|
25-09-2009, 13:57
|
|
|
חבר מתאריך: 31.10.03
הודעות: 778
|
|
כתבה על יחידת לוט"ר אילת
http://mazi.idf.il/5913-8482-HE/IGF.aspx
לוט”ר אילת, יחידת המילואים המיוחדת היחידה בצה”ל, היא גם היחידה שמוסמכת להשתלט על אירועי חטיפה. בתום מסלול הכשרה מפרך חיים לוחמיה מביפר לביפר בכוננות מסביב לשעון. שגרת החיים שלהם כוללת יציאה מהבית עם תיק כוננות, יומיים אימונים מדי שבוע והמשפחה שנופשת בלעדיהם • 20 שנה להקמת היחידה שמגנה על הבית
מחוץ למבנה הבטון החשוך מתכנסת קבוצה של כעשרה לוחמים עם פנסים על הקסדות ומתכוננת לפריצה תרגילית. הלוחמים מוציאים את המפה בשקט ומתייעצים בלחש כיצד לפרוץ, מאיזה כיוון ומי ייכנס ראשון. בתוך המבנה מחזיקים “מחבלים” מארגון לא ידוע בני ערובה.
למשימת השחרור נבחר צוות מיחידת לוט"ר אילת, יחידת מילואים מיוחדת ללוחמה בטרור שייעודה השתלטות ושחרור בני ערובה.
לוחמי המילואים נכנסים בשתי קבוצות, משני כיוונים שונים של החדר. מכל פינה נשמעות יריות תחמושת חיה. שתי קבוצות יורות זו לכיוון זו. מילימטרים ספורים מפרידים בין פגיעה ב”מחבל” שרוצה לתקוף את חברם מאחור לבין פגיעה בלוחם עצמו. הדיוק, הריכוז וכל החושים בשיאם. שיטת הפעולה לביצוע המשימה - ירי משני כיוונים שונים בחדר - היא עוד אחת מצורות הלחימה המותרות רק למשרתים ביחידה זו.“אש אש אש!” צועקים הלוחמים ויורים כשהם מחשבים בשברירי שניות את המרחקים, הדיוק, כיוון הרוח. כל אחד נע בביטחון, כאילו שריקת כדורים חיים ליד האוזן היא דבר טבעי עבורו. התרגיל הסתיים.
מהתערבות להשתלטות
יחידת לוט”ר אילת הוקמה רשמית בשנת 1989 בעקבות אירוע חטיפה בדרום הארץ. מחבל ירדני חצה אז את הגבול והגיע לקיבוץ לוטן, שם חטף נערה והתבצר עימה בחדר במשך שמונה שעות. בצה”ל התקשו להחליט מי מהיחידות תטפל באירוע המרוחק ממרכז הארץ. בסופו של דבר שוחררה החטופה בידי אנשי מילואים אילתיים מחטמ”ר שגיא, שגם הרגו את המחבל.
אנשי מילואים אלה התקבצו ליחידה צבאית כבר בשנות ה–70. לאחר רצח תלמידי התיכון במעלות ברור היה כי גם אילת, עיר הקיט של
ישראל ואחד ממוקדי התיירות הרווחיים ביותר, נמצאת בסכנה של אירוע פח"ע. כמה יוצאי יחידות קרביות אילתיים הקימו יחידת מילואים שנחשבה יחידת התערבות. לאחר שהוכיחו את עצמם מבצעית בהשתלטות על המחבל בקיבוץ לוטן עברה יחידת לוט"ר אילת תחת פיקוד אוגמ"ר אדום והוכרזה כיחידת השתלטות, האחראית לטיפול כולל באירועים חבלניים עם בני ערובה. למעשה מדובר ביחידה הצבאית היחידה שייעודה הבלעדי הוא השתלטות. סיירת מטכ"ל ושייטת 13 מחזיקות שתיהן בפלוגה למשימה זאת, אך הייעוד הכלל יחידתי שלהן - אחר.
"אנחנו בעצם יחידת המילואים המיוחדת היחידה בצה"ל", אומר מפקד היחידה סא"ל (מיל') תומר. "היחידה כולה בנויה על טהרת אנשי מילואים המתגוררים באילת ובערבה. כולם מתורגלים לצאת לפעילות עשרים דקות לאחר הקפצה, כולל פק"לים. אנחנו מאומנים
בשיטות ייחודיות רק לנו ומבצעים תרגילים שאף אחד אחר בצבא לא מבצע”.
איך מאתרים לוחמים מתאימים?
“תהליך הקבלה הוא לא פשוט. מעבר לכך שכל הלוחמים צריכים לגור באילת ובערבה, הם חייבים להיות יוצאי יחידות מיוחדות או חטיבות חי”ר. המתאימים והרוצים בכך עוברים ראיון, כדי לתהות על אישיותם ולבחון את המוטיבציה שלהם. בלי המון מוטיבציה אי אפשר להיות חלק מאיתנו כי אין מה שיחזיק אותך בימים הקשים, מלבד האידיאולוגיה והרצון לתרום”.
אלה שצלחו את הראיון האישי עוברים תחקיר בטחוני וקורס לוחמה בטרור בבית הספר ללוט”ר במתקן אדם. הקורס בן ארבעה שבועות הוא קורס זהה לחלוטין לקורס שעוברים נערים בני 18 מסיירת מטכ”ל ומשייטת 13. (“אנחנו לא מוותרים לאנשי המילואים שלנו. לא בכושר ולא במקצועיות”. הקורס קשה מאוד מבחינה
פיסית וכולל אימונים יומיומיים בכושר, לימוד קרב מגע ושיטות פריצה ("מספיק שמישהו יגיד שקשה לו והוא רוצה לפרוש - והוא בחוץ").
הכשרה מסביב לשעון
בוגרי הקורס עוברים ליחידה הדרומית, אבל תהליך השילוב בלוט"ר אילת עדיין לא נגמר. במשך שנה מוצמד ללוחם החדש חונך ותיק מהיחידה, שמלווה אותו ומלמד אותו את דרך העבודה. למעשה השנה הזאת היא תקופת המבחן האמיתית. עד 40% בלבד מבוגרי הקורס מצליחים להמשיך מעבר לשנת החניכה.
"יש הרבה אנשים שמגיעים למיונים מהסיבות הלא נכונות; בגלל הסקס–אפיל, המיתוס או ההילה שיש ליחידה בעיר", אומר המפקד סא"ל (מיל') תומר. "הם לא מבינים לעומק את ההקרבה וההשלכות שיש בלהיות לוחם בלוט"ר אילת. שירות ביחידה מיוחדת דורש לתרום יותר שנים, יותר מאמץ ויותר
כוח, אלו שבוחרים להמשיך בדרך התנדבותית זו, חייבים להיות בעלי אופי מיוחד כדי לעמוד בסטנדרטים של היחידה”.
וההקרבה היא באמת רבה. היקף שירות המילואים ביחידה עומד בממוצע על 40–160 ימי מילואים ללוחם בשנה. רבים מלוחמי היחידה מתנדבים על חשבונם להגיע לאימונים ותרגולות סביב השעון כל השנה.
סא”ל (מיל’ תומר (45) נשוי אב לשניים, מנהל יחידת אבטחה בגוף ציבורי באילת, מגיע בכל יום בהתנדבות למשרדו ביחידה, כדי להיות עם הלוחמים. “זו עבודה מאד קשה. הילדים שלי שואלים אותי בכל בוקר אם אני הולך לעבודה במשרד או בצבא”, הוא צוחק.
“אבל היחידה הופכת להיות כמו משפחה שנייה. לפעמים השירות המשותף מציב אותנו במצבים אישיים שלא חשבנו שנעמוד בהם, כמו מנכ”ל מלון שמפקד הצוות שלו הוא איש התחזוקה”.מחוץ למבנה הבטון החשוך מתכנסת קבוצה של כעשרה לוחמים עם פנסים על הקסדות ומתכוננת לפריצה תרגילית. הלוחמים מוציאים את המפה בשקט ומתייעצים בלחש כיצד לפרוץ, מאיזה כיוון ומי ייכנס ראשון. בתוך המבנה מחזיקים “מחבלים” מארגון לא ידוע בני ערובה.
למשימת השחרור נבחר צוות מיחידת לוט"ר אילת, יחידת מילואים מיוחדת ללוחמה בטרור שייעודה השתלטות ושחרור בני ערובה.
לוחמי המילואים נכנסים בשתי קבוצות, משני כיוונים שונים של החדר. מכל פינה נשמעות יריות תחמושת חיה. שתי קבוצות יורות זו לכיוון זו. מילימטרים ספורים מפרידים בין פגיעה ב”מחבל” שרוצה לתקוף את חברם מאחור לבין פגיעה בלוחם עצמו. הדיוק, הריכוז וכל החושים בשיאם. שיטת הפעולה לביצוע המשימה - ירי משני כיוונים שונים בחדר - היא עוד אחת מצורות הלחימה המותרות רק למשרתים ביחידה זו.
"אש אש אש!" צועקים הלוחמים ויורים כשהם מחשבים בשברירי שניות את המרחקים, הדיוק, כיוון הרוח. כל אחד נע בביטחון, כאילו שריקת כדורים חיים ליד האוזן היא דבר טבעי עבורו. התרגיל הסתיים.
פק"ליסט שושואיסט
הקשר בין לוט"ר אילת לבית הספר ללוט"ר של זרוע היבשה הוא קשר הדוק. הלוחמים מגיעים פעם בשישה שבועות לאימון במתקן אדם. קציני לוט"ר שהשתחררו ועברו לגור באילת, מאותרים על ידי היחידה והופכים להיות מדריכי לוט"ר ביחידה. לרוב, בית הספר מכשיר יחידות קרביות להתערבות ולא להשתלטות. עם זאת שתי היחידות, שעוסקות בתחומים דומים, שומרות על קשר רציף באמצעות התייעצויות, הכשרות, אימונים וגם היכרות אישית. תו"ל הפעילות של לוט"ר אילת גובש בידי לוחמיה ואת עיקר ההכשרה הם עוברים בדרום עם יציאות לאימונים במתקן אדם. אחרי הכול, בית הספר ללוט"ר משמש "החונך והמחנך שלנו", כהגדרת המפקד תומר.
בחודש אוגוסט האחרון התייצב צוות לוחמים מלוט"ר אילת לסדרה של תרגילים מפרכים במתקן אדם. עשרה לוחמים בגילאי 26–45 בפיקודו של סמ"ר (מיל') שמעון הניחו בצד את כל עיסוקיהם בחודש הרווחי ביותר בשנה האילתית והתייצבו לשירות מילואים. לאורך כל האימון לא נשמעו שום טענות על חום, לחות שהם לא מכירים, משקל כבד או העדר שינה. אפילו נחילי הדבורים והצרעות לא הפריעו ללוחמים, שנעקצו תוך כדי ירי.
ימי האימונים כללו גם תרגולות לבעלי התפקידים (הפק"לים) הייחודיים של היחידה. גודל הצוות מקביל אומנם לגודל מחלקת חי"ר אך יש בו פק"לים שונים מיחידות מילואים לוחמות אחרות, פק"לים שמאפשרים ללוחמים לממש את טכניקות ההשתלטות השונות.
מאבטח המפק"צ הוא אחד מהפק"לים שלא תפגשו בצוותי חי"ר. הלוחם חמוש במיקרו–עוזי ותפקידו לאבטח את המפק"צ, שסורק ראשון את החדר. המאבטח נמצא בערנות תמידית ותוקף מיידית כל אויב. "לפני כל אימון, אני רוצה עשר דקות פשוט לירות. אני מרגיש שככה אני יכול להתרגל יותר לכלי ולהבין אותו", מבקש המאבטח עידו (26) מהמפק"צ שמעון בהפסקת ירי. שמעון נענה מיד לבקשתו. "פה המילואימניקים רק רוצים לתת יותר ולדעת יותר. בסופו של דבר, אלה החיים שלהם".
פק"לים נוספים הם השוט–גאן, כלי פריצה שמפיל דלתות נעולות וחסינות כדורים וכן פטיש חול. כפי שנשמע, זהו פטיש חלול שבתוכו חול לא דחוס, מה שמאפשר עוצמת מכה חזקה פי חמישה מפטיש רגיל. הפטיש מסייע בהסרת מכשולים קלים ודומה באפקטיביות שלו ללום או גרזן.
חידת המוטיבציה
החידה האמיתית בנוגע ליחידה לא עוסקת באופי הפעילות המבצעית. כמו בכל יחידה מסווגת, גם כאן יש הרבה דברים שהלוחמים והמפקדים לא מספרים, מעבר למה שידוע, נושכים את הלשון כדי לא לחשוף בטעות מבצע מסווג או פעילות מסוכנת. החידה האמיתית היא זו שנמצאת מתחת לפני השטח; מה מביא אנשי משפחה, סטודנטים, אנשי עסקים, בליינים, רווקים וחובבי ים ושמש להתנדב לשירות מילואים תובעני וקשה כמו בלוט"ר אילת.
כדי לעמוד בייעוד היחידתי המיוחד שומרת היחידה על כוננות ללא הפסקה: לוחמיה תמיד ייצאו מהבית עם תיק וציוד, כדי להיות מוכנים להקפצה תוך 20 דקות. החיים שלהם מתנהלים מביפר לביפר, מהקפצה להקפצה, מסכנת חיים לפעולה שלווה כמו להשכיב את הילדים לישון. הם עוזבים נשים הרות, ילדים קטנים, עבודות עם משכורות מפתות עבור "הזכות לשרת שירות מילואים משמעותי", כהגדרתם.
מבחינה מבצעית זמן רב לא השתתפה היחידה באירוע השתלטות והתעסוקה המבצעית השוטפת שלה היא בגבול מצרים למניעת הברחות פח"עיות. אימוני היחידה מתבצעים בערבה ובכל איזור אילת, במבנים הציבוריים של העיר ובקיבוצים.
ערכים במדים
המפק"צ סמ"ר (מיל') שמעון (39) מתקרב לגיל הפטור ממילואים, אבל כמו לוחמים אחרים אינו מתכוון לוותר על השירות בלוט"ר אילת. מדי יום הוא מגיע ליחידה מעבודתו בחברת החשמל. "זה אתה עם המלחמות הפנימיות שלך", הוא משיב לגבי הספקות אם להמשיך את השירות. "לי יש המון תמיכה מהבית ומאשתי, וזה אחד הדברים העיקריים שמחזיקים אותי. אחרי שמגיעים ליחידה קשה לעזוב אותה. האידיאולוגיה שבגללה הגעתי רק מתחזקת והופכת לחלק מהחיים שלי".
כשבנו הקטן היה בן חודש בלבד הוקפץ שמעון לשבועיים מילואים. "כשחזרתי לא זיהיתי אותו. אשתי פותחת לי את הדלת ומחזיקה בומבה של ילד. לא האמנתי", הוא נזכר.
"כשהקמתי משפחה קיבלתי עלי הרבה אחריות. זו האחריות לחנך את הילדים שלי לערכים. לתת להם דוגמה אישית. אהבת הארץ מבחינתי זה יותר מלטייל בפסח בנגב. זה לעשות ולעבוד עבור המדינה שלי. אני רוצה להראות לבנים שלי שאם כבר עושים משהו אז עד הסוף, הכי טוב שיש. אני יכול ללכת לגדוד ולעשות 14 ימי מילואים בשנה, אבל אני רוצה לתת יותר. אם לא אתן יותר לא אוכל לדרוש מילדיי לעשות את זה.
"אני רואה אנשים בני ארבעים שהם כבר זקנים באופי. רובצים כל היום מול הטלוויזיה. אני לא רוצה להראות את זה לילדים שלי, אני רוצה להראות להם אבא אחר, עולם אחר, מחויבות אמיתית. הילד שלי בן החמש אמר לי לפני כמה ימים שהוא רוצה ללכת לשייטת. איזו גאווה. אני מקווה שאת מה שאני מעביר לו לגבי הצבא, אמא שלו תעביר לו לגבי הלימודים".
מה שנראה כתעלומה לצופה מבחוץ, די מובן ללוחמים עצמם. ברור כי הם יודעים היטב למה הם שם. בכל הפסקה, בין אימון לש"ב לתרגיל השתלטות, הלוחמים ממעטים להתקשר לחברה או לאישה שבבית. הם מתקבצים ליד הגזיה, מחכים לקפה וצוחקים.
בנוף האנושי חסר כרגע ישי, אחד הלוחמים הוותיקים ביותר. הוא נוהג להסתובב בין אנשי הצוות בטבעיות של אב, דואג להם במהלך התרגילים ומעביר אימון יוגה בסוף אימון הספורט. הבן שלו חלה במהלך חופשה משפחתית. הוא יצא לבקר אותו ויחזור מחר בבוקר.
חופשה באקסטרים
חופשה משפחתית ללא אבא היא נחלתם של כל הלוחמים כמעט. "בכל קיץ אני לוקח את אשתי ושלושת בניי לצפון, אבל אני לא נשאר איתם שם כי העבודה לא נגמרת", אומר סמ"ר (מיל') שמעון.
"השנה הגיעו מים עד נפש. כשהחזרתי את המשפחה מהצפון הם סיפרו באוטו חוויות מהחופשה ולי היה קשה. גם ככה אני מרגיש שאני מפספס חלק מגידול הילדים, אז אפילו טיול לצפון אני לא אעשה איתם? לקחתי את שני בניי הגדולים ונסעתי איתם לגולן ליומיים של אקסטרים - אופניים וספורט ימי. כל מה שהם רוצים. משם הגעתי לאימון של ארבעה ימים ביחידה".
ואיך מסתדרים בחיי היומיום?
"אשתי צריכה לקבל פרס. היא יודעת שאני לא לוקח את הילדים מהגן ומבית הספר. עבורה זאת הפתעה טובה לקבל הודעה שאני אוסף את הילדים, אבל בשוטף זה לא קורה. בנוסף לפיקוד על צוות של עשרה אנשים, יש עוד שני פרויקטים מסווגים שאני מוביל ביחידה והעבודה אינה נגמרת.
להגן על הבית
“בעיר שלנו להיות לוט”רניק זה אומר יוקרה וגאווה. אנשים מבינים שאנחנו היינו במבצע מסוים וזה כמובן נחמד. מעבר לזה, אנחנו גרים כל כך קרוב זה לזה שהחבר’ה כבר ממש הופכים לחלק בלתי נפרד מהחיים. אנחנו נפגשים כל הזמן ומבלים יחד או עושים עסקים יחד. זה הרבה יותר ממילואים.
"רוב הלוחמים פה הם בעלי עסקים תיירותים - מדריכי צלילה, ספורט ימי, מסעדנים. בחודש אוגוסט, שזו העונה הכי רווחית בשנה, עשינו כמעט חצי מהחודש מילואים. האנשים פה מקריבים הרבה בשביל להיות כאן. היחידה היא כמו משפחה. אומרים 'להגן על הבית’, אבל במקרה שלנו זה ממש פיסית, הבית. אנחנו מגנים על אילת הקטנה בה אנחנו גרים”.
|
|