבר את כוחות הכוננות ולחלק משימות לכוחות הכוננות.

משימות:
משימת מח' 1: לתפוס את צומת טנצ'ר יום חדש ומוצב 49.
משימת מח' 2: תיגבור כפר דרום ותפיסת צומת הגוש, מאחזים 51 ו-135.
משימת מח' 3: תפיסת מוצב אלון, תיגבור מוצב 51 בצומת הגוש.

מהלך האירועים:
המ"מים מתפזרים עם שחר למשימותיהם לאחר לילה ללא שינה.
בערך ב-7:00 נשמעים בקשר דיווחים על התקהלות אלפי אנשים בכפר דרום ועל יריות של פלסטינים על הישוב ועל כוחותינו ועל כך שיש פצועים מקרב חיילי מג"ב.
מ"מ 2 מקבל בקשר פקודה מהמ"פ לקפוץ יחד עם צוות הכוננות שלו למוצב כפר דרום ע"מ לתגבר ולאבטח את המוצב.
בשעה 7:30 מקפיץ המ"פ את כל הפלוגה ע"פ פקודת הכוננות כל כח למשימותיו.
בערך ב-7:45 נשמעים ע"י חייל מחלקה 2 יהודה לוי ז"ל שנמצא ב135 בצומת הגוש דיווחים קרי רוח על התקהלות סביבו וזריקת אבנים ובקת"בים על האורחן ועליו.

בשלב זה נסגר צומת הגוש לתנועת אזרחים לחלוטין, המ"פ מגיע לשם עם החפ"ק ומדווח שהכל תחת שליטה.
מ"מ 2 מיד לאחר ששמע את הדיווחים של יהודה מארגן כח מפלוגה אחרת לאבטח את מוצב כפר דרום ונוסע עם הכח שלו לצומת הגוש כשהוא בטוח שיחסית לכפר דרום המוצב בצומת הגוש רגוע יותר מכיוון שהדיווחים על זריקת אבנים ובקת"בים היו רגועים וקרי רוח והשרו אוירה שהכל תקין, כשהגיע המצב היה שונה. לפחות 15,000 מתפרעים מקיפים את האורחן באיזור הצומת עצמה וזורקים אבנים ובקת"בים על האורחן ועל כוחות הפלוגה שנערכו ביישור קו עם הג'יפים ע"מ למנוע מהמתפרעים מעבר לאזור ציר אלרנס שמאפשר את הכניסה לגוש.

אט אט זורקי האבנים מתקרבים יותר ויותר עד לטווח יריקה אך הכח מפלוגת אוג' 95 מגיב בהתאם לפקודות הפתיחה באש באמצעי לפיזור הפגנות (אלפ") בלבד ומבצעים ירי אך ורק כשנשקפת סכנת חיים קרי בקת"ביסטים ובעלי נשק חם, ולכן המפגינים אוזרים אומץ ומתקרבים כשלפתע נפתחת אש מבין על המפגינים על הכח.
בשלב זה מתוגברת הפלוגה בצומת ע"י כח הנדסה מפלוגת הליווים.
לאחר זמן מה כח מג"ב עוזב למשימות אחרות ובצומת נשארים כח ההנדסה והכח מפלוגת אוג' 95.
בקו ראשון הכח משקד ובקו ההיערכות השני הנדסה.
פקודת האש של המפקדים הייתה: פלסטיני שמזהים אותו ודאית עם בקת"ב או נשק ניתן לבצע עליו ירי מכוון בלבד ואילו על המפגינים שזורקים אבנים יש לבצע אלפ"ה בלבד ואין ירות עליהם.
כאשר הכח משקד מזהה בקת"ביסטים או בעלי נשק שנמצאים בין המפגינים ומסתתרים בחסותם הוא יורה לעברם במטרה לנטרלם תוך הקפדה לא לפגוע בחפים מפשע.

בשלב זה קרב היריות הופך לתופת רותחת של אש כשלכל הכח למעשה זו הפעם הראשונה תחת אש רציפה.
יהודה נמצא על מגדל 135 שמושך אליו אש היות והוא גבוה. לכח קשה לזהות מהיכן יורים מכיוון שהירי על הכח מתבצע מבין הבתים ומבין האזרחים, יהודה מזהה ומשיב אש בקור רוח.
במהלך הירי מקבל בוני כדור בזרוע, אך בוני היה בטוח שזו אבן מכיוון שזורקי האבנים היו קרובים מאוד. החופ"ל (חובש פלוגתי) חובש אותו והוא ממשיך בתפקודו כאילו לא פגע בו דבר כאשר הוא מייחס את הכאבים החזקים ל"אבן" שפגעה בו.
בשלב זה האש מתרכזת על הג'יפ והאביר הפלוגתיים שחוצצים בין המתפרעים ללוחמים ועל המגדל בו נמצא יהודה.
הפלסטינים מבצעים ירי צלפים וכן ירי מתוך המפגינים.
יהודה חש בבעיה ומזהה לכח למטה מהיכן יורים עליו. בוני שלא מבין - שואל אותו שוב.
יהודה מבין שהכח למטה לא מזהה ולכן הוא עומד להיפגע ותחת האש הוא מתרומם מעל המחסה ע"מ שהכח יראה אותו וישמע בצורה ברורה, הוא חושף את עצמו תוך הפגנת אומץ לב ומזהה לכח מהיכן יורים עליו. הכח מזהה ומנטרל.
מתוף התופת פוגע בו כדור אחד בלב, הוא נופל אחורה ומתמוטט מיד.
כאשר מ"מ 2 שומע צעקות שיהודה נפגע הוא רץ לאורחן ונכנס פנימה, החובש שהקדים אותו מעט, מתמהמה במקצת מכיוון שאש הפלסטינים התרכזה כעת במדרגות העולות למגדל ועל המגדל ע"מ להפריע לנסיונות החילוץ. מ"מ 2 רץ למעלה מהר תוך שהוא מדרבן את החובש ללא כל השתהות ע"מ להגיש טיפול ולחלץ את יהודה.
לאחר שהחובש רואה את מ"מ 2 עולה במדרגות בריצה, הוא עולה אחריו שכל אותו זמן יורים אש תופת על המגדל ואלפי מפגינים זורקים בקת"בים ואבנים על הכח בצומת (הכח של בוני) ועל הכח שנמצא במתחם האורחן בפיקוד מ"מ 3 איהב חלבי.
המ"מ והחופ"ל מטפלים ביהודה אך יהודה עדיין ללא הכרה.
החופ"ל קורא לחובש נוסף שעולה ועוזר אך יהודה חי, ללא הכרה.
לאחר קריאה בקשר מגיע הרופא. במהלך זמן זה הירי על העמדה לא פוסק ומ"מ 2והחובשים שומעים את הפגיעות במגדל, ולכן מתעורר צורך להוריד את יהודה למטה מכיוון שתחת האש הרופא לא היה מסוגל לעלות לטפל ביהודה למעלה בעמדה.
יהודה שעדיין חי מורם ע"י מ"מ 2 שנושא אותו אחד על אחד ומוריד אותו תחת אש הפלסטינים ובחיפוי חיילי הפלוגה למטה אל הרופא.
הרופא בתום בדיקתו המעמיקה מודיע למ"מ 2 שיהודה איבד את חייו.
המפקדים מזועזעים קשות, ולחבריו לנשק ע"מ לא לפגוע במורל הם מדווחים שיהודה נפצע אנושות והוא פונה ע"י הרופא לטיפול בתאג"ד (תחנת איסוף גדודית).

במהלך הקרב הפלסטינים מבצעים ירי מכוון ולא מכוון בנפח גדול מאוד ואילו הכח משיב אש בצמצום אך ורק לאוייב ודאי ולא לזורקי האבנים שהיו שם כל הזמן באלפיהם.
הכח פוגע ביעילות ולכן מעת לעת הפלסטינים משיבים במכות אש חזקות מאוד.
לאחר מכן מגיעה החצצית בפיקוד הסרס"פ אבי שמנסה לפזר באמצעותה את המפגינים.
לאחר שהפלסטינים מזהים אותו הם ממקדים חלק מהאש אליו, אבי חוטף כדור בקסדה בצד שמאל, הכדור ניתז מהקסדה החוצה, אחר כך הוא חוטף עוד כדור שפוגע בחצצית ניתז למעלה חותך את גבתו ויוצא מתוך פנים הקסדה החוצה באיזור מרכז הראש.
למרות כל הפגיעות הללו אבי לא נרתע וממשיך לדבוק במשימתו- פיזור המתפרעים , באומץ לב ובנחישות נדירים.
לקראת שעות אחר הצהריים מצליח להתקרב אחד המתפרעים למ"פ ובלוק שזרק פוגע בראשו של בוני.
בוני מדמם בראשו והכרתו מיטשטשת.
המ"פ מחולץ לאחור ומ"מ 2 מגיע לראות מה מצבו יחד עם החובש.
בוני שמטושטש לגמרי ועל סף איבוד הכרה אומר לחזני מ"מ 2 במילותיו האחרונות לפני שפונה לוודא שלא יתבצע ירי על חפים מפשע.
מיד לאחר שבוני המ"פ פונה, מקבל מ"מ 2 שעל פי שרשרת הפיקוד בשיגרה הוא ממלא מקום הסמ"פ דיווח שחלמיש הסמ"פ נפצע ברגלו מכדור P.K והוא מנוטרל.
חלמיש הסמ"פ ע"מ לא לפגוע במורל חייליו מחלץ את עצמו לבד מהג'יפ ולמרות פציעתו הקשה הוא מגיע בחיוך רחב לחובשים בנקודת הפינוי , אומר לכולם שלא קרה כלום ומשרה אוירה נינוחה ורגועה סביבו למרות הכדור שחטף.
בשלב זה מ"מ 2 מקבל את הפיקוד על הצומת. הוא מדווח למג"ד על ההתרחשויות האחרונות, מוודא שהחיילים רגועים, שומרים על חיילות ושהם לא מבצעים ירי על חפים מפשע כמו שבוני אמר.
לשביעות רצונו הוא נוכח לדעת שכל הכח דרוך, מוכן היטב ובטוח ביכולתו לחלוטין.
אף על פי שהמ"פ והסמ"פ פצועים, החיילים נשארים נחושים ואיתנים ברוחם לבצע את משימתם והם ממשיכים בתפקודם המצויין ברגעי מבחן קשים אלו בדיוק כפי שחונכו באימונים.

כעבור זמן מה מ"מ 2 מתוגבר ע"י כח נוסף מבה"ד 1 אגמ"י. הוא מבצע חלוקת גזרות חדשה, מפנה רכבים פגועים ומארגן את כוחותיו שכל אותו הזמן נמצא לידיו מ"מ 3 איהב חלבי שעוזר לו בשליטה על הכח הגדול.
כאשר המ"מ מסיים הוא מבקש מהמג"ד המשך משימות.
המג"ד פוקד להרגיע את הרוחות ולהיות מתונים ע"מ לקרר את הפלסטינים.

עם רדת החשיכה בערך בשעה 18:30 הפלסטינים מפסיקים את הירי.
בסביבות השעה 19:30 מגיעים מח"ט גבעתי ומג"ד שקד לפלוגה על מנת לשוחח עם המ"מים על אירועי היום.
המח"ט אומר למ"מ 2 שהכח עמד במשימתו בצורה יפה וראויה לכל שבח, ושמנסיונו מה שפלוגה עברה זו לא היתקלות רגילה, אלא יום קרב רצוף באש תופת על כוחותינו.
מ"מ 2 נוסע בערב למג"ד, כדי לקבל פקודה ובפלוגה נשאר מ"מ 3 שדואג לארגון הפלוגה מבחינה מנהלתית.
מ"מ 2 חזור בסביבות השעה 03:00 בבוקר, והוא מעיר את החיילים כדי שימלאו שקי פק"ל לביצור והכנת עמדות במוצב.
החיילים שהיו לאחר יום קרב קשה ללא ארוחה אחת, ולאחר לילה ללא שינה, לא התלוננו אלא ירדו מהמוצב והחלו למלא את שקי הפק"ל בחול עד הבוקר.

* עולה השאלה מה מחזיק חיילים אלה בשעות הקשות לאחר יום קשה מאוד?
התשובה היא ללא ספק משמעת ואחוות לוחמים.

השיעור העיקרי שניתן ללמוד מקרב זה על חיילים ועל שירות ביחידה קרבית בכלל, זה שסופו של דבר מה שמחזיק את חיילים ומפקדים בשעות הקרב זאת המשמעת שמונחלת לחיילים יום יום שעה שעה בשגרה, ואחוות הלוחמים שנבנית יום יום כשהחיילים חיים אחד צמוד לשני וכשהם מזיעים יחד במסעות תחת האלונקה.
אחוות לוחמים שבגללה יהודה חשש לחיי חבריו יותר מאשר לחייו שלו ולכן הזדקף באומץ והצביע על האויב.
אחוות לוחמים שבגללה אבי הסרס"פ הסתער עם החצצית על זורקי האבנים והבקת"בים למרות שקיבל שני כדורים לקסדה וריקושט שפגע בכתפו ואותו גילה רק בלילה שהוריד לראשונה את החולצה.
אחווה שבגללה גם לאחר שהמ"פ והסמ"פ נפצעים הפלוגה ממשיכה בדבקות במשימתה.

על תפקודה בקרב קיבלה הפלוגה שבחים רבים, ובשיחות שקוימו מספר ימים לאחר מכן בין הפלוגה לקחצ"ר, מח"ט הגיזרה ומח"ט גבעתי נאמר לכלל חיילי הפלוגה ע"י מפקדים בכירים אלו שמגיע לפלוגה צל"ש על תפקודה ועל אומץ הלב שגילו חייליה.

סיכום נפגעים:
מ"פ נפגע קל מכדור ביד ואבן בראש.
סמ"פ נפגע קל מכדור ברגלו.
חייל שגיא גולדנברג נפגע קל מכדור בידו.
חייל יהודה לוי ז"ל - הרוג.

נכתב לזכרו של החייל סמל יהודה לוי ז"ל.
ע"מ שאומץ ליבו ועוז רוחו יהוו דוגמא ומופת לחיקוי
ואבן דרך בולטת בדרך הארוכה שעושים חיילי גדוד
שקד וחטיבת גבעתי בדרך אל השלום

http://www.givati.org.il/Info/n_resume.aspx?id=26750

אל: משפחת עאמר היקרה

סיכום האירועים בצומת נצרים שבמהלכם נפל יקירכם, חייל צה"ל - סמ"ר וסאם עאמר ז"ל

כללי:
1. בשלהי חודש ספטמבר 96', לאחר פתיחת מנהרת החשמונאים בירושלים, התרחשו הפרות סדר המוניות באיזור יהודה ושומרון שכללו אף ירי של כוחות הביטחון הפלסטינאים לעבר חיילי צה"ל.
2. בבוקר יום חמישי, בתאריך 26/9/96, התפשטו הפרות הסדר לרצועת עזה. אירועים קשים של הפרות סדר המוניות החלו באיזור כפר דרום, צומת נצרים מחסום ארז והמשיכו בגזרת רפיח וציר הגבול ישראל - מצרים.
3. אירועי הדמים בצומת נצרים החלו בבוקר יום חמישי, וכללו הפגנות המוניות, התפרעויות וחילופי ירי. כוח צה"ל במקום מנה שלוש פלוגות של גדוד "רותם", שתוגבר על ידי כוחות נוספים.
4. במהלך חילופי האש בין כוחות צה"ל לפלסטינאים, שארכו מספר שעות, נהרגו שלושה חיילי צה"ל: סמ"ר וסאם עאמר ז"ל, שמ"ר חן קורן ז"ל וסמ"ר דימיטרי גרז'דנסקי ז"ל. שישה חיילים נוספים נפצעו.
5. להלן סיכום האירוע, בהסתמך על תחקירים שנערכו על ידי החטיבה ופיקוד דרום.

השתלשלות האירועים

6. בשעה 08:00 לערך, בבוקר יום חמישי 26/9/96, החלו עשרות פלסטינאים להתקהל באיזור צומת נצרים. הללו רגמו באבנים שיירה של כלי רכב צה"ליים שעברה במקום, ואף יידו לעברה בקבוקי תבערה. כוחות הביטחון הפלסטינאים לא השתלטו על המתפרעים.
7. בשעה 08:27 לערך, הגיע למקום ג'יפ של מפקד הפלוגה הרובאית של גדוד "רותם". הג'יפ נכנס לצומת נצרים מכיוון מזרח, על הציר המוביל מנצרים, והחל להסתובב לעבר מוצב מ', שבצומת נצרים. בעת שפנתה חזית הג'יפ לכיוון מזרח, בו ממוקמת העמדה הפלסטינאית בצומת נצרים, החל ירי מהעמדה הפלסטינאית לעבר הג'יפ ולעבר המוצב.
8. סמ"ר וסאם עאמר ז"ל, לוחם בפלוגה הרובאית, שישב בספסל האחורי בג'יפ, נפגע משני כדורים. סמ"ר וסאם עאמר ז"ל פונה, במצב אנוש, לבית החולים סורוקה בבאר שבע, שם נפטר מפצעיו בתאריך 30/9/96.
9. בשעה 09:00 נפצעו, באורח קל, שני חיילים נוספים. כשעה לאחר מכן, בוצע ירי נוסף לעבר הצומת מכיוון גגות בתים ופרדסים סמוכים, בהם היו ממוקמים שוטרים פלסטינאים. כתוצאה מירי זה נפצע חייל נוסף.
10. כוח תאג"ד "רותם" הגיע לצומת בשעה 09:51 לערך, ונערך בנגמ"שים באיזור דרך העפר המערבית לצומת. סמ"ר חן קורן ז"ל, חובש בתאג"ד, נפגע ונהרג בעת חילופי האש במקום.
11. בשעה 12:00 לערך, הותקף המוצב בצומת בירי ממספר מקורות, כולל מהעמדה הפלסטינאית הסמוכה לצומת. במהלך חילופי האש נפגע ונהרג סמ"ר דימיטרי גרז'דנסקי ז"ל.
12. חילופי האש בגזרה נמשכו עד לשעות הערב.

הטיפול הרפואי

13. סמ"ר וסאם עאמר ז"ל נפגע בצווארו מחדירת קליע. כתוצאה מכך החל דימום קשה והמנוח איבד את הכרתו מיד לאחר פציעתו.
14. סמ"ר וסאם עאמר ז"ל קיבל טיפול רפואי במקום, שכלל: לחץ ישיר על מקור הדימום, צינרור קנה הנשימה והנשמה מלאכותית עם העשרה בחמצן ועירוי נוזלים.
15. סמ"ר וסאם עאמר ז"ל פונה מהצומת לפלוגה על ידי ג'יפ, ומשטח הפלוגה פונה במסוק לבית החולים סורוקה.
16. מותו של סמ"ר וסאם עאמר ז"ל נקבע בתאריך 30/9/96 בבית החולים סורוקה.

ליקויים עיקריים

17. הכוחות בצומת נצרים לא היו ערוכים דיים להתקלות ירי, אלא לאירועי התפרעויות.
18. התיאום בין הכוחות השונים, שכלל הכנסת כוחות נוספים והגעתם לשטח, לקה בחסר. כמו כן התגלה קושי בשמירה על שרשרת הפיקוד בעת צירוף כוחות שונים.

מסקנות

19. תפקוד הכוחות בשטח היה תקין. הלוחמים הפגינו מוטיבציה ונחישות בעת ביצוע הפעילות.
20. העובדה כי קיים רק ציר אחד לנצרים מהווה נקודת תורפה.
21. הטיפול הרפואי במנוח היה מיידי ומקצועי.

לקחים עיקריים

22. יש לשפר את מיגון המוצב בנצרים ולהתאימו ללחימה נגד מתפרעים (כולל שוטרים פלסטינאים) חמושים. השיפור בוצע ואמצעי הלחימה הותאמו לתסריטים דומים בעתיד.
23. יש להיערך לכך שכל הפגנה והפרת סדר, שבה נוטלים חלק שוטרים פלסטינאים, תסתיים בירי. היערכות זו מובהרת לחיילי צה"ל שבפעילות.
24. יש לתכנן דרכים נוספות להגעת כוחות צה"ל לצומת נצרים, בנוסף לציר הראשי. תוכננו צירים חלופיים בהתאם.

סיכום

25. במהלך חילופי האש בצומת נצרים, ביום חמישי ה-26/9/96, נהרגו בצומת נצרים שלושה חיילים ונפצעו שישה לוחמים נוספים.
26. פעולת כוחות צה"ל במהלך האירועים היתה טובה, והחיילים הפגינו נחישות ודבקות במשימה.
27. היערכות כוחות צה"ל להפרות סדר בעתיד תתבסס על הנחת יסוד לפיה הפגנה אלימה עלולה להסתיים בירי.

יוסי גז, אל"ם
ק. אג"ם פד"ם

המקום לא היה ממוגן בשקל, סתם סוללת עפר בגובה שני מטר ומאחוריה כמה אוהלים ושירותים/מקלחת יביל. על הצומת עמדה עמדת שמירה מהסוג הפתוח ולא ממוגן עם חלונות גדולים. כשהתחיל הבלגן החיילים תפסו מחסה מאחורי הסוללות אבל זה לא ממש הספיק בגלל כמות הירי הגדולה מכל הכיוונים ובגלל זה גם כמות הפצועים היתה גדולה יחסית. מפקד המוצב או המג"ד - כבר לא זוכר מי מהם - ביקש אישור להפעיל נ"ט נגד העמדות הפלסטיניות לצורך השמדה והרתעה, המח"ט של חט' צפונית השתפן ולא נתן אישור ולכן הלחימה המשיכה עד רדת החשיכה.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

תחקיר צבאי שראיתי דיבר על כך, שביום הראשון של הלחימה חלק גדול מהנפגעים חטפו כדורים בבטן ובחזה, כשבימים הבאים רוב הפציעות היו בגפיים. ההסבר שהם נתנו, זה שהחיילים לא תורגלו, לא תודרכו ולא הבינו ביום הראשון שמדובר בלחימה לכל דבר ועמדו זקופים מול המתפרעים, כאילו מדובר בהפס"ד רגיל, ורק אחר כך קלטו במה מדובר והתחילו לתפוס מחסות כמו שצריך.

אירועי "ברזל לוהט" (השם הצבאי לאירועים) היו עבור צה"ל הרבה מעבר לעוד סבב לחימה קצר וסוער, וצריך להסתכל עליהם בקונטקסט הסטורי ומבצעי נכון. עד 1993 רוב הלחימה בשטחים היתה בהגדרה "התקוממות עממית" שאמנם הוכוונה מלמעלה ע"י ארגוני הטרור השונים אך ברמת השטח רובה הגדול בוצע ע"י קהל אזרחי רגיל ללא הכשרה טרוריסטית ובעיקר ללא נשק חם - בידי כנופיות המחבלים של חמאס אשף וארגונים קטנים יותר היה הרבה נשק מיושן שאוחסן או הוברח בצורה פרוביזורית ודי נקודתית.

בעקבות הסכם אוסלו שכונה לפעמים "עזה ויריחו תחילה" (ע"ש הערים הגדולות הראשונות שהועברו לניהול פלסטיני עצמאי) התפרסו ברחבי עזה ויו"ש כוחות המשטרה הפלסטינית, שחלקם היו למעשה חטיבות החי"ר הפלסטיניות בצבאות מדינות ערב וחלקם צעירים מקומיים שגויסו ואומנו בהתאם. לפי אישור ההסכמם השוטרים החזיקו נשק חם לצורך תפקידם - מדובר בעיקר ברובי קלאצ'ניקוב רגילים (נשק שלל של אש"ף שאוחסן מאז מבצע שלום הגליל), ובכמות קטנה יותר של נשק אחר כמו תת-מקלעים ומקלעים קלים. כך למעשה נכנסה לראשונה לשטחים הפלסטיניים כמות גדולה של נק"ל תקני.

בניגוד לפעילות ברצועת הביטחון בלבנון שהיתה מועדפת ע"י הלוחמים בגלל היותה הרבה יותר ברורה ("שחור/לבן", אם יש מטרות או חשד לסיכון אז יורים), השירות בשטחים באותה תקופה אופיין בהרבה (יותר מדי) גוונים של אפור. הלוחמים קיבלו פנקס הוראות פתיחה באש שהבנה מלאה שלו כנראה דרשה התייעצות עם עו"ד, פעם או פעמיים לאורך השנים הפנקס עודכן כדי שיהיה ברור יותר ליישום ועדיין קו הפעולה הכללי היה שביצוע ירי כנגד פלסטינים הוא בעדיפות אחרונה ודורש עמידה בתנאים שונים ומשונים.

אירועי "ברזל לוהט" היו המקרה הראשון בו צה"ל התמודד בשטחים עם תקריות ירי - למעשה קרבות - בנפח ועצימות גבוהים. לאחר סיום האירועים "נפל האסימון" שמשהו מהותי השתנה במבנה העימותים, וצה"ל עסק בקדחתנות בהפקת לקחים והסקת מסקנות: הסגר שהוטל לאחר האירועים נמשך כמה חודשים טובים ונוצל היטב, המחסומים ומעברי הגבול הראשיים בוטנו ובוצרו - עמדות שקי חול המתפרקות הוחלפו בעמדות בטון ובונקרים יבילים מפלדה, נעשו שינויים במיגון רכבי הבט"ש והוכנסו כלים חדשים, אך השינוי הכי מהותי היה בעצם התפיסה שגורם פלסטיני ידידותי יכול לבצע את המעבר לגורם עוין תוך שניה אחת בודדת.

לא מוגזם לומר שכמות הנפגעים הנמוכה יחסית שנרשמה בפרוץ האינתיפאדה השניה בשנת 2000 היתה נגזרת ישירה של יישום אותם לקחים.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

הטקטיקה שצה"ל אימץ בעקבות הארועים הייתה ההכלה. להתמגן, להתכנס מאחורי מחסות, לצמצם למינימום את המגע עם הפלסטינים ואת מספר הנפגעים אצלם. גישה זאת מאוד בלטה בארועי קבר יוסף, כששוטר הופקר למות על מנת לא לחמם את הגיזרה. גישה זאת הניחה שמדובר בכמה ימי קרב ושהלחימה תיפסק מעצמה עם לא להוסיף לה חומר תבערה.
אין ספק שהגישה הזאת הקטינה את כמות הנפגעים בשלב הראשוני, אבל היא גם גרמה לכך שהאינטיפאדה השנייה נמשכה כמה שנים.
אם צה"ל היה בוחר לחתור להכרעה מהירה במקום להתבצר ולהתמגן, יתכן והעניין היה נסגר הרבה יותר מהר. דוגמת אותם אירועי אוקטובר, שנפסקו ברגע שצה"ל פרס שיריון בכניסות לערים ונערך לכיבושם מחדש.

I agree about the more protective armour approach, but also remember that the tactic adopted was using a huge amount of fire (not including the Yosef grave) once the 2nd intifada started.
See the movie "A Million Bullets in October"
And the question was raised if the extra use of fire and number of palestinian casualties did not make the conflict longer.

Sing while you may
- The Legendary Pink Dots

There was a movie made after that was shown to reservists, about how soldiers reacted.
It concentrated about knowing when to flip the switch from usual BATASH to a firefight.

Sing while you may
- The Legendary Pink Dots

החליף את נבי מרעי ז"ל רק מספר שבועות קודם לכן - מרעי קודם לתפקיד סמאו"ג עזה, ונהרג במוצב טרמית במהלך האירועים.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

לצפייה במקור באתר Facebook, לחצו כאן.

אירועי מנהרת הכותל- קרב החילוץ של גדוד 51 ברמאללה. 20 שנים אחרי\ מאת אל"מ במיל' יובל בזק
**********
מוצאי יום כיפור 1996. טלפון מארז גרשטיין המבשר שמחר הגדוד צריך לבצע סיורים בעמדות החירום ברמת הגולן. כוננות למלחמה עם סוריה הוא אומר לי בקצרה. חודשיים לפני כן קיבלתי את הפיקוד על גדוד 51, הנה מגיע רגע האמת, חשבתי . כעבור שנים למדנו שהמקור להתרעה היה דיווח כוזב של איש המוסד יהודה גיל. אבל בצהרי אותו היום אפשר היה לחוש רוחות[color=#1D2129][font=helvetica, arial, sans-serif] של מלחמה באוויר החם של רמת הגולן.

ברקע מתקבלים דיווחים על התלקחות ביהודה שומרון ובעזה בעקבות פתיחת מנהרת הכותל. אנחנו מקבלים הנחיה להתייצב למחרת בבוקר, 26 בספטמבר, במפקדת חטמ״ר בנימין, בבית אל. הסמח״ט מעביר תדריך קצר על האירועים שהתחוללו בגזרה ועל המשימות של הגדוד. הפלוגות עולות על האוטובוסים ונוסעות לגזרות, לחפיפה.

במחסום העראק, למרגלות תל א-נצבא המקראי, אני נפגש עם המח״ט אפי ועם משה מפקד דוכיפת, ידידים וותיקים מגולני. נערכים לביקור של שר הביטחון איציק מרדכי, שבא לעמוד מקרוב על אירועי יום האתמול. פתאום נפתחת אש במרחק קצר מאיתנו. דיווח בקשר על נפגעים. אפי המח״ט מורה לי להביא את הגדוד כדי לחלץ את הנפגעים שלכודים במדרון קדמי. שוטרים פלסטינאים ממטירים אש ללא הפסקה מעמדות שתפסו בבנינים בפאתי העיר רמאללה. הם שולטים על המדרון באופן מוחלט.

הפלוגה הרובאית של רוני מגיעה ראשונה, פורקת בזריזות מהאוטובוס ומתארגנת ללחימה. אפודים ונשקים, זה כל מה שיש ללוחמים. ב 1996 אסור היה להכניס תחמושת נפיצה ליהודה ושומרון. מייד אחריה מגיעה פלוגת המסלול של דודי שמקבלת משימה להשתלט על השלוחה המזרחית ולחפות על מאמץ החילוץ של הרובאית. בתוך דקות נכנסת הפלוגה הרובאית למגע עם העמדות הקדמיות של השוטרים הפלסטינאים. רוחות המלחמה של רמת הגולן מתחלפות בריחות של קרב בפאתי רמאללה.

אני מנחה את רוני להכין צוות לחלץ את הפצועים של דוכיפת, בינהם גם אבי מימון המ״פ. כדי להגיע אל הפצועים צריך לרדת 50 מטר במדרון תלול, חשופים לאש המסיבית שנמשכת ללא הפסקה, הזמן דוחק, הכדורים שורקים מכל עבר. מעלי חג מסוק קוברה. אני מכווין את הטייס לעבר עמדות השוטרים הפלסטינאים ונותן הוראה לפתוח באש. ״אין לי אישור מהבור״ עונה לי הטייס. ״אין ברירה, אני מכניס חיילים למול האש ואני חייב שתשתק אותם״ אני עונה. הטייס מאשר ופותח באש.

15 שנים מאוחר יותר, פגשתי את הטייס- תת אלוף בחיל האוויר, בכנס בפולין. בשיחה אקראית אנחנו מגלים ששנינו היינו באותו היום משני עברי הקשר. ״לא נתנו לי אישור מהקריה הוא אמר לי....לקחתי החלטה בניגוד להנחיות. לא בטוח שכל טייס היה לוקח את זה על עצמו״. ירי של מסק״ר ברמאללה ב 1996 היה לחלוטין לא סביר למי שלא נמצא באותו היום על הגבעה. התמונה תתבהר רק בתחקיר שיערך בדיעבד והטייס יקבל גיבוי מלא להחלטה שלקח.

מכוונים את כל האש לעמדות בקו הבנינים שבחזית לנו. ״אתה לא עוזב את ההדק״ אני אומר לטייס המסק״ר ונותן לרוני הוראה להיכנס לחילוץ. אש תופת ניתכת על עמדות השוטרים הפלסטינאים. רגעי מתח ארוכים עוברים. 2 פצועים מחולצים, אלו הם החובשים שטיפלו באבי, נלכדו במטחי האש וסוככו עליו בגופם. 2 לוחמים מהגדוד נפגעים במהלך החילוץ, בהם אביה מ״מ בפלוגה הרובאית. רוני מעדכן שהמ״פ מחוסר הכרה ולא ניתן היה לחלצו. אחד מהחובשים הפצועים שחולצו מגיע אלי ומדווח שאבי המ״פ הרוג.

אני מרגיש את מלוא כובד האחריות. צריך להוציא משם את אבי, זה ברור. סמטת המוות בששת הימים עולה בראשי. לקרבות חילוץ יש נטיה להסתבך. צריך לטפל במקורות האש לפני שמחלצים מתוך שטח השמדה. הלקח חד וברור. מה עושים?

מדלג 100 מטר לאחור לחפ״ק של אפי המח״ט להתייעצות. קצין ה DCO אומר שיש לפלסטינאים נפגעים רבים. להערכתו, יש סיכוי שהם יפסיקו את האש. סיכמנו שניתן לכך סיכוי. אני חודל את האש של חיילי הגדוד. כולם נצורים בעמדות. גם המסק״ר. הפלסטינאים חודלים אש מהצד השני. שקט מתוח משתרר.

אני מכין את צוות החילוץ. לפתע מופיע ארז גרשטיין מלוא קומתו. לוקח אתו את צוות החילוץ ונכנס לתוך שטח ההשמדה. כולם עם נצרות פתוחות, מוכנים לפתוח באש באם תיפתח אש מהצד השני. דקות ארוכות כנצח חולפות, עד אשר האלונקה ועליה הגופה של אבי ז״ל מגיעה לקו הרכס. הרופא הגדודי קובע את מותו במקום. פגיעה בעורק הראשי במטח האש הראשון לא הותירה לו סיכוי רב.

נערכים להגנה על שני הרכסים השולטים בפאתי רמאללה. הקרב הסתיים. המשימה הושלמה. המחיר כבד. אבי מימון ז״ל, מ״פ בדוכיפת, בן 23 נהרג.

תחושת הכאב החד מעורבת בתחושת הגאווה על האומץ שהפגינו חיילי וקציני גדוד 51 ודוכיפת. על הנחישות שלהם והנכונות לסכן את עצמם כדי להציל את חבריהם. 3 חיילים מהגדוד זוכים לציון לשבח על תפקודם בקרב, במהלכו נהרגו 17 שוטרים פלסטינאים.
**********
מה למדנו שם על הגבעה, בצהרי אותו היום? למדנו שביחידה קרבית, אתה יודע איך אתה מתחיל את היום, אבל לעולם לא יכול לצפות לאופן בו הוא יסתיים. שצריך להיות מוכן לקרב בכול רגע נתון, הוא יכול לתפוס אותך בכל זמן ומקום. שלעולם יהיה פער בין מה שחווים בשטח לבין מה שמבינים במפקדות מאחור. שתמיד חשוב שהמפקדים יהיו מלפנים כדי לקחת את ההחלטות הקשות, כמו גם את האחריות לשאת במחיר. שהדילמות בשדה הקרב קשות מנשוא, כשחיי אדם מונחים על הכף. שאפשר לסמוך על החיילים והמפקדים הצעירים, שיעשו את המוטל עליהם, בדיוק כמו הדורות הוותיקים שלפניהם.

ושגם היום, בדיוק 20 שנים אחרי, הספק ימשיך לנקר- האם פעלנו נכון? האם יכולנו לעשות יותר?

(פורסם בדף הפייסבוק של אל"מ במיל' יובל בזק, 30.09.2016)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

23/9 יום פתיחת המנהרה, אצלנו בגזרה הכל שקט. הבסיס שלנו ישב בקצה הרחוב ההיקפי של היישוב ניסנית בצפון רצועת עזה. בבוקר צורפתי בתור מש"ק אחראי לאימון לוט"ר של הצוות הצעיר של הפלוגה, ובמשך כל היום טחנו תרגילים יבשים ברחבי הבסיס.

24/9 היום שאחרי. בבוקר הספקנו עוד כמה תרגילים יבשים יותר מורכבים, ואז ירדנו למטווח החטיבתי. הקמנו והכנו את האימון וחיכינו לחובש שיגיע ממפקדת החטיבה המרחבית, ההמתנה התארכה ואחרי שעה ארוכה של התייבשות בשמש (כולל אירוע של כמעט פליטת כדור בגלל שעמום) וניסיונות חוזרים לברר בקשר מה קורה, נאמר לנו שהחטיבה נכנסה לכוננות בגלל הבלגן ברמאללה. ביטלנו את האימון וחזרו לבסיס.

25/9 בשעת בוקר מוקדמת יצא צוות שלנו למעבר מגן 12, בו נכנסו הפועלים הפלסטינים לאיזור התעשיה המשותף במחסום ארז. הם שהו במקום 20 דקות ולאחר שלא נראתה פעילות מיוחדת התקפלו חזרה. במקביל, צוות שתוכנן לבצע ליווי של מחבלים אל בית המשפט הצבאי במחסום ארז יצא אל כלא אשקלון, אסף את המחבלים והביא אותם אל בית המשפט שם החלו הדיונים. בשעה 10:00 ספיר המ"פ מכנס את המש"קים הותיקים ומסביר להם שהמצב בשטח נפיץ ולהיות מוכנים להקפצה. תוך דקות כל החיילים - בלי פקודות ובלי השטויות הרגילות - החלו לארגן את הציוד האישי והפלוגתי. גם החיילים הכי זרקנים ואדישים נראו פתאום ברס"פיה, ממלאים מחסניות ומחליפים ציוד בלוי. כל פק"לי הכוננות הוצאו לרחבת החניה ורועננו. התחושה באוויר היתה מאוד לא שגרתית, ללא לחץ ובגישה עניינית ומעשית. בשעה 11:00 כל הפלוגה מכונסת לתדריך במועדון, ספיר מציג את השיבוצים והמשימות שרלוונטיים למה שעלול להתפתח. בסיום התדריך אנחנו יוצאים החוצה לרחבה ומדליקים סיגריה.

לחיילים שמעולם לא חוו קולות ירי מחוץ למטווח, מה שהחל באותו הרגע היה כמעט מהמם. צרורות ארוכים ופיצוצים נשמעו מכיוון מחסום ארז שבמורד הגבעה, חלק מהכדורים עפו ממש מעל ראשינו. לרגע אחד היה נראה שכל הפלוגה נכנסה לאמוק כללי, בתכל'ס כמעט מייד כולם התעשתו ורצו לתפוס מחסה לאורך הגדר החיצונית של הבסיס שצופה מערבה אל בית להיה. החשש שעלה בשיחות בין החיילים בעמדות היה שהתושבים יחלו במתקפת גלי אדם אל עבר היישוב.

במקביל, הצוות שעבד בבית המשפט למטה הרגיש שהמצב נפיץ. מפקד הצוות סגן ע' ניגש אל השופטת סא"ל שיינדורף ושאל אותה האם לא יהיה ראוי לעצור את הדיון לפחות עד שדברים יתבהרו - השופטת שכנראה חיה בעולם משלה השיבה בשלילה. לאחר מספר דקות, כמה כדורים שכנראה נורו בקרב שהתפתח במוצב מגן 12 פגעו בגג האסבסט של אולם הדיונים - ע' נכנס חזרה לאולם והודיע לשופטת שהיא יכולה להמשיך את הדיון לבדה והוא מצידו מפנה בנוהל חירום את האסירים חזרה לכלא אשקלון.

במהלך הקרב הגדול במחסום ארז, הפלוגה שלנו עדיין חיכתה בבסיס. רק לאחר מספר שעות החליט אלוף פיקוד דרום להפעיל את פקודת "שעה מוקדמת" להחזרת כוחות צה"ל בקנה מידה גדול לרצועת עזה. החלטה זו התבססה בין היתר על פציעתו הקשה של מח"ט דרומית אל"מ אסף שביט שבפרוץ הקרבות מיהר לפגוש את מקבילו הפלסטיני ליד כפר דרום וכשניגש ללחוץ את ידו ספג כדור בבטן.

מאחר והפלוגה שלנו היתה מצויידת באותה תקופה בסך הכל בשלושה רכבים - רנו 205 של המ"פ ושני ואנים מסוג ונדורה, נאלצנו להמתין עד שהצוות מבית המשפט יסיים להזדכות על האסירים ויחזור לבסיס. מיד לאחר שובם העמסנו את הונדורות ויצאנו לכיוון מעבר כיסופים שהוגדר נקודת הכניסה העיקרית של הכוחות פנימה. לקראת ההגעה ראינו את היסעורים עם הפצועים ממריאים לכיוון סורוקה, וכשהגענו לאיזור הפעילות עצרנו בצד לתדרוך נוסף. זו עמדה להיות הפעם הראשונה מאז נסיגת צה"ל משטחי A של הרצועה בה צה"ל עמד לחזור פנימה, ולצורך זה נפתח - שוב לראשונה - שטח כינוס בשדות הקיבוצים הקרובים לגדר שאין להם קו ראיה וירי לתוך הרצועה.
הצוותים שלנו חולקו למספר חוליות כדי לאפשר זרימה שוטפת ועקבית של כלי רכב. הערב ירד, ואיתו החלו להגיע שיירות אינסופיות של מובילי טנקים, אוטובוסים וטיוליות של חיילים ורכבים נוספים שנשלפו מהימ"חים (וככה הם גם נראו). כדי למנוע תקיעות, החבר'ה שלנו נדרשו לווסת להכווין ולסדר עשרות כלים, כשבשלב מסויים השילוב בין חושך ופודרה בכמות גדולה כמעט העלימו אותן מעיני נהגי המובילים ורק בנס אף אחד לא נדרס. זו היתה עוד עבודה מהסוג שאין בה הילה של לחימה או יוקרה של מודיעין וטכנולוגיות, ועדיין חיונית ביותר כדי לבנות בתוך פרק זמן יחסית שטח כינוס/היערכות שיכול בפקודה בודדת להתגלגל לתוך הרצועה ולהתחיל לעבוד. הזרמת הכוחות נמשכה הרחק אל תוך הלילה, ורק לפנות בוקר הצלחנו לשים את הראש לעצום עיניים לכמה דקות.

בימים הבאים ניהלנו במשמרות את שטח הכינוס. לחלקנו היה חוסר המזל לשמוע על חברים שנפצעו ונהרגו, למרבה הצער עקב המחסור בכוח אדם אף אחד מאיתנו לא יכל לצאת להלוויות. בסופו של דבר האש דעכה ולחימה נגמרה, ועדיין היא השאירה בנו תחושה חזקה שברגע האמת עשינו את העבודה היטב ולפחות אישית צברתי בה ניסיון בעל ערך רב שיוכיח את עצמו שוב ושוב במשך 20 שנות מילואים.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל