05-10-2016, 03:53
|
|
|
|
חבר מתאריך: 29.09.09
הודעות: 12,940
|
|
"דוקטרינת" הדחייה הייתה אילתור ולא באמת דוקטרינה
בעבר מערכה כללה תמרון לעורף האוייב, שכלל הצבת טנקים או תותחים במיקום שממנו ניתן להמטיר אש קבועה על שטח אסטרטגי של האוייב, ובכך לגרום גם לו נזק כבד ומתמשך לאורך הלחימה, לערער את תחושת שליטתו בשטחו - היות והמשך הלחימה מביאה רק אסון על האוכלוסיה התומכת בו.
התמרון הגיע לשיאו בקירוב תותחים לדמשק או לקהיר במערכות עבר - מה שהוביל לחתימה מיידית על הפסקת אש.
אלא שמלחמת לבנון השנייה, לא כללה תמרון לעורף האוייב כלל, ועיקר הלחימה התרחשה 10 ק"מ מהגבול: בטווח התותחים, כאשר הלוחמה הייתה בעיקרה תגובה להפגזה ארטילרית מצד האוייב - עם מעט מאוד יוזמה.
בכך, הפעולה העיקרית שכללה אלמנט "מרתיע" הייתה הפצצת הדאחיה, שנתפס כעורף.
הנסיון להציג אלמנט זה כ"דוקטרינה" היה עלוב.
כאשר מלכתחילה לא מדובר במדינה מסודרת שהאזרחים נותנים בה אמון,
ומצד שני - לא מדובר באוייב הוגן שניתן להיכנע לו ולצפות שישמע לחוק הבינלאומי,
אין שום משמעות לערעור השלטון בצורה זו.
הפצצות הכבדות על חאלב באות באותו קונטקסט של הלוחמה עד כה: הפגזת עיר אוייב על מנת להפוך את תושביה לפליטים, במסגרת טיהור אתני הדדי שהפך כבר לנורמה בסוריה.
|