03-11-2014, 14:32
|
 |
מנהל פורום צבא ובטחון
|
|
חבר מתאריך: 04.05.02
הודעות: 22,953
|
|
|
משתדלים לעבוד נכון
האמת שרציתי להעלות את הכתבה בעצמי, עקב סיבות מסויימות זה בוטל.
במהלך המבצע יצא לראות את העניין הזה מקרוב. היחידה שלי גייסה את המפקדים שבוע לפני כלל החיילים, יומיים לאחר הגיוס כבר עברנו שעה שלמה של הדרכה אינטימית ע"י קב"ן האוגדה יוני (בכתבה הוא רשום רס"ן יונתן הוד), שנועדה לתת לנו כמפקדים כלים פשוטים ויעילים לזהות אצל החיילים שלנו פוסט טראומה ולהתמודד איתה הן ברמה המיידית והן בהמשך הדרך. התובנה העיקרית היא שלפעמים תגובה מיידית נכונה - אפילו דברים פשוטים כמו איך לדבר ומה להגיד - יכולים למנוע נזק במכפלות גדולות בהמשך.
בעת גיוס החיילים התמודדתי עם חייל שלי שהגיע מהבית עם פחדים מאוד גדולים. הוא מעולם לא התעסק עם נשק או התקרב לגזרה מבצעית, והכיאוס של הלחימה כפי שהורגש בעוטף עזה הקשה עליו מאוד. נעשה ניסיון ראשוני להרגיע אותו ע"י שיחה בינינו ואח"כ שיחה שלו עם המ"פ, הוא הסכים לנסות אך יום לאחר מכן הגיע לסף שבירה. מייד לקחנו ממנו את הנשק וליוויתי אותו אישית אל "תאג"ד הקב"נים" שישב במפקדת האוגדה. ישב שם צוות גדול של קב"נים במילואים שיכלו להתמודד עם מספר רציני של אירועים בו-זמנית, ושם הפקדתי את החייל שלי לטיפול. לאחר פרק זמן מכובד הקב"ן התקשר אלי והסביר למה החייל כן כשיר לחזור לפעילות. בפועל לאחר מספר ימים הוחלט לשחרר את החייל - נפרדנו בחיבוק, והסברתי לו שאין לו מה להתבייש והוא יכול לחזור הביתה גאה שהוא באמת ניסה להתמודד ופשוט זה לא הלך.
אירוע אחר בו נתקלתי והתנהל קצת אחרת, היה בחדר המיון של ביה"ח ברזילי. הייתי שם לצורך פעילות מסויימת בדיוק כשאירעה נפילת הפצמ"ר בשטח הכינוס ליד בארי (האירוע הראשון של נפילה בשטח היערכות) - זמן לא ארוך לאחר שערוצי הטלויזיה החלו לדווח על האירוע, הגיעו חלק מהנפגעים אל חדר המיון (היותר קשים הלכו לסורוקה). מעט לאחר מכן ראיתי חייל לבוש חולצה קצרה ושכפ"ץ יושב על ספסל במסדרון ומנהל שיחה עם עובדת של ביה"ח. מהמעט שהאזנתי עלה שהחייל הוא חובש קרבי שהיה בזירת האירוע ומהראשונים לטפל בנפגעים מיד לאחר הנפילה, והוא גם ליווה את אחד הפצועים באמבולנס אל ביה"ח - האשה שישבה איתו היתה עובדת סוציאלית של ביה"ח שהוצמדה אליו כדי לעזור לו לפרוק ולעבד את החוויה הקשה, קרוב ככל האפשר לסיום האירוע כדי למהוע (שוב) התפתחות והתעצמות של פגיעת פוסט טראומה. לפני שעזבנו את ביה"ח חזרה לבסיס שמעתי ממפקדת חדר המיון שפצוע אחר הגיע מלווה בחובש שנכנס להיסטריה, סירב לעזוב את הפצוע בכניסה לחדר טראומה והחל לצעוק ולהשתולל ש"אף אחד לא יגע בחבר שלו" - היה צורך להזעיק עוד רופאים ומאבטחים שירחיקו אותו מהפצוע ויאפשרו המשך טיפול בו.
_____________________________________
גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
