 |
16-02-2014, 19:25
|
|
מומחה לתעופה, תעופה צבאית, חלל ולווינות. חוקר בכיר במכון פישר
|
|
חבר מתאריך: 02.07.05
הודעות: 11,691
|
|
|
קטעים מתוך כתבה ב - NRG ובה ראיון עם הבמאי
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי טל ענבר שמתחילה ב "מבצע חמניה - סרט עלילתי העוסק בבניית היכולת הגרעינית הישראלית"
http://www.nrg.co.il/online/47/ART2...7&cat=308&loc=5
(ההדגשות שלי)
מבצע חמנייה, מותחן דרמטי ישראלי, בוחר לעסוק בטאבו המקודש ביותר בישראל. בנושא הנפיץ, תרתי משמע, שעדיין מדברים עליו בשקט ובזהירות – הגרעין הישראלי. הסרט נפתח באזעקת אמת בעקבות תקיפה ישראלית באיראן. האיראנים מוציאים את הטילים מהבונקרים ומתחילים בתהליך חימושם בראשי נפץ גרעיניים. בתוך שעה וחצי יהיו האיראנים במרחק לחיצה על ההדק משיגור טילים גרעיניים על כל מטרה בישראל. על רקע הזמן האוזל, לקראת אפשרות שואה גרעינית, משוחזרת הדרמה של בניית האופציה הגרעינית של ישראל.
אברהם קושניר, במאי הסרט, חתום גם על התסריט שלו יחד עם "תסריטאי בעילום שם". כשאני שואל את קושניר מהיכן בא הרעיון לביים סרט על סיפור הגרעין הישראלי, הוא כמו לא מבין את השאלה. "השאלה שצריכה להישאל היא איך זה שעד היום לא עשו על זה סרט. לדעתי, אחרי השואה ואחרי הקמת המדינה זה הסיפור הכי גדול, לא רק בהקשר הישראלי אלא בהקשר של כל קיומו של העם היהודי. כמו שהשואה ומדינת ישראל הן חלק מהותי מהדנ"א שלנו ומהקיום שלנו, כך גם הפצצה – ומפליא עד כמה שאנחנו לא מדברים על זה. אנחנו מדברים על הפצצה האיראנית אבל לא מדברים על הפצצה שלנו, וזה ביחס הפוך למהות. כי זה משהו שצריך לעמוד בסדר היום של כל אחד שבוחר לחיות בארץ".
כבמאי ותיק עם רזומה של עשרות שנים בתעשייה הטלוויזיונית, קושניר מאפיין בדרמטיות לא רק את סיפור פרויקט הגרעין אלא את כל התקופה שברקע. "אני לא חושב שיש משהו דרמטי יותר מזה. צריכים לזכור שמדובר במדינה בחיתוליה. כבר הרקע ההתחלתי איננו מתקבל על הדעת. הרי בסך הכול לשלוש מדינות הייתה אז פצצה: לארצות הברית שבנתה פצצה, לבריטים שקיבלו מהאמריקנים, ולרוסים שגנבו את זה באמצעות מדען יהודי בשם פוקס שהביא להם את הנוסחה. ואז באה מדינה קטנה ואומרת: אנחנו נעשה את זה. יש פה שאלות לא פשוטות. מה פתאום שישתפו איתנו פעולה? אתה שואל את עצמך, איך יכול להיות שבכלל הצלחנו? יש פה דרמה אדירה. הסיפור כל כך גדול, שצריך רק לא לקלקל אותו. זו דרמה ענקית. אני לא צריך להמציא דברים".
אחת המסקנות הסנסציוניות העולות מהסרט היא שמדינת ישראל הייתה יכולה למנוע את מלחמת ששת הימים. לפי עלילת הסרט, ערב המלחמה כבר הייתה בידי ישראל אופציה גרעינית מוכנה, שהייתה יכולה לשמש איום ואולי למנוע את העימות, אבל ישראל העדיפה את המלחמה וראתה בה הזדמנות להרחבת גבולותיה. קושניר אינו מעוניין לדבר על הזיקה בין הסצנה הזאת למציאות. הוא מזכיר שוב שמדובר בסרט בדיוני, ובאותה נשימה מציין שהסרט עבר צנזורה. המבין יבין.
"מבצע חמנייה" איננו הסרט הראשון של קושניר על סיפור הגרעין. לפני שלוש עשרה שנים שודר בערוץ השני סרט תעודה שביים יחד עם מיכאל קרפין, "פצצה במרתף". הסרט הציג לראשונה בטלוויזיה את תולדות הקמתו של הכור הגרעיני בדימונה ואת פיתוח האופציה הגרעינית של ישראל.
"הבנו שאנחנו צריכים להספיק לצלם את האנשים שהיו מעורבים בפרויקט לפני שהם ילכו לעולמם", מספר קושניר. "צילמנו בעיקר שלושה אנשים. אחד אמריקני, שהיה היועץ לחמישה נשיאים בענייני הכור. השני צרפתי, מזכיר הממשלה הצרפתית בתקופה שבה נוצר שיתוף הפעולה בין ישראל לצרפת לצורך הקמת הכור. לגבי שניהם צדקנו כשהזדרזנו. כמה חודשים אחרי הצילומים האמריקני נפטר, ושנה וחצי אחרי הצילומים הצרפתי כבר לא היה מסוגל להתראיין. האדם השלישי שצילמנו עוד יהיה לדעתי בהלוויות של כולנו, וזה שמעון פרס.
"אמרנו להם אז שאנחנו מצלמים בשביל ההיסטוריה. ביקשנו שידברו הכי חופשי שאפשר, והתחייבנו שלא נשדר שום דבר בלי אישור הצנזורה. בסופו של דבר עשינו סרט שהיה מאוד מוגבל, כי הדבר היחיד שיכולנו לשדר היה מה שכבר פורסם על ידי מקורות זרים. קרפין הראה לצנזורה את הדברים שהשלושה אמרו לנו ושכבר פורסמו, וכך אישרו לנו משהו מוגבל שלא עשה יותר מדי רעש".
קטע קצר של הראיון עם שמעון פרס משולב בתוך "מבצע חמנייה". "אין ספק שמי שהיה גיבור בסיפור של הגרעין הוא שמעון פרס", אומר קושניר. "אפשר לבקר את פרס בלי סוף, אבל זה משהו שאי אפשר לקחת ממנו. יש בסרט משפט שאומרת השחקנית עליזה רוזן: 'שמעון הניח את היסודות. שמעון ידע לנצל הזדמנויות'. זה ציטוט מדברים שאמר ראש הוועדה לאנרגיה אטומית שלהבת פריאר באחד הטקסים, והוא לא היה איש שאומר דברים סתם לתפארת המליצה".
ובכל זאת, מי שיחפש את דמותו הקולנועית של פרס ב"מבצע חמנייה" לא ימצא אותה. פרס נחשב כמי שבמסגרת תפקידו כמנכ"ל משרד הביטחון היה ממקדמי חתימת ההסכם בין ישראל לצרפת לבניית הכור הגרעיני, בשנת 1957. בסרט של קושניר אין שחקן המגלם את תפקיד מנכ"ל משרד הביטחון. במקום זה מככב בעלילה ראש המוסד, שאותו מגלם באופן משכנע ומרשים יהורם גאון. קושניר המיר את דמותו הצעירה באותם ימים של מנכ"ל משרד הביטחון בדמות מבוגרת של ראש המוסד, אף שהמוסד לא היה מעורב כל כך בסיפור הגרעין.
"אז אמנם הוא ראש המוסד, אבל זה בעצם שמעון פרס. השינוי הזה נתן לי גם חופש להוסיף דברים לעלילה. אני למשל לא בטוח שהמוסד אומר לפעמים להרוג יהודים שעלולים להפריע לו, כמו שקורה בסרט; אבל היו אנשים שנפגעו בדרך, גם אם לא בכוונה. אני מכיר סיפור של מדען לפיזיקה גרעינית שמכל מיני סיבות לא הכניסו אותו לפרויקט הגרעין, ובעצם העובדה שלא קיבלו אותו והרבה זמן גם לא הסבירו לו למה, ממש הרגו אותו. הוא מת בגיל צעיר, אכל את עצמו מסרטן. כך שלפעמים גם אם אתה לא נותן פקודה להרוג מישהו, אתה גורם בעקיפין למותו".
קושניר אינו מתחייב אפוא לקשר בין עלילת הסרט לבין המציאות, אבל בכל זאת הוא רוצה שנאמין לחלק גדול מהתסריט. "חלק מהיופי הוא שאנשים יחליטו לבד מה אמיתי ומה לא. הסיפור הכי לא מתקבל על הדעת בסרט הוא סיפור הקריאה בכף היד. הישראלים מציעים עסקה לצרפתים וצריכים להיפגש עם הנשיא. המקורב שאמור לסדר להם פגישה עם הנשיא שולח את המדען הישראלי לבדיקת כף יד אצל אמא שלו. לפי הסרט, אם הקו ביד של המדען היה בכיוון אחר, לא היה כור. הזוי, אבל שמעון פרס מספר בעצמו את הסיפור הזה".
אשר לתסריטאי הנוסף עלום השם - "מסיבותיו הוא, הוא ביקש ששמו לא יופיע. אולי הוא רצה את זה כדי להיות חופשי ולדבר על הכול, ואולי זה משום שכאשר שני אנשים כותבים יחד תסריט, לא תמיד הם מסכימים על הכול. אם יום אחד הוא ירצה לקחת קרדיט על התסריט, זה ישמח אותי מאוד. לא לחינם השם שלו מופיע לפני שמי. הוא ממלא תפקיד מאוד משמעותי".
נערך לאחרונה ע"י טל ענבר בתאריך 16-02-2014 בשעה 19:28.
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
