02-01-2016, 17:50
|
|
|
|
חבר מתאריך: 25.04.11
הודעות: 9,931
|
|
הארץ: אוטונומיה לשמאל
ציטוט:
ב–2015 הקים בנימין נתניהו את ממשלתו הרביעית, הממשלה הימנית הקיצונית ביותר שידעה ישראל מעודה. הפוליטיקאים הצעירים של הליכוד והבית היהודי הגבירו את מאמציהם להפוך את ישראל מדמוקרטיה ליברלית לדמוקרטיה לא ליברלית אתנוקרטית, והם אינם מסתירים עוד את כוונתם. הצעדים לקידום האתנוקרטיה העצימו את תחושת המשבר בקרב הליברלים הישראלים. ארי שביט הזהיר שעומד לרשותנו עשור, לכל היותר, להציל את ישראל, כדי שהיא תהיה כפי שאנחנו רוצים שתהיה. אם לא נעצור את התפשטות ההתנחלויות ואת הפיכת ישראל לאתנוקרטיה, היא תשתנה לנצח ותאבד את הברית האסטרטגית שלה עם העולם המערבי ("הארץ", 24.12).
ההבחנה של שביט נכונה לדעתי, אבל התזמון שלו שגוי: הפסדנו זה מכבר במערכה על אופייה של ישראל. שינוי הכיוון שהוא וכל הישראלים הליברלים מייחלים לו נואשות לא יתרחש.
במדינה שולט הלך רוח לאומני ואתנוצנטרי. רק שלוש מפלגות מחויבות לערכי היסוד של הדמוקרטיה הליברלית: מרצ, המחנה הציוני ויש עתיד. שלושתן גם יחד מחזיקות בפחות משליש מהמושבים בכנסת.
ההשקפה של הליברליזם המערבי, המבוססת על זכויות אדם, היא נחלתו של מיעוט בישראל. אנחנו, גם אם הדבר יישמע מוזר בתחילה, נמצאים במעמד דומה לזה של ערביי ישראל ושל הציבור החרדי.
עד כה לא סבלנו מאפליה רשמית, אבל כעת המצב משתנה: דרישתה של איילת שקד שנציגי עמותות יענדו תג זיהוי בכנסת היא אות מבשר לבאות, משום שערכי היסוד שלנו נחשבים לנטע זר במשטר האתנוקרטי הלא ליברלי שמכונן הימין בישראל. על כן עלינו לנסח מחדש את יעדינו ולהגדיר את עצמנו כמיעוט בעל זכויות משלו.
יהיה מי שיאמר שאני חותר תחת אחדות ישראל, אבל האחדות הזאת היא בדיונית ביסודה: אין לישראל אתוס משותף. הציבור הדתי־הלאומי והציבור החרדי למעשה תחמו לעצמם זה מכבר אזורים אוטונומיים. באזורים אלה אי אפשר לנהוג בשבת; נשים אינן יכולות להיכנס בלבוש מודרני לשכונות או לערים חרדיות; ואי אפשר למכור בהן אוכל לא כשר. אפילו לערביי ישראל יש סוג של אוטונומיה: מותר להם לפתוח בתי עסק בשבת והרבנות הראשית אינה מתערבת בחייהם הפרטיים.
הליברלים הישראלים הם הציבור המקופח ביותר במדינה. אנחנו נושאים בנטל על כל סוגיו ולא מקבלים שום הטבות. על כן עלינו לתבוע להנהיג בריכוזי האוכלוסייה של הליברלים החילונים — למשל בתל אביב, ברמת השרון, בהרצליה ובחיפה — אותה אוטונומיה שממנה נהנים הציבור הדתי, הציבור החרדי וערביי ישראל. יש לאפשר לערים ולאזורים אלה להכריע בעצמם בסוגיות כמו אם להתיר תחבורה ציבורית בשבת או לאפשר מכירת אוכל לא כשר, בדיוק כפי שהחרדים מחליטים בעצמם בסוגיות אלה. יש לאפשר לנו להתחתן עם מי שנחפוץ ובכל דרך שנחפוץ, ללא כפייה של רבנות שאיננו מכירים בסמכותה.
כך גם בתחום החינוך: כיום פועלות בישראל ארבע מערכות חינוך: ממלכתי, ממלכתי־דתי, חרדי וערבי. אף לא אחת מהן לא משקפת את ערכי הליברליזם המערבי — כפי שעולה מהדרך שבה הפך נפתלי בנט את תוכנית לימודי האזרחות לתוכנית של אינדוקטרינציה לאומנית.
היות שכך, עלינו לדרוש שתהיה לנו מערכת חינוך ליברלית חילונית ועצמאית, עם תוכנית לימודים התואמת את השקפת עולמנו. בדיוק כפי שבנט יכול למנוע מנציגי "שוברים שתיקה" לבקר בבתי ספר ממלכתיים, אנחנו נוכל למנוע מנציגי "אם תרצו" לבקר בבתי ספר ליברלים חילוניים. כפי שהחרדים יכולים לאסור ללמד את תורת האבולוציה בבתי הספר שלהם, אנחנו נוכל לאסור ביטויים של אפליה מגדרית בבתי הספר שלנו.
לא פעם בעבר טענתי שרק מבנה פדרטיבי יוכל להציל את ישראל ממלחמת התרבות המתמשכת שהיא נתונה בה. אנחנו זקוקים לפוליטיקאי שיאזור אומץ ויאמר את מה שכולם יודעים: אין אתוס משותף בישראל; הקבוצות השונות צריכות להפסיק לנסות לכפות את אמונותיהן ואת ערכיהן על הקבוצות האחרות בניגוד לרצונן; והליברלים בישראל זכאים לחירות.
http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2811576
|
העשור האחרון של ישראל
http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2805346
|