נתחיל בעובדה ידועה מראש: מאיר אדוני יודע להכין אוכל טוב וטעים ששובה את העין. כל השאר מבחינתי הוא תפאורה. לעיתים היא נדרשת ולעיתים היא מיותרת. הלחם עדיין קראנצ'י, רך וסופג בגאווה כל מטבל שיונח לצדו. המטבלים (במיוחד איולי הפלפלים) עדיין חלומיים. חומרי הגלם טובים, המלצרים נחמדים ושירותיים, אבל הדבר הכי חשוב הוא שהכל עומד בציפיות, מבחינתי לפחות, והייתי רוצה להאמין שיש לי דרישות קולינריות גבוהות.

תפריט העסקית של המזללה מוגש בשני אופנים: מזללה "אקספרס" המציעה אפשרויות של שלוש מנות בתוספת ללחם האלמותי, במחיר של 63 ש"ח בלבד (תוספת של 19 ש"ח לכל מאזט). האופציה השנייה קצת יותר מגוונת, מאפשר לבחור בין שלושה מאזטים לראשונות, כוללת את הלחם ונותנת אפשרויות רבות לעיקרית במחיר המנה העיקרית (בין 85 ש"ח ל- 147 ש"ח). הקינוחים מוגשים במחיר קבוע של 40 ש"ח ואפשר אפילו לגוון עם קוקטייל היום או כוס יין ב- 27 ש"ח.

לראשונות הזמנו שנינו את "מזרח תיכון" - לבנה כבשים, עדשים שחורות, בצל ירוק, ויניגרט חציל, סומק, טחינה הר ברכה ועשבים ירוקים. לאחר כיסוח שני סבבי לחם, וניגוב שאריות הלבנה שנותרה בצלחת, עברנו לעיקריות. אני הזמנתי "פילה של אביב" - פילה בקר, קרם תאנים ואספרסו, בליני ממולא בקרם כבד, אגוזי לוז, בצל שאלוט מקורמל, רוטב דמי גלאס מצומצם ודובדבן אמרנה לסיום. זו הייתה מנה יפה, מכובדת, עם טעמים עזים של מתיקות. מי שלא אוהב מתוק כנראה שייחרד מהמנה הזאת, אבל עבורי היא הייתה מושלמת. סך הכל, לא היו תלונות בגזרה והמנה חוסלה עד תום. נותר לי מקום בבטן כדי לטעום את העסקית השנייה שלנו - "ביף אסיאתי" - סקלופיני עגל, אטריות יפניות, אצות היג'קי, פטריות שיאטקי, בצל ירוק, חסה מעושנת, בוטנים, רוטב צדפות עם דבש וקרם פרש. הסקלופיני היה רך ועם טעם מעושן נעים בפה, האטריות חלקלקות ורכות, האצות היו לעיסות והוסיפו מרקם מעניין. נכון, שתי המנות היו יקרות יותר בתפריט העסקית (147 ו- 137 ש"ח בהתאמה) אך לדעתי לחלוטין שוות את זה.
לקינוח לקחנו מנה הנקראת "מזרח תיכון חדש" - מנה שעברה ייבוא ישיר מכתית למזללה. היא כללה קרם סולת ובהרט, קרמבל יוגורט, קומפוט תותים, סורבה תפוזי דם, זעתר, שמן זית, אבקת יוגורט ובזיליקום תאילנדי. קשה לי לתאר מנה שכזאת במילים, כי כמו בכל המנות הטובות, ישנם מיליון טעמים שהתפוצצו לי בפה בו זמנית. היא הייתה נהדרת ובעיקר מפתיעה. לצדה הגיע קינוח נוסף שנותר גלמוד "אמוציות מתוקות" עם אקלרי פיסטוק, קרם שוקולד וקרמל, אגוזי לוז והל וקציפת שוקולד מריר. הוא היה יותר מדי שוקולדי ולחלוטין סתר את הטעם שעבר על הלשון שלנו זה עתה מהקינוח הקודם. מסיבה זו הוא הוחזר למטבח ולא נאכל. מסתבר שגם דברים כאלה קורים לפעמים.

העסקית של המזללה לא מאכזבת בשום צורה והיא מומלצת בחום לכל מי שמבין באוכל ומוכן לשלם עליו מעט יותר מעסקית סטנדרטית. האמינו לי, זה יהיה שווה את זה.

הביקורת המלאה בבלוג שלנו