מנותקים מהמציאות. עשור להתנתקות

שנה לפני ההתנתקות חיבר פיקוד הדרום מסמך שכותרתו "חמאסטן בעזה," אבל אמ"ן מיהר להרגיע: המצב הביטחוני רק ישתפר. ערב הפינוי ידעו בישראל על עשר מנהרות שנחפרות לעבר הגדר. גם זה לא הדליק שום נורה אדומה. כך קרסו תחזיות אמ"ן והשב"כ על מה שיקרה בעזה אחרי הפינוי. הכתבה - מאת אלכס פישמן - פורסמה ביום שישי ב"ידיעות אחרונות"

הכתבה המלאה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4673336,00.html

באותו הקשר, מברק ויקיליקס על הערכתו של יובל דיסקין יום אחד לפני השתלטות חמאס על רצועת עזה:
https://wikileaks.org/plusd/cables/07TELAVIV1732_a.html

הרי תמיד ניתן לטעון שחמאס היה מתפתח בלי קשר ומגדיל את טווח הטילים שלו גם אם לא היינו יוצאים משם.
בנוסף כמה וכמה בטחוניסטים עדיין טוענים שכמות ההרוגים שעלתה לנו השהייה שם פשוט לא היתה שווה את זה.
דעת המומחים כאן?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי eshely77 אני בוחר לסכן את חיי חיילי צהל.

המומחים יגידו לך שטעית בפורום.

אבל:
1. חלק משמעותי מהתפתחות תעשיית המנהרות היה בעקבות שת"פ בשתיקה מצד מצרים, שבסוף נפסק.

2. חוסר היוזמה הישראלי אינו הכרח המציאות. כשדוחפים את צה"ל לתת מענה לבעיות שהוזנחו במקום להתקבע באותה תבנית, דווקא מגיעים להישגים

3. באותם שנים, האינתיפאדה הגיעה לסיומה והחל שת"פ עם הרשות הפלסטינית, מה שהיה מגביל את יכולות החמאס.

4. החמאס לא באמת חתר לכיבוש עזה כיישות נפרדת (וזה מה שבילבל כנראה את אמ"ן).
החמאס רק פעל בצורה חמדנית, לנצל כל הישג שנפל לידו.


5. מה שמדהים זה שבאותן שנים באמת היו בידי ישראל הכלים להתמודדות עם הבעיות (לפחות תיאורטית). חוסר יוזמה וויתור על אותם הכלים(אולי מסיבות תקציבית ודעת קהל), מעמידים אותנו היום בפני שוקת שבורה - זו המציאות ואף אחד לא ישנה אותה.

6. על כלים אלו ויתרנו, מתוך מחשבה שנקבל כלים אחרים (למשל לגיטימציה בינלאומית בכל הנוגע לעזה) שערכן יעלה על מה שוויתרנו עליו,
מה שלחלוטין לא התרחש.

חלק משמעותי מהתפתחות החמאס נובעת מיכולת לפתח קשרי חוץ - יבוא אמצעי לחימה בדרכים שונות, ומעבר משתלמים למדינות אויב.

מנהרות היו קיימות גם בתקופה שצה"ל שלט על ציר פילדלפי ועל מעבר רפיח, אבל נסיגת צה"ל מהציר אפשרה הרחבה משמעותית של הפעילות, כשצה"ל בפועל לא פושט על רפיח לצייד מנהרות, כפי שעשה קודם לכן בהצלחה כזו או אחרת. הופעלו הפצצות מהאויר על המנהרות, אך לא פשיטות קרקעיות.

בתקופת מורסי המעברים הלא-רשמיים בין עזה לסיני פעלו באינטנסיביות רבה בהעברת חומרי גלם כלכליים נדרשים ואמצעי לחימה, ספק גדול אם יכלו לפעול בצורה כזו בזמן שצה"ל שלט על אזור הגבול.

נקודה נוספת היא שאזורי שליטה ישראלים ברצועה שימשו כנקודת מוצא לפעילות התקפית של צה"ל ברצועה, לדוגמא תקיפה קרקעית של מחרטות ששימשו ליצור אמצעי לחימה, פעילות שבוצעה מספר פעמים עד ההתנתקות, אך לא בתקופה שלאחריה, שבה צה"ל נמנע כמעט באופן מוחלט מכניסה לרצועה, פרט למבצעים גדולים כדוגמת 'עופרת יצוקה' ו'עמוד ענן', שגם בהם הכניסה הקרקעית הייתה בעיקר לאזורים הסמוכים לגבול הרצועה, ולא לאזורים פנימיים יותר. אפשר גם לנחש שקל יותר להפעיל סייענים כאשר יש קרבה גיאוגרפית לאזורי שליטה ישראליים פנימיים, וקשה יותר כאשר המגע נעשה בגבולות הרצועה.

אתה טועה, צה"ל עשה הרבה מאוד פעולות לאחר התנתקות ברצועה עזה, כולל כניסות קרקעיות ולמעצרים, וזאת רק במהלך 2005 עד 2006, אז נחטף גלעד שליט וצה"ל יצא לפעולות גדולות כמו "גשמי קיץ" ו"מבצע פרי סחוט" ,"ענני סתיו". ב-2007 אפשר להגיד תקופה חלשה יחסית, אך בתקופה הזאת היה את מאבקי הכוחות בין חמאס לפת"ח על שליטה ברצועה ולמרות זאת צה"ל המשיך בחיסולים והתקפות מן האויר.
עכשיו, אני לא יודע אם זה היה שינויי מדיניות או שפשוט לא שמענו מיזה,כמו שאני בטוח שאתה לא מכיר את מה שאני הולך לספר, כך שיכול מאוד להיות שגם לפני התקופה שלי היו דברים דומים. ממרץ 2008 צה"ל היה נכנס לרצועה כל הזמן,מעצרים, מארבים, כאילו יהודה ושומרון רק בעזה, שהמבצע הבולט ביותר היה "חורף חם", אני הייתי במתכנות הזאת לפחות 5-6 חודשים. שזה לוקח אותנו לאיזור הקיץ 2008, שירדנו מהקו אמרו לנו שהחליטו להפסיק את נושא "הפשיטות" לעזה לבנתיים, וכמובן שלאחר 4-5 חודשיים סוף 2008 ותחילת 2009 היה את מבצע "עופרת יצוקה", שרק לאחר מכן החליטו סופית להפסיק את "הפשיטות".

עכשיו שני דברים שאני רוצה לשים נקודה:

1) אתה יכול לראות שמ2005 עד "עופרת יצוקה" היה מספיק פשיטות, לכן להגיד: "שצה"ל נמנע כמעט באופן מוחלט מכניסה לרצועה" הוא לא מדוייק.

2)אני רוצה לספר לך ש"בעופרת יצוקה" הגיעו עד הים ועד בית חולים שיפא.
וגם לפני כן יצא לי לא מעט פעמים להיות במקומות פחות נחמדים לדוגמא: ג'באליה, שזה ליד שג'אעיה.
ככה שצה"ל פעל לא רק באיזורים "הסמוכים לגבול הרצועה" אלא אפילו מעבר לפי צורך.
ונניח שהכל היה כמו שאתה אומר "סמוכים לגבול הרצועה" אתה מדבר כאילו מדובר בהליכה לפארק וזה ממש לא ככה.

אתה צודק ואני טעיתי לגבי התקופה של 2008-2005, שצה"ל פשט כמה וכמה וכמה פעמים לתוך הרצועה, אבל כפי שציינת, מתכונת הפשיטות הקרקעיות דעכה החל מ־2008, וכמעט שלא התקיימה בין עופרת יצוקה לצוק איתן (5 שנים!). בנוסף, כמעט ולא התקיימו פשיטות לאזור רפיח וציר פילדלפי, ובהתאם המנהרות החלו לפעול במתכונת מוגברת יותר ויותר, וכנראה שהוברחו דרכם כמויות עצומות של אמצעי לחימה.

האם הפשיטות היו נפסקות במידה וצה"ל היה יושב בתוך חלקים מהרצועה ושולט על ציר פילדלפי, ומנגד מחבלים פלסטינים ממשיכים לתקוף מטרות צבאיות ואזרחיות בכל השטח המוחזק על ידי ישראל כפי שעשו עד אז? מסופקני, קל בהרבה להגיע למדיניות של 'תקיפות אוויריות בלבד' (2008 ואילך) כאשר לא אוחזים בתוך השטח מבפנים.

אני מקווה שהתגובה שלי לא תגלוש קצת לכיוון פוליטי אבל אני ינסה.

תראה, סביר מאוד להניח שאם צה"ל היה עדיין שולט ברצועה לא היה הברחות נשק והתעצמות כזאת של חמאס. אבל, אתה מתעלם מעובדה פשוטה אחת כמות האבדות שצה"ל ספג בזמן גוש קטיף, הוא גדול יותר מכל המבצעים יחד.
הבעיה היא לא שעזבנו, כי צה"ל יודע לבצע פשיטות ולבצע את מה שהוא צריך במידת הצורך.
הבעיה היא ותמיד הייתה מדינית, כי לא משנה כמה חזק תיתן להם בראש אם תיתן להם זמן לנשום הם יחדשו הכל והוכיחו שהם אפילו חוזרים כל פעם חזקים יותר.

לכן, לדעתי הבעיה היא לא שהפסיקו את הפשיטות או שיצאו מעזה, אלא שאין כיוון מדיני הדברים פשוט עומדים במקום אין התקדמות ולכן הסבבים האלה כל פעם.

כן, אבל.

מתחילת האינתיפאדה ועד להתנתקות נהרגו קצת יותר משמונים אנשי כוחות הביטחון ברצועה. אותו דבר בערך כמו ההרוגים מאז ההתנתקות ועד עכשיו, רק על פרק זמן קצר פי שניים. על פניו שיפור.

מצד שני, בעוד מספר ההרוגים באיתניפאדה הלך וקטן משנה לשנה ככל שצה"ל שחק את אירגוני הטרור, במציאות הנוכחית חמאס מתחזק ללא מפריע וכל מבצע נגדו קטלני *יותר* מקודמו. כלומר, אם לא יהיה שינוי דרסטי לטווח הארוך צה"ל ישלם בהרבה יותר הרוגים ממה ששילם בתקופה בה ישבנו בעזה.

מסקנה דומה אפשר להסיק לגבי גבול הצפון-אם תפתח עוד מלחמה נגד חיזבאללה עם מספר הרוגים דומה לקודמת (או אם נהיה ריאליים-גבוה בהרבה) זה יעלה על החיילים שאיבדנו בכל שנות הלחימה בלבנון.

אתה כנראה לא זוכר כמה פיגועים וחדירות למוצבים היו.
האינתיפאדה השנייה איבדה את הגל שלה כאשר הגיעו להבנות שישראל תעזוב את גוש קטיף, לכן אם לא היינו עוזבים לך תידע מה היה המצב היום.

אתה גם מפספס את הנקודה ברור שלטווח ארוך בסופו של דבר אחרי, לא יודע 5-6 סבבים נגיע למספר דומה, הבעיה היא לא שיצאנו הבעיה היא איך טיפלו בבעיה לאחר ההתנתקות, או יותר נכון לא טיפלנו.

או שהיינו כובשים את העיר עזה כמו שכבשנו את ערי הגדה בחומת מגן, מה שהתחיל תהליך שהוביל לחיסול כמעט מוחלט של הטרור, עד היום. אני ממש לא אומר שזה מה שהיה צריך לעשות, אבל העובדה היא שכשאנחנו נלחמים בהתקוממות בתוך אזור שאנחנו יושבים בו האוייב נשחק יותר מהר מאיתנו. כשאנחנו משאירים ארגון טרור להתעצם להנאתו בתוך אוטונומיה שהוא הקים לעצמו, הלחימה בהגדרה מתבצעת רק ביוזמתו ובתנאים הנוחים לו וכל עימות רק הולך ומסלים.

זה גם המצב שמתואר ב"מלחמה ללא אות", שטוען שהשנים האחרונות בלבנון היו הטובות ביותר לצה"ל והגרועות ביותר לחיזבאללה בכל שנות השהייה.

שוב, אני לא נכנס לאלמנט הפוליטי של האם צריך לסגת או לא; זו שאלה עם השלכות חברתיות, כלכליות ומדיניות עצומות ואין לי באמת תשובה עליה. אני רק אומר, שאם יוצאים מתוך הנחה שחמאס וחיזבאללה הם ארגוני טרור שלעולם לא יגיעו איתנו להסכם ולעולם לא יפסיקו לנסות להשמיד אותנו, מבחינה צבאית נטו לטווח הארוך המחיר שאנחנו משלמים על שהייה בשטח עלול להיות זול יותר. אולי אפילו בהרבה.

תראה, על הנייר אולי זה נראה שצה"ל מנצח את חיזבאללה, אבל זה לא מביא למיטוט הארגון, הלחימה לא תיגמר זה בסה"כ לשים את המלחמה בעצימות נמוכה אינסופית, ככה שאין סיבה סתם לעמוד, ופה זה איפה שאני מסכים איתך, או שאתה הולך לחסל את האוייב או מביא אותו לכניעה ועושה מה שצריך לעשות גם אם זה אומר לתקופה, אבל המטרה חייבת להיות ברורה.

שירותי מודיעין (טובים) בכל העולם יודעים לספור כמה טנקים יש לאויב ואילו אמצעי לחימה חדשים יש לו. מי שמצפה מהם לדעת מה יקרה בעתיד במערכות מורכבות (ומדינות הן בהחלט מערכות מורכבות) או מה באמת חושבים מנהיגים פוליטיים (אנשים שמתמחים בשקרים והסתרת כוונות) הוא כנראה לא חכם במיוחד ומצפה לו אכזבה מכיוון שהם יטעו בחלק גדול מהערכותיהם.
הדבר המדהים היחיד שהוא שיש עדיין מי ששואלים ויש עדיין מי שעונה במקום לומר שאינו יודע.

אלה האמונים לנתח ולהגיד מה קורה או מה יקרה. הם "קוראים" טוב מאוד את "רוח המפקד" ולפי זה
כותבים סקירות וניתוחים שונים. למה להם להסתבך עם הבוס ? הם רוצים להמשיך בקרירה שלהם ללא בעיות. הם גם דואגים לפנסיה עתידית. מי בכלל יזכור להם מה כתבו לפני כמה שנים טובות....

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

מילא העורכים בעיתונות רדודים ולא מבינים מימינם ומשמאלם, למה ללכת בעקבותיהם?
גופי המודיעין נוסף לעבודת האיסוף, עוסקים בגיבוש הערכות מודיעין ולא בתחזיות.

טיבען של הערכות להתקיים או לא בהתאם לאיכות החומר המתקבל ועבודת ההערכה.

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby