אוי, כמה שאני מזדהה עם השיר הזה! הסיפור מאחורי השיר: סולן הלהקה הזו, ששמו פראן הילי, חיפש מקום שטוף שמש לנפוש בו, כי בעיר הולדתו (גלזגו אשר בסקוטלנד) כל הזמן יורד גשם,
אז הוא החליט לקפוץ לחופשה באילת שלנו, כי שמע שגם בחורף היא שטופת שמש וחמה... נחת מיודענו בארץ הקודש, נסע לאילת, ו... נפתחו ארובות השמיים, וירד שם גשם יומיים.
על כן שואל הזמר: מדוע תמיד יורד עלי גשם?
ואני מזדהה איתו, לחלוטין. אני מקשיבה לנאחס שלו, ורואה בו את כל הנאחס שלי בחיים. ):

נזכרתי עכשיו בשורה מתוך שיר של שלמה ארצי:
"אנשים שלא עמדו בקצב החיים הזה
השתגעו, התאבדו, או הלכו לעזאזל."

מקווה שאני לא בדרך לשם... למרות שאני מודה שקשה לי. יותר מדי פעמים בשנתיים-שלוש האחרונות אני מרגישה שהחיים האלה קצת גדולים עלי, שקשה לי להתמודד. שהרבה דברים מכעיסים אותי, מרגיזים אותי, מציקים.

מרגישה לפעמים שאין לי כוח כבר לכל הדברים האלה, לחיפוש דירות, למציאת דיירים, לחוצפה של בעלי דירות חמדנים ורודפי בצע, לחוצפה של אנשים שצצים פתאום וטוענים שהם היו לפניך בתור בסופר, לחוצפה של נהגים שעושים טובה שנותנים לך לעבור במעבר החצייה, לאנשים שלא סופרים אותי, לילדים שמסתכלים עלי כאילו אני תופעת טבע ייחודית, להמתנה לאוטובוסים והזמן שמתבזבז בגללם, לרדוף אחרי רופאת המשפחה שלי שתשאיר לי מרשם לתרופה שאני חייבת ולבזבז זמן על שיחות והמתנה על הקו לצורך העניין, להמתנה לתור בסופר, לסחיבת שקיות, לשמש הישראלית, לקור הירושלמי העז של בחורף שעוד יגיע...
אולי זאת העייפות, שוב לא ישנתי כמו שצריך הלילה... אבל התחושה הזאת, התחושה הזאת שמלווה אותי כבר יותר מדי זמן (למרות שהיא סוג של הולכת ובאה, כמו שאתם בטח שמים לב) - לא תקין.
נראה לי שרוב האנשים לא מרגישים כך.. אני צודקת? האמת שהיה שלב לפני איזה שנתיים-שלוש שבאמת רציתי להתחיל להיפגש עם פסיכולוגית, אבל זמני ההמתנה יכולים להגיע אפילו לחצי שנה (כנראה שלא רק לי קשה בחיים)... אז ויתרתי, כי אין לי כסף מיותר לשלם דרך הקופה.

מחסור בשינה מאוד משפיע על המצב רוח.
לכולם מפריעים דברים שונים השאלה היא התדירות והעוצמה ויש תקופות שונות בחיים.
אם מפריע לך לתפקוד התקין לכי לטפל בעצמך.
אני חושב שטיפול יכול לתת לכל אדם כלים להתמודד טוב יותר עם מציאות החיים המורכבת בעולם המודרני.
וסביר להניח שזו בין ההשקעות המשתלמות שניתן לעשות.
ושיר ענק. באמת נכתב באילת?

בהתייחסות לשאלה החותמת את ההודעה שלך: אכן, השיר נכתב באילת:

ציטוט:

The song was written by frontman Fran Healy who wrote the song while on holiday in Israel

https://en.wikipedia.org/wiki/Why_D...s_Rain_on_Me%3F

מה אני אגיד לכם... הנאחס שלי פשוט לא נגמר: היום בעבודה הודיעו לנו שמקצצים בשעות לכל העובדים (העיקר שהמנהלים ימשיכו להרוויח את המשכורות היפות שלהם), ושמשבוע הבא כל אחד מהעובדים (הזוטרים יותר, כלומר) מקבל כל אחד יום חופש בשבוע... וגולת הכותרת: אמרו לי אישית שלמרות שאני מאוד שירותית ונחמדה (ואמרו לי שמנהל האיזור בעצמו נתן קומפלימנטים השירות שלי, והוא לא אחד שמרבה במחמאות, להיפך, אתם צריכים לראות איזה חיים קשים הוא עושה למנהלת שלי), אני לא מוכרת מספיק (כנראה משהו בשיטת המכירה שלי לא עובד), ואם לא אראה להם תוצאות יותר טובות עד ה-20 לחודש, אז...

מה שאומר רק דבר אחד: אני חייבת להתחיל (שוב!) כבר מעכשיו לשלוח קורות חיים, ולקחת כל דבר שאמצא, בלי בררנות. גם ככה העבודה הזאת הייתה ברירת מחדל והיו לי בה מעט מדי שעות.

חוץ מזה, עדיין לא מצאתי דייר מחליף, ואני לא מופתעת: אנשים לא פראיירים כמוני. אני כמו חומר ביד היוצר, קל לעשות עלי מניפולציות: אמא שלי הפעילה עלי לחץ גדול מאוד לעזוב את הבית, והיא אמרה לי שראתה מודעה לחדר המסריח והפיצפון הזה בדירה המחולקת, המסריחה וחסרת המטבח הזאת, ואני כמו מטומטמת חסרת בינה פשוט לקחתי אותו (אחרי שניקו וסיידו פה קצת את הנזק שהשאיר כאן הדייר הקודם) אפילו בלי לבדוק דירות אחרות לפני כן, רק כי כבר לא יכולתי עם הלחץ של אמא, וכי רציתי space, ושקט, ופרטיות. ועכשיו אני תקועה כאן, ושונאת. שונאת שונאת, שונאת את
הדירה, שונאת את הרחוב (ת'כלס? השכונה הזו היא כמעט המקבילה הירושלמית לשכונה ד' בב"ש - הסח'לה של הסח'לה), שונאת את השכונה, שונאת את הלכלוך בחוץ, שונאת את זה שאין פה אוויר בדירה, שונאת את זה שאני צריכה לישון עם חלון סגור ומאוורר אחרת אתעורר ב-04:50 לפנות בוקר עם המואזין, שונאת את זוג הגנבים רודפי הבצע שמקבלים ממני (ומעוד 6 דיירים!) צ'ק של 1800 שקל בחודש, ושונאת את עצמי, על זה שחתמתי על על החוזה, שהוא רק אחד מהמון טעויות מטופשות ונמהרות שעשיתי בחיים.

בקיצור, המצב בטטה. איכס!

כי פיטרו אותך מהעבודה.
ואין זכאות לדמי בטלה

ולכן לא תוכלי לשלם בחודש הבא,
ובחודשים שיבואו אחרי כן.
תופתעי לגלות עד כמה הם פתאום ישמחו להיפטר ממך.

ניסיתי עכשיו, התקשרתי אליה בוכה ואמרתי לה: "פיטרו אותי בגלל קיצוצים ושאני לא יכולה לשלם בחודש בא או הבאים אחריו, אני רוצה לצאת מפה", היא אמרה: "את זוכרת שמצאנו מישהו בשבילך, אבל את לא הסכמת",
ואני אמרתי לה: "כי תמורת הכניסה שלה רציתם לשדוד אותי! רציתם לקחת ממני שכ"ד בגובה חצי חודש למרות שזה היה רק ה-6 לחודש!" והיא ניתקה לי בפרצוף. אני מאחלת מכל הלב לה ולבעלה
שההון שהם עושים מהגועל נפש הזה שהם מכנים "דירה" הזאת ילך להם לתרופות. שלא יהנו ממנו אפילו במיל. כי כסף שמקורו בעושק ובחמדנות, כסף שמקורו בניצול ובגרימת סבל לאחרים, אין בו ברכה
(ואני מזכירה לכם גם שמדובר בחרדים).
בקיצור, את חומת האטימות הגרידית אי אפשר לבקוע.
ואתם יודעים מה הכי הורס אותי? שאין לי עם מי לדבר! התקשרתי הביתה והתחלתי לדבר עם אמא שלי, היא הקשיבה, אבל אחרי כמה דקות אמרה שהיא עייפה אחרי העבודה ורוצה ללכת לישון.
אבא שלי איננו ואף פעם לא היה אוזן קשבת. ניסיתי להתקשר אל שני האחים הקטנים שלי אבל הם לא זמינים, כל אחד מסיבותיו הוא.
פשוט, לבד, לבד, לבד.

ולמה לעזזל לא הסכמת?
חצי חודש זה מאוד סביר

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ai22 ולמה לעזזל לא הסכמת? חצי חודש זה מאוד סביר

ברור. ימח שמם ושם זכרם.
אבל עזוב, שבת עכשיו, ואני רוצה קצת נחת ואסקפיזם מהחיים המחורבנים שלי, לראות סרט או משהו.

נשמע מצב קשה ולא נעים, אבל אולי יש נקודה בהירה אחת:
אם את משלמת היום 1800 שקל לחודש לשכ"ד בירושלים ואת גרה בדירה נוראית, תתנחמי בזה שאת יכולה לעבור לדירה נורמלית במחיר נמוך יותר. השכ"ד הממוצע שאני מכיר לדירות מצוינות בקטמון הוא בערך 1600.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

הרגע הזה כשאת נכנסת לשירותים כדי לשטוף את הפה לאחר ששתית קפה ואכלת עוגיות, ומגלה שאחד השותפים השאיר (שוב) שערות על הכיור

והערב גם גיליתי שחגגו לי על השמפו וגמרו אותו, מה שאומר שמעכשיו לא אוכל יותר להשאיר במקלחת שום דבר שלי, למעט הספוג... אני לא מבינה כיצד אנשים בוגרים חושבים שזה בסדר ונורמלי
להשתמש ולנגוע בדברים שלא שלהם... אין חשומה (בושה במרוקאית)? :|

ואחרי זה, והשערות, כבר הרגשתי שאני לא מסוגלת נפשית להעביר את השבת בחדר הזה, בדירה הזו, אז התקשרתי אל אמא והיא באה לאסוף אותי בערך בשמונה ורבע, עשיתי מקלחת טובה,
ועכשיו אני אחרי ארוחת שישי טעימה מאוד עם המשפחה (כנפיים, תפוחי אדמה בתנור, אורז וסלטים), וזה עשה לי טוב.

עונג שבת, קצת נחת לנפש.

וגם: מחר אני נוסעת עם ההורים לבאר שבע, קצת להתרחק, להחליף נוף ולראות את רומי, האחיינית המתוקה שלי, שמחר ימלאו לה 3 חודשים... אבא שלי הראה לי הערב סרטון שלה שוכבת לה בלול
עם הבגד גוף הוורוד שלה של הלו קיטי ועם המובייל, ממלמלת לעצמה כל מיני מלמולים, פיסטוקית קטנה שכזו