13-11-2014, 14:53
|
|
|
|
חבר מתאריך: 29.09.09
הודעות: 12,940
|
|
ציטוט:
במקור נכתב על ידי עקיבא ביגמן
התכנית העכשווית מניחה שסר ערפל הקרב,
|
התוכנית אכן מתמקדת בהקטנה משמעותית של ערפל הקרב, בזמן שהאוייב מצוי בערפל כזה.
ציטוט:
במקור נכתב על ידי עקיבא ביגמן
שהאיומים המרכזיים אינם מצבאות סדירים גדולים ושכבר אין צורך בכיבוש שטח.
|
האיומים המרכזיים אכן אינם "בהכרח" צבאות סדירים.
אבל כמו שראינו בלבנון ועזה - המשמעות היא ממש לא שאין צורך בכיבוש שטח.
דווקא כשמדובר בצבא סדיר, הנשען על חיל אוויר איכותי וצבא משוריין - היכולת להשמיד חלק ניכר מכוח האוייב ללא צורך באותו כיבוש נהפכה לפשוטה יותר,
אבל דווקא בתרחישים המוכרים לנו היטב - מעזה ולבנון, אבל גם מאפגניסטן עירק וסוריה, אין חלופה לכיבוש יבשתי.
ולכן השאלה היא איך לבצע את אותו הכיבוש בצורה אפקטיבית.
ציטוט:
במקור נכתב על ידי עקיבא ביגמן
לכן אפשר להסתפק בפעלות כירוגיות, יחידות "מולקולריות", ובירי מדויק ומונחה מנגד.
|
אותה "הסתפקות" בפעולות כירורגיות נבעה ממגבלה של זרוע היבשה שפשוט לא התאים ל"צבא קטן וחכם".
כיום המגבלה הזו חלשה משמעותית. קיימים כלים שמאפשרים שימוש אפקטיבי בטנק, בדומה לשימוש במטוס.
ולכן היום (לעומת לפני עשור) צבא קטן וחכם כולל את זרוע היבשה.
ציטוט:
במקור נכתב על ידי עקיבא ביגמן
הרעיון הבסיסי הוא שכבר אין יעדים אלא אוסף של מטרות שאותן יש להשמיד.
זו תאוריה שפועלת באופן סביר בלבד בימי בט"ש, ואין לה שום סיכוי להתמודד מול איום רציני יותר. ובניגוד לדבריך, היא זו שעמדה למבחן בלבנון השניה וצוק איתן ונכשלה.
|
בוא נוסיף למשוואה את הצבא האמריקאי בעירק ואפגניסטן, ואת מלחמת לבנון הראשונה.
הרעיון הבסיסי הוא שלאחר השלב הראשוני בלחימה, שבו הצבא משמיד את הכלים הכבדים של צבא האוייב, מתחיל שלב התשה. בשלב התשה זה, האוייב מנסה להגיע להישגים: לחסל את הכלים הכבדים שלנו, ולמקסם את כמות ההרוגים לאורך זמן.
זאת מתוך הנחה שזרוע היבשה לא מסוגלת ללחימה אפקטיבית לאורך זמן.
בדיוק לפי תוכנית זו הכניסה היבשתית ה"גדולה והטיפשה" במלחמת לבנון השנייה "נתקעה".
בצוק איתן (שבו כן היה תמרון קרקעי, אבל "חכם" ), לא ראינו דבר כזה מתרחש, ולא היה מעבר לשלב "התשה".
ציטוט:
במקור נכתב על ידי עקיבא ביגמן
האמריקנים בעיראק הצליחו די יפה - שוב, ברגע שהבינו את הטעות של הפעולות הקטנות והחכמות והכניסו עוד עשרות אלפי חיילים רגליים וטיפשים שהצליחו להשליט סדר במדינה. עד שבא אובמה כמובן והפך את הכל.
|
תחזור רגע למה שהתרחש בעירק:
צבא ארה"ב כבש בפועל, עם צבא היבשה את כל עירק, ו"הגיע ליעד" די מהר.
למרות זאת, כל הזמן הוא הזדקק לתוספת חיילים וציוד.
למרות שאותה תוספת הגיעה - הוא לא הצליח להגיע למטרות שהוצבו:
אל-קעידה היה חזק בזמן היציאה,
הצליח להרוג בחיילי צבא ארה"ב וצבא עירק עד ליום שבו הם יצאו מעירק,
כתוצאה מכך השלטון בעירק היה חלש,
ולאחר אותה יציאה החל לכבוש את עירק, עד למצב שהיה צורך בהתערבות נוספת.
ציטוט:
במקור נכתב על ידי עקיבא ביגמן
השאלה היא לא למה לחזור למלחמות נוסח יום כיפור, אלא רק מתי הנסיבות יאלצו אותנו לעשות כן והאם נהיה מוכנים בזמן.
|
מבחינתנו, יש לנו ציוד המאפשר לנו להימנע לחלוטין ממלחמות בסגנון מלחמת העולם הראשונה, שבהן תהיה לנו נחיתות משמעותית, כי לעולם לא נגיע לכמויות כוח האדם שיש לאוייב.
באופן דומה, יש לנו ציוד המאפשר לנו להימנע ממלחמת שב"ש בסגנון מלחמת יום כיפור (תחום שגם בו הסד"כ שלנו מעולם לא הראה עדיפות).
אני אישית מאוד לא אהבתי את התרגילים היבשתיים שנערכו בשנות ה90 שבסיומם כמויות ההרוגים הצפויה התגלו כגדולות מאלו שנגרמו ביום כיפור.
התוצאה של אותם תרגילים הייתה הסתמכות מוחלטת על חיל האויר (מה שגרם לתוצאות שראינו במלחמת לבנון הראשונה).
המצב הנוכחי - שבו תרגילים לא מסתיימים בכישלון ותחזיות הרג המוני, היא בהחלט עדיפה.
נערך לאחרונה ע"י ai22 בתאריך 13-11-2014 בשעה 14:57.
|