בתמונות רואים שהם בקושי זזים.

כשנכנסים לקרב, הדבר היחיד שנכון לשאת זה רק את התחמושת והנשק. למה נותנים להם לסחוב כאלה משקלים כבדים שמכילים ציוד לא נחוץ שהיה ניתן להכניס להם עם רכב? או להצניח אותו אם בכלל צריך אותו.
החיילים מתעייפים ונלחמים פחות טוב, איטיים ומסורבלים. שיטת הלחימה הזאת נראית לי כמו טעות נוראית. כל דבר הכי קטן שמסכן אותם שלא לצורך עלול לגרום לפגיעות.

ואסור להם לקחת טלפונים? נראה לי הרבה יותר נכון שלכל חייל יהיה טלפון ככה שיוכל ליצור קשר עם האחרים במידת הצורך.

אתה רציני?

1. מה שאתה רואה בתמונות אינו מעיד על הכלל או המציאות.
2. שנכנסים לקרב הדבר היחיד שנכון זה להיות מוכן.
3. מי החליט שהציוד לא נחוץ? אתה?
4. למה להצניח רכב שאפשר לנסוע? רצועת עזה מסתכמת בכמה דקות נסיעה מבסיסים רבים.
5. האם תוך כדי שהחלטת שהציוד לא נחוץ, החלטת גם שלאותה היחידה יש צורך\ אפשרות\ טעם ברכב?
6. רכב בדר"כ עושה רעש, גדול ועשוי לחשוף צוות. זכרת את זה כן?
7. אם כך זה נראה לך, פנה ללשכת הרמטכ"ל.
8. על אף שזה נראה לך יותר נכון, פלאפונים יכולים להמית אסון על צוות.
9. התעסקות מיותרת בפלאפון עקב שעמום זמני שיוביל לחוסר ריכוז.
10. תאורת פלאפון שחושפת מיקום.
11. חיישני Gps וכו' בפלאפון שחושפים מיקום.
12. וכו' וכו'.

בגלל זה תהיתי אם אתה רציני.

צודק בכל הקשור לפלאפון אבל מספיק שאחד מכניס וזה כבר אבוד
בעופרת יצוקה הינו כוח חודר ולא היה עלינו פלאפונים
אבל כוחות של האספקה שהגיעו אחרי 24 שעות היו פלאפונים ואנשים אפילו התקשר הבית להגיד שהם מסדר
_____
עכשיו נדבר על ציוד לא נחוץ היה לי בעופרת 20קילו של ציוד כזה
וכול זה נובע מחוסר ניסיון פולס עודף מוטיבציה
ואני יכול להגיד לך שאני לא הייתי היחד עם עודף כזה או אחר

ורק אחר כך הבנתי את זה. האשמה היא במפקדים שלמעלה שלא מנחים ומשרישים את זה שכמה שאתה סוחב יותר אתה חייל יותר טוב. ממשיכים בתפיסה כאילו זו איזו מלחמה בשטח אוייב מרוחק שהכח מבודד למשך שבוע.
ובתקשורת שלא מעלה את השאלות הנכונות.
אני אישית לא הייתי נכנס אם הייתי צריך לסחוב דברים כאלה. ואת הטלפון הייתי לוקח איתי.

התכוונתי להצניח את הציוד או להכניס אותו עם רכב אחר כך. לא התכוונתי להצניח רכב.

1. אני אומר את זה על סמך התמונות ועל סמך הכרות ותרגילים שאני אישית עשיתי, ואני יודע כמה זה מקשה על החיילים. ואם זה כבד וגדול כמו מה שרואים שהם סוחבים אז זו סיבה מספיק טובה לוותר עליו.
2. כשנכנסים לקרב צריך להקטין את הסיכונים הלא הכרחיים למינימום, צריכים להיות מוכנים ללחימה ולא לזמן שלאחר הלחימה.
כשסוחבים בהליכה 20 30 קילו על הגב אם לא יותר ונלחמים כשמותשים, הלחימה הרבה פחות יעילה.
4. הרע במיעוטו זה לפחות לשלוח כח עם ציוד אחרי שהיעד נכבש והדרך בטוחה.
5. כן , אם הם צריכים את הציוד שהם סוחבים לאחר שמגיעים ליעד אז שיקבלו אותו אחר כך עם רכב.
6. מצידי שישתמשו ברכבים חשמליים אם הרעש מהווה בעיה.
7. אין עם מי לדבר, אין היגיון בצבא.
8. איך? חסרים מקרים שהכוח מתפזר, וצריך לאחד את הכוחות? שיספקו אז מכשירים אחרים ליצירת קשר לכל אחד ולאיתור.
11. אתה חושב שלחמאס יש יכולות לגלות מיקום של טלפונים? אני לא. אפשר גם להדליק אותו רק במקרה חירום.

לא הייתי פוסל על הסף את מה שפותח האשכול כתב, מה שצריך , במיוחד בלוחמה אורבנית\סמי אורבנית כמו בעזה זה הרבה מחסניות מים ורימונים, כמובן שיש גם את הנגביסטים ושאר היעודיים אבל כשאני רואה (לאו דווקא עכשיו בצוק איתן) את החיילים עם הגבנון הענק הזה על הגב גם אני חושב שזה מסרבל..

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

לפני שאתה תוקף- קרא מה אמרו חכמים מאיתנו.

http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...316#post4515541

התשובה [הקצרה] לשאלתך היא : כי מושרשים בנו הרגלים [הרגלי חשיבה והרגלי התנהלות] לא ענייניים.
דוגמית להתמודדות עם סוגיות אתה יכול לראות בתגובה 2. סעיפים 3,7,
אולי זה ינחם אותך כי ע"פ התגובות שאני רואה בחודשים האחרונים, יש כאלו שלא דוחים טענתך על הסף, יש כבר מיעוט לא מבוטל המרגיש כי משהו לא תקין.
כמובן שיש לשאלתך גם תשובה ארוכה ומפורטת יותר.

הציוד הוא ציוד אישי לשהיה של ימים בשטח.
בהגעה לשלב התקלות/מבצעי אחר השק בצד כמובן,פעילות קרב נעשית עם
אפוד/ופקל אישי/נשק .

בעניין עומס הציוד הכבד על החי"רניק, במיוחד בימי לבנון, אבל רלוונטי גם לעזה ובכלל אני מביא שני ציטוטים ממאמר בן 3 שנים שכתב עפר שלח, היום ח"כ ופעם מ"פ מילואים בצנחנים, במעריב:

הראשונה:
"כל חייל, נהג עמירם לוין לומר בימיו כאלוף פיקוד צפון, נושא על גבו עשרה קילוגרמים של לקחים ממקרים קודמים. פעם נגמרה למישהו המחסנית, אז בפעם הבאה כולם לוקחים עוד חמש מחסניות. פעם אחת מישהו חיפש רימון ולא מצא, מעכשיו כולם ייקחו עוד תרמיל רימונים, עוד כמה ליטרים מים, עוד קופסת אוכל, עוד מכשיר קשר, עוד ערכה של ציוד רפואי. לכל פריט, היה לוין מסביר, יש היגיון בנפרד: יחד הם יוצרים כוח שאינו מסוגל להילחם ביעילות. כשהקים את יחידת אגוז, שייעודה היה לחימה בסבך של דרום לבנון מול החיזבאללה, התעקש לוין שחיילי החוד יישאו מינימום ציוד, עד לרמות שנראו למפקדי הכוח בלתי סבירות. אם פעם תיגמר לכם התחמושת, אמר למפקדים, תבואו אליי. הם לא באו, כי התחמושת לא נגמרה. אגוז הייתה ליחידה מיומנת שהשיגה תוצאות מעולות, בין השאר מפני שהקפידה לא לקחת עליה שום מטען מיותר." (מתוך המאמר "שאלה כבדת משקל" מאת עפר שלח, "מעריב", 07.01.2011)

השנייה:
"ב- 1973 נעה חטיבת צנחני מילואים "הצפונית" לכיבוש החרמון הסורי, בגובה התחלתי של כאלפיים ארבע מאות מטרים. גילם הממוצע של הלוחמים היה גבוהה משמעותית משל החיילים המשרתים באותה החטיבה היום, כושרם הגופני הממוצע נמוך בהרבה. פרט לחגור הקרב הישן, כל אחד מהם נשא על גבו תרמיל ובו מחסנית נוספת או שתיים, כמה פצצות לררנ"טיסט או לבזוקאי, את חפירה צה"לי מתקפל ושק שינה דק במיוחד. עם הציוד הזה כבשה החטיבה את מוצבי החרמון הסורי בקרב של לילה שלם, תוך שהיא סובלת הרוג אחד ושני פצועים. רוב לוחמי החטיבה ומפקדיה היו ותיקי הקרבות בסיני ובגולן במלחמת ששת הימים. הם ידעו היטב את חשיבות הזריזות ויכולת תפעול הנשק, וכמה כל קילו של משקל עודף עלול להיות קריטי ברגע האמת. הם לא התגאו ביכולתם לשאת עליהם משקל לא הגיוני, אלא הקטינו את המשקל לרמה שבה היה להם המינימום הנדרש באמת ללחימה, היוצר לוחם בעל יכולת מקסימלית." (מתוך המאמר "שאלה כבדת משקל" מאת עפר שלח, "מעריב", 07.01.2011)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

בלבנון של 82 בלחימה בבירות הכוחות הקדמיים נשאו נשק, שכפץ, מחסניות ורימונים, כל שאר הדברים נשארו אצל כוחות שהיו מאחוריהם. אם היה חסר לכח הקידמי איזשהוא פריט, החברה מאחור העבירו את זה קדימה, מחסניות, אוכל שתיה וכו'. ככה עבדו החיילים שאני הכרתי בבירות.

אכן....ככה מתו מלא חיילים בפלישה לנורמנדי אפילו טבעו באוקיינס בגלל כובד הציוד שלהם

דובר פה רבות בפורום על תצפית ומודיעין ועל כך שמה שלא תשיג לעצמך, לא בטוח שתקבל מרמה ממונה.

ההגיון בציוד הוא אותו הגיון - מה שלא תסחב על הגב לא יהיה לך.

לפעמים זה נכון, כשאין ציר לוגיסטי או כשלא מצליחים לדחוף ציוד לכל צוות בשטח.

בעזה זה כנראה לא המקרה.

"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)

כמו שכתבו מעליי, ב82 מחסניות מים רימונים ו\או מקארי''ם או ררנט''ים, תמיד דחפו קדימה תחמושת או מזון, ולפעמים השתמשנו במזון מקומי..

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000