לפני חמש שנים וקצת ראיתי בקולנוע את הסרט "הרשת החברתית", ומאז יצא לי לראות אותו אולי שבע פעמים, ועדיין לא נמאס לי, ואני הולכת לצפות בו פעם נוספת עכשיו :O

אני תוהה, מה יש בסרט הזה שכל כך התלהבתי ממנו, שאני מסוגלת לצפות בו שוב, ושוב, ושוב, ופשוט לא נמאס לי?
האם זה הליהוק הנהדר?
האם זה המשחק המצויין?
האם זה הדיאלוגים השנונים?
האם זה הפסקול?
האם זה העלילה הקצבית, המרתקת, שאין בה אפילו רגע משעמם אחד?
האם זו האווירה הסטודנטיאלית של הסרט, שלמרות גילי המופלג (33), אני עדיין מתחברת אליה ונמשכת אליה מאוד?
האם זה כל העניין של מקובלות חברתית מול דחייה חברתית, "להיות שם", להשאיר חותם, שישימו לב אליך?
האם זו האווירה התחרותית של הסרט ("Getting there first is everything")?
האם זו זו הגאונות של כוכב הסרט?

קרוב לוודאי שכל הדברים הנ"ל ביחד הובילו לכך שאני חולה על הסרט הזה. חולה.

הנה אחד הקטעים הכי טובים של הסרט (למרות שכאמור, כולו מעולה):
אדוארדו סברין נכנס אל משרדי "פייסבוק" בעצבים וחוטף על מארק צוקרברג את הג'ננה של החיים שלו, כי גילה שהוא ושון פארקר תקעו לו סכין בגב ודיללו את הנתח שלו בחברה בצורה רצחנית:



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

פינצ'ר + סורקין + הקאסט = סרט די מדהים.

מנהל פורום חומרה

The only certainty in life is that there are no certainties.

אז זה נורא שלא ראיתי עוד?
זה אצלי ברשימת הצפייה המון זמן, פשוט לא יצא עדיין :/

!hell yeah