אני פאקינג שונאת את העבודה שלי! מה זה לא בא לי ללכת מחר ):
האמת, כבר בשבוע שעבר רציתי להגיד להם ביי, אבל הם פשוט לא מוכנים לוותר עלי, הם פשוט מתים על איך שאני עם לקוחות, ובאמת שגם הקולגות שלי אוהבים אותי מאוד (בלי עין הרע),
אבל לצערי העבודה הזו (שהתחלתי אותה לפני חודש ושבוע בערך) לא מותירה לי ממש חיים למעט כמה שעות בערב, שישי לסירוגין ושבת כמובן, ואני מסיימת כל יום עבודה גמורה, בלי כוח לכלום ):
הנה: היום כמה קולגות הציעו לי לבוא איתם הערב (ישר אחרי העבודה) ללכת לראות את "פארק היורה 4" בקולנוע, אבל למי יש כוח ללכת לראות סרט אחרי יום עבודה כזה? סירבתי בנימוס.
זו ללא ספק עבודה תובענית, שלא ממש מותירה לי זמן נשימה והירגעות חוץ מאשר בהפסקות שלי, שבגדול אסור להן לחרוג מ-45 דקות (נו, אף אחד לא יגיד לי כלום על חריגה של 10-11 דקות, אבל עדיין).
אני מתחילה ב-10:00, ובסביבות חמש מרגישה שאני יוצאת מפוקוס ושכבר אין לי כוח יותר לחרא הזה... ומסיימת רק ב-19:00. למה זה צריך להיות ככה?
האם אני מפונקת, קוטרית ובכיינית (אחרי הכל, יש אנשים שעובדים גם 12 שעות, במפעלים וכאלה, ולילות...), או שמא הטענות שלי לגיטימיות בהחלט?
ולסיכום: מה אתם הייתם עושים

חשוב להרגיש שאת עושה משהו שאת אוהבת, אבל חשוב גם להתפרנס.
אני הייתי מייעץ לחפש עבודה אחרת שאת חושבת שתאהבי יותר, ועד שאת לא מוצאת להמשיך בעבודה הנוכחית.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

ציטוט:

במקור נכתב על ידי !Pestilence חוץ מאשר בהפסקות שלי, שבגדול אסור להן לחרוג מ-45 דקות (נו, אף אחד לא יגיד לי כלום על חריגה של 10-11 דקות, אבל עדיין).

חשוב לי להבהיר כאן משהו חשוב, למקרה שהבנתם משהו אחר: מגיע לי רק 45 דקות הפסקה במהלך יום העבודה כולו

אני כמובן מפצלת את ההפסקה הזו (חצי בצהריים, חצי בערב)... וממש לא בא לי לחזור ממנה, בלאט ):

ציטוט:

במקור נכתב על ידי !Pestilence חשוב לי להבהיר כאן משהו חשוב, למקרה שהבנתם משהו אחר: מגיע לי רק 45 דקות הפסקה במהלך יום העבודה כולו

בדיוק כמו כל עובד אחר במדינת ישראל. חצי שעה לארוחה, רבע שעה נוספת במהלך היום לפי רצונך. זה החוק.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

ככה השוק עובד תרצי או לא, את לא צעירה ואת צריכה להבין את זה.

yishain11 צודק, אבל את יכולה למצוא את זה גם במקום העבודה הבא.

will you marry me nesli barda? Operating system: Linux The day Microsoft & apple makes a product that does not suck will be the day they start making vacuum cleaners. say no to Apple&Facebook&MS&Samsung IL&Nokia&Hot&Yes,but say yes to Google

ציטוט:

במקור נכתב על ידי linuxsboot ככה השוק עובד תרצי או לא, את לא צעירה ואת צריכה להבין את זה.

כמובן.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי linuxsboot אבל את יכולה למצוא את זה גם במקום העבודה הבא.

ידוע. אבל מצד שני, אופי העבודה במקום אחר עשוי להיות פחות אינטנסיבי ותובעני, כזה שמותיר לי זמן לספק חמצן למוח, לנשום ולהירגע ולא רק בזמן ההפסקות שלי
(הלחוצות, כי יש לי רק כ-24 דקות בממוצע בכל פעם) ולא גורם לי לרצות להגיב ככה ולהרגיש שאני לא יכולה יותר עם החרא הזה ושנמאס לי מהלקוחות.

בקיצור, בהחלט לא פשוט העסק הזה. נעבור את הסופשבוע הזה במנוחה, ונראה מה יהיה שבוע הבא. מקסימום - הם לא יכולים להחזיק אותי שם בכוח.

וחייבים לעבוד עם הראש ולהיות מרוכזים בה עם שעה וחצי שעתיים הפסקה כל היום עם שכר מתאים להייטק (באופן ברור) ואם יש תקלה מקפיצים אותך גם ב 3 בלילה לעבודה כשאתה חייב להגיע ואסור לבכות על זה..

יש עבודות של ביטחון שעובדים יותר קשה כולל פיזית עם יותר שעות ממה שאת עושה היום או עשית בכלל בחיים שלך בלי בית שבוע ויותר מזה.

לסיכום יש מספיק עבודות שונות של אנשים שעובדים יותר קשה ממך והם שמחים ויוצאים לבלות אחרי יום העבודה שלהם.

את צריכה להתבגר ולהבין שיש עבודות הרבה יותר קשות משלך בהרבה עם הרבה יותר אחריות עם קצת יותר שעות עבודה מאשר בעבודה שלך. עצם העובדה שאין לך כוח אחרי העבודה לצאת לא קשור לעבודה שלך אלא לדברים אחרים. אדם שמרגיש טוב אם יש לו לאן לצאת לבלות, לא ישאר בבית.

will you marry me nesli barda? Operating system: Linux The day Microsoft & apple makes a product that does not suck will be the day they start making vacuum cleaners. say no to Apple&Facebook&MS&Samsung IL&Nokia&Hot&Yes,but say yes to Google

גם פיזית (להתעייף בשעה כזאת מוקדמת?)
וגם נפשית (יותר מדי זמן ללא עבודה)

אז לא - את לא מפונקת,
התופעה מוכרת.

ההתעייפות ("בשעה מוקדמת"? אפשר להתווכח על זה) לא קשורה לכושר, היא קשורה לאופי העבודה. וכן, אחרי 8 ורבע שעות של לעשות את מה שאני עושה,
בסביבת העבודה שבה אני עושה את זה, אי אפשר שלא לסיים את היום עם עייפות ומיגרנה ובלי כוח לשום דבר. אני בהחלט לא היחידה שמרגישה כך, זה קשה לכולם, בוודאות.

וכן, יותר מדי זמן הייתי ללא עבודה. מה שהופך את הדילמה האם להישאר במקום הזה או לא ליותר קשה מבחינתי. נראה מה יהיה, ונקווה רק לטוב בחיים האלה.

אפילו החיוניות הברורה שבהתפרנסות לא תשאיר אותי במקום שהורס לי את הבריאות (רעש נוראי, לחץ, אינטנסיביות... די!!!! היום כבר ב-13:00 הרגשתי שאני
לא יכולה יותר, שאני חולה), אז היום שחררתי את עצמי יותר מוקדם, ומחרתיים אני הולכת לשם רק כדי להגיד להם את זה (סופית):

מה יכול כבר להיות כל כך מתיש?

מוקד טלפוני, לא משנה של איזו חברה ולא משנה באיזה תחום. נסה אתה לקבל שיחה אחרי שיחה אחרי שיחה ברציפות (בלי רגע לנשום!) כשסביבך המון המון אנשים ורעש נוראי,
ואתה ממש מתאמץ לשמוע את הלקוח כמו שצריך... סיוט! אתה לא מסיים שיחה וכבר נכנסת לך עוד אחת, ואחריה עוד אחת, ועוד אחת, ועוד אחת... ובא לך לקלל את העולם... קיבינימאט, איך אפשר ככה?! זה מתיש מנטלית - ופיזית.

זכרתי שדווקא אהבת את העבודה בהתחלה. מה קרה שהשתנה בבת אחת?

היא הפכה להרבה הרבה יותר קשה ואינטנסיבית.
לא זכור לי שאמרתי שאני "אוהבת" אותה, אני זוכרת שאמרתי שיש לי עבודה ושזה חשוב,
כי הרבה זמן לא הייתה לי... אבל כאמור, המחיר (הגבוה)... בהחלט לא שווה את זה.

ואני חושב שיש פה מישהו שעדיין עובד בתחום.

אוזניות טובות פותרות את הבעיות שציינת,
חוץ מהעומס,
שבזמנו (נמאס לי להיות ללא עבודה) דווקא נהנתי ממנו.
יש קומיקסים משעשעים שעוזרים.

כשעבדתי באינטל החזקתי בקיוביקל ליקר,
וכל פעם שחטפתי כאב ראש של "לקראת סוף יום עבודה" לקחתי לגימה.
בהחלט עזר.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ai22 אוזניות טובות פותרות את הבעיות שציינת

לא, נשמה. הן לא!

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ai22 יש קומיקסים משעשעים שעוזרים

טוב לדעת שבעבודה שלך היה לך זמן לקומיקסים, כי לי בקושי היה זמן לנשום. רצינית לגמרי.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ai22 כשעבדתי באינטל החזקתי בקיוביקל ליקר, וכל פעם שחטפתי כאב ראש של "לקראת סוף יום עבודה" לקחתי לגימה. בהחלט עזר.

אינטל? מחסובאק, הלוואי עלי..
אלכוהול? בזמן העבודה? אתה רציני איתי? לא רק שאסור, אלא שזה גם לא היה מוסיף למיגרנות שלי.

אלא במקום לפרסם סרטוני זימה בפרש.
ותמיד יש זמן לנשום.

אני די בטוח שגם באינטל אסור אלכוהול בזמן העבודה (ככה זה בחברות אמריקאיות),
בשלב מסויים - כבר לא אכפת לך.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ai22 אלא במקום לפרסם סרטוני זימה בפרש.

מצטערת, טעית בזמן.. ימי הביניים החשוכים שבהם מין נחשב לטאבו (קל וחומר כשמתפרסם על ידי אישה, רחמנא ליצלן) כבר נגמרו לפני איזה 800 שנה בערך.
חוץ מזה, מה זימה, מה? בסך הכל בחור שפולט את זרעו תוך כדי שינת מלאכים, זה לא שזה לא קרה לכל גבר שחי אי פעם, מאז תחילת האנושות.. כולה איבר מין זכרי שמשנה את מצבו
ו-sticky white stuff בסוף, מה הביג דיל? :O

ועוד משהו שמעניין אותי: אם אתה דתי, מדוע נכנסת לאשכול, ולסרטון? :O

את הרי ממש לא דתיה,
ולא פגעת באף אחד (חוץ מאולי בנפשה העדינה של שישי).
אני מניח שזה מה שחילונים עושים בימנו.
את באמת יצאת בסדר פה (שמת אזהרה והכל).
מהתגובות של שי.שי חשבתי שזה יותר גרוע.


רק אמרתי שכשאני עבדתי בשירות-לקוחות והרגשתי רע - ביליתי את זמני בקריאת קומיקסים משעשעים ולא בפרש.

עבודה זה קשה. תמיד. תמיד יש שגרה מעיקה, אנשים שלא אוהבים או לחץ פסיכי לסיים דברים.
אני עובדת בעבודה שלכאורה אמורה להיות החלום הרטוב של כולם: 8 שעות ביום, ללא סופ"שים, משכורת סבירה (בשאיפה להעלות אותה קצת בקרוב), עובדת לבד, הבוס יושב בחלק אחר של העיר ואני לא עסוקה בקבלת קהל. אממה? חזרתי מחל"ד לפיגור של 7-8 חודשים במתן תשובות למטופלים. עד לפני שבועיים כל מה שהייתי עסוקה בו זה לסגור פיגור... לחץ גם מהמנהל שלי וגם מהקלינאים.

אגב, מהנסיון שלי - העבודות שהיו לי ממש כיפיות היו עבודה כפועלת ייצור במפעל (אחרי הצבא ובחופשות סימסטר) ועבודה בחקלאות לפני הצבא. זה היה הכי כיף - יש שגרה אבל בכל זאת לא היו שני ימים זהים. תמיד יש מה לעשות אבל מחוץ לשעות החליבה אין לחץ זמנים (כאילו, צריך לנקות את המכון חליבה אחרי החליבה, אבל חוץ מזה לא ממש) והיו מטלות כיפיות (לעשות סיבוב עם הוטרינר, לעזור בהמלטות, להגמיע עגלים, לעשות תספורת באזור המספר ובזנב לעגלות, יש ימים של טילוף, ויש בעיקר הווי שלא מצאתי בשום מקום אחר. אז השעות קצת מוזרות ויש לפעמים לילות - אבל כבר כתבתי בהתחלה שלכל עבודה יש חסרונות.

תנסי לחשוב אם יש מקצוע שמדבר אליך ואולי ללמוד אותו (מקצוע טיפולי? עבודה ללא אנשים? מפעלים? חקלאות?)...

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

למען האמת, מה שהכי הייתי רוצה לעשות זה להיות מדריכת טיולים באירופה, כי אני פשוט חולה על אירופה. אבל אני לא יודעת אם יש בי את הכוח ללכת ללמוד את זה ואח"כ
גם לעשות את זה, אני כבר עייפה... מה גם שזו לא עבודה לכל השנה, וצריך לחשוב מה עושים במשך שאר הזמן, ומסתבר שזה גם לא מבטיח עבודה ...
בהחלט בעיה, אני מרגישה כמו ה"ילד" מהשיר של אהוד בנאי, שהוא "כבר בן 30, אבל עדיין לא יודע מה יעשה כשיגמור את הצבא"..

תסקיר קצר:
כשהייתי בתיכון, רציתי להיות עורכת דין
כשהייתי לקראת סיום השירות הצבאי שלי רציתי ללמוד חינוך לגיל הרך
בגיל 24-25, עוד לפני שהתחלתי ללמוד באו"פ, רציתי להיות עיתונאית (יש לי כישרון כתיבה שחבל"ז)
ועכשיו (גיל 32) אני סוג של מפנטזת על להיות מדריכת טיולים באירופה...
הייתי נותנת המון כדי להיות מאלה שכבר בגיל 20 יודעים באמת מה הם רוצים לעשות בחיים, לומדים את זה, מתמקצעים בזה - ויאללה, בגיל 32 הם כבר עמוק בתוך הקריירה.
אני מרגישה אבודה... :/