|
23-08-2011, 13:25
|
|
|
חבר מתאריך: 13.11.04
הודעות: 16,823
|
|
מרכבות האלים - כתבה נוספת מבמחנה
http://www.idf.il/1494-12692-he/Dover.aspx
מרכבות האלים
כוחות חיל האוויר הישראלי התאמנו באחרונה עם יוון, לתרגיל מסוקים משותף עם הצבא המקומי. כתבת "במחנה" ליוותה אותם מקרוב, ועל הדרך גילתה מה עושים עם מטקות באמצע האולימפוס
עשרות אפים משתרבבים קדימה, מנסים לקלוט בנחיריים משב נוסף מריח הבשר הנצלה. זה כבר דקות ארוכות שמספר קילוגרמים לא מבוטל של עוף ובקר מונח כאן על רשת המנגל הלוהטת, מפזר עשן סמיך בביתן הברביקיו היווני, ונראה שכולם מתכננים את הסיכול הממוקד של הסטייק. אלא שללהבות תוכניות משלהן.
"שריפה! הביתן עולה באש!" צועק מישהו, וברגע אחד נקטעת שלוות התיאבון. זעקות המרחרחים ממלאות את הביתן, והשיפודים נעלמים מבעד ללהבות. ולמרות זאת, ההיסטריה לא משתלטת במקום. כולם יודעים כאן שהצבא צועד על קיבתו - או במקרה הזה, טס עליה - ולכן משלחת חיל האוויר לפריסה ביוון ממהרת לשלוף את המטפים ולהתגבר במהירות על האש. רעש הכבאיות המתקרב מן המרחק מבהיר במהרה: ארוחת הערב בידינו, גם אם היא מעט חרוכה.
האירוע הלוהט הזה, במסגרתו נשרף ביתן הברביקיו של הצבא היווני, הוא אחד הרגעים המעניינים היחידים שהתרחשו על הקרקע בפריסת חיל האוויר הישראלי ביוון, אשר הסתיימה לפני כחודש, וכללה אימונים משותפים עם חיל האוויר של ארץ הטברנות. "היום הייתה לנו חוויית אש", מספר סא"ל גדי, מפקד טייסת ה"ינשופים" "החרב המתהפכת", והאחראי בשטח על הפריסה הישראלית. "היה כאן הרבה עשן, אבל אין מה לעשות. אחרי הכול, טבחים הם טבחים בכל מקום".
בחזרה ליסודות
בשנים האחרונות מקפיד חיל האוויר הישראלי לשתף פעולה עם צבאות שונים מסביב לעולם, ושיתוף הפעולה הנוכחי - בין הכוחות הישראליים לכוחות היווניים - החל השנה ב-19 ביוני, עם נחיתת מסוקי ה"ינשוף" (בלק הוק) ומסוקי הקרב (מסק"ר) "שרף" (אפאצ'י לונג בו) מארץ הקודש בבסיס חיל האוויר היווני השוכן באזור לריסה. זוהי לא פריסת המסוקים הראשונה שעורך החיל הכחול בארץ הטברנות, והיא מתבצעת הפעם בפיקודו של מפקד בסיס פלמחים, תא"ל יואב לאור, המפקח עליה מהארץ. מבחינת הטייסים הישראלים, אשר מכירים כל פינה מדן ועד אילת, מדובר בהזדמנות מצוינת לחלץ את העצמות ולטוס בנוף קצת אחר.
"בישראל יש לנו אזורי טיסה קבועים ואנחנו מכירים כל נתיב בעל פה, כך שטיסה באזור זר היא משהו שאנחנו לא מגיעים להתאמן עליו בשגרה", אומר סא"ל גדי. "כשאני יוצא מחוץ לגבולות המדינה, ההתמודדות שלי היא עם תוואי שטח שלא טסתי בו בעבר. אלה מצבים שאני אצטרך לעבוד בהם במלחמה".
ביום השני לפריסה, הטייסים הישראלים עושים את דרכם אל עבר ה"ליין", מקום מושבם של המסוקים מתחת לכיפת השמים, בפנים נרגשות. תוך מספר דקות הם יעלו יחד עם הטייסים היוונים הצועדים כעת לפניהם, לשמים הגדולים - ומשם הדרך להר האולימפוס המיתולוגי קצרה. "אנחנו עולים בקבוצה של שישייה. רביעיית מסוקים ישראליים הכוללת מסוקי קרב ומסוקי סער, וזוג מסוקים יווני מוביל", מסביר רס"ן (מיל') יאיר, טייס "ינשוף" מטייסת "ציפורי המדבר". "הטיסה היא די בסיסית, כי באופן טבעי כשטסים במקום חדש בשיתוף פעולה עם צבא זר, תמיד נכון לקחת את הכול צעד אחורה ולא לקפוץ ישר למשימות הכי מסובכות. אחד האתגרים הגדולים פה מבחינתי הוא ההר שמולי, שהוא הרבה יותר גבוה ממה שיש לנו בארץ, והשת"פ עם המקומיים - כולל תקשורת באנגלית בזמן הפעולות".
הטיסה אל הר האלים, מתברר במהרה, היא נושא המעסיק לא מעט את הטייסים הישראלים, שכבר מרגישים תחושה עמוקה של מיצוי מהקשר עם החרמון הישראלי. "אנחנו מנצלים את הפלטפורמה של ההר המאוד גבוה הזה כדי לאמן קבוצה גדולה של מסוקים בו-זמנית", אומר סא"ל גדי. "מבחינתנו, הביקור כאן הוא הזדמנות להתאמן על שני מערכי המסוקים ביחד".
עבור סא"ל אורן, מפקד טייסת האפאצ'י "הצרעה", ההתמודדות עם השטח הלא מוכר הכרחית כדי לעורר את אותם אינסטינקטים שכבר הספיקו להתרגל לשטחי האימונים בישראל. "בארץ איבדנו את גורם ההפתעה, אבל פה ההתרגשות מגיעה כבר בגיחה הראשונה, מהסיבה הפשוטה שלא ראית את המקום הזה אף פעם", הוא אומר. "דברים שבישראל נראים לך שקופים, הכי פשוטים, הופכים כאן למכשול איתו אתה צריך להתמודד. אנשים כל הזמן מחפשים את האתגר הבא, אבל זאת לא הכוונה שלנו. המטרה פה היא לקחת צעד אחורה, ולחזור ליסודות של הטיסה".
בזמן השהייה בשמים, היוונים מופקדים על ההובלה. הם אלה שטסים ראשונים, פותחים את הציר עבור המסוקים הישראליים ומנהלים את התקשורת אל מול מגדל הפיקוח. מה שיכול היה ליצור מרמור בקרב הטייסים הישראלים הגאוותנים, מתגלה דווקא כהזדמנות שהם לא רוצים להחמיץ. "השת"פ עם היוונים טוב מאוד, כי גם הם מאוד רוצים שזה יצליח", אומר סא"ל גדי. "במהלך העבודה המשותפת גילינו שגם הם רוצים ללמוד מאיתנו דברים - איך אנחנו מתדרכים, טסים באוויר, מתחקרים. המטרה שלנו כאן היא יצירת בסיס לאמון הדדי, ואנחנו מאוד מקווים שהם ירצו שנחזור לפה בשנה הבאה".
נדמה כי האינטרס הזה משותף לשני הצדדים. "זה פנטסטי לעבוד עם מדינה שיש לה ניסיון מבצעי כל כך עשיר, כמוכם", אומר סגן מפקד טייסת האפאצ'י היוונית, מייג'ור אטנסיוס. "לעבוד עם מדינה זרה זה תמיד אתגר, במיוחד עם ישראל שהיא כוח גדול. אנחנו שמענו על המבצעים שישראל ביצעה, ושיתוף הפעולה הזה מאוד חשוב לנו. כשאתה נמצא לבדך אתה נאלץ להמציא לעתים את הגלגל מחדש, אך כשאתה מתאמן עם מישהו אחר אתה רואה דברים חדשים. זה פותח לך את העיניים".
לתת את הכבוד
הפריסה הזאת, המעוררת התרגשות רבה בחיל האוויר, מתרחשת כמעט שנה לאחר תאונת המסוק ברומניה. באירוע, שנחשב עדיין לפצע פתוח בקרב הכחולים, התנגש מסוק "יסעור" של חיל האוויר הישראלי בצלע הר במהלך טיסת אימון בהרי הקרפטים, וגבה את חייהם של ארבעה טייסים ושני מכונאים מוטסים ישראלים, כמו גם של קצין משקיף רומני. אף על פי שהטייסות הלוקחות חלק בפריסה לא היו ברומניה בעת האירוע, זיכרון הטראומה ההיא, מספרים כאן, מלווה את המשלחת משלב ההכנות המוקדמות, וכל מהלך נעשה תוך הפקת לקחים מהדהדת.
כבר בארץ התקיימו ימי טיסה ייעודיים הכוללים למידה מעמיקה של שטח האימון, ופה ביוון מבצעים הטייסים תדריכים מסודרים עם המקומיים לפני כל גיחה ודואגים לתחקירים מסודרים בסיומה. אפילו סוגיית מזג האוויר זוכה להתייחסות מיוחדת, ולפריסה הצטרף חזאי מהיחידה המטאורולוגית של החיל, אשר עורך לטייסים היכרות עם כל ענן וענן שמחכה להם בשמים.
"התחושה היא שמאוד רוצים שהפריסה הזו תצליח, שלא יהיה שום אירוע בטיחות, ומדגישים את זה יותר מבדרך כלל", אומר סא"ל גדי. "האימון הזה נבנה בצורה של 'בילד-אפ', כשכל יום קצת יותר קשה מזה שקדם לו. על הכול כאן יש צל מאוד כבד של התאונה ברומניה, והמטרה שלנו היא שהטייסים לא יתמודדו עם הרבה דברים חדשים בבת אחת, וייקחו את הזמן ללימוד השטח ומזג האוויר. בכל יום אנחנו מבצעים את אותה טיסה בשעות האור וגם בשעות הלילה, כדי שהטייס לא יגיע לשעות החשכה ויבצע משהו חדש".
מבחינתו של סא"ל גדי, ההקפדה על הפרטים הקטנים היא לא מותרות - אלא צורך מבצעי שחייבים למלא אותו. "אלה דברים שעלו לא בגלל, אלא בזכות רומניה, ואני שמח שזה קורה היום", הוא אומר. "אנחנו רוצים לייצר את ההבנה שכשעושים אימון מסודר ומנוהל, הוא יכול להתקיים בצורה מאוד בטוחה. לפני הפריסה, למשל, הגדרנו הגבלות מאוד מחמירות, ודברים שבארץ אנחנו מרשים לעצמנו לעשות, פה לא נעשה. אני חושב שהשינוי שעברנו אחרי התאונה הוא שינוי מנטאלי, ולכן בפריסה הזאת, למשל, אני לא רוצה שיקרה מצב שחבר'ה עולים לטיסה וחושבים 'רגע, לא למדנו את השטח מספיק טוב'. זה אזור שאנחנו לא מכירים, ולכן ניתן לו את הכבוד ולא נטוס במגבלות מזג האוויר שאנו רגילים להן, אלא נחמיר בכוונה".
סוגיית הכבוד, מונח מרכזי בקרב הטייסים, עולה גם ברגע שבו הם ניצבים לראשונה מול האולימפוס הלא מוכר. ההר קורא עליהם תיגר בדרך בה הוא מתנשא לשמים, אבל הם לא מתכוונים לוותר לו. "כשטסים מעל הר בגובה 10,000 רגל כמו האולימפוס, רמת הכבוד שלך עולה גם היא", מספר רס"ן (מיל') יאיר. "חשוב להבין שבטיסה מעל הרים גבוהים יש סדרה של תופעות שמקשות על השליטה במסוק.
צפיפות האוויר והרוחות החזקות משפיעות על הטיסה ומהוות אתגר מקצועי לכולנו, ותיקים וצעירים. הטיסה המורכבת הזאת מביאה אותנו בחזרה ל'ראשוני', השלב הראשון בקורס טיס שטסנו בו. אם אני אקח את זה לנהיגה, אז אני עכשיו הולך לנהוג בתנאים מאוד קיצוניים של גשם מטורף וכביש חלק עם סיבובים, פניות מסוכנות ונהגים משתוללים. בסיטואציה כזו אין אפשרות להסתכל על הנוף ולשחק עם הרדיו, אלא חייבים להניח שתי ידיים על ההגה, עיניים כל הזמן על הכביש. בדיוק כמו ביסודות של שיעורי הנהיגה".
השעון מתקתק
זהו היום האחרון לתרגיל, והשת"פ בין הכוחות עולה מדרגה כשהצוותים, בסיוע כוח מיחידה 669, מבצעים תרחיש של חילוץ טייס נוטש. צוותים קרקעיים, המדמים את הטייסים שנטשו, הונחתו מראש בנקודות שונות על האולימפוס היווני, כשאת הזמן עד לחילוץ המיוחל מעבירות להם המטקות שהובאו מישראל. "יש כאן התפתחות, ומבחינתי היום הזה הוא קפיצת מדרגה באיכות האימון", אומר סא"ל אורן. "לבצע את העבודה הזאת עם היוונים בשיתוף פעולה זה משהו חדש. יש כאן אתגר לא פשוט של משימה מבצעית, אויב שיורה עלינו וטייסים שצריך למצוא אותם. הטיסה אמנם לא הופכת ליותר קשה, ואני לא מזיע יותר, אבל היא כן יותר מלמדת ומאתגרת מחשבתית".
"לנווט ולנחות זה הלחם והחמאה שלנו, אבל כשצריך לטוס ביחד ולשמור שלא להתנגש אחד בשני, זה מקשה על המשימה וזה מצוין", מצטרף אליו רס"ן (מיל') יאיר. "זה תרגיל ברמה גבוהה שבאמת מדמה את המציאות הצפויה לנו, ומבחינתי הוא הרבה מעבר לגיחה בסיסית".
גם היוונים רואים עלייה משמעותית ברמת האימון עם הישראלים, במיוחד בהתייחסות לפריסה הקודמת, שהתקיימה באוקטובר. "זה מתחיל בכך שהאימון שעבר היה קצר יותר, וממשיך בזה שהצוות שלנו, שהיה אז קטן יחסית, הרבה יותר גדול באימון הזה", מסביר מייג'ור אטנסיוס. "בפעם הקודמת התרכזנו רק בטיסה מעל ההרים הגבוהים, והיום תרגלנו תרחיש מבצעי מלא. כמו שאני רואה את זה, לקחנו את זה לא רק מדרגה אחת, אלא שתיים למעלה".
תרחיש הטייס הנוטש איננו זר לצוות הישראלי, אשר מתאמן עליו פעמים רבות במשך השנה, ומייחס לו חשיבות רבה. "זה מתאר קיצוני אליו אנחנו מתאמנים", מספר רס"ן (מיל') יאיר, ש"זכה" לטוס גם במלחמת לבנון השנייה. "שלא כמו בהנחתת לוחמים, שם הכוח אצלך בבטן, פה אתה לא יכול לקחת את הזמן ברגע האמת. בכל דקה שעוברת יש יותר סיכוי שהטייס ייתפס, והשעון מתקתק. מבחינתי, התרחיש הזה הוא משהו שאני עלול להתמודד איתו בהרבה תרחישי לחימה".
בעוד כמה שעות יסתיים לו הערב האחרון של הפריסה, ובינתיים שני הצדדים מנצלים את הזמן כדי לסכם את העבודה ביחד. הטייסים מתכנסים בחדר התדריכים, ומקשיבים להרצאת מורשת הקרב שהכין הצוות הישראלי.
החדר מאפיל כשסרט תקיפה ממבצע "עופרת יצוקה" מוקרן על הקיר הצהבהב ממול, נתון למבטם הדרוך של הצופים. עם סיומו עוברים להחלפת מתנות הדדית, לחיצות ידיים חזקות ומילים חמות. כולם כאן מקווים ששיתוף הפעולה הזה ימשיך ויתחזק, ואף אחד לא מתכוון להסתיר את הקשר החברי שנרקם. "זה שאנחנו באים לפה, פורסים את הכלים שלנו ומתאמנים במתארים שונים, אלה דברים שיוצאים החוצה", מחייך סא"ל גדי. "מבחינתנו זה דורש באמת להפגין רמה גבוהה ולא מאפשר לנו לעשות שום הנחות. במצבים כאלה, פשוט אסור לנו לטעות".
|
|